הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו בפ"מ 10976-10-18

לפני כבוד השופטת ענת יהב

המבקשת:
אנט גדנסקי
ע"י ב"כ עו"ד גולן דוד

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד שרון שליין

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 18.10.2018 ניתן כנגד המבקשת צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 90 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק חקירה משטרתי שמספרו 456050/18 שעניינו גרימת תאונת דרכים, אשר גרמה למותו של הולך רגל מעורב, בעת שחצה את מעבר החצייה משמאל לימין כיוון נהיגת המבקשת.

לטענת ב"כ המבקשת, המבקשת איננה אחראית לאירוע התאונתי, וכי הרשלנות רובצת לפתחו של הולך הרגל. כמו כן מציין כי נהיגתה של המבקשת הייתה סבירה, וזהירה, וכי רשלנותו של הולך הרגל גרמה לניתוק הקשר הסיבתי בין התנהגותה של המבקשת לבין התוצאה הקטלנית.

עוד מפנה בא כוח המבקשת לעברה התעבורתי, לעובדה כי נוהגת 20 שנה, אם ל-6 ילדים, עובדת בעבודה סוציאלית, ועברה התעבורתי תקין.

בהמשך, ולסיום, מציין, כי די בתקופת הצינון שבה לא נהגה המבקשת, למעלה מחודשיים ימים, כך שיש להשיב למבקשת את רישיונה לאלתר.

באת כוח המשיבה ה דגישה כי על פי המידע שבידה, לנאשמת רישיון נהיגה משנת 2011 בלבד, בסך הכול כ- 7 שנים, כאשר במהלך כך נרשמה לחובתה הרשעה של דיבור בפלאפון שלא באמצעות הדיבורית, עבירה מסיחת דעת ומסכנת.

עוד, למבקשת נרשם דו"ח אזהרה בגין אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר החצייה, שהינו דומה לעבירה אשר מיוחסת לה היום, באירוע מצער זה.

בנוסף מפנה לעובדה כי על פי הראיות, הולך הרגל היה על גבי מעבר החצייה זמן רב, וניתן היה להבחין בו, וכי על פי גילו, אדם כבן 90, התנהלותו הינה איטית.

כמו כן, הפנתה לאופי הנזק, ממנו ניתן ללמוד שהולך הרגל הספיק לחצות את רוב רובו של מעבר החצייה, ופגע ברכב במראה השמאלית.

לסיום, ציינה ב"כ המשיבה כי לפחות היה על המבקשת להשלים את תקופת הצינון על פי החוק, עד אשר תסיים המשטרה לחקור כיאות את האירוע.

לפיכך המשיבה מתנגדת להשבת הרישיון.

דיון והכרעה:
שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו; ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתה של המבקש ת- אם כי מדובר בשלב בו עדיין החקירה מתנהלת וקודם שהוגש כתב אישום, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתה כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:
תיק המשטרה הוגש לעיוני. מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום 14.10.2018 בשעה 09:20 ברחוב הרואה ברמת גן, כשנסעה המבקשת מכיוון צפון לכיוון דרום, ובהגיעה לצומת עם רחוב יהודה הנשיא, פנתה שמאלה לכיוון רחוב יהודה הנשיא, כאשר אותה העת חצה הולך רגל כבן 90 את מעבר החצייה מצד ימין לשמאל, בהתייחס לרכב המבקשת.

המבקשת המשיכה בנהיגה רצופה עד אשר פגעה בו, פצעה אותו פציעה קשה, ולאחר כיומיים נפטר המעורב כתוצאה מפגיעה קשה זו.

עיון בחומר הראיות מעלה כי על פי בדיקת שדה ראייה שעשה בוחן התנועה, ניתן לראות את הולך הרגל כבר בהיותו עומד על גבי המדרכה, כאשר רכב המבקשת עמד בצומת, ולפני שפנתה שמאלה.

עוד ניתן לראות כי על פי בדיקות שביצע הבוחן, הרי שהמנוח היה על גבי מעבר החצייה, זמן של כ-4.3 שניות, ואף פיזית חצה למעלה מחצי מעבר החצייה, כך ניתן להבין מן התמונות, וממקום הפגיעה של הרכב – מראה וחלון שמאליים קדמיים של רכב המבקשת.

המבקשת ציינה בחקירותה, (בסמוך לתאונה ולאחר מות המעורב), כי היא נסעה וחצתה את הצומת בחסות האור הירוק, ובנסיעה רציפה, ושהייתה שלישית בטור כלי הרכב.

עוד מוסרת בחקירתה כי לא הבחינה בשום שלב בהולך הרגל עד לפגיעה בו.

עיון בהודעותיה ובדברי בנו של המנוח, מעלה כי מדובר במנוח כבן 90 שנה, נעזר במקל הליכה, אשר אף נמצא במקום, וגובהו כ-1.80 מטר.

צפיתי בסרטון שמצוי בחומר הראיות, ויש קושי רב לראות את האירוע, בוודאי יש קושי לראות מהו האור שדלק ברמזור של הולך הרגל.

עדיין, גם אם אניח לטובתה של המבקשת, כי נסעה באור הירוק, והולך הרגל עבר על גבי מעבר החצייה בניגוד לאור האדום, הרי שלא ניתן להתעלם מן העובדה כי הולך הרגל היה מצוי כבר לקראת סיום חציית מעבר החצייה, ועבר כ-4.3 מטרים, ובוודאי היה על הנהגת – המבקשת, להבחין בו בשלב כלשהו של הנהיגה, דבר שלא עשתה, ומכאן רשלנותה.

בעניין זה ברצוני להפנות כי יש צמתים בהם מופעי האור הירוק משותפים, הן לנהג והן להולך הרגל, שכן ההנחה היא שאף על פי שלנהג אור ירוק, חובת הזהירות חלה עליו בכל שלב ושלב, בוודאי כאשר הוא מתקרב למעבר חצייה, שם חלות עליו הוראות החוק הכלליות של האטה, תשומת לב וזהירות כפולה ומכופלת.

מן העובדה כי מדובר באדם כבן 90, אשר נעזר בהליכתו במקל הליכה, רשלנותה זו של המבקשת אף מתחדדת והולכת.

בשלב זה של הדיון, בוודאי בשלב הזה של תיק החקירה, עוד קודם שהסתיים, די בדוחו"ת הפעולה, בתיעוד הרפואי, בעדויות המבקשת, ועדים נוספים, כדי לקבוע כי בידי המשיבה ראיות לכאורה, ברמה הנדרשת לשלב הזה.

בבש"פ 2177/98 ארנביב נ. מ"י נקבע בהקשר זה כי בשלב מקדמי זה, בו טרם גובשה החלטת התביעה אם להגיש כתב אישום, יש צורך בראיות לכאורה ברמה נמוכה יותר מהראיות הנדרשות לצורך הגשת כתב אישום.

לעניין הפסילה, הרי שעל פי סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה, מקום שהיה לקצין יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום, "יפסול" את רישיונו של הנהג- המדובר בקביעה קטגורית, שאינה מותירה לקצין שיקול דעת, והכל בהתקיים התנאים בסעיף.

נטל ההוכחה על היעדר מסוכנות מוטל על הנהג המבקש (בש"פ 5092/11 צ'צ'ליצ'קי נ' מדינת ישראל), כאשר על בית המשפט לערוך איזונים בין אינטרס הציבור ונסיבות הנוגעות למסוכנות ונסיבות אחרות הנעוצות בנהג.

מסוכנות:
מסוכנותה של המבקשת בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ו מהתנהגותה בדרכי ם בדרך כלל עליה ניתן ללמוד מעברה התעבורתי.

לעניין נסיבות ביצוע העבירה, ברי הוא כי תאונת דרכים אשר הסתיימה במותו של אדם הן נסיבות חמורות, ואין חמורות מהן, שכן הערך העליון של חיי אדם קופח.

באשר ליתר הנסיבות הרלוונטיות: המבקשת נוהגת משנת 2011 (גם אם יש בידיה רישיון נהיגה זר קודם לכן, לא הוצגה לי כל ראייה לעניין זה), ולחובתה הרשעה אחת שהתיישנה, משנת 2011, בגין שימוש בטלפון שלא באמצעות הדיבורית, ושתי אזהרות שנמסרו לה, האחת בשנת 2011 בגין הסעת נוסע ללא חגורת בטיחות, והאחרת רלוונטית, היא מנובמבר 2016, בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים את המעבר בבטחה.

אמנם אין המדובר בעבר תעבורתי כבד, ובסך הכול מדובר בנהגת אשר נוהגת באופן זהיר, אולם באיזון בין השלב בו מצוי תיק החקירה, לבין העובדה כי באירוע זה קופחו חייו בשל אי מתן זכות קדימה במעבר חצייה, ועבירה שנעברה על ידה מאותו הסוג, בנובמבר 2016, נראה כי לא די בתקופת הצינון שניתנה לה, ועליה להשלים את 90 הימים על פי הצו שנתן קצין המשטרה.

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעברה של המבקש ת כנהג ת, ולנסיבותיה האישיות , בהיותה אם ל-6 ילדים, מצאתי כי המשך נהיגתה של המבקש ת עלול לסכן את שלום הציבור ועל כן לא אבטל את הפסילה המנהלית ולא אקצר את משכה ואף לא מצאתי שיש בתקופת צינון זו תקופה ראוייה לצינונה של המבקשת.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית .

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, בנוכחות המשיבה בלבד.