הדפסה

בית משפט השלום קריית גת ת"א 18278-11-18

בפני: כב' השופט אור אדם, סגן הנשיאה

תובעת/משיבה
מ. שחר - עבודות עפר וכבישים בע"מ
ע"י עו"ד יונתן פרשי

נגד

נתבעת/מבקשת

יורו - ישראל (י.ש) בע"מ
ע"י עו"ד ימין אורי

החלטה

בפני בקש ת הנתבעת ל הורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בתובענה, ולעיכוב ההליכים עד להפקדת הערובה , בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן חוק החברות).

כתב התביעה
לטענת התובעת שהיא חברה קבלנית, היא העניקה לנתבעת שירותי חפירה ופינוי עפר במסגרת פרוייקט אותו ביצעה הנתבעת , ובנוסף סיפקה לנתבעת שירותי עבודות עפר ופיתוח. לטענת התובעת, על עבודות אלה לא קיבלה תשלום . גם עבודה נוספת שהיתה אמורה התובעת לבצע עבור הנתבעת בוטלה , ונגרם לתובעת הפסד נוסף בגין מניעת רווח צפוי. מכאן תביעתה נגד הנתבעת בסך 909,604 ₪.

טענות הצדדים
לטענת הנתבעת, עפ"י סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט -1999 הכלל הינו חיובה של חברה תובעת בהפקדת ערובה בעוד שמתן פטור מהפקדת ערובה הינו החריג לו. לטענת הנתבעת, התובעת היא חברה פרטית משפחתית, לה שבעה שעבודים לבנקים ולחברת מימון , ולכן קיימת סכנה שלא תעמוד בתשלום הוצאות. לעניין סיכויי התביעה, נטען כי מכ תב ההגנה עולה כי סיכויי התביעה קלושים, שכן התובעים לא הוכיחו ולו באופן הראשוני ביותר כי הנתבעת חייבת לתובעת כספים.
לעניין גובה הערובה , נטען כי במסגרת השיקולים לקביעת גובה הערובה, יש להביא בחשבון בין היתר את שווי התביעה, הנזק שקיים בניהול תביעה מעין זו, ואת הוצאות המשפט הצפו יות במסגרת ההליך. בענייננו, הסעד המבוקש הינו חיוב הנתבעת בסכום שמעל 900,000 ₪, ולכן על התובעת להפקיד ערובה אשר לא תפחת מסך של 100,000 ₪.
התובעת ביקשה לדחות את בקשת הנתבעת . מדובר בחברה שאיתנותה הכלכלית אינה מוטלת בספק. לא ניתן להיאחז ברישומי שעבודים כראיה לקיומם של נושים, שעה שלא התגבש חוב לפירעון מיידי. התובעת היא חברה ותיקה ומובילה בתחומה, ודירוגה הגבוה בענף, מדבר בעד עצמו . לא תהא לתובעת כל בעיה לשלם את הוצאות הנתבעת בהליך המשפטי, אם יפסקו. בנוסף טענה התובעת כי טענת הנתבעת לפיה סיכויי התביעה קלושים, איננה מפורטת ואיננה מבוססת . התובעת צרפה לכתב התביעה אסמכתאות לתמיכה בטענותיה ובהן תעודות משלוח בחתימת הנתבעת שמעולם לא שולמו לתובעת.
הנתבעת בתשובה, שבה על עיקר טענותיה. נטל ההוכחה בדבר איתנות כלכלית וסיכויי תביעה מוטל על החברה התובעת, והיא לא עמדה בנטל ולא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבעת אם התביעה תדחה. התובעת לא צרפה מסמכים המלמדים על מצבה הכלכלי כגון אישור רואה חשבון, תדפיסי חשבון בנק, דוחו"ת לרשויות מס וכד'. התובעת לא הביאה כל טעם מניח את הדעת, לסט ייה מן הכלל של הפקדת ערובה ע"י חברה תובעת. בנוסף, נטען כי תרחיש של דחיית התביעה הוא תרחיש בעל סביר ות גבוהה להתממש.
בית המשפט הורה לתובעת בהחלט ה מיום 11.2.19 , להמציא אסמכתאות נוספות להוכחת מצבה הכלכלי.
ביום 19.2.19, הגישה התובעת אסמכתאות נוספות לבית המשפט: דו"ח שנתי לשנת 2017 ומכתב אישור מטעם רו"ח.

דיון והכרעה
בחוק החברות קיים הסדר ספציפי ביחס לאופן הטלת ערובה על תובעת שהיא תאגיד, וזאת בסעיף 353א בחוק החבר ות, תשנ"ט - 1999 הקובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
בעניין ל"נ (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.02.2009) ), קבע כבוד השופט מלצר, כי סעיף 353א לחוק החברות מגדיר מספר תנאים , בהתקיימם רשאי, אך לא חייב, בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין: ראשית, כי מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת ; שנית, כי הדבר ייעשה לבקשת הנתבע ; שלישית, הימנעות מחיוב בהפקדת ערובה תיעשה רק אם סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה ;  רביעית, הימנעות מחיוב בהפקדת ערובה תיעשה רק אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע.
נמצא אפוא, כי הכלל הוא חיוב בערובה. החריג הוא דחיית הבקשה. הנטל הוא על החברה התובעת, לשכנע את בית המשפט בשניים אלה: כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, או כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.
בענייננו, התובעת/משיבה היא חברה בע"מ . התובעת טענה בתגובה לאיתנות כלכלית וצרפה, עמוד פרופיל של החברה, מידע עסקי מתוך אתר חברת "דן אנד ברדסטריט", צילום של עמוד ראשון ואחרון של הסכם חתום להפעלת מטמנה, טיוטת הסכם לרכישת מחצית הזכויות במטמנה, צילום רשיון עסק המטמנה שמוערך ע"י התובעת ב כ- 59 מיליון ₪, ערבות בנקאית בסך 1,500,000 ₪ שהעמידה התובעת לטובת רשות מנהל מקרקעי ישראל.
בהמשך, צרפה התובעת אסמכתאות נוספות והן: דו"ח שנתי לשנת 2017 ומכתב אישור מטעם רו" ח.
נמצא אפוא כי התובעת פרטה את פעילותה והציגה אסמכתאות שונות מהן ניתן ללמוד על כושרה הפיננסי של החברה ועל איתנותה הכלכלית, גם מדו"ח החברה ומאישור רואה החשבון ניתן ללמוד על איתנותה הכלכלית של החברה, ולכל אלה צורף תצהירו של מנהלה של התובעת.
לעניין סיכויי התביעה, מדובר בתובענה כספית לפיצוי בגין עבודות שביצעה המשיבה עבור המבקשת ולא קיבלה עליהן תשלום, וכן בגין עבודות שהיתה אמורה לבצע המשיבה ולא ביצעה לבסוף. קשה לאמוד את סיכויי התביעה בשלב זה, אולם על פניו נראים הם סבירים. יודגש כי בד"כ אין זה ראוי להיכנס בהרחבה בשלב זה לניתוח סיכויי התביעה, ויש להיזקק לסוגיה זו, רק כאשר סיכויי ההלי ך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד ( רע"א 10376/07 ל.נ. שאוזכר לעיל).
אכן, צודקת המבקשת/הנתבעת, כי לגבי חברה הנטל הוא על החברה להוכיח איתנות כלכלית, הכלל הוא הטלת ערובה להוצאות והחריג הוא מתן פטור מן ההפקדה. עם זאת, לנוכח הנסיבות הקונקרטיות שבתובענה זו, נראה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה.
נוכח האמור לעיל ומשעמדה התובעת בנטל להוכיח כי אם תזכה הנתבעת בדין תוכל לשלם הוצאותיה, ונוכח סיכויי התביעה שעל פניו נראים סבירים , אני דוחה את בקשת הנתבעת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.

ניתנה היום, י"ט אדר א' תשע"ט, 24 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.