הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בע"ח 197-08-18

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה טל אוסטפלד נאוי

המבקש

אסולין יצחק

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב–1982 (להלן: "החוק").

בהתאם לכתב האישום שהוגש כנגד המבקש, נטען כי המבקש גרם למותו של מר אור עייש ז"ל (להלן "המנוח") ברשלנות. נטען, כי ביום 13.1.17 נהג המבקש ברכב שטח מסוג "פולאריס" מכיוון צפון לדרום במסלול שטח העפר הסמוך לחוות רונית , ללא ביטוח חובה תקף, כאשר לצידו יושב המנוח. באותה העת, נהג בנימין שקורי (להלן : "המעורב") ברכב שטח מסוג "פולאריס" באותו שטח העפר, מכיוון דרום לצפון.
שביל העפר לא היה מסומן בסימונים כלשהם, היה משובש עם מהמורות ו בעל שיפוע צדדי של כ-20 מעלות. בכיוון נסיעת רכב המבקש, היה עיקול חד ימינה שמרכזו מוגבה ביחס לשביל.
עוד נטען בכתב האישום, שהמבקש נהג בפראות, באופן מסוכ ן ומהיר ולא בהתאם לתנאי שביל העפר והדרך. נטען כי עובר לכניסת המבקש לעיקול, הוא נהג במרכזו של השביל ושמאלה ממנו. עם כניסתו לעיקול, סטה המבקש, סטייה חדה לשמאל והתנגש בחזית הרכב המעורב. כתוצאה מהתאונה נהדף רכב המבקש שמאלה ונעצר בשטח החקלאי הסמוך לשביל העפר. המנוח, נפצע באורח קשה בראשו וסבל מ חבלות גוף קשות ומרובות. המנוח פונה לבית החולים "איכילוב" ובמשך כל תקופת אשפוזו היה מורדם ומונשם . ביום 26.1.17 נדם ליבו של המנוח ונקבע מותו.

הבקשה
המבקש עתר לקבלת כל אלה:
(1) רשימת מפורטת ומודפסת של חומר החקירה;
(2) תרשים תאונה בגודלו המקורי;
(3) תיקו הרפואי של המנוח מיום לידתו ועד ליום מותו בדגש על התקופה שמיום התאונה ועד ליום מותו;
(4) נקודת ציון מדויקת של מקום התאונה;
(5) הודעת סגירת תיק החקירה כנגד המעורב והנימוקים לכך.
המבקש ציין בבקשתו כי מדובר בתאונה חזיתית, שהתרחשה בשביל עפר פתוח בין שני טרקטורונים. המבקש הדגיש, כי הוא והמעורב נחקרו תחת אזהרה כחשודים באחריות לתאונה וההחלטה לסגור את התיק כנגד המעורב התקבלה לאחר תום החקירה או לקראת סופה. לדידו של המבקש, כאשר עילת הסגירה היא חוסר בראיות, הרי שלא ניתן לשלול את האפשרות שמי שאשם בקרות התאונה הוא המעורב.
המבקש טען כי בסופו של יום, מבלי שהדבר מצא ביטוי בחומר החקירה, ומבלי סיבה נראית לעין, הוגש כנגדו כתב אישום ותיק החקירה כנגד המעורב נסגר בשל היעדר ראיות מספיקות. המבקש ציין כי הודעת הסגירה לא נכללה בחומר הראיות.
המבקש הסכים כי מדובר בתרשומת פנימית, כאשר ככלל תרשומת פנימית אינה מהווה חומר חקירה . אולם לשיטתו, בהתאם לפסיקה יש לבחון את תכנה של התרשומת ובהתאם לבחינה לקבוע אם מדובר בחומר רלוונטי להגנה, אם לאו. המבקש הפנה וצירף את בש"פ 7553/10 אושר נ' מדינת ישראל (להלן: "פס"ד אושר"), בו נקבע כי תרשומת פנימית יכולה להוות חומר חקירה.
במקרה שלפנינו, לטענת המבקש, מדובר בשני חשודים שלאורך זמן לא ידעה המשיבה להחליט מי מביניהם אשם בקרות התאונה, ולאחר שמונה חודשים החליטה לצרף את אחד החשודים (המעורב) לעדיה, ואת האחר (המבקש) להעמיד לדין. המבקש הפנה לדו"ח בוחן התנועה בו נקבע כי התאונה בלתי נמנעת לגבי שני הנהגים המעורבים ו בנסיבות אלו, נכון יהיה שבית המשפט יעיין בתרשומות ובנ ימוקי הסגירה , ויחליט אם התרשומת רלוונטית להגנה.

במהלך הדיון חזר בו המבקש מהבקשה לעיון בתיקו הרפואי של המנוח, מעבר לנמצא בתיק החקירה.

תגובת המשיבה
המשיבה הסכימה לערוך רשימת חומרי חקירה, ולהעבירה למבקש , וציינה כי באפשרותו להעתיק את תרשים התאונה בגדלו המקורי. המשיבה הוסיפה, כי אינה יודעת להצביע על מיקום התאונה באופן מדויק והדבר עולה אף מחומר החקירה.
באשר לנימוקים לסגירת התיק כנגד המעורב, טענה המשיבה כי ההחלטה לסגור את התיק בעילה של היעדר ראיות התקבלה ביום 25.9.17 ונימוקיה מהווים תרשומת פנימית ולא חומר חקירה. המשיבה הוסיפה כי ההחלטה התקבלה על בסיס חומר החקירה שהועבר למבקש ולכן אם יחפוץ לטעון לאכיפה בררנית יוכל לעשות זאת על בסיס חומר החקירה הקיים . עוד ציינה המשיבה , כי המבקש לא העלה נימוק המצדיק פגיעה בפרטיותו של המעורב.
המשיבה טענה כי בפס"ד אושר, שצורף על ידי המבקש, נקבע כי מסמך סיכום שהוכן על ידי ועדת בדיקה שמינתה המשטרה לבחינת האירועים נשוא כתב האישום שם , הינו חומר חקירה ואינו תרשומת פנימית. לדידה של המשיבה, אין עניין זה דומה לעניינו ועל כן אין לגזור ממנו גזירה שווה. המשיבה הפנתה לבש"פ 1628/18 פלוני נ' מדינת ישראל (להלן: "פס"ד פלוני"), בו קבע בית המשפט העליון כי החלטת תובע לסגור תיק חקירה אינה בגדר תרשומת פנימית, אך התרשומות עד לקבלת ההחלטה, הן באופן מובהק בגדר תרשומת פנימית ואינן בגדר חומר חקירה.

דיון והכרעה
כפי המפורט, מתוך חמשת ראשי הבקשה, נותר במחלוקת ראש הבקשה האחרון שעניינו קבלת נימוקי החלטת סגירת החקירה כנגד הנהג המעורב.
בית המשפט העליון עמד ב בש"פ 8252/13, מדינת ישראל נ' ליאל שיינר, על עקרונות סעיף 74 ופרשנות המונח "חומר חקירה":
"בדומה לגילוי מסמכים בהליך אזרחי, תנאי מקדמי לגילוי ולהעברת חומר חקירה הוא רלבנטיות. לפרשנות המונח "חומר חקירה" אנו נדרשים למבחן הרלבנטיות בהתאם למבחני השכל הישר ונסיון החיים (עניין ברקו, פסקה 22). מבחנים אלה מדריכים את בית המשפט בשאלה איזה חומר רלבנטי להגנת הנאשם, על מנת להעניק לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה (בג"ץ 5274/91 חוזה נ' שר המשטרה, פ"ד מו(1) 724 (1992)).
בית המשפט אינו אמור להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, או כאשר הרלבנטיות של החומר לתביעה היא רחוקה ושולית (עניין אלהוזייל). בית המשפט לא יתיר "מסע דיג" בלתי ממוקד אחר חומר, מתוך תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא ואולי יימצא באותו חומר סיוע לנאשם (עניין אלהוזייל; עניין מסראווה; עניין בן ארי; עניין ברקו, פסקה 23; בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי, פ"ד נז(4) 625 (2003) (להלן: עניין התצ"ר); בש"פ 1372/96 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 177, 184-183 (1996)). הביטוי לפיו "אין חקר לתבונת סניגור" אינו מפתח לקבלת כל חומר, מקום בו מדובר באפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין (עניין התצ"ר; בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' אהרון [פורסם בנבו] בפסקה 11 (18.12.2012)). "
כלומר, אין התיבות "חומר חקירה" – תיבות קסם שהשימוש בהן יביא אוטומטית (או אפילו ברוב המקרים), לצו למתן החומר המבוקש.
בבש"פ 7148/12 עז אלדין כנאנה נ' מדינת ישראל, דן בית המשפט העליון בטענה לאכיפה בררנית במסגרת הליכי מעצר ועמד על המורכבות שבטענה זו:
"טענת אכיפה בררנית מחייבת, כבר בשלב הראשון, להניח תשתית עובדתית המלמדת כי עניינו של נאשם פלוני זהה לעניינו של נאשם פלוני, וכי חרף זהותם נוקטת בו התביעה ביחס שונה...
...
על מנת להצליח בטענה של אכיפה בררנית, אין די להראות כי קיימים מקרים דומים אחרים שבהם לא הועמדו חשודים לדין. אכיפה היא בררנית, להבדיל מאכיפה סלקטיבית או חלקית, רק אם ההבחנה היא שרירותית וחסרת הצדקה (ראו, למשל, ע"פ 8551/11 יצחק כהן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.8.2012), בפסקה 14 לפסק דיני). העלאת טענה של אכיפה בררנית, מחייבת את הנאשם להוכיח כי ההבחנה שערכה התביעה בינו לבין נאשמים או חשודים אחרים הנמנים עם אותה קבוצת השוויון הינה שרירותית, מפלה או שביסודה שיקולים זרים. לא כל אכיפה חלקית הינה אכיפה בררנית, ויש בידי התביעה מתחם רב של שיקול דעת בקביעת סדרי העדיפות באכיפת הדין הפלילי..."
בית הדין הצבאי לערעורים עמד על אותה "תשתית עובדתית" מינימלית להוכחת טענה זו בערעור 121/13 טור' י' ע' נ' התובע הצבאי הראשי:
"תשתית ראויה לכך שמדובר בטענה משמעותית של אכיפה בררנית, יכולה להתבסס גם על טיב העבירה ומידת שכיחותה, כמו בעניין סגל, אך יכולה להתבסס גם על נסיבות ייחודיות הקשורות לעבירה, ועל קיומה (או על אי קיומה) של מדיניות מטעם התביעה בנוגע למקרים, שאינם שגרתיים, הדומים בנסיבותיהם לעניינו של המבקש."
בהתאם לאמור לעיל, על המבקש להציג ראיה כדי שבית המשפט יורה על המצאת הנתונים המבוקשים. במקרה שלפנינו, מדובר בתאונת חזית שהתרחשה בשביל, כאשר שני הנהגים המעורבים נחקרו תחת אזהרה. בחלוף שמונה חודשים מיום התאונה נסגר התיק כנגד אחד מהם ובחלוף שנה הוגש כתב אישום כנגד חברו.
בנסיבות אלו, המבקש לא משלים בצדק, כי די בעילת הסגירה "היעדר ראיות מספיקות", כדי לשלול טענה מצידו בדבר אכיפה בררנית.
עיינתי בפס"ד אושר שצורף על ידי המבקש ומסכימה אני עם המשיבה כי אינו מתאים כאן. שם, חומר החקירה המבוקש היה מסקנותיה של ועדת בדיקה, חומר בעל אופי מקצועי אחר, אשר מטבעו נועד לפרסום כלשהו ולא לעיני התיק בלבד. אף עניין פלוני שצורף על ידי המשיבה אינו רלוונטי לעניין שבפני, החומר שהעיון התבקש שם, הוא נימוקי סגירת תיק במסכת אירועים שונה ממושא התיק העיקרי שם .
שונה הדין בנסיבות המקרה שלפניי, כאשר כאן מדובר באותו אירוע בו אחד המעורבים הואשם בביצוע עבירה וחברו –לא.
במספר פסקי דין, דנו בתי המשפט במקרים מעין זה וקבעו כי על בית המשפט לעיין אף בתרשומות הפנימיות שנערכו טרם סגירת התיק וליתן החלטה בדבר מסירת החומר, על בסיס העיון.
בע"ח (מחוזי ת"א) 4875-10-12 שולמית זקן נ' מדינת ישראל, דן בית המשפט המחוזי בהתפתחותה של ההלכה בסוגיה מסוימת זו וסקר את המסקנה החד משמעית שנהגה, לפיה אין תרשומות כגון אלו המבוקשות בתיק זה, מהוות חומר חקירה:
"סיכום חומר חקירה כולל בחובו ניתוח של הראיות, משקלן ודיותן. מה סיכום חקירה אינו "חומר חקירה" אף החלטה בדבר סגירת תיק החקירה אינה "חומר חקירה", שכן האחרונה כמו הראשונה כוללת תכנים דומים מאוד במהותם. יוצא אם כן, שאף על פי שהפסיקה נקטה גישה מרחיבה בפרשנות הביטוי "חומר חקירה" אין ההרחבה משתרעת על מה שאינו בגדר "ראיה". זה ועוד זה. חובת הגילוי של "חומר חקירה" כפופה לחריג המגן על "תכתובת פנימית" מפני חשיפה. מסמכים כאלה "שאינם מכילים מידע מהותי בנוגע לאישום ... אינם חלק מחומר החקירה והם אינם חייבים בהעמדה לעיון"... סיכומה של נקודה זו הוא שעל פי הפרשנות המקובלת של הביטוי "חומר חקירה" לא ניתן לכלול בו מסמכים "פנימיים" הכוללים החלטות של רשות האכיפה בדבר סגירת תיק חקירה או הימנעות מהגשת כתב אישום. מידע בעל משמעות למשפט כ"חומר חקירה" מסקנת הדיון עד הנה היא שמסמך הכולל החלטה לסגירת תיק פלילי או החלטה להימנע מהגשת כתב אישום איננו בגדר "חומר חקירה" לפי שאין הוא בגדר "ראיה" התורמת לבירור האישום הנדון במשפט."
בהמשך ההחלטה, סקר בית המשפט המחוזי את התפתחותה של ההלכה עם פיתוחה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק:
"אולם פיתוחה, בעשור האחרון, של "הגנה מן הצדק" הכוללת בחובה גם טענה ל"אכיפה בררנית", מצריך לדעתי התבוננות נוספת בתוכנו של המושג "חומר חקירה". לנאשם זכות בלתי מעורערת לכלול טענה לאכיפה בררנית במסגרת טענות ההתגוננות שלו במשפט. טענה כזאת מניחה לפתחו של הנאשם נטל שכנוע מסוים. עליו "להוכיח" את טענתו ברמת הוכחה מסוימת. נטל השכנוע זה מצריך את הנאשם "להצטייד" במידע רלוונטי. בהנחה שההחלטה המפורטת לסגירת תיק כוללת "מידע רלוונטי" לצורך הוכחת טענה לאכיפה בררנית, פשיטא שמן הראוי להביאה לידיעת הנאשם על מנת שיוכל להניע את תהליך ההתגוננות שלו. כיצד יוכל נאשם לקבל לעיונו את ה"מידע הרלוונטי" הגלום בהחלטה לסגירת תיק חקירה אם תקפה המסקנה שתוכן ההחלטה איננו בגדר חומר חקירה שניתן לעיין בו על בסיס בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי? בידי הנאשם אפשרות להגיש עתירה לגילוי המידע על בסיס הוראות חוק חופש המידע. אלא שבחירת "מסלול" זה עלולה לעכב את ההליך הפלילי... המידע שעליו ניתן לבסס טענת אכיפה בררנית אינו תורם דבר לבירור העובדות השנויות במחלוקת בכתב האישום. אף על פי כן, המידע עשוי להיות "בעל משמעות למשפט" שכן הוא עשוי לתרום לבירורה של טענת הגנה במשפט המשתרעת על פני נסיבות ועובדות חיצוניות למשפט."
"על כן, גילויו של המידע בנסיבות מסוימות, עשוי להתחייב גם בהליך הפלילי, אחד שתאמר – כהערת השופט גרוניס – שיש להרחיב את מסגרת הביטוי "חומר חקירה" על מנת שהיקף הגילוי מכוחו יידמה להיקף הגילוי מכח חוק חופש המידע ואחד שתאמר שמעיקרה גילוי מידע כזה הוא "חומר חקירה רלוונטי". הסייג שאני מבקש לנטוע בהשקפה זו הוא שגילוי כאמור, בהליך הפלילי, יהיה אפשרי רק במקום שהמידע הוא בגדר מידע נחוץ לביסוסה של טענת ההגנה. בהבדל מן החובה לגלות "חומר חקירה" – במובנו הקלאסי – שאינה מוגבלת לחומרים שעשויים לסייע לצד מן הצדדים, ההרחבה הנדרשת משתרעת רק על מידע נחוץ."

בע"ח (מחוזי נצ') 30051-10-10 מדינת ישראל נ' נביה רדא, קבע בית המשפט המחוזי:
"נימוקי סגירת תיק בגדר "תרשומת פנימית":
10. בענייננו, נראה כי מתקיים החריג לכלל לעניין מעמדה של "תרשומת פנימית". אכן, בדרך כלל ובכך הדין עם העוררת, לסנגור אין זכות קנויה לעיון בתרשומת פנימית ככזו, יחד עם זאת, יש לבחון את החומר שהנאשם מבקש לעיין בו בכל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו ולכללי השכל הישר (ראה: עניין אל הוזייל לעיל). בנסיבות כאן, שעה שעסקינן בטענות ל"הגנה מן הצדק" ו"אכיפה בררנית", די באפשרות כלשהי, אף אם רחוקה, כי ייתכן שהחומר רלוונטי לאישום ויוכל לשמש להגנת הנאשם כדי שבית המשפט יפעיל את סמכותו לפי סעיף 74(ד) לחסד"פ. במקרים אלו הנטל המוטל על הסנגור הוא פחות, ודי לו להצביע על "קצה חוט" שיש בו כדי להראות שייתכן שמדובר ב"חומר חקירה" בבחינת תועלת להגנת הנאשם... יישומם של הכללים לעיל ולאחר עיון בחומר ככזה, מוביל להכרעתי כי יש לאפשר במקרה כאן למשיב עיון במבוקש, למעט המסומן כמפורט להלן. ככל שיובא המידע האמור בפני בית המשפט קמא, במסגרת טענה מקדמית של המשיב או טענת הגנה אחרת, יהא על בית המשפט ליתן לו את המשקל המתחייב בנסיבות העניין, ואין בהחלטה לפיה המידע המבוקש רלוונטי להגנת הנאשם לצורך גילויו, כדי לקבוע מסמרות באשר לפוטנציאל הגנת הנאשם לביסוס טענת "הגנה מן הצדק" כעולה מחומר זה, במסגרת ההליך הפלילי.
11. עוד יאמר, מדובר כאן בנסיבות מיוחדות נשוא האישום ככזה, שכן, לנטען ענין לנו בקטטה דו צדדית כאשר בסופו של יום העוררת החליטה את אשר החליטה לגבי צד אחד וכמוקנה לה בדין. עם זאת, אין לייתר בכך טענות הסניגור כאשר סגירת התיק כנגד המעורבים האחרים, יכול ותהא רלבנטית, בבחינת המשוואה בין הנאשם ככזה למעורבים שאת החומר בעניינם מבקש הסניגור. בדגש, אין בהחלטה זו לשנות מהכלל באשר לתרשומת פנימית ככזו, כל מקרה לנסיבותיו ומתוך מבט דקדקני לחומר הקונקרטי באותו מקרה. יש לבחון תוכן המידע וכאן כאשר בפנינו לנטען, קטטה דו – צדדית, טענות להגנה מן הצדק ולאכיפה בררנית, עצם הכותרת "תרשומת פנימית" ככזו, אינה מייתרת פניית הסניגור." (ההדגשות אינן במקור, ט.א.נ.).

יישום האמור לנסיבות המקרה שלפניי מעלה, כי ניתן ורצוי לשאול וזאת אף חובתו של הסניגור, מדוע בחרה המשיבה להגיש כתב אישום כנגד זה ולא כנגד האחר. איני סבורה כי יש בהפניית המשיבה לחומר החקירה, שעל בסיסו התקבלה ההחלטה, כדי להשיב על השאלה. זכותו של המבקש, לצורך ניהול הגנתו במובנה הרחב, להכיר את הנימוקים לסגירת התיק כנגד המעורב.
בנסיבות אלו, אני מקבלת את הבקשה ומורה על העברת נימוקי סגירת התיק כנגד המעורב לעיונו של בית המשפט בתוך 7 ימים.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ט, 09 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.