הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו תת"ע 2503-11-19

לפני כבוד השופטת שרית קריספין

בעניין:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ביטון

המאשימה

נגד

יוגב טמיר

הנאשם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 15.4.19, הודעת תשלום קנס בגין אחיזה/שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח) , עבירה על תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וטען:" אני אומר שבעצם נסעתי בכביש, השוטר טוען, מה שהוא טוען בדו"ח. השוטר אינו פה, חשבתי שהוא יהיה פה. אני רוצה לזמן אותו. באותו יום נסעתי ברכב, השוטר הסתכל לי לתוך האוטו. לא השתמשתי בטלפון נייד. אני לא יודע מה זה לאחוז, אחזתי בהגה. לא זכור לי שאני החזקתי טלפון בזמן נהיגה בכביש 4. אני רוצה לציין שיש לי סרטון. אני רוצה לציין שהשוטר מסכן את עצמו ואותי כפליים או שלוש. הוא טוען שהחזקתי טלפון בצבע שחור והטלפון שלי לא בצבע שחור".

ביום 31.12.19, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד סמ"ר דוד צדוק, עורך הדו"ח והוגש ו הדו"ח, שסומן ת/1 והמשך הנסיבות במזכר, שסומן ת/2.
מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 15.4.19, בסמוך לשעה 14:08, נהג הנאשם ברכב בנתיב שני מימין, בכביש 4, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לק"מ 118, נצפה על ידי עד התביעה, שנהג באופנוע משטרתי, בנתיב הראשון מימין ובמקביל לרכב הנאשם, כאשר הוא אוחז טלפון נייד , בצבע שחור, בידו הימנית ובסמוך לידית ההילוכים, כאשר מסך הטלפון, פונה כלפי מעלה. העד הורה לנאשם לעצור את הרכב, תוך שמירה על קשר עין רצוף עמו, הסביר לו את מהות העבירה ורשם מפיו את הדברים הבאים: " אני לא השתמשתי ממש לא".
עוד ציין העד, כי ברכב קיים מתקן להנחת הטלפון הנייד.
העד נחקר בחקירה נגדית והשיב כי עצר את הנאשם בק"מ 118 בכביש 4, על גבי תמרור 815, במחלף גהה.
בית המשפט שב והסביר לנאשם, מספר פעמים, במהלך הדיון, מתוכן שלוש פעמים שנרשמו בפרוטוקול, כי עליו להתמקד שאלות הנוגעות לעבירה עצמה.

לבסוף, נשאל העד לגבי פרק הזמן בו אחז הנאשם את הטלפון הנייד והשיב כי לא ציין זאת.

בעדותו הראשית, במסגרת פרשת ההגנה, לא מסר הנאשם כל עובדה הנוגעת לעבירה עצמה, אלא העלה טענות שונות לגבי אופן עצירתו, מקום העצירה ומשכה.

בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל לגבי העבירה עצמה, השיב הנאשם:" אני לא זכור לי שאני נגעתי או השתמשתי בטלפון נייד" ובהמשך, כאשר נשאל שאינו מכחיש, השיב: "לא מכחיש" – ראה עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 24-27.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד פירט את נתיבי הנסיעה, אופן אחיזת הנאשם בטלפון הנייד ותיאר את המכשיר, שמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם עד לעצירתו והסביר לו את מהות העבירה.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית ולא נסתרה בחקירה נגדית , שכן כמעט ולא נשאל שאלות רלוונטיות לעבירה עצמה.

הנאשם לא הכחיש למעשה את ביצוע העבירה, כמפורט לעיל ועיקר טענותיו, נסבו אודות מקום עצירתו ומשך עצירתו על ידי העד. עוד טען הנאשם, בסיכומיו, טענות כלליות כנגד מערכת המשפט, בדגש על הליכים אחרים.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ב' שבט תש"פ, 28 ינואר 2020, במעמד ב"כ המאשימה בלבד