הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו 24

בפני
כב' השופט ישראל ויטלסון , שופט בכיר

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד רות בשארי

המבקשת
המאשימה:

נגד

אלכסנדר ליברמן

ע"י ב"כ עו"ד אלכס כהן

המשיב
הנאשם:

החלטה בבקשה לפסילה עד תום ההליכים, לפי סעיף 47 ו50 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ,התשכ"א – 1961

נגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו,ב-31.7.19 בשעה 17:30 או בסמוך, נהג המשיב ברכב פרטי מסוג טויוטה מ.ר 4568274 ברחוב ירושלים בבת-ים ממזרח למערב, התקרב לצומת עם רחוב בלפור ופנה ימינה לכיוון צפון ותוך כדי נהיגתו פגע בהולך הרגל, מר יעקב לוי, יליד 1951, אשר חצה את הכביש בסמוך למעבר. כתוצאה מהתאונה נחבל הולך הרגל. המשיב לא עצר במקום, וזאת מבלי שהגיש עזרה לנפגע ומבלי שמסר פרטים לנפגע וזאת למרות שאשתו של הולך הרגל (הגב' רחל לוי) פנתה אליו והמשיך לנהוג. המשיב המשיך בנהיגה על רחוב בלפור לצפון שלפניו נוסע רכב מסוג סקודה מ.ר 3967953 נהוג על ידי מר ליאור מגדיש אשר נעצר בסמוך לבית 30 בעקבות עצירת רכב לפניו. תוך כך, המשיב פגע עם חזית רכבו ברכב הסקודה שנעצר לפניו בסמוך למעבר חצייה והדף אותו קדימה ל רכב שנעצר לפניו. עקב כך נחבלו 2 נוסעות ברכב המעורב ונגרם נזק לרכוש.

בשל אופן הנהיגה המתואר, נעצר רכב המשיב על ידי שוטר מפיקוח עירוני אשר נקרא על ידי אחד הנפגעים (דו"ח פעולה מספר 90954193 אשר סומן 9) ובהמשך זומן למשיב ניידת תנועה ובוחנים.
לאחר עצירתו של המשיב בצד הדרך התברר לכאורה, כי הוא נהג באותה העת, שעה שהוא שיכור , ריח אלכוהול נדף מפיו, דיבורו כבד, בבדיקת נשיפון נמצא בגופו 570 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף, המשיב סירב לבצע מבחני מאפיינים. המשיב נדרש כדין להיבדק בדיקת נשיפה (ינשוף) לצורך בדיקת שכרות- וסירב.

בבקשה דנן מתבקש בית המשפט להורות על הארכת פסילה מנהלית שהוטלה על המשיב ב – 01.08.19 ל- 60 יום (סיום הפסילה המנהלית ביום 30.9.19 ) על ידי קצין המשטרה ולהורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לתם ההליכים נגדו, ואף מעבר לתקופת ששת החודשים המנויים בסעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: " הפקודה").

הוראות החיקוק בכתב האישום לפיהם מואשם המשיב הינן : נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודה וסעיף 39 א לפקודה, נהיגה בקלות ראש עבירה לפי סעיף 62(2) לפקדה וסעיף 38 (2) לפקודה, התנהגות הגורמת נזק עבירה לפי תקנה 31 (ב)(2) לתקנות, אי עצירת רכב במקום התאונה עבירה לפי תקנה 144 א (1) לתקנות ותקנה 38(1) לפקודה, אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה עבירה לפי תקנה 144 א(2) לתקנות ותקנה 38 (1) לפקודה, אי מסירת פרטים בתאונת נפגעים עבירה לפי תקנה 144 א(3) לתקנות ותקנה 38 (1) לפקודה.

לאחר שעיינתי בבקשות הצדדים שמעתי טיעוני הצדדים, קיבלתי את חומר החקירה המשטרתי בתיק פלא 335446/19 את"ן תל-אביב, אני קובע כי דין בקשת המדינה להתקבל, ואני פוסל את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

עיינתי בחומר החקירה ומתוך עיון בחומר החקירה עולה כי יש בידי התביעה ראיות טובות להביא להרשעתו של המשיב בדין, הן בעבירה של נהיגה בשכרות, הן בעבירה של נהיגה בקלות ראש וכן התנהגות הגורמת הנזק, אי עצירת רכב במקום התאונה ואי הגשת עזרה לנפגע בתאונה ואי מסירת פרטים בתאונת נפגעים.

על פי חומר הראיות עולה כי אופן נהיגת המשיב במקום, הודעתו במשטרה כי שתה לטענתו: "בקבוק בירה אחד" כאשר יוער כבר עתה כי עניין זה אינו מתיישב עם כמות האלכוהול שנמצא בגופו בבדיקת הנשיפון שנערכה לו. אקבל את עמדת ההגנה כי תוצאת נשיפון אינה קובעת שיכרות, דא עקא יש בתוצאה שמתקבלת אינדיקציה על חשד לשכרות ,דבר הגורר אחריו דרישה לבדיקת ינשוף .למעלה מכך כעולה מהסרטונים שצורפו לחומר החקירה (סומן 21) בבירור, כי המשיב מסרב לבצע בדיקת ינשוף ומתנהג כ מי שהוא שיכור.
זאת ועוד, בשימוע בנושא הפסילה המנהלית שנערך למשיב אמר : "שתיתי רק בירה אחת אני צריך את הרשיון לעבודה אני עובד בפאב בבת ים " (סומן 15), כמו כן המשיב סירב לבצע את בדיקת הינשוף כמו כן סירב לשתף פעולה בכל הנוגע לבדיקת המאפיינים וס ירב לחתום (דו"ח הפעולה סומן 7).
כעולה מהודעות העדים ממקום התאונה: העדה בקר מיקה (סומן 6), הודעת העד מגידיש ליאור (סומן 5) , הודעת העדה לוי רחל שרכבו של המשיב פגע בבעלה בהיותו הולך הרגל וברח מן המקום לטענתה (סומן 4), וכן הנפגע בעצמו העד לוי יעקב (סומן 3) עולה כי כולם מציינים את היותו של המשיב "מתנדנד" ו"בעל דיבור לא ברור" ו"בעל התנהגות לא נורמטיבית". לחיזוק ראייה זו של הודעות אלו צורף גם סרטון מצולם (סומן 21) לאחר אירוע הפגע וברח ועדותה של הגב' רחל לוי אשר בעלה (שהינו חירש) הוא שנפגע ממכוניתו של המשיב.

מתוכן העדויות , משנעצר המשיב בהמשך הדרך נדף מפיו ריח של אלכוהול (דוח פעולה מס' 90954193 סומן 9). ומעיון "בטופס בדיקת מאפיינים" עולה כי המשיב סירב לשתף פעולה חרף ההסבר שניתן לו על משמעות הסירוב.

מעיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב מצטיירת תמונה של נהג בעל וותק נהיגה של 20 שנה, וצבר לחובתו 4 הרשעות קודמות, בהן נהיגה במהירות מופרזת, אי מתן זכות קדימה להולך רגל, חנייה בתנאים מחמירים, ועתה כאמור הוא ביצע לכאורה עבירה של נהיגה בשכרות תוך פגיעה בהולך רגל.

בדיון לפרוטוקול יום 18.9.19 טען ב"כ המשיב כי המשיב לא סירב לבצע בדיקת מאפיינים וכן לדבריו : "..דבר שאינו נכון, מרשי שיתף פעולה ובמקום הסכים לבדיקת נשיפון, לא הגיוני שאדם יסכים לבדיקת נשיפון ולא יסכים לבדיקת מאפיינים כי בד"כ זה הפוך" (ע"מ 1 לפרו' שו' 18-20) . גם לעניין קבילות תוצאות בדיקת הנשיפון חולק ב"כ המשיב שכן לטענתו זו אינה בדיקה מדויקת לקביעת שכרות ומרשו אף לא מכחיש כי באותו היום הוא אכן שתה בקבוק בירה. בנוסף לאמור טוען ב"כ המשיב בדיון לפרוטוקול כי לא היה בידי השוטרים את מכשיר הדראגר במקום ועל כן הוצע למשיב לבצע את הבדיקה בתחנה והמשיב הסכים. עוד נטען על ידי ב"כ המשיב כי באותו יום המשיב לא נסע לאיזשהו אירוע אלא לבית החולים כדי לאסוף את אשתו מאשפוז (צירף אישור רפואי לעניין זה) ולדבריו :" ..ודבר זה מסביר אולי את התנהגותו, דבר זה ולא אלכוהול" (ע"מ 2 לפרו' שו' 16-18).

אתייחס לטענות ב"כ המשיב לגבי אי קבילות השימוש בינשופון בפסיקה כאשר ברי כי הינשופון במקרה דנן היווה כאינדיקטור בלבד, אשר מטרתו למנוע עיכוב מיותר ממי שבדיקת הנשיפון שלו נמצאה תקינה. במקרה שלפני, בבדיקה כאן עמד ה רמת האלכוהול בגופו של החשוד בערך של 570 מ"ג ( כפולה מהכמות המותרת). הוסבר למשיב כי עליו לבצע בדיקת מאפיינים והמשיב הוזהר כי אי שיתוף פעולה עלול לשמש לרעתו ולהרשעתו, הרי שהוא סירב כמצוין בטופס בדיקת המאפיינים ואף סירב לחתום על הטופס. זאת ועוד , כעולה מכל ההודעות והחקירות והסרטונים המצולמים הוסבר למשיב הדברים גם בשפה הרוסית (בתרגום) וכן כי המשיב מעיד בעצמו כי דובר עברית ומצוי כ- 23 שנים בישראל ועל כן אין למשיב אלא להלין על עצמו ועל התנהגותו המפלילה.

לפיכך אינני מקבל את טענת המשיב באשר להסכמתו הנטענת כאילו יבצע את בדיקת "הדראגר" בתחנה שכן בפועל עניין זה לא התרחש כעולה מהסרטון שצורף לחומר החקירה. באשר לטענה לפיה , המשיב היה בדרכו לקחת את אשתו מאשפוז הרי שאין בדבר די מלהעיד על היותו "לא שיכור".

מעיון בחומר החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי החלטת הקצין הפוסל היתה סבירה ובמקומה. לא זאת אף זאת, לנוכח אופיין של העבירות אותן ביצע המשיב לכאורה, לנוכח הרשעותיו הקודמות, הרי שקיימת סכנה ממשית מהמשך נהיגתו של המשיב, לכלל ציבור הולכי הרגל.

הלכה פסוקה של ביהמ"ש העליון (ראה ב"ש 513/88 מ"י נ' רז גוליו פד"י מ"ב(3) עמ' 331) כי במקרים אשר רישיון הנהיגה נפסל על פי סעיף 47 לפקודת התעבורה, השאלה המרכזית העומדת היא האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים.
על בדיקת התשובה ניתן ללמוד משני מקורות:
א. התנהגות הנהג במקרה הנדון אשר בגינו נפסל הרישיון.
ב. הרשעותיו הקודמות של המשיב.

כמו כן ב- ב.ש. 337/79 טובול נגד מדינת ישראל פס"מ תש"מ I עמ' 521, פרט בית המשפט
מהם הכללים אשר ינחו את בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול פסילה מנהלית כדברי ביהמ"ש:

" א. אין מתפקידו של בית המשפט הדן בבקשה, לבדוק את הראיות ולשקול לאיזה
צד נוטה כביכול מאזן ההסתברויות לפי ראיות אלה.
ב. שיקולי בית המשפט יהיו בין השאר, חומרת העבירה ואם מהווה נהיגתו של
הנאשם סכנה לציבור. "

סוף דבר, לנוכח אופי ואופן נהיגתו של המשיב במקרה דנן, לאור הרשעותיו הקודמות, החלטתי לפסול את רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. עם זאת, לאור הלכת צעלוק בש"פ 8514/05, הרי שראוי כי השימוש בתיבה "עד תום ההליכים" יהיה מדוד וקצוב בזמן, שכן פסילה טרם הרשעה שאינה מוגדרת בזמן אינה מדתית. אני קוצב את משך הפסילה של רישיון הנהיגה לשישה חודשים. בתום התקופה תהא התביעה רשאית להגיש בקשה מחודשת לפסילה, במידה ותמצא טעם המצדיק את המשך הפסילה לתקופה נוספת תוך כדי ניהול ההליכים.

זכות ערעור כחוק בפני בית משפט המחוזי בתל-אביב.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ט, 24 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.