הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו בפ"ת 2054-09-18

לפני כבוד השופטת ענת יהב

המבקשת:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ מתמחה – הגב' מימון

נגד

המשיב:
שמעון זיסאנו
ע"י ב"כ עו"ד ליברמן

החלטה
בפניי בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

ביום 1.9.2018 ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.
 
הצו ניתן בהקשר לדוח המייחס למשיב עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שסירב בהתנהגות לבצע בדיקת נשיפה, כך שמכוח החזקה מוחזק כשיכור ברף הגבוה.

ההגנה הסכימה להמשך פסילתו של המשיב עד להחלטה אחרת, ועד אשר חומר החקירה יצולם, לפיכך המשיב המשיך ונותר בפסילתו עד למועד הדיון, ביום 19.11.2018.

ביום זה טענו בפניי הצדדים.

המבקשת ביקשה לפסול את רשיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, ואף מעבר ל-6 חודשים, זאת לאור העובדה כי מדובר בעבירת נהיגה בשכרות בפעם השנייה, כאשר המשיב הורשע בשנת 2016 בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, שם הוטלו עליו רכיבי ענישה של פסילת רישיון, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי, ורכיבי ענישה נוספים.

אף על פי כן, נתפס המשיב בשכרות, במועד כפי שצוין בבקשה, ומוחזק כשיכור.

לאור כל זאת, ועברו התעבורתי, המחזיק 29 הרשעות קודמות, ביקשה את אשר ביקשה.

בא כוח המשיב טען לכרסום מהותי בראיות, לעובדה כי המשיב ניסה ליתן דגימת נשיפה מספר פעמים, אך ללא הצלחה, כאשר לטעמו אין בכך כדי לעמוד לחובתו של המשיב, בעניין זה הפנה לפלטי הנשיפה, לזמן הנשיפה ונפח הנשיפה, וציין כי יש בכך כדי להוכיח כי המשיב שיתף פעולה, והיה על המכשיר ליתן תוצאה, ובהיעדר תוצאה שכזו, יש חשש ממשי שהמכשיר לא היה תקין.

לביסוס טענה זו, אף הפנה לטופס המאפיינים, אשר היה תקין בכל המבחנים אשר ביצע המשיב.

עוד ציין בא כוח המשיב כי חלפה תקופה של כ-3 חודשים מרגע פסילתו המנהלית, ולטעמו יש בכך די לאותה תקופת צינון הנדרשת על פי הפסיקה.

דיון והכרעה:
שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.
 
ראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 1.9.2018, בשעה 02:00 נהג המשיב ברכב טויוטה בעיר תל אביב בכביש 1 למזרח, ובסמוך למחלף קיבוץ גלויות, כאשר נעצר לביקורת על ידי השוטרים במחסום שכרות.

המשיב סירב למסור דגימת נשיפה על דרך הכשלת הבדיקה, ולפיכך נמצא חשוד בנהיגה בשכרות.

על פי דו"ח הפעולה אותו רשם השוטר, שי סולימה, נעצר רכב המשיב, כאשר במהלך כל העת נשמר קשר העין, ולאחר שהמשיב ענה כי שתה שתייה אלכוהולית, וניתנה אינדיקציה חיובית להימצאות אלכוהול בגופו, ומייד לאחר מכן הודיע השוטר סולימה על האיסורים לאכול, לשתות, לגהק, לעשן, ולהכניס כל דבר לפיו או לאפו.

מייד ובסמוך בוצעה בדיקת מאפיינים, אשר הייתה תקינה, שם, בשיחה הראשונית, ציין המשיב כי "הוא שתה משקה אלכוהולי מסוג בירה, בבית", ממש עובר לנהיגה.

דו"ח הפעולה של מפעיל הינשוף אביזהם, נרשם כי בשעה 02:25 התחיל בבדיקות הנשיפה, כשהמשיב עצמו ציין את עובדת קיומה של הרשעה נוספת בעברו, ולפיכך יודע מה עליו לעשות, אולם בבדיקות הנשיפה הסתבר כי לא נשף נפח נשיפה מספיק, כך שבסופו של דבר התוצאה הייתה נפח נשיפה לא מספיק, והשוטר הוצרך לבצע בדיקה נוספת לאחר שהוסבר לנהג, מחדש, כיצד עליו לבצע את הבדיקה ומה משמעות הכשלת אותה הבדיקה.

השוטר לא הסתפק בהסבר לבדו, אלא אף הדגים אל מול עיניו של המשיב.

אף על פי כן, בבדיקה השנייה, הופיעו 3 תוצאות נוספות – תוצאות ביניים, שבהם נפח נשיפה לא מספיק, כך ששוב, בסופו של דבר, ולאחר מחזור נשיפה נוסף, לא ניתנה תוצאה.

בחקירתו של המשיב חזר וציין כי שתה בקבוק בירה טובורג קטן, לפני שיצא לנהיגה, בשעה 01:30, ואף הבהיר כי הוא ניסה לנשוף כפי יכולתו, אך לא הצליח.

בנוסף ציין כי היה לו אירוע מוחי וביקש לתת בדיקת דם, אך בקשה זו לא מולאה.

בשלב זה של הדיון, די בדו"חות הפעולה, המזכרים, תוצאות מבחני הביצוע, פלטי בדיקת ה"ינשוף" אשר מהם עולה שהמשיב לא נתן נפח נשיפה מספיק, ובדברי המשיב עצמו, כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המשיב בדין.

מסוכנות:
מסוכנותו של המשיב בנהיגה נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי.

ראה בש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' רז גוליו, מפיו של כב' השופט מליץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנידונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

ככל שזה נוגע לאירוע המיוחס למשיב, נהיגה בשכרות, יש להפנות לדבריה של כב' השופטת נגה אהד בב"ש 90192/07 יניב רדלייך נ' מדינת ישראל, אשר קובעת חזקת מסוכנות בכל הנוגע לנהג שיכור, כאשר חזקה זו, לטענה, מצדיקה פסילה עד לתום ההליכים, ומעבר ל-30 ימי הפסילה המנהלית:

"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות, יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית".

גם ערר שהוגש על החלטה זו לבית המשפט העליון נדחה.

במקרה דנן המשיב אוחז ברישיון נהיגה משנת 1988, לחובתו 29 הרשעות קודמות, בעבירות של אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות מופרזת, פקיעת רישיון תקופה ארוכה, שימוש בטלפון שלא באמצעות הדיבורית, והרשעתו האחרונה בשנת 2017 בגין אי מתן זכות קדימה להולך רגל העומד על מעבר החצייה.

בשנת 2016 הורשע בנהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול, זאת בגין אירוע משנת 2014.

אקח בחשבון את העובדה כי חלפו 3 חודשים מאז הפסילה המנהלית, את העובדה כי טופס המאפיינים היה תקין, וכן את העובדה כי עבירת הנהיגה תחת השפעת אלכוהול הייתה לפני כ-4 שנים, אולם מאידך, אינני יכולה להתעלם מן העובדה שמדובר בעבירה חמורה, אשר יש בה כדי לסכן את משתמשי הדרך, את העובדה כי מדובר באירוע שני מסוגו, וכי באירוע זה הסירוב, כמוהו כשכרות גבוהה.

מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של 4 חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ט, 22 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.