הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו בפ"מ 712-01-20

לפני כבוד השופטת שרית קריספין

המבקשת:
ליאת טוביהו ע"י ב"כ עו"ד אורון

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד אלדר

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מינהלית,על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה, זאת לאחר שרישיונה של המבקשת נפסל ל – 60 יום, בעקבות מעורבות ה וחשד לאחריות ה לגרם תאונת דרכים מיום 27.12.19 , בתיק מספר 558089/19.
הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול הדיון.
דיון והכרעה
שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתה של המבקשת ושנית, האם יש בהמשך נהיגת ה כדי לסכן את שלום הציבור.
כמו כן, אתייחס לטענת הסנגור לגבי ההבחנה שיש לעשות, לשיטתו, בין עבירת השכרות לגרם תאונת הדרכים.
ראיות לכאורה
תיק המשטרה הוגש לעיוני.
כעולה מדו"ח הבוחן, לוח התצלומים, סקיצה, תרשים, מזכרים, דו"חות צפיה בסרטוני מצלמות גוף, דו"חות פעולה, דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, פלטי בדיקות עצמיות וכיול תחילת משמרת וסיומה, פלטי בדיקת "ינשוף" למבקשת והודעת המבקשת, הרי שביום 27.12.19, ב שעה 05:30 לערך, נהגה המבקשת ברכב פרטי ב כביש 20, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיע ה ל ק"מ 17, בין מחלף ארלוזורוב למחלף ההלכה, סטתה, לכאורה, ימינה כיוון נסיעתה, פגעה במעקה הבטון המוצב במקום ומעוצמת הפגיעה, הסתובב הרכב ונעצר על גבי שול שמאלי , כאשר חזיתו בניגוד לכיוון הנסיעה המותר.
כתוצאה מהתאונה, ניזוק רכבה של המבקשת.
שוטרים שהגיעו למקום, העבירו את הרכב, אל שול ימין והשוטרת מליס טולדנו, שוחחה עם המבקשת ותיעדה את גרסתה הראשונית לגבי התאונה, לפיה, הרגישה שמישהו נכנס ברכבה ולכן איבדה שליטה על הרכב ובשל היות הכביש רטוב מגשם, פגעה במעקה משמאל לדרך.
השוטרת ציינה כי הריחה ריח אלכוהול מפיה של המבקשת וביצעה לה בדיקת נשיפון, בה ניתנה אינדיקציה לאלכוהול, ברמה של 640 מיקרוגרם.
המבקשת הודתה בשתיית 3-4 כוסות יין, עובר לנהיגה.
המבקשת עוכבה לשם בדיקה במכשיר ה"ינשוף" ונערכו לה מבחני ביצוע, בהם כשלה, לכאורה, בכל הפרמטרים שנמדדו.
המבקשת קיבלה הסבר על מטרת בדיקת ה"ינשוף" ומשמעות הסירוב להיבדק ואף כי נתנה הסכמתה המילולית, הרי שהכשילה, לכאורה, את הבדיקות, כאשר במהלך 9 ניסיונות, לא נשפה כהלכה ולא נתנה נפח נשיפה המספיק לצורך מדידה תקינה.
מדו"ח צפיה בסרטון מצלמת הגוף של השוטר יניב סטפן, עולה כי השוטר הגיע אל המבקשת, כאשר ישבה בתוך הרכב ולשאלה אם שתתה, השיבה "לא, כאילו" ובהמשך אמרה "מזמן מאוד".
מדו"ח צפיה בסרטוני מצלמת גוף של השוטרת מליס טולדנו, עולה כי המבקשת טענה כי רכב פגע בה וכתוצאה מכך, איבדה שליטה על הרכב שלה וכי שתתה אלכוהול "מזמן". עוד מתועדים בדיקת ה"נשיפון", ההודעה על עיכוב ומבחני הביצוע שנערכו למבקשת.
מדו"ח צפיה בסרטון מצלמת גוף של השוטרת פז לוי, עולה כי הוא מתעד את מהלך בדיקת ה"ינשוף" וניתן לראות כי המבקשת קיבלה הסבר והדגמה של אופן ביצוע הבדיקה,אך לא נשפה ברצף ובנפח הנדרשים, לכאורה, במשך 9 נשיפות.
מדו"ח צפיה בסרטון מצלמת גוף של השוטר יעקב גיידר, שהסיע את המבקשת מזירת התאונה אל תחנת המשטרה, עולה כי במהלך הנסיעה, סיפרה המבקשת:" מלכתחילה מישהו נכנס בי, לא איזה מכה דרמטית אבל זה היה מספיק כדי שאני אשבור את ההגה ואז איבדתי שליטה על הרכב כי הכביש היה כמו שהוא היה, היה מלא גשם ואז נכנסתי בדבר הזה וזה מה שגרם לרכב שלי ללכת".
במהלך חקירתה בתחנת ה משטרה, מסרה המבקשת כי במהלך הנהיגה, הרגישה מכה מצד ימין ומתוך בהלה, סטתה שמאלה ולאחר שניסתה לסטות חזרה ימינה, הרי שבגלל הכביש הרטוב, איבדה שליטה והתנגשה במעקה הבטון.
המבקשת נשאלה והשיבה כי נסעה במהירות של 90-100 קמ"ש וכי הרכב הפוגע, לכאורה, היה בצבע בהיר.
מנגד, טענה המבקשת, כי שמעה מכה ומזה, הסיקה כי רכב פגע בה, לא ידעה לומר היכן הייתה הפגיעה ברכבה וכן, מסרה כי אותו רכב אלמוני נסע ישר ולא סטה ימינה או שמאלה.
המבקשת מסרה כי שתתה כ-3 כוסות יין לבן, כשלוש שעות לפני שנהגה ברכב.
בנוגע לבדיקה, טענה המבקשת כי קיבלה הסבר מפורט כיצד לבצע את הבדיקה ועשתה את כל מה שהוסבר לה, לרבות, מתן נשיפה ממושכת.
בוחן תאונות הדרכים ערך עבודת בוחנות בזירה, כמפורט במסמכים שבתיק החקירה, כאשר בסעיף 5 לדו"ח הבוחן, קבע בזו הלשון:" ....סרקתי ברכב ולא מצאתי סימן למגע אופייני עם רכב, יחד עם זאת, במידה וישנו מגע קל שנמצא על גבי הנזק שנמצא בדופן ימין של רכב א' יכול ולא יהי ניתן לקשרו לרכב אחר".
ובהמשך, בסעיף המסקנות, קבע :" מאחר ויש סימני פגיעה בדופן ימין של רכבה, שנגרמו כתוצאה מפגיעה במעקה, לא ניתן לשלול כי ישנו על גבי הנזק סימן נוסף שנגרם כתוצאה מפגיעה של רכב אלמוני שחלף במקום".

על פי נסיבות קרות התאונה, איבוד שליטה ופגיעה במעקה בטון בכביש, הרי שיש להחיל את החזקה העובדתית, המכונה " כלל הדרך", לפיה, חזקה על מבקשת, הסוטה פתאומית ממסלול נסיעת ה, פוגעת במעקה בטון ומסתחרר ת עם הרכב בניגוד לכיון הנסיעה המותר במסלול נסיעת ה, כי עשתה כן מתוך נהיגה לא זהירה וחובת ההוכחה עוברת אליה, להוכיח, ולו ברמה של יצירת ספק סביר, כי הסטייה לא נבעה מהתנהגותה הרשלנית , שהרי, אין זה מדרכם של נהגים לאבד שליטה על הרכב ולפגוע במעקה בטון.
לענין זה, ראה רע"פ 1713/93 בוקובזה נ' מדינת ישראל , רע"פ 6368/02 אלקיים נ' מדינת ישראל ו ע"פ 38835-08-16 מירז נגד מדינת ישראל , שם נאמר:
"כלל הדרך" הוא כלל של הגיון, שמתורגם לכלל ראייתי שעניינו העברת הנטל הטקטי של הבאת הראיות מצד לצד....משהתרחשה תאונה בנסיבות כאלה – צריך הנהג הפוגע לספק הסבר להתרחשותה ובניסוח משפטי – הנטל הטקטי הועבר אליו.
אין ספק שנטל השכנוע ישאר לעולם על כתפי התביעה, ואם יוותר ספק – הוא יפעל לזכות הנאשם. עדיין, עליו כאמור לספק הסבר שייבחן ע"י בית המשפט".

בשלב זה, איני נדרשת לדון לעומקם של דברים ולבחון את טענות ההגנה של המבקשת בחינה מדוקדקת ולכן, אסתפק בלומר כי המבקשת לא הציגה גרסה עקבית והגיונית לגבי אותו רכב אלמוני, שלטענתה, פגע או לא פגע בה, פגיעה קלה ביותר, תוך שהוא נוסע לצדה ולא סוטה לעברה. אין בגרסה זו ובוודאי שבשלב זה, לכרסם בראיות לכאורה שיש בידי המשיבה, להוכחת אחריותה של המבקשת, לגרם התאונה ולבטח, שאין בה כדי להרים את הנטל האמור, מכתפי המבקשת.

כמו כן, לא ניתן, לטעמי, לבצע הבחנה בין היות המבקשת שיכורה, לכאורה, בעת האירוע , לבין עצם קרות התאונה, קל וחומר, נוכח "כלל הדרך" לעיל וכשלונה של המבקשת, בכל הפרמטרים של מבחני הביצוע והודייתה בשתיית 2-3 כוסות יין לבן, עובר לנהיגה.

ההבחנה אותה מבקש הסנגור לערוך, הנהנ הבחנה מלאכותית ומאולצת, לפחות בשלב זה, שכן אין לדעת כיצד הייתה המבקשת מגיבה לאותו אירוע מפתיע, לכאורה, בכביש ואם הייתה מסוגלת או לא מסוגלת להגיב באופן בו לא תאבד שליטה על הרכב ותפגע במעקה הבטון. טענות אלה, יש מקום לברר במסגרת ההליך העיקרי.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אחריותה של המבקשת לגרם התאונה , בנסיבות של היותה שיכורה, מכח החזקה למסרב להיבדק ובאשר לטענותיו המפורטות של ב"כ המבקשת, הרי שלהן יידרש המותב שידון בתיק העיקרי.

מסוכנות
מסוכנותה של המבקשת נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועבר ה התעבורתי .
בע"ח 39227-05-17 קלינמן נ' מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ד"ר קובו:

"לפיכך, ובהעדר מחלוקת על אודות סוגיית הראיות לכאורה, השאלה המרכזית שאותה יש לבחון בעניין פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה, טרם הגשת כתב אישום, היא האם נהיגתו של העורר מסכנת את הציבור, אם לאו. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהגה הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.04); בש"פ 9849/02 בלטנר נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (27.11.02)). על מסוכנותו של הנהגה ניתן ללמוד משני מקורות מרכזיים: האחד הינו נסיבות התאונה, והשני מתוך עברו התעבורתי של ה נהגה (ראו בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.06); בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.2.99); בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.11.00)). לעניין זה ניתן לבחון האם מדובר באירוע מקרי או בהת נהגהות אופיינית לעורר, והאם הנסיבות מעידות על אופי נהיגתו של העורר (בש"פ 4584/03 חרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.6.03)".

המבקשת נוהג ת משנת 2009 ולחובת ה 6 הרשעות קודמות, כולל עבירות של שימוש בטלפון נייד, נהיגה במהירות מופרזת ועוד.

בהקשר לפסילה מנהלית בהקשר לעבירה של נהיגה בשכרות, נאמר ב בש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל:
"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל, נאמר:

תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.
"מי שמתיר לעצמו לנהוג במצב כזה (שיכרות – י.א.) מעיד על עצמו שנהיגתו מסכנת את הציבור" (ראו: בש"פ 6406/04 איסוג ספנייב נ' מ"י (לא פורסם); וכן ע"פ 5002/99 בן איסק נ' מ"י, ( פ"ד מט(4) 163)".

בע"ח 26972-12-10 חימי נ' מדינת ישראל, נאמר:

"כאמור, הטעם העומד ביסוד הפסילה המנהלית הוא כפול: בראש ובראשונה, העברת מסר הרתעתי לציבור והשנייה, טיפול מיידי במסוכנות של הנהג אשר חטא בביצוע העבירה".

בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, נאמר:
"סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה.
אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רישיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם משניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם".

בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט מודריק:
כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים".

המחוקק הביע דעתו לגבי עבירת השכרות, בעונש החובה שקבע בצידה.

מכאן אנו למדים כי הן המחוקק והן הפסיקה, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור ובעניינו, מדובר בסיכון שהתממש, לכאורה, בגרם תאונת דרכים, אשר באורח נס, הסתיימה בנזקי רכוש בלבד.

כמפורט לעיל, התאונה שבנדון, נגרמה, לכאורה, בשל אובדן שליטה של המבקשת על רכבה, תוך שהיא נוהגת בשכרות ויש ב כך כדי להעיד על מסוכנות בהמשך נהיגת ה של המבקשת.

לסיכום, אני קובעת כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות ודוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ו טבת תש"פ, 23 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.