הדפסה

בית משפט השלום קריית גת ע"ר 22119-03-20

בפני: כב' השופט אור אדם, סגן הנשיא

המבקש
דוד כנפו

נגד

המשיב

עזבון אהרון חגג (המנוח)

פסק דין

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ אודליה ביטון אוחיון מיום 14.1.2020 לפיה נסגר תיק ההוצל"פ של המבקש כנגד המשיב.
מדובר הלכה למעשה בבקשת רשות לערער על החלטה של מחיקה מחוסר מעש בהתאם לתקנה 126 (ד) לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם 1980, אשר קובעת כי אם לא ננקטו הליכים במשך שנתיים, רשאי רשם הוצל"פ לאחר שנתן אזהרה לזוכה, להורות על סגירת התיק.
בענייננו מדובר בחוב ישן נושן, כאשר במשך תקופה ממושכת של שנים ארוכות לא נקט המבקש, הוא הזוכה, כל פעולה, כאשר המבקש נסמך למעשה בבקשה על החלטה שניתנה לפני כ- 15 שנים ביום 9.1.2005, על ידי כב' הרשמת ההוצל"פ באותה עת סבין כהן. המבקש עתר אז לחייב את בנו של החייב בדמי שכירות כיוון שהוא גר אצל החייב. כב' הרשמת דאז סבין כהן, קבעה שלא ניתן לעשות כן, והזוכה רשאי לפנות בבקשה לזימון החייב לחקירת יכולת.
המבקש לא פעל בתיק לגביית החוב במשך שנים ארוכות, לטענתו ב עת הדיון בערעור, לא נקט בהליכים כיוון שריחם על החייב ואשתו.
החייב נפטר עוד בשנת 2010 והמבקש לא פעל גם אז בתביעה לבתי המשפט , לחייב את העיזבון או לחייב את היורשים מחלקם בעיזבון , בחובו של המנוח כאמור בסעיפים 126 – 128 לחוק הירושה תשכ"ה 1965.
רק בחלוף למעלה משמונה שנים לאחר מותו של החייב, בסוף שנת 2018, פנה המבקש ללשכת ההוצל"פ.
ביום 23.12.18 נקבע כי המבקש רשאי לנקוט בהליכים נגד נכסי המנוח, אך לא נגד היורשים ונכסיהם . עוד נקבע כי על המבקש להודיע אם מונה מנהל עיזבון , או ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה , ומיהם הזכאים לרשת את החייב, ואם לא יעשה כן, ייסגר התיק מחוסר מעש.
נמצא אפוא, כי ההתרעה לחייב כי התיק ייסגר אם לא יפעל ניתנה למעלה משנה מלפני שהתיק נסגר בפועל.
ביום 2.1.2019 נקבע כי יש לפעול על פי ההחלטה הקודמת מיום 23.12.2018, וכי אין רלוונטיות לדמי שכירות שציין המבקש, שכן היורשים אינם החייבים בתיק.
ביום 6.2.2019 ניתנה החלטה נוספת בה נקבע כדלקמן: "רצונו של הזוכה לגבות את החוב מובן. אולם יש לפעול על פי הוראות הדין. יודגש שוב כי לא ניתן לפעול כנגד יורשי החייב, הם אינם החייבים בתיק. יחד עם זאת, אין מניעה כי הזוכה יעתור למינוי כונס נכסים על נכס, ככל ורשום על שם החייב המנוח".
המבקש התעלם מכל שלוש ההחלטות בהן הבהירה רשמת הה וצל"פ כיצד עליו לנהוג בעניין מימוש החוב.
ביום 2.10.2019 ניתנה החלטה נוספת בה נקבע כדלקמן : "נראה כי התיק עדין מצוי בחוסר מעש. לא יפעל הזוכה בהתאם להחלטות הקודמות שניתנו בתוך 30 יום, ייסגר התיק בשל חוסר מעש בו ללא החלטה נוספת, תוך שתהיה שמורה הזכות לזוכה לעתור להחייאתו בעתיד, ככל וימצא נתיב לגביית חוב מעיזבון המנוח ככל שקיים עיזבון" .
ביום 19.11.2019, ניתנה למבקש ארכה נוספת של 60 יום לפעול .
ביום 7.1.2020 ניתנה למבקש ארכה נוספת של 20 יום לפעול.
ביום 14.1.2020 שב המבקש והגיש את הבקשה לחייב את בנו של החייב, בקשה שכבר נדחתה פעמים רבות.
ביום 14.1.20, ניתנה ההחלטה נשוא בקשת הרשות לערער. במסגרת ההחלטה ציינה כב' הרשמת כדלקמן : "במסגרת תיק הוצל"פ לא ניתן לחייב יורש בתשלום דמי שכירות שיעברו לטובת החוב. רשות האכיפה היא גוף מבצע ולא הגוף הקובע חיובים. ניתנו לזוכה הזדמנויות רבות לפעול בתיק ולפעול כנגד נכסי העיזבון. הזוכה לא עשה דבר. לא תבוא כל הודעה עניינית מטעם הזוכה בתוך 10 ימים ייסגר התיק ללא החלטה נוספת".
מהשתלשלות העניינים שפורטה ניכר אפוא, כי אין יסוד לטענתו של המבקש , כ אילו רשמת ההוצל"פ פעלה כנגדו במהירות ו בנמרצות יתר בסגירת התיק.
המבקש עצמו השתהה תקופה ממושכת. הוא לא נקט כל הליך משמעותי משנת 2005 ועד שנת 2018. המבקש פנה לראשונה בבקשה לחייב את העיזבון או את היורשים שמונה שנים לאחר פטירת המנוח החייב.
חרף השיהוי המשמעותי מאוד של המבקש, רשמת הוצל"פ גילתה אורח רוח, סבלנות ורגישות, ובמשך למעלה משנה נתנה החלטות חוזרות ונשנות, ב הן הבהירה למבקש מה עליו לעשות. רק כאשר כלו כל הקיצים, הורתה על סגירת התיק מחוסר מעש.
בדיון בפניי, הודה המבקש כי ברור לו שהיה עליו לנקוט בהליכים בבית המשפט אם רצונו לחייב יורשים בחוב של העיזבון (ע' 1 ש' 16 לפרו' ; ע' 2 ש' 1 לפרו'), ואכן הדין קובע כי הנטל הוא על הזוכה להוכיח את החבות הראשונית של היורשים (ע"א 865/76 חנה לופז נ' אלי שושני פ"ד ל"א (3) 748 (1977). המבקש לא פעל בדרך זו, והגיש שוב ושוב בקשות ללשכת ההוצל"פ לחייב את היורשים, ובדין קבעה רשמת ההוצל"פ כי לא ניתן לחייב יורש בתשלום דמי שכירות לטובת החוב ללא פסק דין וכי רשות האכיפה היא גוף מבצע ולא הגוף הקובע חיובים .
עוד יצוין כי בהתאם לתקנה 126 (ד)(3) לתקנות הוצאה לפועל תש"ם 1980 , רשאי הזוכה להגיש בקשה לפתיחה מחדש של תיק סגור, כפי שגם הרשמת ציינה במסגרת החלטתה. מכאן שבניגוד לטענתו של המבקש, אין מדובר בסגירה "הרמטית", אלא שאם ינקוט המבקש בהליכים המתאימים לעניין חיוב היורשים בחובות העיזבון, יוכל לבקש להחיות את התיק.
בתי המשפט קבעו לא פעם, כי ראוי לגבות את רשמי ההוצאה לפועל אשר מורים על סגירת תיק מחוסר מעש , וכי על המבקש הנטל להמציא נימוק של ממש המצדיק את התנהלותו שהביאה לסגירת התיק (רע"צ (של' י -ם) 8915-06-18 מישל הנייה נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (9.1.2011); רע"צ (של' עכו) 44699-03-18 איגמה ניהול ומסחר בע"מ נ' אלכסנדרה סאפונוב (11.6.2018); רע"צ (של ' ב "ש) 63017-10-13 א.ב. אנרגיה נכסים בע"מ נ' רזי אבו רקייק (2.2.2014)).
יש לזכור כי אין מדובר בערעור בזכות, אלא בבקשת רשות לערער במסגרתה מוסמך בית המשפט לשקול שיקולים מעשיים. הנטל המוטל על המבקש הוא נטל כבד, שיש בו כדי להראות פגם ממשי המצדיק מתן רשות לערער.
לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הבקשה מצדיק ה מתן רשות לערער ולכן הבקשה נדחית.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אב תש"פ, 11 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.