הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בעכו פל"א 3630-07-16

לפני כבוד השופטת אסתר טפטה–גרדי

בעניין:

1 מדינת ישראל
באמצעות עו"ד תומר יצחקי

המאשימה

נגד

1 מוחמד סולימאן
באמצעות עו"ד ראובן מלאך,
מטעם הסנגוריה הציבורית

הנאשם
גזר דין

הנאשם שלפני הורשע, על סמך הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה כשתוקף רישיון הרכב פקע בתקופה העולה על 6 חודשים.
בהתאם לכתב האישום, ביום 25.6.16 , סמוך לשעה 19:54 , נהג הנאשם ברכב פרטי, מסוג "פיג'ו", מ.ר. 3264835, בשפרעם. אותה עת נהג כשהודע לו שהוא פסול מנהיגה כדלקמן:
במסגרת תיק 898-11-12 (בטעות נרשם בכתב האישום 298-11-12) , מיום 12.11.13, נפסל למשך 12 חודשים , בנוכחותו, ולא הפקיד רישיון נהיגה.
צוין שבאותה עת נהג הנאשם ללא תעודת ביטוח תקפה, ללא רישיון נהיגה בכלל , וכשרישיון הרכב פקע ביום 21.5.15.
המאשימה עתרה להטיל על הנאשם מאסר שלא יפחת מ-10 חודשים, נוסף לעונש המאסר שתלוי ועומד נגדו, פסילה שלא תפחת מ-3 שנים, פסילה על תנאי ארוכה ומרתיעה, קנס והתחייבות. צוין ש יש להפעיל את המאסר המותנה, בן 10 החודשים , שנגזר על הנאשם בתיק 28395-0 5-13 (ת/2), מיום 29.10.13. צוין שמתחם הענישה נע בין מספר חודשי מאסר בפועל ל-30 חודשים, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, פסילה ארוכה, ורכיבים נוספים. הוטעם שהנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בפסילה, לצד עבירות נוספות. לנאשם עבר תעבורתי מכביד, 30 הרשעות קודמות, וזו הפעם השניה בה נוהג בפסילה, בפרק זמן של כשלוש שנים. נוסף על כך לחובתו הרשעות רבות של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע ורישיון רכב שפקע. צוין שמדובר במי שאינו מביע חרטה על מעשיו, מזלזל, ומבצע עבירות חמורות של נהיגה בפסילה. תסקיר המבחן, מיום 16.1.20, אינו חיובי, וכעולה ממנו הנאשם לא ביטא צורך בהליך טיפולי. הסיכויים להישנות העבירות גבוהים, ונטען ששירות המבחן בא בהמלצה ברורה שלא להאריך את מאסרו המותנה.
ב"כ הנאשם עתר להארכת המאסר המותנה. צוין שהנאשם, אזרח ירדני, שוהה בארץ שנים רבות, גרוש, אב ל-6 ילדים, ללא תעודת זהות, וללא קופת חולים. צוין שהיחס אליו כאל אדם "שקוף". נטען שהעבירה הקודמת של נהיגה בפסילה בוצעה לפני 7 שנים, אולם מאז לא ביצע עבירת תעבורה נוספת. נטען שעונש המאסר המותנה אורכו 10 חודשים, היות שדובר גם בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי . אילו דובר רק בעבירה של נהיגה בפסילה, רכיב המאסר המותנה היה עומד על פח ות מ-6 חודשים. בנסיבות אלה אין זה מידתי לשלוח את הנאשם למאסר בן 10 חודשים, מאחורי סורג ובריח. צוין שהתסקיר הראשון אמנם אינו "מחבק", אולם גם אינו קובע מסמרות בהמלצותיו. הסנגור ציין שהנאשם מעוניין בטיפול.
הנאשם העיד בבית המשפט וציין שנסיבות ביצוע העבירה הן הבאת אוכל לילדיו, במהלך צום הרמדאן.
יצוין שהוגשה חוות דעת ממונה על עבודות השירות, מיום 6.7.17, בה צוין שלנאשם לא נמצא מקום להשמה בעבודות שירות, בשל חוות דעת רופא לעניין מצבו הבריאותי.
תסקיר המבחן
הוגשו שני תסקירי מבחן.
מתסקיר המבחן, מיום 23.1.20, עולה שהנאשם, בן 50, פרוד, אב ל-6, אזרח ירדני, מתגורר זה שנים בארץ, אחז, בתקופות מסוימות, בתעודת זהות תקפה , ועובד בבניין. צוין שקיים גורם סיכון משמעותי להישנות עבירה. הנאשם לא ציין נזקקות טיפולית ונראה שאינו מחובר לקיומם של דפוסי התנהגות שמצריכים שינוי. בחוויתו ביצוע העבירה נובע ממניעים חיצוניים, שאינם בשליטתו. בהעדר חיבור להליך טיפולי, שביכולתו להפחית מרמת הסיכון והפגיעה לחברה, צוין, לא ניתן לבוא בהמלצה בעניינו, לרבות הארכת המאסר המותנה.
מתסקיר המבחן המשלים, מיום 23.6.20, עלה שהנאשם תאר את חזרתו למעגל העבודה, לאחר משבר הקורונה, כשיפור למצבו הרגשי והכלכלי, וציין שחושש מריצוי מאסר שיקטע את רצף חייו, ינתקו מבני משפחתו ויגרום להתדרד רות כלכלית. ציין שמאז ביצוע העבירות, למד את הלקח, ונמנע מנהיגה שלא כחוק, עקב חשש מההליך המשפטי . עיון בגליון ההרשעות מעלה שלא נפתחו תיקי מב"ד נגדו מאז ביצוע העבירות דנן . ציין שברקע לביצוע העבירות עומדים צרכי עבודתו ופרנסת ילדיו, לצד קשיים בחידוש רישיונו, שקשורים בחידוש תעודת הזהות שלו. שירות המבחן ציין שהסיכון להישנו ת העבירות גבוה , נוכח העדר חיבור לצורך בהליך טיפולי כדרך לשינוי דפוסי התנהלותו, לצד קשייו של הנאשם לבחון את אחריותו האישית וחלקו במצב, ונטייתו להשליך את האחריות על גורמים חיצוניים . בנסיבות אלה ציין שירות המבחן שאינו יכול לבוא בהמלצה בעניינו, לרבות הארכת המאסר המותנה.
הערך החברתי הנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בערך זה

נהיגה בפסילה היא מבין העבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה, אשר המחוקק אף ראה להורות בצידה על עונש של 3 שנות מאסר (סעיף 67 לפקודת התעבורה). כשלעבירה זו נלוות עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, רישיון רכב שפקע, ו נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה, רף החומרה עולה.
התנהגותו של הנאשם משקפת זלזול בחוק ובהחלטת ביהמ"ש ואף סכנה ממשית לשלום הציבור.
כך, למשל, באו הדברים לידי ביטוי ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מ"י (26.05.05):
"העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט".
התייחסו לנהיגה בפסילה, ברע"פ 3943/11 אסלם ברהום נ' מ"י , קבע כב' השופט אליקים רובינשטיין:
" עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו) וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם יקרו חלילה, בעת נהיגה כזאת".
ועוד :-
" על בית משפט זה לשלוח מסר צלול וברור לפיו בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר למבקש עבר תעבורתי מכביד, ינקוט בית המשפט במדיניות ענישה מחמירה המשקפת את הסכנה הטמונה בהן לציבור הרחב (רע"פ 221/11 הראל נ' מ"י (לא פורסם))".

מדיניות הענישה הנהוגה
רעפ 2604/16 עלא אלדין מחאג'נה נ' מדינת ישראל (2.5.18), המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף, וללא ביטוח. עברו התעבורתי מכביד, כולל 17 הרשעות קודמות, לרבות, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה. המבקש שהה משך 17 ימים במעצר ו - 7 חודשים, ב"מעצר בית" מלא, באיזוק אלקטרוני, ושירות המבחן המליץ על הארכת המאסר המותנה. כב' השופט ח' מלצר אימץ את גזר דינו של בית משפט השלום אשר דן את המבקש ל - 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל והפעלתו של עונש מאסר מותנה בן 7 חודשים (4 חודשים בחופף ו-3 חודשים במצטבר, כך שעל המבקש לרצות בסך הכל 7 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 17 ימי מעצרו), 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, 12 חודשי פסילה בפועל (שיחולו מיום שחרורו ממאסר במצטבר לכל עונש פסילה אחר), ו-12 חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.
ברע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12), המבקש הורשע בעבירה ראשונה של נהיגה בזמן פסילה, לחובתו 86 הרשעות קודמות, נסיבותיו האישיות חריגות, גרוש, מצוי בקשיים כלכליים, נהג בפסילה לצורך הסעת ילדיו לטיפולים רפואיים, ונעדר עבר פלילי. אושר עונש מאסר בפועל למשך 8 חודשים, 24 חודשי של פסילה, ושנת מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה. בתסקיר צוין כי לצד תפקוד הורי אחראי, בנהיגה מתפקד באופן בלתי אחראי ומתקשה לכבד צוים וגבולות. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו.
ברע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל (18.12.13), אישר ביהמ"ש העליון עונש מאסר בן 12 חודשים ו-4 שנות פסילה בפועל, שנת מאסר על תנאי ופסילה על תנאי לחצי שנה, בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לאחר שנפסל ב – 6 הליכים שהתנהלו נגדו, כשרישיון הנהיגה פקע למעלה מעשור, וללא תעודת ביטוח. בית המשפט התייחס למתחם העונש ההולם לעבירה זו וקובע:

"בבית משפט השלום לתעבורה נקבע מתחם ענישה בן 7 חודשי מאסר בפועל לבין 20 חודשים. למעלה מן הצורך ועל פני הדברים נראה כי מדובר במתחם הולם... אדרבא, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור והריהו כורח הנסיבות על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה..".

רעפ 8253/10 שלמה גיא נ' מדינת ישראל (9.1.11), הורשע המבקש בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח תקף. נגזרו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילה ל – 3 חודשים, פסילה מותנית, קנס בסך 750 ₪ וחתימה על התחייבות. ערעור של המשיבה התקבל והוחלט להחמיר בעונשו – על המבקש הוטלו מאסר בפועל של שנה, פסילה למשך 3 שנים, פסילה מותנית של 6 חודשים למשך 3 שנים, מאסר מותנה של 6 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 750 ₪. בית המשפט ציין שהמבקש נוהג תקופה של למעלה מ – 20 שנה כשאין ברשותו רישיון נהיגה. בר"ע שהגיש נדחתה תוך שצויין כי העונש שהוטל ראוי בנסיבות העניין.
ברע"פ 10563/05 ליאור קלפון נ' מדינת ישראל, הנאשם, בן 20, הורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח תקף, כששבועיים קודם לכן הורשע בביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון ונדון שם לפסילה לשנה ומאסר מותנה בן 8 חודשים. בית המשפט המחוזי הטיל על המבקש עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, נוסף להפעלת המאסר המותנה, בחופף. צוין שאין מקום להאריך תקופת מאסר מותנה משום שעל דרך הכלל יש להפעיל עונש מאסר על תנאי ואילו הארכתו "מטעמים שירשמו", היא החריג, ואלה לא נמצאו. בדחותו את הבר"ע קבע בית המשפט העליון כי המבקש עבריין תעבורתי מועד, השב ונוהג ללא רישיון נהיגה, ונסיבות חיים קשות אינן מהוות צידוק מקל. לעניין מתחם העונש ציין בית המשפט כי "העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה."
ברעפ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (26.5.05), ה מבקש הורשע בנהיגה בפסילה, כשעומד ותלוי נגדו מאסר מותנה, בן שנה, בר הפעלה, בעטיה של עבירה דומה. נגזרו עליו מאסר בפועל לשנה, הופעל בחופף מאסר מותנה בן שנה, מאסר מותנה בן שנה למשך 3 שנים, פסילה לתקופה של 3 שנים וקנס. המבקש, אב ל – 10 ילדים, מפרנס יחיד, מחנך ורב.
רע"פ 4300/07 איהאב נאצר נ' מדינת ישראל – בעבירה שניה של נהיגה בפסילה, כשמצבו הכלכלי של הנאשם קשה, בהעדר עבר פלילי, ונישא זמן קצר עובר למועד מתן גזר הדין, נוכח עברו המכביד, נגזרו על המבקש חודשיים מאסר, שבעה חודשי מאסר על תנאי, פסילה למשך 15 חודשים, והופעלו במצטבר מאסר מותנה ותקופת פסילה על תנאי, והתוצאה הייתה שעליו לשאת ב – 8 חודשי מאסר ו – 21 חודשי פסילה. בית המשפט העליון דחה בר"ע שהוגשה.
מהפסיקה האמורה עולה שמתחם הענישה בעבירה של נהיגה בפסילה, שלא בפעם הראשונה, כשעומד ותלוי נגד נאשם מאסר מותנה, כולל, במקרים בהם מדובר בנאשם רצדיביסט, רכיב של מאסר בפועל, הנע בין 7 חודשי מאסר ל – 20 חודשי מאסר, פסילה לתקופה של עד 4 שנים והפעלת מאסר מותנה במצטבר או בחופף (בנוסף לרכיבי ענישה נוספים).
עבירה של נהיגה בזמן פסילה מבטאת זלזול בחוק ובהחלטות בתי המשפט. יתירה מכך, הנוהג ברכב ביודעו שחל עליו איסור לעשות כן, מעיד שאינו מייחס חשיבות להגבלות שהטילו עליו הרשויות. נהיגתו טומנת בחובה סיכון לנוסעים עמו ולמשתמשים אחרים בדרך. הדבר מקבל משנה תוקף כשלצד עבירה זו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה כשרישיון הרכב פקע, ונהיגה ללא תעודת ביטוח.
עיון בגליון ההרשעות של הנאשם מעלה שעברו התעבורתי מכביד. הנאשם נוהג משנת 2003, וצבר לחובתו 30 הרשעות קודמות, בין השנים 2000-2013. הרשעה אחרונה, מיום 12.11.13, בגין נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל 6 חודשים ונהיגה כשרישיון הרכב פקע מעל 6 חודשים, בגינן נפסל, בין היתר, לתקופה של 12 חודשים. לחובתו הרשעות בנהיגה במהירות מופרזת (משנת 2013), בנהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם (משנת 2013), הרשעות חוזרות בנהיגה כשרישיון הנהיגה פקע ובנהיגה כשרישיון הרכב פקע, והרשעות נוספות בגין נהג המסיע נוסע במושב אחורי לא חגור (משנת 2011), רכב לא תקין ללא מתן הודעת אי שימוש, אי ציות לתמרורים, סטיה מנתיב תוך הפרעה לתנועה, ועוד.
רישומו הפלילי כולל 2 הרשעות, האחרונה, מיום 29.10.13, בגין נסיון להסיע ברכב תושב זר השוהה שלא כדין, כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, ונהיגה בזמן פסילה, בגינן הוטלו עליו מאסר בפועל לתקופה בת 10 חודשים, מאסר מותנה, בן 10 חודשים, למשך 3 שנים, בר הפעלה, פסילה ל-6 חודשים, וקנס.
ב"כ הנאשם עמד על כך שהנאשם, גרוש, אזרח ירדני במקור, אב ל-6, ומאסר, מאחורי סורג ובריח, יגדע את פרנסת ילדיו. צוין שמאז הורשע הנאשם בנהיגה בפסילה, בפעם הראשונה, חלפו 7 שנים, ולא נרשמה לחובתו עבירת תעבורה נוספת. עוד ציין כי מדובר בעבירה ישנה, מפני כחמש שנים ומעלה, ומאז הנאשם לא ביצע עבירות נוספות.
בנסיבות הענין, ונוכח החומרה העולה מעבריינותו החוזרת ונשנית של הנאשם, שזו הפעם השניה שהורשע בעבירה של נהיגה בפסילה, ונוכח תסקיר המבחן, שאינו בא בהמלצה טיפולית, או בהמלצה לגבי הארכת המאסר המותנה, לא מצאתי מקום להקל עם הנאשם. בית המשפט העליון עמד על כך שנהיגה בכבישי הארץ, בזמן פסילת רשיון , טומנת בחובה סיכונים רבים לבט חונם של נוסעים ברכב והולכי רגל, מביעה זלזול בחוק ו בצווי בית המשפט ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה . עניינו של הנאשם חמור נוכח העובדה שבעת נהיגתו היה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 10 חודשים , שמקורו, בין היתר, בעבירה דומה.
יש לזקוף לחובת הנאשם את התנהלותו בתיק. כתב האישום בתיק הוגש ביום 14.7.16, והתיק נמשך עד היום. הנאשם לא התייצב לחלק מהדיונים שנקבעו לו, ובית המשפט נאלץ להוציא נגדו מספר צווי הבאה. הנאשם אף לא הקפיד לשמור על קשר עם סנגוריו, כך עולה מדברי סנגורו, בדיונים שנערכו ביום 8.2.18 ו-1.11.18. על אף ניסיונות הסנגור להשיג את הנאשם טלפונית, יצירת קשר עמו לא צלחה. הסנגור אף ציין שנשלח לנאשם דואר רשום עם אישור מסירה שחזר.
הנאשם אף לא שיתף פעולה, ב ראשית הדרך, עם שירות המבחן. בחוות דעת, מיום 29.1.18, צוין שהנאשם לא הופיע לשתי פגישות, על אף שזומן אליהן. בהמשך, צוין, הופיע במשרדי השירות, מבלי שזומן, הציג אישור רפואי לכך שבנו ננשך על ידי כלב, ו טען שזו הסיבה לאי התייצבותו. נוכח התנהלותו , ציין שירות המבחן, לא עלה בידם להגיש תסקיר. בחוות דעת, מיום 15.3.19 , לאחר שהנאשם לא התייצב לפגישה נוספת , ציין השירות שהתרשם מ היעדר פניות מצד הנאשם למימוש קשר עם השירות וספקנות באשר ליעילות מעורבות השירות. חרף התנהלות הנאשם, בית המשפט, לפנים משורת הדין, ביום 19.5.19, הפנה את הנאשם, בפעם הרביעית, לשירות המבחן, לקבלת תסקיר. התסקיר הראשון, כאמור, לא בא בהמלצה. נוכח בקשת הסנגור להגשת תסקיר משלים, הופנה הנאשם, לפנים משורת הדין, לקבלת תסקיר משלים, שגם הוא לא בא בהמלצה. מהתסקיר המשלים עלה שהנאשם התייצב במשרדי השירות, ללא שנקבעה לו פגישה, הביע כעס ואכזבה מתוכן התסקיר הקודם, והתבטא באופן בוטה, חסר גבולות ואגרסיבי. לפגישה נוספת, אליה זומן, לא התייצב. לבסוף נערכה עמו פגישה, ביום 11.6.20, ב מהלכה, צוין, התנהג בצורה מאופקת ומכבדת ואת התנהלותו הקודמת נימק בחשש מ נשיאת מאסר.

מתסקיר המבחן הראשון עלה שקיים גורם סיכון משמעותי להישנות עבירה. הנאשם לא ציין נזקקות טיפולית ונראה היה שאינו מחובר לקיומם של דפוסי התנהגות שמצריכים שינוי. בחווי יתו, צוין, ביצוע העבירה נבע ממניעים חיצוניים, שאינם בשליטתו. בהעדר חיבור להליך טיפולי, שביכולתו להפחית מרמת הסיכ ון והפגיעה לחברה, ציין שירות המבחן, לא ניתן לבוא בהמלצה בעניינו, לרבות הארכת המאסר המותנה.
בתסקיר המשלים, מיום 23.6.20, עלה שהנאשם ציין שמפאת חשש ותיו מההליך המשפטי, למד את הלקח ונמנע מביצוע עבירות תעבורה. ציין שברקע לביצוע העבירות עומדים צרכי עבודתו ופרנסת ילדיו, לצד קשיים בחידוש רישיונו, שקשורים בחידוש תעודת הזהות שלו. שירות המבחן התרשם שהסיכון להישנות העבירות גבוה, נוכח העדר חיבור לצורך בהליך טיפולי כדרך לשינוי דפוסי התנהלותו, לצד קשייו לבחון את אחריותו האישית וחלקו במצב, ונטייתו להשליך את האחריות על גורמים חיצוניים. נוכח האמור, ציין שירות המבחן שאינו יכול לבוא בהמלצה בעניינו, לרבות הארכת המאסר המותנה.
יצוין שלטענת הסנגור שהנאשם מסכים להליך טיפולי, לא נמצאו תימוכין בתסקירי המבחן.
בהינתן האמור, לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים ואת מתחם הענישה, שוכנעתי שבנסיבות ביצוע העבירה, נהיגה בפסילה בפעם השניה (כשהעבירה הקודמת בוצעה ביום 8.5.13 וזו שלפני ביום 25.6.16), על אף שמדובר בנסיבות חיים מורכבות, ובהינתן שני תסקירי מבחן מהם עולה שהסיכון להישנות העבירות גבוה, בהעדר חיבור לצורך בהליך טיפולי, כדרך לשינוי דפוסי התנהלותו, ונטייתו של הנאשם להשליך את האחריות על גורמים חיצוניים, והנאשם מעיד בהתנהגותו ובהתנהלותו בתיק שלפני שאין לו כל מורא מהדין, עולה הצורך לשגר מסר עונשי חד וברור להרתיע את ציבור הנהגים. בנסיבות אלה מצאתי כי יש להשית הנאשם מאסר בפועל בן 10 חודשים , תוך הפעלת המאסר המותנה בחופף. לצד זה יש לבטא את חומרת העבירות בפסילה ארוכה, במאסר על תנאי, בפסילה על תנאי ובקנס .
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. 10 חודשי מאסר בפועל .

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה לתקופה של 10 חודשים, שנגזר על הנאשם בתיק שמספרו: 28395-05-13, ביום 29.10.13, לריצוי באופן חופף.

הנאשם יתייצב למאסרו בבית סוהר ימ"ר קישון, במיידי.

2. 12 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים. לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, או של נהיגה בזמן פסילה.

3. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 36 חודשים, החל מיום שחרורו מהמאסר, במצטבר לכל פסילה אחרת.

4. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 9 חודשים, וזאת על תנאי למשך שנתיים לבל יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.
הפסילה תחל עם שחרורו מהמאסר.

5. אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,000 ₪.

הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 7.3.21 מוסבר לנאשם כי היה ותשלום אחד לא יפרע במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
על הנאשם לפנות לדואר לשם תשלום הקנס עם הצגת תעודת זהות.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, במעמד הצדדים.