הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בעכו ת"ד 3408-07-17

בפני
כבוד ה שופטת אסתר טפטה–גרדי

בעניין:
מדינת ישראל
באמצעות עו"ד תומר יצחקי

המאשימה

נגד

אסרא עווד
באמצעות עו"ד אמיר סאלמה

הנאשמת

הכרעת דין

1. נגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין עבירות של פתיחת דלת מבלי להבטיח שלומם של עוברי דרך, התנהגות הגורמת נזק, התנהגות ללא זהירות בדרך וחבלה של ממש.

2. על פי כתב האישום, ביום 9.8.16, סמוך לשעה 11:00 , עמדה הנאשמת לצדו השמאלי של רכבה, רכב פרטי, תוצרת "פולקסווגן" מ.ר. 9888518 , שחנה על מדרכה צרה, ברוחב 0.6 מטר, בכביש, במזרעה . רוחבו של הרחוב 5.4 מטר, ומצד שמאל מדרכה ברוחב 1 מטר. אותה עת, בכיוון הנסיעה בו חנה רכבה, נסע רכב משא, תוצרת "מאן", מ.ר. 8305259. הנאשמת התנהג ה בחוסר זהירות בכך שבעת שהמשאית עברה ליד רכבה, פתחה הנאשמת את דלת רכבה האחורית-שמאלית, וכתוצאה מכך נפגעה מהמשאית , והדלת ניזוקה. כתוצאה מהתאונה הנאשמת נחבלה חבלה של ממש. בין היתר אובחנו שברים ברמוס פוביס עליון, שבר מרוסק בדיסטל טיביה. בוצע שחזור סגור. שבר בקרסול, שבר במאליולס. הנאשמת הועברה למחלקה אורטופדית להמשך טיפול ועברה ניתוח.

טיעוני הצדדים
3. המאשימה גורסת שהנאשמת גרמה לתאונה עת פתחה את דלת רכבה, בחוסר זהירות. הרכב חנה על המדרכה, בצד ימין של ה כביש, ובלט לכביש. כתוצאה מפתיחת הדלת, משאית שחלפה בכביש, התנגשה בדלת, גררה את הרכב ואת הנאשמת שנגרמה לה כתוצאה מכך חבלה של ממש.
מנגד, ביקשה ההגנה לזכות את הנאשמת מהעבירות שיוחסו ל ה בכתב האישום, בציינה שהמשאית סטתה לעבר רכב הנאשמת, שחנה בחניית ביתה, ופגעה בנאשמת, שנשענה אותה עת על רכבה, וכתוצאה מכך נחבלה הנאשמת חבלות של ממש.

הראיות
4. מטעם המאשימה העידו:

הבוחן גיא פייביש, עורך דוח הבוחן (להלן – הבוחן) .
יוסף אבו ערישה, נהג המשאית (להלן – נהג המשאית או אבו ערישה ).
השוטר אליהו שמואל (להלן – השוטר אליהו).
עד הראיה חאלד עווד (להלן – העד עווד) .

באמצעות עדי התביעה הוגשו:
ת/1 – דוח בוחן, ת/2 – דוח נזקים, ת/3 – טופס ידוע חשוד בדבר זכויותיו, ת/4 – הצבעה עם החשודה, ת/5 – לוח תצלומים, ודיסק שערך הבוחן, ת/6 – צילומים שצילם נהג המשאית, ת/7 – הודעת נהג המשאית , ת/8 – מזכר של השוטר אליהו, ת/9 – טופס חקירת זכויות חשוד, ת/10 – הודעת הנאשמת תחת אזהרה, מיום 1 8.1.17, ת/11 – מסמכים רפואיים של הנאשמת.

מטעם ההגנה העידה הנאשמת.
כן הוגשו המסמכים הבאים:

נ/1 – הודעת הנאשמת מיום 12.1.17 , נ/1 – צילום העיקול בכביש, נ/2 – צילום הכניסה לביתה של הנאשמת, ונ/3 – נהלי המשטרה.

דיון והכרעה

האם התאונה נגרמה כתוצאה מפתיחת דלת הרכב, בחוסר זהירות, על ידי הנאשמת?

5. מדוח הבוחן ומעדותו עולה שהנאשמת גרמה לתאונה, עם פתיחת דלת רכבה. מסקנותיו מתבססות על בדיקת זירת ה אירוע ועדויות נהג המשאית ונהג נוסף שנסע מאחורי ו. עדות הבוחן הייתה מהימנה ועקבית ותאמה את הדוח שערך .
ממסקנות דוח הבוחן (סעיף 14 בת/1) עולה שרכב הנאשמת חנה בצד ימין של הדרך, כשחזית הרכב לכיוון דרום, ושני גלגלים ימני ים על המדרכה. המשאית נסעה מכיוון צפון לדרום. צוין שעל פי עדויות נהג המשאית ועד ראיה, הנאשמת פתחה את הדלת האחורית שמאלית של רכבה לאחר שהמשאית החלה לחלוף על פניה. צוין שעל פי צילומי נהג המשאית ניתן לקבוע שדלת אחורית שמאלית של רכב הנאשמת פגעה במרכז דופן ימין של המשאית, וכתוצאה מכך דלת רכב הנאשמת נתפסה בדופן המשאית ורכב הנאשמת נגרר אחרי המשאית, עד שהדלת נקרעה וכלי הרכב נפרדו. בעדותו שב ואישר הבוחן את דבריו (עמ' 8 לפרו', ש' 18-20).
צוין בדוח שתנאי הדרך והראות אינם מהווים גורם לתאונה ושדה הראיה של נהג המשאית, בכיוון נסיעתו, פתוח 20 מטר לפנים עד מקום התאונה.
הבוחן שלל את גרסת ההגנה שהמשאית גרמה לפתיחת הדלת. כשנשאל האם יש סיכוי ש בורג הגלגל הרזרבי של המשאית, שנראה בצילומי ת/6 , חדר לפח הפגוש של רכב הנאשמת וגרם לפתיחת הרכב, השיב: "לא הבנתי את דבריך אבל זה לא מסתדר עם התמונות" (עמ' 8 לפרו', ש' 23). הבוחן אף שלל ש הבורג בולט מהמשאית בצורה כלשהי (עמ' 8 לפרו', ש' 26-27), ובהמשך ציין : "אם היה שפשוף זה היה מתחיל החלק העליון. בחלק העליון אין נזק. הדלת נפתחה. המשאית משכה אותה. השפשוף מהצמיג כי הרכב נמשך ונדחף שמאלה והפגיעה היא רק בפינה אחורית ולא בחלק העליון. אם היה משהו בולט במשאית הוא היה פוגע בפינה" (עמ' 9 לפרו', ש' 1-3).
בחקירתו החוזרת שב וציין: " אין נזק בחלק עליון בפינה ימנית אחורית של הרכב הנזק מתחיל ממרכז דופן ימין של המשאית זה אומרת שהמשאית חלפה על פני הרכב ובמרכז החליפה של המשאית, הדלת נפתחה והרכב נמשך יחד עם המשאית" (עמ' 9 לפרו', ש' 25-28).
כך, הפריך הבוחן את טענת ההגנה שהמשאית סטתה לכיוון הרכב החונה, כתוצאה, לדוגמא, מפעולת היגוי לא נכונה, ש גרמה לזריקת החלק האחורי של המשאית : "קודם כל למשאית אין לאן לסטות. מדובר בכביש דו סטרי ותמיד צריכה לשמור על ימין הדרך. העיקול הוא ימינה. אם תהיה זריקה של השלוחה האחורית היא תהיה שמאלה ולא ימינה" (עמ' 9 לפרו', ש' 6-8).
הבוחן ציין בדוח שהמדרכה בה חנה רכב הנאשמת צרה מאוד, והכביש אינו מסומן בנתיבים (סעיף 13 בת/1) . כעולה מהסקיצה שערך (ת/4) רכבה של הנאשמת בלט לכביש, בעת שהמשאית חלפה על פניה. בעדותו ציין שמיקו ם רכב הנאשמת בזירה נקבע על פי הצבעה של הנאשמת במקום ובהתבסס על צילום נהג המשאית. (עמ' 6 לפרו', ש' 11-12 , צילום 3 בלוח תצלומים ת/5). על פי הממצאים, ציין, רכב הנאשמת חנה " באמצע הכביש" (עמ' 6 לפרו', ש' 15).
כשנשאל כיצד קבע שהמדרכה במקום צרה מאוד, השיב: "יש סקיצה. מדדתי. הנהגת הצביעה על המקום שבה עמד הרכב שלה. המדרכה שם צרה. רואים גם בתמונה" (עמ' 6 לפרו', ש' 22-23).
כשנשאל האם משאית יכולה לחלוף ברחוב בחופשיות, ציין: "תוסיף לרוחב הרכב את רוחב הדלת כשהיא נפתחת, כשהפגיעה היא בדלת. בנסיבות העניין משאית לא יכולה לעבור בחופשיות" (עמ' 7, ש' 27-28). כשנשאל לגבי רוחב המשאית השיב: "2.4, 2.5" מטר. אשר לרוחב הכביש ציין בסקיצה (ת/4) 5.4 מטר ואישר זאת גם בעדותו (עמ' 7 לפרו', ש' 16).
אשר לנזקים שנגרמו לרכבים, כעולה מצילומי נהג המשאית (ת/6) ציין בדוח :
לרכב הנאשמת - פגיעה בדופן שמאל, דלת אחורית שמאלית מעוכה וקרועה, כנף אחורית שמאלית מעוכה, פגוש אחורי בפינה שמאלית עם הטבעת צבע שחור, וחלון דלת אחורית שמאלית שבור.
למשאית - פגיעה בדופן ימין הרכב, שפשוף והטבעת צבע לבן בדופן ימין של משטח ההטענה, שפשוף והטבעת צבע לבן בבורג של גלגל רזרבי, שפשוף והטבעת צבע לבן בדופן ימין הרכב במתקן של רצועות הקשירה.

כעולה מדוח הבוחן רכבה של הנאשמת חנה על מדרכה צרה ובלט לכביש. בעת שהנאשמת פתחה את הדלת האחורית שמאלית של הרכב , והמשאית כבר חלפה בחלקה על פניה, פגעה הדלת במרכז דופן ימין של המשאית, וכתוצאה מכך המשאית החלה לגרור את רכב הנאשמת, ואת הנאשמת, שעמדה מחוץ לרכבה.

8. גרסתו של נהג המשאית , יוסף אבו ערישה, עולה בקנה אחד עם מסקנות הבוחן. מהודעתו עולה שהבחין בנאשמת, מצדו הימני, עומדת סמוך לרכבה, מחזיקה דבר מה בידה, כשדלתות רכבה סגורות (עמ' 2 להודעתו (ת/7), ש' 13-14, עמ' 10 לפרו', ש' 15-18). בעת שרכבו חלף על פניה , שמע חבטה וצעקות, עצר, והתברר לו שרגלה של הנאשמת נתפס ה מתחת לגלגל רכבה (עמ' 2 להודעה, ש' , ש' 13-14).
עוד ציין שלא הבחין בפתיחת הדלת על ידי הנאשמת (עמ' 13 לפרו', ש' 15) . לדבריו, מכיר היטב את הדרך (עמ' 2 להודעה, ש' 35), נסע במהירות איטית, בין 5-15 קמ"ש (עמ' 2 להודעה, ש' 37 , עמ' 10 לפרו', ש' 15-18) ושמר על מרחק מספק בינו לבין רכב הנאשמת, בעת שחלף על פניה . כשנשאל לגבי המרחק ביניהם ציין הן בהודעתו והן בעדותו: "אני מעריך 80 ס"מ" (עמ' 2 להודעה, ש' 3, עמ' 10 לפרו', ש' 15-18). העד שלל הטענה שלא שמר מרחק מספק בינו לבין הרכב החונה, וציין לעניין זה: "לא נכון. תמדוד את הדלת ותראה כמה מרחק" (עמ' 14, ש' 13). כן הכחיש את הטענה שהמשאית נסעה "קרוב מאוד" לרכב החונה (עמ' 14 לפרו', ש' 4-5). כך גם שלל את הטענה שרכבו סטה לעבר רכב הנאשמת (עמ' 14 לפרו', ש' 6-7), וכן את הטענה שבעת שחלף על פני רכב הנאשמת לא הביט במראות, וציין: " אני כל הזמן מסתכל במראות. אני עברתי אותה. אחרי החצי הראשון של האוטו שעבר אותה. היא פתחה והדלת נכנסה" (עמ' 14 לפרו', ש' 17-18). בהודעתו, כשנשאל האם בעת שחלף על פניה התבונן במראות השיב באופן דומה : "כן ודאי" (עמ' 2 להודעה, ש' 25).
כשנשאל איזה חלק של המשאית פגע בדלת המכונית, השיב: " בשליש האחרון של המשאית" (עמ' 2 להודעה, ש' 29). כן ציין שמזג האויר היה נאה, כביש יבש וראות טובה (שם, ש' 39).
בהודעתו ציין אבו ערישה שהנהג שנסע מאחוריו, חאלד עווד, פנה אליו ומסר שהיה עד ראיה לתאונה. על פי גרסת עווד, ציין, בעת שהמשאית נסעה לאט ובזהירות, הנאשמת פתחה לפתע את דלת רכבה, הדלת נתפסה בארגז המשאית, והרכב נגרר אחרי המשאית, הדלת נחתכה והנאשמת נפלה והגלגל האחורי שמאלי של רכבה עלה על רגלה (עמ' 2 להודעה, ש' 6-10 , עמ' 10 לפרו', ש' 20-39). הנהג ציין שאין לו כל הי כרות מוקדמת עם עווד (עמ' 3 להודעה, ש' 43, עמ' 11 לפרו', ש' 1-5).
כשנשאל האם עווד היחיד שאמר שהנאשמת פתחה את הדלת השיב בחיוב (עמ' 13 לפרו', ש' 16-17). כשנשאל האם המשיך בנסיעתו בכביש, היות שלא הבחין בפתיחת הדלת על ידי הנאשמת, השיב בחיוב (עמ' 13 לפרו', ש' 18-19).
אבו-ערישה ציין שצילם את רכב הנאשמת בזירה, לאחר שזו נלקחה לבית החולים (עמ' 13 לפרו', ש' 2).

גרסתו של נהג המשאית , שהמשאית לא הייתה הגורם לתאונה, הייתה עקבית ורציפה, והשתלבה ב מסקנות הבוחן. הנהג ציין ש מכיר היטב את הדרך, ושבעת הארוע שמר על מרחק מספק בין רכבו לרכב הנאשמת, ונסע במהירות איטית.

9. עדותו של הנהג חאלד עווד, שנהג מאחורי נהג המשאית, משתלבת אף היא במסקנות דוח הבוחן ועדות נהג המשאית , והתרשמתי שמדובר בעד ניטראלי, בניגוד לעמדה אותה הציגה ההגנה.
לדבריו, הבחין בנאשמת מחנה את רכבה בצד ימין של הכביש, על המדרכה (חניה שלדבריו מקובלת ב כפר, בשל הכבישים הצרים), פותחת את דלת רכבה, הדלת פגעה בחלק האחורי של המשאית, והמשאית החלה לגרור את הנאשמת.
כך שחזר את רגעי התאונה: "איך שחנתה, היא פתחה את הדלת נהג כשהיא נוהגת, ירדה, אמרתי אוי ואבוי תאונה. עדיין לא ראיתי את התאונה אבל ידעתי ואמרתי לעצמי שתקרה תאונה. פתחה את הדלת אחרי הנהג, רצתה להוציא משהו מהאוטו, פתאום הדלת פגעה במשאית, באחור של המשאית, השליש האחורי. גרר אותה, עלה על האוטו שלה הגלגל אחורי שמאלי. בשניה הנהג של המשאית עצר, ראה, אני ירדתי, ראיתי את העניין... זה המקרה שאני זוכר אותו" (עמ' 19 לפרו', ש' 8-15). ובהמשך שב וציין: "ברגע שפתחה את הדלת האחורית היא כבר הייתה בשליש של המשאית, יותר, איך שפתחה את הדלת, עם הסיבוב של המשאית, והוא נוסע איטי, הוא משך אותה. היא נתפסה ברגל השמאלית, הראש שלה נפל על הגלגל אחורי של המשאית" (עמ' 19 לפרו', ש' 17-20).
העד הפריך את טענת ההגנה שקיים בינו לבין הנאשמת סכסוך על רקע עבודות בניה שביצע בבית משפחת ה, וכשנשאל על כך ציין שאין "שום סכסוך" (עמ' 20 לפרו', ש' 13).
כשנשאל לגבי מספר הפעמים ששוחח עם נהג המשאית ציין : " פעם אחת אני חושב שהוא דיבר איתי. ואני לא זוכר מתי זה היה. לא זוכר על מה דיברנו" (עמ' 20 לפרו', ש' 17). ובהמשך הבהיר: "אני לא לטובת הנהג ולא לטובתה. באתי לומר מה היה" (עמ' 21 לפרו', ש' 14).
כשנשאל האם יש אפשרות שבורג המשאית חדר לפח הרכב, השיב: "לא יודע. אני רואה את הבורג בתמונה, אני נהג משאלת. ("משאית") זה מנוף. הבורג הזה הוא ממש בחלק קדמ י של המשאית" ( עמ' 23 לפרו', ש' 13-14).
העד שלל את טענת ההגנה שהמשאית סטה ימינה, וכשנשאל על כך ציין: " הכביש בסיבוב. בסיבוב לא ניתן לעשות תאונה כזאת. הכביש ממשיך ישר" (עמ' 23 לפרו', ש' 17-18).
ההגנה טענה שהעד כביכול תמך בגרסתה עת נשאל העד האם המשאית סטתה "יותר מדי לימין הנאשמת ופגעה ברכבה", והשיב: " 99 אחוז שזה יותר ימינה, מהסיבה הזאת הוא פגע ברכב שלה" (עמ' 23 לפרו', ש' 19-20). יצוין שתשובתו זו של העד בעניין זה לא הייתה ברורה, ובעדותו, כשנשאל על כך קודם לכן, ש לל העד טענה זו. כשנשאל העד, בחקירתו החוזרת, האם המשאית סטתה או לא, הבהיר: " מה שאמרתי בחקירה, זה מה שאמרתי" (עמ' 24 לפרו', ש' 4).

10. על פי גרסת הנאשמת, שאינה נתמכת בממצאים ובעדים נוספים, המשאית גרמה לפתיחת דלת רכבה, בעת שסטתה ימינה מנתיב ה, ופגעה בה בעת שנשענה על רכבה (עמ' 25 לפרו' , ש' 11-15).
הנאשמת מסרה שתי הודעות במשטרה. הראשונה (נ/1) ביום 12.1.17, והשניה (ת/10), תחת אזהרה, ביום 18.1.17.
על פי הודעתה הראשונה (נ/1) בעת שנשענה על רכבה ליד ביתה, בכפר מזרעה , הגיעה משאית, מצידה השמאלי, סטתה ימינה, על מנת לתת לרכב שהגיע מולה לעבור , והעגלה הנגררת שלה פגעה בה (ראה גם הודעתה השניה, ת/10, עמ' 2, ש' 1-5, ש' 32-34). לדבריה, החזיקה בידית של רכבה, דלת הרכב נפתחה, והמשאית גררה אותה משך דקה עד שנהגה עצר, נוכח קריאותיהם של אנשים שהיו במקום (עמ' 1 להודעה נ/1, ש' 2-6 , עמ' 26 לפרו', ש' 17-18).
בהמשך, כשנשאלה מה הסיבה שהמשאית פגעה בה השיבה: "אני לא יודעת הוא אמר שהוא בכלל לא ראה אותי" ( עמ' 1 להודעה נ/1, ש' 17-18).
בהודעתה השניה, כשעומתה עם גרסת נהג המשאית שלפיה כשהוא חלף על פניה, פתחה את דלת המכונית והדלת נתפסה במשאית, השיבה: "קודם כל הוא פגע בי ולא היה לי לאן ללכת ואז החזקתי בידית של דלת המכונית ואז נפתחה הדלת וקרה מה שקרה...אם הוא אמר שאני פתחתי את הדלת הוא היה לוקח גם את הדלת" (עמ' 2 להודעה ת/10, ש' 10-11).
כשעומתה עם גרסת עד ראיה, שלפיה ירדה ממושב הנהג, ובעת ש פתחה את הדלת האחורית של רכבה ארעה התאונה , השיבה בשלילה (עמ' 2 להודעה ת/10 , ש' 24-26), וציינה: "אני לא הייתי בכלל משתמשת באוטו כי האוטו הוא לא היה תקין" (עמ' 2 להודעה ת/10 , ש' 28). כשנשאלה מה הסיבה ש העד יטען זאת, השיבה: "הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה" (עמ' 2 להודעה ת/10 , ש' 30).
בעדותה ציינה, לראשונה, שהעד עווד קרוב משפחה שמסוכסך עמה (עמ' 25, ש' 24-25).
בעדותה מסרה, לראשונה, שרכבה חנה בחנית ביתה (עמ' 26, ש'2 20-27, עמ' 25, ש' 1). בהודעותיה (נ/1 ו-ת/10) ציינה שהרכב חנה ליד הבית ( עמ' 1 להודעה נ/1, ש' 2, ועמ' 2 להודעה ת/10 , ש' 15).
כשעומתה, בעדותה, עם טענת העד שחנתה על המדרכה ולא בחנית ביתה, טענה: "לא נכון, אני חניתי בחניית הבית. אפילו הגלגלים מצד שמאל של הרכב היו ממש על החניה, ולא בלטו כלל לכיוון הכביש" (עמ' 26 לפרו', ש' 26-27).
כשעומתה, בעדותה, עם חוות דעת הבוחן שממנה עולה שהפגיעה במרכז המשאית, טענה ש"הבוחן הגיע אחרי התאונה כשנה או שמונה חודשים אחרי" (עמ' 25 לפרו', ש' 28).
כשנשאלה איך יתכן שלפי העדים הייתה במצב עמידה מחוץ לרכב, בניגוד לדבריה, השיבה: "הבוחן לא היה ביום התאונה גם" (עמ' 26 לפרו', ש' 8). כשנשאלה לגבי גרסת הבוחן שהדלת נפתחה והרכב נמשך עם המשאית השיבה: "הדלת נפתחה אולי אני לא יודעת אם זה נכון מההתנגשות של המשאית עם הרכב שלי או בגלל שהרכב היה לא נעול, והחזקתי בידית כי לא היה לי לאן ללכת" (עמ' 26 לפרו', ש' 14-15).
יצוין שהנאשמת ציינה שהבחינה במשאית טרם הפגיעה (נ/1, עמ' 1, ש' 12) ובעדותה : "ראיתי אותה כשהיא הגיעה, אני הייתי ליד הרכב שלי שחנה בחניית הבית. ראיתי שיש עיקול בכביש, ראיתי את המשאית כשהיא בעיקול, ראיתי אותה רק אחרי שעברה את החלק הראשון" (עמ' 26 לפרו', ש' 20-21). את סטיית הרכב המעורב ראתה, לדבריה, " כשהוא עבר" (עמ' 27, ש' 6-10).

גרסתה של הנאשמת אינה מתיישבת עם יתר העדויות בתיק ועם ממצאי הבוחן, וניכר היה מתשובותיה שאלה באו במטרה להרחיקה מהאישומים שמיוחסים לה. בעדותה טענה, לראשונה, שגרסתו של העד עווד נובעת מסכסוך משפחתי, וכשעומתה עם חוות דעת הבוחן טענה ש אינה מתיישבת עם גרסתה היות שהבוחן הגיע לזירה מספר חודשים לאחר הארוע.
זאת ועוד, עדותה לעניין מיקום רכבה בכביש, הייתה אף היא בגדר עדות כבושה, והלכה היא שמשקלה של העדות הכבושה וערכה נמוכים ביותר, משום החשש לאמיתותה ומהימנותה (ראה: ע"פ 677/84 דוד אביטן ואח' נ' מ"י , פד"י מא (4) 33) ).
יתירה מכך, הנאשמת טענה בעדות ה שחברתה הייתה עדה לארוע, אולם נוכח נישואיה כשבוע לפני דיון ההוכחות, לא זומנה לעדות (עמ' 26 לפרו', ש' 14-16) . כלל ידוע הוא שאי הבאת עד מעוררת חשד, שלפיו, בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו של העד, ויוצרת הנחה, שלפיה, עדותו של העד עלולה הייתה לחזק דווקא את עמדת הצד שכנגד (ראו ע"פ 6056-07 יע קב אלחמידי נ' מדינת ישראל (2009), ו ע"פ 11331-03 קיס נ' מדינת ישראל (2004) ). בענייננו, הנאשמת נמנעה מלהעיד את העדה היחידה שלטענתה יכלה לתמוך בגרסתה ויש בכך כדי לתמוך בגרסת התביעה.

טענות הגנה נוספות
11.
א. ההגנה טענה שעל פי הנחיות המשטרה, התקפות ביום הארוע (נ/1), מיד לאחר המקרה, היו צריכים להגיע לזירה סייר ובוחן, אולם הדבר לא נעשה. כן נטען שהנהלים אליהם הפנה הבוחן בעדותו לעניין זה , הם נהלים חדשים, משנת 2018, שלא היו תקפים בעת קרות התאונה. כך גם בחינת זירת התאונה למעלה משבעה חודשים אחרי התאונה , לשיטתה, אינה יכולה לשקף את מצב הכביש ומיקום הרכבים בעת התאונה.
מעדות הבוחן עולה שלא נפלו כשלים בחקירת התאונה. הבוחן הבהיר שבעת הארוע שימש ככונן, אולם נוכח קבלת דיווח מהסייר בשטח על תאונה קלה – פ ציעה קלה עקב פתיחת דלת (עמ' 5 לפרו', ש' 8, ש' 15-16) - על פי שיקול דעתו, ועל אף שנקרא למקום הארוע, לא נדרשה, על פי שקול דעתו, הגעתו לזירה. רק לאחר שהתברר שהנאשמת נחבלה קשה בתאונה, החל לחקור את התיק לעומקו (עמ' 5 לפרו', ש' 9) . ביום 16.3. 17 הגיע לזירה, מלווה בנאשמת, הזהירה והחתימה על טופס זכויות חשוד (ת/9), וערך עמה הצבעה לגבי מיקום רכבה (עמ' 6 לפרו', ש' 1-8).
הבוחן שלל את טענת ההגנה שבכל מקרה של תאונת דרכים שכוללת חבלה של ממש, חלה עליו חובה להגיע לזירה מיד לאחר הארוע. בלשונו: "יש לי שיקול דעת. יש סייר בשטח שמגיע והוא מבחינתי העיניים שלי. הדיווח שלו פציעה קלה, פתיחת דלת. לא ראיתי לנכון לצאת לתאונה. שיקול דעת שלי" (עמ' 5 לפרו', ש' 15-16). כשנשאל האם הגעה לזירה לאחר 7 חודשים, נעשתה על פי הנוהל, הבהיר: " אם צריך, כן. הכל תלוי מתי דווח על התאונה" (עמ' 5 לפרו', ש' 31). לשאלת הסנגור הבהיר שאם חלים שינויי תנועה כלשהם מציינים זאת בדוח (עמ' 6 לפרו', ש' 1).
יצוין שעיון בסעיף 2(ב)(2) במסמך נ/3, "טיפול המשטרה באירוע תאונת דרכים עם נפגעים", אליו הפנה הסנגור, מעלה שאם התקבלה הודעה על תאונת דרכים קלה, ועומס הטיפול בתאונות אחרות יקשה מאוד על שיגור בוחן תנועה למקום התאונה, ניתן שלא לשגר בוחן תנועה, לאחר שנשקלו חומרת העבירה, מספר הנפגעים ומספר כלי הרכב המעורבים בתאונה.

ב. ההגנה טענה שסקיצה ת/4, בה שרטט הבוחן את מיקום עמידת רכב הנאשמת , אינה חתומה, הנאשמת מתנגדת לשרטוט, וטוענת שרכבה לא בלט לכביש . נטען שלדברי הנאשמת רכבה היה ממוקם קדימה יותר, במקום שאינו בולט לכביש הראשי ושאינו מפריע לתנועה. הבוחן הבהיר בעדותו שהנאשמת הוזהרה טרם ההצבעה וחתמה על טופס זכויות חשוד (ת/9) , וציין שהסקיצה נערכה על פי הצבעת הנאשמת בזירה (עמ' 6 לפרו', ש' 3-8) . כך גם טענה ההגנה שבצילומי ת/5 שערך הבוחן, ביום הגעתו לזירה, לא צוין מיקום עמידת הרכב. יצוין שמצילום 3 בת/5, עולה שהנאשמת צולמה במקום בו, לטענתה, עמד רכבה, כך שטענת ההגנה בעניין זה לא ברורה.

ג. ההגנה טענה לכשל בחקירה, נוכח הסתמכות הבוחן על תמונות שצילם נהג המשאית, המעורב בתאונה. נטען שמקוריותן של התמונות לא נבדק, ושהנהג בחר אילו תמונות להגיש, כדי להרחיק עצמו מהעבירה . כן נטען ש השוטר אליהו העיד שלא חקר את הנהג לגבי מועד הצילומים ועריכתם. כך, נטען, שהבורג הרזרבי, שלטענת ההגנה נכנס בפח רכב הנאשמת והביא לפתיחת הדלת, הוסתר במכוון, בצילומים, על ידי נהג המשאית .
הבוחן הפריך טענותיו של הסנגור לעניין זה, וציין שהתמונות "משקפות בדיוק את מה שאני הייתי מצלם" (עמ' 8 לפרו', ש' 7). אשר לבורג הרזרבי, כאמור, הבוחן שלל את טענת ההגנה שזה גרם לתאונה, וציין: "זה לא מסתדר עם התמונות" (עמ' 8 לפרו', ש' 23) וטען שהבורג לא בלט מהמשאית (עמ' 8 לפרו', ש' 26).
יצוין שהשוטר אליהו, שגבה את הודעתו של נהג המשאית, נשאל מדוע לא דרש מהבוחן לצלם את המשאית, לאורכה ולרוחבה, ואת מיקום הבורג במשאית, אולם הבהיר שאין זה מתפקידו לתת הוראות לבוחן, ותפקידו התמצה בגביית העדויות (עמ' 18 לפרו', ש' 8, עמ' 18 לפרו', ש' 13-14). השוטר אליהו תיעד את קבלת הצילומים במזכר ת/8 בו צוין שבעת שגבה את עדות הנהג מסר לו זה 6 תמונו ת של הרכב ושל המשאית, ואלה צורפו לתיק החקירה.
יצוין שאני מקבלת את גרסת הבוחן לעניין הצילומים, שצילומי נהג המשאית משקפים נכונה את הארוע, ועל כן טענות ההגנה בעניין זה נדחות.

ה. ההגנה טענה שהמעורבים בתאונה נחקרו רק כחמישה חודשים לאחר התאונה, בחודש ינואר 2017, זמן ניכר לאחר התאונה.
השוטר אליהו ציין בעניין זה שגבה את הודעתם של הנאשמת ונהג המשאית, שזימון המעורבים נעשה עם קבלת חומר החקירה (עמ' 16 לפרו', ש' 21). כשנשאל מדוע לא נחקרו עדים נוספים, שהרי הנאשמת ציינה שהייתה במקום התקהלות, השיב שככל שהיו עדים נוספים, הם היו נחקרים (עמ' 19 לפרו', ש' 1). יצוין, כאמור, שעל אף שהנאשמת העידה שחברתה הייתה עדה לתאונה, זו לא זומנה להעיד מטעמה, ויש בכך כדי לחזק את גרסת התביעה.
לשאלת הסנגור מה גרם להפניית החשדות מנהג המשאית לנאשמת, הבהיר השוטר שעם התפתחות החקירה, וגביית העדויות השונות, הופנה החשד לגרימת התאונה כלפי הנאשמת (עמ' 17 לפרו', ש' 14-16).

12. לסיכום, אני מקבלת את גרסת התביעה לאופן התרחשות התאונה ודוחה את גרסת ההגנה . מסקנות דוח הבוחן התבססו על עדויות נהג המשאית והנהג שנסע מאחוריו, חאלד עווד, הצבעתה של הנאשמת בזירה, ובחינת הזירה. עדותו של הבוחן הייתה עקבית, מהימנה, והשתלבה עם עדויותיהם של נהג המשאית והעד עווד. בניגוד לטענת הנאשמת, התרשמתי שהעד עווד מסר גרסה אובייקטיבית, שהתיישבה עם יתר הממצאים בתיק.
מנגד, גרסתה של הנאשמת לא נתמכה בעדויות אחרות ובממצאים בתיק, וחלקים מעדותה היו בגדר עדות כבושה. זאת ועוד, בעדותה לעניין מיקום רכבה סתרה את הגרסה שהציגה לבוחן בעת עריכת ההצבעה בזירה . לאורך עדותה ניכר היה שמטרתה הייתה להרחיק עצמה מהעבירות המיוחסות לה. יתירה מכך, העדה היחידה שיכלה לתמוך בגרסתה לא זומנה על ידה להעיד, ויש בכך כדי לתמוך בגרסת התביעה.

סוף דבר
13. בהינתן האמור, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות המיוחסות ל ה בכתב האישום.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים ותזמנם לטיעונים לעונש ליום 19.7.20 בשעה 09:15.

ניתנה היום, כ"ז אייר תש"פ, 21 מאי 2020, בהעדר הצדדים.