הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בפ"מ 7113-08-18

בפני
כבוד ה שופטת לאה שלזינגר שמאי

מבקש

דוד משה

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית לפי סעיף 48 ל פקודת התעבורה [נוסח חדש ] התשכ"א-1961,  אשר הוטלה על המבקש ביום  15.8.18 למשך 90 יום.

עפ"י תיק החקירה, בתארי ך 15.8.18 שעה 07:24 בערך , ב חצר מפעל "ביכורי השדה" במושב צפריה אירעה תאונת דרכים קטלנית, כאשר המבקש נהג במשאית מ.ר . 7491852 ופגע עם דופן ימנית קדמית של המשאית בהולך רגל, שעבד כשומר בכניסה למפעל, הפילו אפיים ארצה ודרס אותו (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה הולך הרגל נהרג במקום (להלן: "המנוח").
כאמור, ביום 15.8.18, פס ל קצין המשטרה את רישיונו של המבקש למשך 90 יום.

המבקש, באמצעות ב א כוחו, עתר לביטול הפסילה המנהלית. לטענתו, התאונה נגרמה עקב הימצאותו של המנוח במקום בו המבקש לא היה צריך לצפות המצאות הולך רגל ומבלי שהמנוח היה רשאי להימצא שם. לטענתו, המבקש לא הבחין בהולך הרגל ולא יכול היה להבחין בו ולהמנע מפגיעה בו עקב קיומו של "שדה ראיה מת" .
לטענתו, המבקש אינו  אחראי לגרימת התאונה כלל ולפיכך אין יסוד להאמין, כי  יוגש נגדו כתב אישום. עוד נטען, כי אף קצין המשטרה, קבע בשימוע כי "מדובר בתחילת חקירה של ת.ד. קטלנית. בשלב זה לא ניתן לקבוע מה אחריותו של הנהג, עקב כך החלטתי לפסול את הנהג". על כן בקש ב"כ המבקש, כי ביה"ש יורה על ביטול הפסילה המינהלית.
לחילופין, בקש ב"כ המבקש כי ביהמ"ש יסווג הפסילה, כך ש המבקש יהא רשאי לנהוג באופנוע אף בתקופת הפסילה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען, כי מדובר בתאונת דרכים, בגינה קיפח חייו הולך רגל והמבקש חשוד בגרימתה. עוד טען, כי אומנם חקירת האירוע לא הסתיימה, אך בתיק ישנו חומר ראיות ה מבסס את אחריותו של המבקש לגרימת התאונה.
ב"כ המשיבה הוסיף וטען, כי במקרה דנן התקיימו כל היסודות עליהם אמור להסתמך קצין המבחן בבואו לפסול רישיונו של חשוד בתאונה קטלנית. לעניין המסוכנות, ציין ב"כ המשיבה, כי די בכך , שהמבקש היה מעורב בתאונה קטלנית כדי להעיד על קיומה של מסוכנות.

במקרה דנן, חלה הוראת סעיף 47 (ה) (1) ל פקודת התעבורה. במקרה של תאונה קטלנית, צומצם שיקול דעתו של קצ ין המשטרה בנוגע להימנעות מהטלת פסילה מינהלית , וחלה עליו החובה לפסול רישיונו של הנהג למשך 90 יום. לצורך הפסילה המנהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונה קטלנית, ואין בעובדה שראיות המשיבה לא גובשו עד תום כדי לפגום בכך. ( בש"פ 2177/98 ארנביב נ' מ"י).

זאת ועוד, סעיף 47 (ג) ל פקודת התעבורה מעניק את סמכות הפסילה לקצין המשטרה בתנאי שיש לו "יסוד להאמין שיוגש כתב אישום נגד נוהג רכב המעורב בגרימת התאונה". בפסיקה נקבעו ארבעה יסודות לסמכות הפסילה שהינם: מעורבות הנהג בתאונה, קיומן של ראיות לכאורה, קשר ענייני בין העבירה לתאונה ומסוכנות הנהג (ראה בש"פ 6221/94 הילמן נ' מד"י).

מעיון בחומר הראיות המצוי בתיק, עולה שישנו סיכוי סביר, כי בתום חקירת התאונה יוגש כתב אישום נגד המבקש וכי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לאשמתו. 

עפ"י בדיקת שדה ראיה שערך בוחן המשטרה במקום התאונה, למבקש היה שדה ראיה פתוח לפנים וימינה משער הכניסה למפעל וניתן היה לראות את הולך הרגל.
בתיק החקירה מצויים גם תצלומים וסרטונים מ שתי מצלמות אבטחה המותקנות במקום.
המבקש בהודעתו במשטרה מיום התאונה שעה 13:17, סיפר כי היתה משאית שעמדה לפניו. כשנפתח שער המפעל, היא התקדמה, והוא נסע אחריה ואז הרגיש "משהו בגלגלים". הוא לא הבין מה קרה, ירד מהמשאית לבדוק וראה אדם שוכב מתחת לגלגלים האחוריים של המשאית (עמ' 2 ש' 6 ואילך).
בהמשך נשאל:" אם אתה יודע שהקורבן אמור לבדוק את המשאיות הנכנסות והבחנת במשאית שהיתה לפניך בשטח המפעל, ...מנסיונך היה עליך להסיק שהקורבן נמצא בשטח ולנהוג בזהירות יתרה, לעצור ולוודא היכן הקורבן נמצא...השיב המבקש:" זה לא תמיד, יש מצבים בהם נכנסת משאית והשומר לא יוצא, זה לא מחוייב" (עמ' 3 ש' 61 ואילך).
ובהמשך: "ש: אבל אתה אמרת שהמשאית שהיתה מלפנים לא היתה של החברה שלך והשומר היה חייב לבדוק אותה" השיב :" זה לא תוקרה מסיני לא תמיד בודקים את כולם", ואישר שתמיד יש שומר במקום (שם, ש' 65 ואילך).
המבקש אישר, כי הוא יודע שהשומר הולך לפעמים לעשות "סיבוב" בחצר (שם, ש' 74 ) וכי לא הי ה שום גורם שהסתיר או הפריע לו לראות את המנוח (שם , ש' 88 ואילך).

יודגש, כי אין מחלוקת שכתוצאה מהתאונה נהרג הולך הרגל, וכי התאונה קרתה  תוך כדי נהיגתו של המבקש. כמו כן אין חולק, כי תנאי הדרך והראות היו טובים. לפיכך, ועל-אף שלא הסתיימה החקירה, ולאחר שצפיתי בסרטונים ממצלמות האבטחה, אני קובעת, כי די בחומר המצוי בתיק החקירה  כדי לבסס לכאורה את אשמתו של המבקש לקרות התאונה.  

לא למותר לציין, כי אין לבית המשפט, בשלב זה, כלים להעריך את משקלן של הראיות והוא אינו צריך לעסוק עתה, בשאלת משקלן של ראיות התביעה, בניתוח הממצאים והשוואת העדויות, אשר אמורות להתברר במסגרת התיק העיקרי.
כבר נקבע בבש"פ  8450/02  זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל כי:
"נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה".
לכן כל שאמור בית המשפט לעשות, הוא לבדוק את עצם קיומן של הראיות לכאורה לחובת המבקש, זאת בלא לבדוק ובלי לקבוע ממצאים לגבי איכותן או משקלן.

6.         בנסיבות המקרה דנן , ולאחר בחינת הראיות שבתיק, אני סבורה כי נתקיימו כל ארבעת היסודות לפיהם רשאי היה קצין המשטרה לפסול רישיונו של המבקש, ועל כן לא מצאתי כל פגם בהחלטתו.

לעניין המסוכנות אציין, כי בשלב זה קיימות ולו ראיות לכאורה, שהמבקש אחראי לקרות התאונה ולתוצאתה הטראגית, בכך ש לא הבחין במנוח, על אף שהי לו שדה ראיה פתוח וניתן היה להבחין בהולך הרגל, על אף שהיה ניתן לכאורה להבחין בו מ שער הכניסה למפעל. מכאן, שקיימת חזקת מסוכנות מעצם נהיגתו של המבקש. אכן, עברו התעבורתי  אינו מכביד כלל ביחס לוותק נהיגתו ומשלח ידו, אך מנגד עניין המסוכנות נבחן גם על-פי נסיבות התאונה.

באשר לנסיבות האירוע, המבקש אמר בהודעתה במשטרה, כי לא הבחין בהולך הרגל אף שמדובר במזג אוויר קייצי, אור יום, כביש פתוח לפנים, היינו תנאי הדרך והראות היו טובים והיה עליו להבחין בו.
לפיכך, נראה כי לכאורה, המבקש לא גילה ערנות ו/או לא הבחין או לא נהג בהתאם לתנאי הדרך באופן המאפשר לו להימנע מהתאונה אשר גרמה למותו של המנוח. התנהגות זו, כשלעצמה, יכולה לשמש כראיה לכאורה המספקת לפסילה מינהלית.

בנסיבות אלה, בשים לב למסוכנותו של המבקש, לא מצאתי מקום לסווג הפסילה ולאפשר למבקש לנהוג ברכב דו גלגלי. גם רכב דו גלגלי עלול לסכן עוברי דרך ולגרום לתאונה קשה ואף קטלנית.

7.         למעלה מן הדרוש אציין, כי כבר נקבע כי "חזקת המסוכנות", צופנת בחובה גם את התכלית המשנית שביסודה של  הפסילה המנהלית בתאונת דרכים קטלנית, והיא תקופת "צינון" שבמהלכה נמנע מנהג שקיפח חיי אדם מלהמשיך ולנהוג מיד לאחר מכן. (ראה דברי כב' השופטת דורנר ברש"פ 2177/98 ארנביב נ' מד"י)

ועוד נקבע בבש"פ 456/98 רבינא נ' מ"י: "המקרה לפני הינו מעורבות בתאונה קטלנית בה נגזלו חי אדם. ראוי לו לנהג עצמו, אפילו עיסוקו הנו נהיגה, כי יעבור תקופת צינון בטרם יחזור לאחוז בהגה רכב מנועי וזאת גם ללא קשר למידת הרשלנות והפזיזות שגילה בעת התאונה. הטראומה שעובר נהג כזה, החוויה הקשורה במותו של אדם ותוצאות החוויה, עלולות למצוא ביטוי שלילי בנהיגתו בפועל ומחייבות תקופת צינון והתרגעות קודם שיחזור וינהג ברכב מנועי, כה סמוך לאחר האירוע הטראומתי".

8.   לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול הפסילה המנהלית  ומורה כי החלטת קצין המשטרה תיוותר על כנה.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ח, 04 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.