הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו נב"א 4118-08-17

לפני כבוד השופט אהרן האוזרמן

המאשימה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד רוני ת עמר

נגד

הנאשם
דניאל אור בליומין
ע"י ב"כ עו"ד שפירו

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה בחוסר זהירות, התנהגות הגורמת נזק, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח.
על פי עובדות כתב האישום ביום 30.06.17 סמוך לחצות, נהג הנאשם ברכבו בבת-ים, בשדרות העצמאות בחוסר זהירות ופגע ב-2 כלי רכב חונים. הנאשם נהג כאמור כשהוא פסול, לאחר שרישיון הנהיגה שלו נפסל ביום 24.04.17 לתקופה של 3 חודשים ע ל ידי משרד הרישוי (בהתאם לשיטת הניקוד) ורישיונו הופקד.
ראיות התביעה לעונש:
הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם בתעבורה, לפיו הנאשם נוהג משנת 1995 ולחובתו 31 הרשעות קודמות בתעבורה , בהם הרשעה נוספת (מאוחרת לעבירה הנוכחית) בעבירה זהה של נהיגה בפסילה, בתיק פ"ל 6612-08-17, בה נדין בין היתר ל- 8 חודשי פסילה. בהרשעותיו ריבוי עבירות מהירות, וכן אי ציות לתמרורים. לא נרשמו לחובתו תאונות דרכים.
לנאשם רישום פלילי ישן בעבירות שהתיישנו אך לא נמחקו, עבירה האחרונה משנת 2004.
ב"כ המאשימה עותרת לעונש מאסר בפועל, ןסומכת עמדתה בחומרת העבירה ובעובדה כי לנאשם כאמור הרשעה נוספת בעבירה זהה. בנוסף, עתרה למאסר ופסילה מותנים נוספים, ולקנס.
התובעת בהגינותה ציינה כי במסגרת התמשכות ההליכים בתיק, הייתה המאשימה נכונה לשקול עמדה המבכרת שיקולי שיקום וענישה טיפולית נוכח נזקקות טיפולית של הנאשם אשר סובל שנים רבות מסכיזופרניה ומהתמכרות לשימוש בסם. הנאשם נשלח בהסכמה לתסקיר שירות המבחן התקבלו תסקיר ותסקיר משלים (2018), שרות המבחן המליץ על ענישה קונקרטית. בהמשך נמצא על ידי הממונה בשב"ס, כי הנאשם אינו כשיר לעבודות שירות.
מאחר וכך עמדת המאשימה כיום לענישה קונקרטית כולל מאסר בפועל.

ראיות ההגנה לעונש:
הנאשם והסנגורית המכובדת, מבקשים מנגד כי אתחשב בנסיבותיו האישיות והמיוחדות של הנאשם, במצבו הנפשי בעת ביצוע העבירות, בנזקקות הטיפולית הניכרת שלו שאינה במחלוקת, כפי שעולה אף מתסקירי שרות המבחן, בעובדה כי לטענת הנאשם העבירה בוצעה באופן ישיר ומוחלט כאשר היה במצב לא מאוזן מבחינה תרופתית.
הנאשם העיד בפני בטיעונים לעונש ארוכות. לדבריו הוא מבין כי הוא סובל ממחלה נפשית וכן מהתמכרות כרונית. הנאשם הביא בפני תמונה טיפולית (כפי שיובא להחלן בהרחבה) על פיה הוא מבקש כי אתחשב במאמציו הניכרים לשיקום, כולל בהתמדתו בטיפול באופן פרטי, בבדיקות השתן החודשיות הנקיות שיש בידו להציג בשלוש השנים האחרונות, ובעובדה כי לא חזר מאז על עבירות תעבורה, אינו נוהג, וכן בעובדה כי רישומו הפלילי התיישן זה מכבר.
הנאשם תאר את ההליך השיקומי שעבר לטענתו, וכן את השינוי באורח חייו בשנים האחרונות.
בנוסף נטען כי יש לזקוף לזכותו של הנאשם במקרה זה את הודייתו באשמה מיד ובהזדמנות הראשונה, וכי הנאשם בחר שלא לנהל הוכחות בתיק.
עדות אופי לטובת הנאשם מסרה אמו, אשר הטיבה לתאר את אפיו של הנאשם את מאמציו, כל זאת מבלי להמעיט במורכבות מצבו ונזקקותו, ותוך שעשתה על ביהמ"ש רושם חיובי מאד, וניכר כי לנאשם זה תמיכה טובה המאפשרת גם תקווה כי הנאשם יוכל להיעזר באמו ובאביו, ובתקווה גם באשתו וילדיו, כגורמי כוח למניעת סיכון על חזרה על עבירות דומות בעתיד.

תסקיר שרות המבחן:
שירות המבחן פגש בנאשם, וערך תסקיר מפורט בעניינו (22.03.18) ותסקיר משלים (04.07.18 ). הנאשם, בן 41 מאובחן כסובל מתחלואה כפולה. בגיל צעיר לקה בהפרעה נפשית (סכיזופרניה) והוא מכור שנים רבות לשימוש בסם. הנאשם מוכר ומטופל במסגרת המרכז הרפואי לבריאות הנפש "אברבנל" משנת 1994. לאורך השנים אושפז 22 פעמים. בדיווח שהתקבל מהפסיכיאטר המטפל מיום 05.03.18 דווח כי מאז שנת 2007 אשפוזיו קצרים יותר, ונמשכים עד שבועיים. בחמש השנים האחרונות (נכון לעריכת התסקיר) הנאשם מגיע למרפאה באופן סדיר וקבוע אחת לשבועיים ומקבל מרשם לתחליף סם "סבוטקס". דווח על נטייה לשימוש לרעה בסבוטקס.
אשפוזו האחרון בחודש פברואר 2018. מאז ממשיך ומטופל באופן סדיר בסבוטקס. למרות התמכרות רבת שנים כולל לסמי רחוב, הנאשם עבר גמילה פיזית "ניקיון" פיזי מסמים, בהצלחה, אם כי מעולם לא עבר ככל הנראה הליך טיפולי מעמיק בתחום.
התרשמות קצינת המבחן בשלב זה אמביוולנטית. מחד התרשמה כי הנאשם מצמצם ממידת אחריותו לעבירות שבצע. מאידך הנאשם מביע חרטה ומבין את השלכות מעשיו.
קצינת המבחן מציינת לזכותו של הנאשם, וכגורם מעודד, התמתנות ניכרת בהתנהגותו העבריינית (בצעירותו) והפסקת ביצוע עבירות בתחום הפלילי.
עוד כגורם המגביר סיכויי שיקום מציינת קצינת המבחן כי הנאשם מביע מוטיבציה כיום לשינוי אורח חייו, ומוכן להשתלב בהליך טיפולי. הנאשם מבין ומקבל את נזקקותו לטיפול בתחום השימוש בסם (נוסף על התחום הנפשי).
עם זאת, הנאשם מבטא התנגדות לפנות לקבל טיפול במסלול "הציבורי" ומביע חשש להשפעה חברתית וסביבתית לא טובה, לדבריו, מתוך החשיפה לשאר אוכלוסיית המטופלים. הנאשם פנה לטיפול דרך עמותה פרטית, וכן ממשיך בטיפול נפשי בביהח"ן "אברבנל".
בתסקיר המשלים, דווח כי הנאשם החל לעבוד כמטפל בקשישים וכי הוא פועל באופן משפטי על מנת לנסות להגיע להסדר לתשלום חובותיו בהוצאה לפועל.
הנאשם מסר 2 בדיקות שתן בשרות המבחן שנמצאו נקיות.
הנאשם חוזר על עמדתו המסתייגת מטיפול במסגרת "סל שיקום" ומתמיד בטיפול שתיאר. הנאשם פנה להשתלב בטיפול במסגרת עמותה דרך משרד הרווחה בעיר מגוריו אולם ממתין שם לקבלה בעקבות רשימת המתנה ארוכה במיוחד.
התקבל דיווח מגורמי הרווחה בעריית בת ים, שם נמסר כי משפחתו של הנאשם מוכרת מחודש נובמבר 2016. הנאשם שתף פעולה בהדרכה ההורית, והתרשמות גורמי הרווחה בסיום היא כי קיימת מסוגלות הורית של הנאשם, הומלץ על המשך טיפול והדרכה הורית. ראוי להדגיש כי עניין המסוגלות ההורית נבדק בנפרד בשמ"מ על פי הפניית פרקליטות ושרות המבחן סיים בדיקתו בכך שלא בא בהמלצה להעמדת הנאשם בצו טיפול .
שרות המבחן בה בהמלצה עונשית לענישה קונקרטית בדמות של ריצוי מאסר במסגרת עבודות שירות, זאת בשל החזרה על העבירות ועל מנת להמחיש לנאשם את חומרת מעשיו. שרות המבחן נמנע מהמלצה שיקומית, אך במקביל נמנע מלהמליץ על אפשרות ריצוי מאסר בפועל.
ראוי לציין שוב כי בהמשך להמלצת שמ"מ הופנה הנאשם לראיון אצלך הממונה על עבו"ש בשב"ס, שם נמצא כי בשל הרקע הנפשי הפסיכיאטרי שלו, אינו כשיר לריצוי מאסר בעבו"ש.

דיון:
נהיגה בפסילה הינה מבין העבירות החמורות ביותר שבפקודת התעבורה. המחוקק אף הורה בצידה של עבירה זו על 3 שנות מאסר (ס' 67 לפקודת התעבורה). פסילת רישיון הנהיגה הינה הכלי העיקרי שקיים בידי בית המשפט לתעבורה כדי למנוע את המשך הנהיגה מנהגים מסוכנים. כאשר נהג אינו נרתע מהעונש המקובל של נטילת רישיון הנהיגה, הרי שהענישה ההולמת היא - מאסר בפועל.
בע"פ 4372/98 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, קבע כב' השופט מודריק :
"לגבי מי שנפסל מלנהוג, ונמצא נוהג בזמן פסילה, מתבקש עונש ממשי אחר, שהרי עונש הפסילה נכשל".
ברע"פ 1812/94 קובע כבוד השופט לוין :
"מי שנוהג בזמן פסילה ראוי לעונש חמור, שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת".
ב- רע"פ 6115/06 קובע כב' השופט אדמונד לוי:
"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה, בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית – המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב".

הנה כי כן, על פי ההלכה הפסוקה הנאשם כמי שהפר הפרה בוטה את הוראות החוק, זלזל בפסק דינו של ביהמ"ש, מפר ואינו מציית לו – מן ראוי שימצא מקומו מאחורי סורג ובריח.

קביעת מתחם הענישה:
על פי סעיף 40 [לאחר תיקון 113] לחוק העונשין בהתאם לעקרונות "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", העיקרון המנחה את בית המשפט בגזירת דינו של נאשם הוא עקרון ההלימה, לאמור, בחינת קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה לבין מידת אשמו של הנאשם וסוג העונש שיוטל עליו בסופו של יום.
עוד קובע חוק העונשין (בסעיפים 40ב ו- 40ג) כי במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול עליו לבחון גם את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, וכן את מדיניות הענישה המקובלת לגבי ענישה במקרים אלה. סעיף 40ג, קובע כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.
נוכח האמור ובטרם אגזור את העונש, אני קובע כי מתחם הענישה המקובל בבית המשפט במקרים דומים, בעבירות נהיגה בפסילה, נע כמניפה בין 30 ימי מאסר בעבודות שרות ל- 9 חודשי מאסר בפועל, בנוסף מתחם הענישה כולל פסיל ה מלקבל רישיון הנהיגה לתקופה של בין 10 ל- 40 חודשים, וענישה מותנית נוספת (מאסר ופסילה).
שיקום הנאשם וחזרה למוטב:
במקרה דנן, יש להכריע האם להעדיף את שיקומו של הנאשם על פני עיקרון ה "גמול" וההלימה, שכן מחד מעשיו חמורים ומאידך, אין להתעלם מתהליך השיקום שהנאשם מצוי בעיצומו.
בפסיקה ענפה של ביהמ"ש העליון, הדגיש ביהמ"ש את חשיבותו של ההיבט השיקומי. גם במקרים קשים ביותר ובעבירות חמורות, העדיף ביהמ"ש העליון לפסוק בעד שיקומו של הנאשם, חרף מעלליו הקשים. כך למשל:
בע"פ 8092/04 ישראל חביב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2004), ביטל בית המשפט העליון עונש מאסר שמשכו 40 חודשים, עקב שיקומו של הנאשם מסמים. בית המשפט עמד על חשיבות השיקום כשיקול חשוב בענישה.
ברע"פ 5066/09 ירון אוחיון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2010), הורשע הנאשם בבימ"ש קמא בעבירות מרמה, ונשלח למאסר ממושך של 54 חודשים. ביהמ"ש המחוזי, בדעת רוב, הקל במידת מה בעונשו. בקשת הנאשם למתן רשות ערעור התקבלה ע"י בית המשפט העליון. בית המשפט העליון עמד בהרחבה על האינטרס הציבורי בשיקום העבריין ועל חשיבות שיקול זה בגזירת הדין ובסופו של יום הפחית באופן ניכר את עונש המאסר שנגזר על הנאשם.
הרציונל העומד ביסוד פסיקה זו, הוא רציונל פשוט, שהשכל הישר וטובת הציבור בבסיסו. נאשם אשר חוזר ומבצע עבירות קשות, אך מבקש לשנות מדרכיו, לעלות על דרך הישר, ומבטא רצון כן ואמיתי שמתבטא לא רק בהבל פיו, אלא נתמך בראיות מוחשיות, בחוות דעת מקצועית, נאשם כזה, מן הראוי לסטות מהעונש שראוי למדוד לו, ולבכר תחת זאת, ענישה שיהיה בה דגש על היבטים שיקומיים. אין ספק, אם יצליח שיקומו, יטיב הדבר עם החברה כולה. לכן, במקרה המתאים, יעדיף ביהמ"ש להקל בעונשו של העבריין כדי לאפשר לו להתמיד בדרך הישר, מתוך ראיית טובת הציבור.
כאמור אף המחוקק נדרש בתיקון 113 לחוק העונשין, לחשיבות של ההיבט השיקומי, וציווה בסעיף 40ד לחוק העונשין, כי כאשר ביהמ"ש מוצא, כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי ביהמ"ש לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקום כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן. עקרון השיקום, כשיקול בר חשיבות בעת גזירת הדין, זכה עם התיקון לחוק, למעמד חוקי, כעקרון בר משקל, המאפשר לבית המשפט, במצוות המחוקק, אף לסטות לקולא מהעונש ההולם במקרים המתאימים.
קביעת העונש:
עונשו של הנאשם ייגזר כמצוות המחוקק, תוך הקפדה על ההלימה בין העבירה לעונש, ובהתאם לחומרת העבירה ולמידת אשמו של הנאשם. ועוד בבואי לגזור את עונשו של הנאשם לקחתי בחשבון כי הענישה הנוהגת בשיטתנו הינה לעולם ענישה אינדיווידואלית ולא מכאנית, שיטת המשקללת את נסיבותיו האישיות של כל אדם ואדם.
יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת (בדימוס) דליה דורנר בע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מ"י:
"ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם".
לעניין חומרת העבירה, כפי שהובא לעיל, הן המחוקק והן ביהמ"ש העליון רואים בחומרה רבה עבירה של נהיגה בזמן פסילה, המבטאת זלזול בחוק ובהחלטות בתי המשפט.
לעניין מידת "אשמו" של הנאשם, נקודת המוצא היא כי הנאשם לא כיבד החלטת רשות הרישוי שהתלתה את רישיונו עקב צבירת ניקוד בשל ביצוע עבירות תעבורה (בהתאם לשיטת הניקוד).
האזנתי לנאשם אשר טען בפני לעונש. שמעתי ממנו לקיחת אחריות. הנאשם הטיב לתאר בלשונו כי המקור לביצוע העבירות אצלו הוא חוסר איזון תרופתי מאחר ולא התמיד בתקופה הרלוונטית בנטילת הטיפול התרופתי בהתמכרות (תחליף סם "סבוטקס").
הנאשם הציג בפני כיום תמונת שינוי ניכרת. התרשמתי כי הנאשם העומד בפני עשה כברת דרך, ועושה בשנתיים וחצי האחרונות מאמצים ניכרים להשתלב במסגרת טיפולית מתאימה. הנאשם מטופל באופן סדיר וקבוע ב"סבוטקס". הוצגו בפני – מרשמים תקופתיים סדירים מהפסיכיאטר המטפל בביה"ח "אברבנל" בנוסף פרוט מלא של תאריכי ביקור במרפאה, שוטף וסדיר, חשבוניות רכישת תחליף הסם בבית המרקחת, כל אלו כראיה להתמדה בטיפול, ומבססים עדותו של הנאשם.
הנאשם ביקש שלא לפגוע בסיכויי שיקומו על ידי שליחתו לריצוי מאסר בפועל . הנאשם נמצא לא כשיר לריצוי מאסר במסגרת עבודות שירות, בשל מצבו הנפשי והיסטוריית האשפוזים שלו.
אני מוצא בנימוקי ההגנה כמפורט לעיל בהרחבה, טעמים של ממש לתמוך באי שליחתו של נאשם זה לריצוי מאסר. אף מעבר לשיקולי "שיקום", ספק בעיני אם בנסיבות הנ"ל הגמול הראוי במקרה זה בהתחשב בהיסטוריה הרפואית והנפשית של הנאשם, ובמכלול הנסיבות הוא מאסר בפועל.
אמת, שליחתו של הנאשם למאסר, תיתן לו לנאשם כ"גמולו" ובוודאי תמלא אחר "הרתעתו" ויש בה מידה רבה של "הרתעת הרבים". יחד עם זאת, בטווח הארוך, אני מוצא כי עלול הדבר לחזור "ולהכות" בחברה, אם הנאשם יחזור וידרדר לביצוע עבירות בתחום הפלילי והתעבורתי. אני מוצא כי ראוי לתת את הדעת במקרה דנן, לא על הטווח המידי של ענישת הנאשם, אלא על הטווח הארוך, על התועלת שתצמח לחברה מכך שהנאשם יעלה על דרך הישר ויסור מרע.
שמעתי את הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים פסולים, נתתי דעתי לכך שמדובר בעבירה חמורה, התחשבתי בעברו התעבורתי של הנאשם מחד ובהתיישנות הרישום הפלילי של הנאשם מאידך. התרשמתי מנגד גם מהנסיבות בהן נעברה העבירה, וכן מנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי ששמעתי מפיו של הנאשם עצמו. עיינתי גם בפסיקה, ובתסקיר שירות המבחן הכולל המלצה עונשית, כמפורט.
אני דן לפיכך את הנאשם לעונשים הבאים:

  1. פסילה בפועל למשך 3 שנים. הפסילה תחל מהיום והיא במצטבר לכל פסילה אחרת. הנאשם יחתום היום על תצהיר חליפי להפקדת רישיון הנהיגה, במזכירות ביהמ"ש.
  2. 9 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי שלא ינהג בפסילה.
  3. 9 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי שלא ינהג בהיותו בלתי מורשה או כשרישיון הנהיגה שלו פקע יותר מ-12 חודשים.
  4. 6 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי שלא ינהג בשכרות או תחת השפעת אלכוהול או סמים.
  5. ניתן בזה צו פיקוח ע"י קצין מבחן לנאשם למשך 12 חודשים מהיום. שרות המבחן יפקח על הנאשם ויבחן אפשרות שילובו במסגרת קבוצה טיפולית לטיפול בהתמכרויות.
  6. קנס בגובה 2,500 ₪, הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01.08.19.

זכות ערעור כחוק בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 45 יום.
ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם .