הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו בפ"מ 2633-01-20

לפני כבוד השופטת שרית קריספין

המבקש:
אהרן פישר ע"י ב"כ עו"ד ערן זמיר

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד פרידמן

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מינהלית,על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה, זאת לאחר שרישיונו של המבקש נפסל ל – 60 יום, בעקבות מעורבותו וחשד לאחריותו לגרם תאונת דרכים מיום 6.1.20, בתיק מספר 8948/2020.
הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול הדיון, כאשר ב"כ המשיבה הדגישה, כי נוכח פרק הזמן הקצר שחלף מיום התאונה, חסר עוד חומר חקירה רב בתיק, לרבות עדות הילד שנפגע.
דיון והכרעה
שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור.
ראיות לכאורה
תיק המשטרה הוגש לעיוני.
כעולה מדו"חות פעולה, הודעת נאשם, לוח תצלומים, סקיצה והודעת עד ראיה לתאונה, הרי שביום 6.1.20 , בשעה 13:30 לערך, נהג המבקש ברכב חשמלי, השייך למד"א, ב בני ברק, ברחוב הרב דסלר, מכיוון רחוב החזון איש ובהגיעו לצומת עם רחוב הרב סעדיה גאון, לא אפשר להולך רגל קטין, שחצה ב מעבר חצייה המסומן במקום, להשלים חצייתו בבטחה, המשיך בנסיעה ופגע בו.
כתוצאה מהתאונה, נחבל בגופו הולך הרגל, חבלות שטיבן אינו ברור בשלב זה, בהעדר תעודות רפואיות, אך ידוע כי פונה לבית החולים בילינסון ושוחרר לאחר קבלת טיפול.
עד הראיה לתאונה, מסר כי הבחין בשני ילדים רבים על המדרכה ובאחד מהם, כשהוא יורד לכביש בחוסר זהירות, חוזר חזרה למדרכה ואז שוב "קופץ/רץ" לכביש, מגיע עד לאמצע הכביש ובשלב זה, נפגע מהרכב בו נהג המבקש. העד הדגיש כי הולך הרגל הקטין היה "במשחק והשתוללות".
המבקש עצמו נחקר בזירת התאונה ולגרסתו , כאשר הגיע למעבר החצייה שבנדון, הבחין באדם יושב כסא גלגלים, על גבי מעבר החצייה ובצמוד למדרכה וכאשר המשיך בנסיעה והחל לחלוף על גבי מעבר החצייה, רץ ילד מאחורי כסא הגלגלים והוא פגע בו עם חזית רכבו.
המבקש מסר כי הוא מכיר את המקום ואת מעבר החצייה, נסע במהירות איטית של בין 5 ל-10 קמ"ש וכן, כי נמסר לו על ידי עדים, שילדים רבו על המדרכה. המבקש מסר 3 מספרי טלפון של עדים לתאונה.

כאמור לעיל, תיק החקירה נמצא בשלבים ראשוניים וטרם גובשה מלוא התשתית הראייתית מבחינת עבודת בוחן תאונות הדרכים וניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה, אך עם זאת, יש בעדות עד הראיה משום כרסום בראיות לגבי אחריות המבקש לגרם התאונה והדבר יילקח בחשבון בהחלטתי.

מסוכנות
מסוכנתו של המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי, כמפורט לעיל.
בע"ח 39227-05-17 קלינמן נ' מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ד"ר קובו:

"לפיכך, ובהעדר מחלוקת על אודות סוגיית הראיות לכאורה, השאלה המרכזית שאותה יש לבחון בעניין פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה, טרם הגשת כתב אישום, היא האם נהיגתו של העורר מסכנת את הציבור, אם לאו. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.04); בש"פ 9849/02 בלטנר נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (27.11.02)). על מסוכנותו של הנהג ניתן ללמוד משני מקורות מרכזיים: האחד הינו נסיבות התאונה, והשני מתוך עברו התעבורתי של הנהג (ראו בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.06); בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.2.99); בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.11.00)). לעניין זה ניתן לבחון האם מדובר באירוע מקרי או בהתנהגות אופיינית לעורר, והאם הנסיבות מעידות על אופי נהיגתו של העורר ( בש"פ 4584/03 חרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.6.03)".

כמפורט לעיל, התאונה שבנדון, נגרמה, לכאורה, בשל שילוב בין רשלנות הולך הרגל לרשלנות המבקש ולא אוכל לקבוע, בשלב הזה, כי יש בה כדי להעיד על מסוכנות בהמשך נהיגתו של המבקש.

המבקש נוהג משנת 2010 ולחובתו 4 הרשעות קודמות, לרבות גרם תאונת דרכים בנסיבות דומות, משנת 2015 ובכך, יש כדי להעיד על רמת מסוכנות מסויימת, מהמשך נהיגתו של המבקש .

הסנגור הציג מסמכים לגבי עבודתו של המבקש, נסיבותיו האישיות ופעולות ההתנדבות הרבות בהן הוא מעורב.

נוכח כל האמור לעיל ואף כי לא מצאתי כי נפל דופי בהחלטת קצין המשטרה, הרי שנוכח הכרסום בראיות המשיבה, אני מורה על קיצור תקופת הפסילה המנהלית ל- 30 יום, שימנו ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ט טבת תש"פ, 16 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.