הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בפ"מ 106-10-18

בפני
כבוד ה שופטת רות וקסמן

המבקש

ניצן הולצמן

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה

מבוא
1. בפני בקשה לביטול/קיצור פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המבקש, המוגשת על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

2. ביום 25.9.18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלי מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים וזאת מתוקף סמכותו של קצין המשטרה על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

3. למבקש מיוחסות עבירות של נהיגה בקלות ראש, אי שמירת מרחק שגרמה לתאונת דרכים בה נחבלה הנהגת המעורבת ונגרם נזק לרכוש (להלן: "התאונה").

ביום 4.7.18 בשעה 16:15 או סמוך לה, נהג המבקש בכביש 6 (כביש בין עירוני) ק"מ 108, ברכב מסוג רנו מ.ר. 6676837 פגע לכאורה ברכב אחר וגרם לנזק רכוש וגוף.

על פי נסיבות האירוע המבקש לא מסר לכאורה פרטים, לא הגיש עזרה, לא דיווח על התאונה לכוחות ההצלה והמשטרה.

4. טרם הוגש כתב אישום.

טענות ב"כ המבקש
ראיות לכאורה
יש לבחון הראיות בשני מישורים:
האחד – נסיבות התאונה והאחריות לה.
השני – נסיבות עזיבת מקום התאונה.

לגבי האחד: נסיבות התאונה והאחריות לה – אין ראיות; הבוחן לא כתב שיש יסוד להגשת כתב אישום והקצין הפוסל לא כתב ול א התייחס לכך. החלטת הקצין בשימוע אינה מנומקת כדבעי; הקצין אינו יכול לפסול ר ישיונו של אדם מפאת חומרה בהתנהגות אותה הוא לומד מעזיבת מקום התאונה, כפי שיפורט במישור השני; אין התייחסות מצד הקצין לעבירות נוספות פרט לקלות ראש. לטענת ההגנה מדובר לכל היותר בתאונת דרכים חזית אחור שאף שיש אישור לפניית המעורבת למוקד רפואי, אין בצידה חובת פסילה. קיימת גרסה מול גרסה ואין ראיה אובייקטיבית חיצונית לתמיכה בגרסת המעורבת, ככל ותומצאנה ראיות לאחריות המבקש, ישנן גם באותה מידה ראיות לאחריות המעורבת. לגרסת המשיבה - מדובר באי שמירת מרחק חזית אחור. לגרסת המבקש - מדובר בסטיית רכב המעורבת; הבוחן לא ערך חישובים.

לגבי השני – נסיבות עזיבת מקום התאונה .
על פי הדין, לקצין משטרה אין סמכות מנהלית לפסול רישיון נהיגה לאדם בגין עבירות על תקנות 144 או 145 לתקנות התעבורה ואפילו היה מדובר בעבירת הפקרה.
כאן , הקצין פסל הרישיון אך ורק בשל התנהגות המבקש לאחר התאונה, דבר שאינו בסמכותו.
מפנה לפסיקה 4214-08-13 אפשטיין נ' מ"י.

מסוכנות
למבקש 5 הרשעות קודמות בלבד מסוג ב"מ; אינו מסוכן כלל ועיקר לציבור משתמשי הדרך.
המבקש נפסל כ-3 חודשים לאחר האירוע.
המבקש לא התחמק שכן הרכב נשוא הבקשה שייך לחברת השכרה; לה משרדים ברחבי הארץ וניתן היה לאתר הרכב וכפועל יוצא את המבקש.
הבוחן התקשר אך פעם אחת למבקש; אשר בקש להחקר באזור השרון ולא קיבל עדכון מאז.
תוצאות התאונה אינן קשות.
לאור האמור, אין קיום ליסוד המסוכנות ואין להגדיר המבקש כמסוכן לציבור ומשתמשי הדרך באופן נהיגתו.

שיהוי
המבקש נפסל כ-3 חודשים לאחר האירוע.
כאן , הושגה מטרת הפסילה המנהלית של "צינון"; ברגע שעוברת תקופה ארוכה מאז האירוע ועד הפסילה, הפסילה מאבדת מהרלוונטיות שלה.
בב"ש 20883/07 מ"י נ' אבו סיאם , נקבע כי לאור השיהוי בן 10 חודשים ומכיוון שהמשיב לא ביצע עבירות בתקופה שחלפה מקרות האירוע, האף שדובר בתיק הריגה והפקרה המשיב לא נפסל עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נסיבות אישיות
המבקש גרוש, אב ל-2 ילדים קטינים אשר הוא חב במזונותיהם.
עובד כמשווק בריכות, הרישיון חיוני למבקש שכן באם לא יתייצב לעבודה עם רישיון רכב, הוא עלול למצוא עצמו מפוטר.

טענות ב"כ המשיבה
כללי
הבקשה נעדרת תצהיר לקרות התאונה, הינה לקונית, לא מנומקת כדבעי, ורק במהלך הדיון בוצעה השלמה של הטיעונים.

ראיות לכאורה
קיימות ראיות לכאורה:
בהודעת המעורבת מיום 4.7.18 "בדרך לעבודה מביתי נסעתי בכביש 6 לפתע המכונית שלפני עצרה עצירת חירום אז האטתי את מהירות הנסיעה כדי לא לפגוע במכונית שלפני כשלפתע פתאום הרגשתי חבטה חזקה מאחורי, נהדפתי קדימה וקבלתי מכה חזקה בראש. ירדתי בזהירות לשוליים וכן הנהג הפוגע. הוא הגיע אלי והתחיל לכעוס מדוע האטתי הסברתי... שאל אם נפגעתי עניתי שאני לא חשה בטוב. הוא הלך לרכב לתומי חשבתי שהוא מביא את המסמכים להחליף פרטים אך הוא סגר את דלת המכונית האיץ את מהירות הרכב ונסע במהירות".

גם בהודעה מיום 29.7.18 אומרת המעורבת "בתאריך 4.7.18 בשעה 16:10 לערך נהגתי בכביש 6 לדרום ... נהגתי בנתיב הימני מימיני יצאה משאית מתחנת הדלק, המשאית יצאה במהירות הרכב שלפני סטה לשמאלי ואני אחריו בתגובה למשאית שהשתלבה מימין המשכנו בנסיעה בנתיב השמאלי ואז הרכב שלפני בלם בלימת חירום ומיד בלמתי כדי לא לפגוע בו ואז מרגישה פגיעה רצינית ברכב שלי מאחור, נעצרתי בנתיב על הכביש, ראיתי במראה רכב מסוג רנו קליאו בצבע כסף..." (ההדגשה של ב"כ המשיבה ).

אין כאן סטיה מצד המעורבת לנתיבו של המבקש ובלימה.

גם המבקש לא מרחיק עצמו מהאירוע וגרסתו לדברי ב"כ המשיבה, אינה עולה בקנה אחד עם טיעוני בא כוחו. לדבריו בהודעה מיום 25.9.18 אמר :"... נסענו בכביש 6 בקטע שיורד לשתי (כך במקור) נתיבים ולא שלוש (כך במקור) נתיבים לכל כיוון בחלק הדרומי... והגברת נסעה בצד שמאל בחוסר בטחון, מגיעה ל-100 ויורדת ל-70 מגיעה ל-100 ויורדת ל-70 בקיצור מאטה את התנועה בצד שמאל, אחרי כמה פעמים שהיא מאטה ומאיצה עוד פעם אותתי לה פעמיים אם (כך במקור) האורות הגבוהים, הגברת בלי לאותת בלי להסתכל לקחה ימינה והתחרטה וחזרה למסלול ובלמה במכה. אני בלמתי שמרתי מרחק והיתה נגיעה קטנה של פגוש. לא הספקתי לעצור בלי לגעת...".
כלומר היתה תאונה של חזית אחור. המעורבת נחבלה ופנתה לסיוע רפואי.

מסוכנות
עברו של המבקש אינו נורמטיבי; המסוכנות עולה מנסיבות התאונה; ניכר אצל המבקש דפוס התנהגות לפיו הינו מנסה להרחיק עצמו מהאירוע ואת המשטרה מלחקור התאונה.

שיהוי
התיק נמצא לפני סיכום של הבוחן (עסקינן בתיק הצמדה).
ה"שיהוי" נובע מהתחמקות המבקש; היה על המשיבה להשתמש באמצעים על מנת לאתרו ואף לאחר שאותר התנהלותו מצביעה על התחמקות ועל ניסיון לשים מקלות בגלגלי החקירה, כאשר המבקש מסרב לשתף פעולה. במזכר בוחן מיום 26.7.18 אמר המבקש כי הוא מוטרד ואין לו זמן לשטויות וכשהוזמן לחקירה אמר כי אינו מגיע לשום מקום וניתק לבוחן את הטלפון.
ביום 17.9.18 על פי דו"ח פעולה מאת פראס מטר הוצא צו על מנת לאתר המבקש; כשנשאל המבקש היכן הרכב נשוא הבקשה הוא ענה כי הרכב במוסך; משהתברר כי הרכב אינו בטיפול במוסך אמר שהרכב הוחזר למקומו. הרכב אותר בחניון התת קרקעי ונלקח לאחסון.

דיון והכרעה
מבוא
1. בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל, נקבעו הכללים על פיהם יש לבחון את החלטת קצין המשטרה בפסילה מנהלית: "שיקול הדעת הנתון לאיש המשטרה לעניין זה בנוי משני רבדים: האחד – רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו, השני – עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו."

2. בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום נקבע "... בדומה לאמות המידה לבחינת קיומן של ראיות לכאורה בהליכי מעצר, בית המשפט אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, אם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם בעבירות המיוחסות לו מעבר לספק סביר".

ראיות לכאורה
על פי הודעת המעורבת מיום 4.7.18 "בדרך לעבודה מביתי נסעתי בכביש 6 לפתע המכונית שלפני עצרה עצירת חירום אז האטתי את מהירות הנסיעה כדי לא לפגוע במכונית שלפני כשלפתע פתאום הרגשתי חבטה חזקה מאחורי, נהדפתי קדימה וקבלתי מכה חזקה בראש. ירדתי בזהירות לשוליים וכן הנהג הפוגע. הוא הגיע אלי והתחיל לכעוס מדוע האטתי הסברתי... שאל אם נפגעתי עניתי שאני לא חשה בטוב. הוא הלך לרכב לתומי חשבתי שהוא מביא את המסמכים להחליף פרטים אך הוא סגר את דלת המכונית האיץ את מהירות הרכב ונסע במהירות".

גם בהודעה מיום 29.7.18 אומרת המעורבת "בתאריך 4.7.18 בשעה 16:10 לערך נהגתי בכביש 6 לדרום ... נהגתי בנתיב הימני מימיני יצאה משאית מתחנת הדלק, המשאית יצאה במהירות הרכב שלפני סטה לשמאלי ואני אחריו בתגובה למשאית שהשתלבה מימין המשכנו בנסיעה בנתיב השמאלי ואז הרכב שלפני בלם בלימת חירום ומיד בלמתי כדי לא לפגוע בו ואז מרגישה פגיעה רצינית ברכב שלי מאחור, נעצרתי בנתיב על הכביש, ראיתי במראה רכב מסוג רנו קליאו בצבע כסף..." (ההדגשה שלי – ר.ו.).
אין כאן סטיה מצד המעורבת לנתיבו של המבקש ובלימה.

גם המבקש לא מרחיק עצמו מהאירוע, בהודעה מיום 25.9.18 אמר :"... נסענו בכביש 6 בקטע שיורד לשתי (כך במקור) נתיבים ולא שלוש (כך במקור) נתיבים לכל כיוון בחלק הדרומי... והגברת נסעה בצד שמאל בחוסר בטחון, מגיעה ל-100 ויורדת ל-70 מגיעה ל-100 ויורדת ל-70 בקיצור מאטה את התנועה בצד שמאל, אחרי כמה פעמים שהיא מאטה ומאיצה עוד פעם אותתי לה פעמיים אם (כך במקור) האורות הגבוהים, הגברת בלי לאותת בלי להסתכל לקחה ימינה והתחרטה וחזרה למסלול ובלמה במכה. אני בלמתי שמרתי מרחק והיתה נגיעה קטנה של פגוש. לא הספקתי לעצור בלי לגעת...". כלומר היתה תאונה של חזית אחור.

על פי ההודעות, בשלב זה של הדיון אני מוצאת כי די בחומר החקירה הקיים כדי לקבוע כי הובאו בפני הקצין הפוסל די ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס אצלו הנחה ברמה סבירה, כי אכן יוגש נגד המבקש כתב אישום המבסס סיכוי טוב להרשעתו בדין בעבירות לכאורה המיוחסות לו, כמפורט במבוא.

מסוכנות
בבש"פ 513/88 מ"י נ' רז גוליו קבע כב' השופט מלץ : "השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

בב"ש (י-ם) 4442/05 מאיר ממן נ' מ"י בחן כב' השופט זילברטל "...מחד גיסא, לכאורה עברו של העורר אינו מעיד על מסוכנותו, לרקע העבר, לא ניתן לומר, כי מדובר בהתנהגות אופיינית וגם אין בנמצא גורמים אחרים הטבועים בנהג, כגון מצב בריאותו, העושים אותו מסוכן... מאידך גיסא, נסיבות התאונה מעידות על כך, כי מדובר באדם מסוכן, וכל זאת לאחר שנקבע, כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר...". (ההדגשה שלי – ר.ו.).

כאן המבקש לא מסר למעורבת פרטים, נמלט ממקום התאונה, ולאחר שאותר לא שיתף פעולה עם הרשויות שהגיעו אליו לאחר חקירה מאומצת.

התנהגות המבקש לאחר קרות התאונה מאופיינת בגישה מוסרית מעוותת וכפועל יוצא מצביעה על מסוכנות שורשית בנהיגה כאשר למעשה עסקינן בבריונות דרכים לשמה, אשר יש בה אדישות לחיי אדם. מי שמסוגל לכאורה להמלט ממקום תאונה ולא לשתף פעולה עם החוקרים, הריהו מסוכן לבריות, גם אם מדובר במקרה חריג וחד פעמי באופן שהאינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי.

שיהוי
על פי הראיות בתיק החקירה, המבקש לא השאיר פרטים וחמק מאזור התאונה; הוא אף לא שיתף פעולה עם המשטרה לאחר שאותר. לפיכך אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו וחלוף הזמן אינו יכול לשמש לזכותו.

במזכר בוחן מיום 26.7.18 אמר המבקש כי הוא מוטרד ואין לו זמן לשטויות וכשהוזמן לחקירה אמר כי אינו מגיע לשום מקום וניתק לבוחן את הטלפון.
ביום 17.9.18 על פי דו"ח פעולה מאת פראס מטר הוצא צו על מנת לאתר המבקש; כשנשאל המבקש היכן הרכב נשוא הבקשה הוא ענה כי הרכב במוסך; משהתברר כי הרכב אינו בטיפול במוסך אמר שהרכב הוחזר למקומו. הרכב אותר בחניון התת קרקעי ונלקח לאחסון.

סמכות
קצין המשטרה לא פסל את רישיון הנהיגה של המבקש בגין עבירות על תקנות 144 או 145 לתקנות התעבורה אלא אך בגין העבירות לכאורה המיוחסות לו נהיגה בקלות ראש ואי שמירת מרחק שגרמה לתאונת דרכים בה נחבלה הנהגת המעורבת ונגרם נזק לרכוש, דבר שבסמכותו.

ניסיון ההגנה להציג כאילו צו הפסילה המנהלי ניתן בגין התנהגות המבקש לאחר התאונה, חוטא למציאות ולראיות.

ההתייחסות להתנהגות המבקש לאחר התאונה נלקחה בחשבון על ידי קצין המשטרה אך לעניין המסוכנות ובדין עשה הקצין כך .

סוף דבר
בהתחשב באמור לעיל, מן הראוי ליתן הדעת לשאלה, האם פסילה מנהלית בת 60 ימים, במקרה שבפני, היא מידתית והאם נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר החליט לפסול את רישיון הנהיגה של המבקש. מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה שעה שהמבקש נהג לכאורה בקלות ראש ולא שמר מרחק. דומה כי מסקנתו של קצין המשטרה לפסול את רישיון הנהיגה של המבקש – מוצדקת לאור הראיות ובראי התנהגותו אף לאחר התאונה, התנהגות המצביעה על מסוכנות שורשית ובריונות דרכים כאמור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

תיק החקירה מוחזר למזכירות על מנת שתמציאו במסירה אישית לתובע שפלה.

זכות ערר כחוק.
ניתנה היום, א' חשוון תשע"ט, 10 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.