הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה בא"ש 212-10-19

בפני
כבוד ה שופטת בכירה אטליא וישקין

מבקשים

רונן עמרן

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ובה התבקשתי להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום לגבי רכב בבעלות המבקש (אשר הוטלה ביום 21.9.19).

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין שעניינו נהיגה בשכרות. הנאשם – בנ ה של בת זוגו של המבקש.

לטענת המבקש מדובר בבן של בת זוגו, אשר הגיע לחופשת חג מהצבא וביקש את הרכב.
לדבריו, מסר את הרכב לידיו ו הנהג ביצע את המיוחס לו.
מבקש להתחשב במצבו הרפואי ובכך שהרכב משרת אות ם יום יום, כן מבקש להתחשב בכך ש הרכב מופקד כ-12 ימים.

ב"כ המשיבה

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה.
לדבריה, בניגוד להוראות החוק ,לא הצביע המבקש כי עשה כל שביכולתו למנוע ביצועה של
העבירה או, כי הרכב נלקח בניגוד לידיעתו.
אין המדובר ברכב אשר מותאם לצרכיו האישיים של המבקש דבר שמונע שימוש ברכב אחר. מדובר בעבירה חמורה יותר.
כן מציינת שאף המבקש עצמו הורשע בעבירה דומה של נהיגה תחת השפעה משנת 2016.

דיון
כאמור המבקש איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונאל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב. כך מציין בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל כי: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. . . האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. . . בעל הרכב שנגדו הוצא צו איסור השימוש רשאי לבקש מבית המשפט לבטלו, בהתקיים אחת משתי עילות המנויות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה."

כב' השופט רובינשטיין עמד על הסיכון המיוחד הגלום בעבירת השכרות ברע"פ 8135/07: "הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל.. תופס הגה והוא שיכור הוא כמכונת מוות נעה.."

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לתעבורה לבטל את צו ההשבתה המנהלי אם הוכח כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המבקש לא טען לקיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57ב(2) הנ"ל.
המבקש מבסס את בקשתו על ס"ק (ג) לפיו זקוק לרכב לצורך פרנסתו ובשל מצבו הרפואי.

יש להדגיש כי בכוונת מכוון, מצא המחוקק ליתן כלי נוסף להרתעה ולמניעת קטל בדרכים ע"י השבתת רכב והפיכת ביצוע עבירה לבלתי משתלמת הן כלכלית והן משפחתית אנושית.
קביעות המחוקק לא הוחרגו באופן שלא יחולו על נהיגת נהגים מקצועיים אשר פרנסתם על הרכב ועליו בלבד. מקל וחומר, אמורים הדברים לגבי המבקש הניצב לפניי.

נסיבותיו של מקרה זה אינם שונות ממקרים רבים אחרים המובאים לפתחו של ביהמ"ש, בטענה כי ההשבתה גורמת לנזקים כלכליים, למשל במקרים של משאיות שעלות השכרתן והשבתתן עומדת על אלפי שקלים לכל יום.
המחוקק בקובעו את השיקול להשבתת רכב לקח בחשבון גם שיקולים אלו, ושיקול כלכלי לא הוכר כסיבה ראוייה לביטול השבתת הרכב.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת קצין המשטרה בהודעתו על איסור השימוש . הבקשה נדחית

המזכירות תשלח העתק החלטתי.

ניתנה היום, י"ג תשרי תש"פ, 12 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.