הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בעכו בפ"ת 1820-11-18

בפני
כבוד ה שופטת אסתר טפטה–גרדי

מבקשת
באמצעות עו"ד יאנה רודמינסקי

מדינת ישראל

נגד

משיב
באמצעות עו"ד ניצה כהן
בני אוזן

החלטה

1. בפני בקשה לפסילה של המשיב מנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 46 ל פקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בכך שסרב לתת דגימה של אויר נשוף, לפי דרישת שוטר, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה התשכ"א-1961 ביחד עם סעיפים 64ד(א) ו – 64ב(א1) ו – 39א לפקודה.

2. על פי נסיבות המקרה, המפורטות בדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום, ביום 25.10.18, בשעה 19:02 לערך, נהג המשיב באוטובוס ציבורי זעיר להסעות, מסוג "מרצדס", בכביש 85, ק"מ 4 , בהיותו שיכור.

רישיונו של המשיב נפסל ביום 25.10.18, ע"י קצין משטרה, ל-30 יום.

3. כעת עותרת המבקשת לפסילת המשיב עד תום ההליכים נגדו. לשיטתה, קיימות ראיות לכאורה כי המשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו וכן קיימת מסוכנות גבוהה מהמשך נהיגתו. לעניין המסוכנות הוטעם כי השוטר התרשם כי המשיב נהג תחת השפעת אלכוהול כבדה מאוד. צוין כי המשיב נוהג משנת 72', בעברו 29 הרשעות קודמות, ללא עבירות דומות. הוטעם כי המשיב, נהג מקצועי, משתייך לאוכלוסיה מיוחדת ובית המשפט הופנה לדוח המאפיינים.

ב"כ המשיב מתנגדת לבקשה בציינה כי חל כרסום בחומר הראיות. כן הוטעם כי המשיב נוהג מזה 47 שנה, עבירותיו התיישנו, כך שהוא ללא עבר לכאורה ואין בעברו עבירות דומות. זאת ועוד, המשיב נשוי ואב לחמישה ילדים, מטפל בארבעת נכדיו, לאחר שאביהם שם קץ לחייו, אשתו מאושפזת מחוסרת הכרה מזה 4 שנים ובתו, חולת כליות והוא מטפל בילדיה התאומים.

4. שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, האם יש בהמשך נהיגת ו, כדי לסכן את שלום הציבור.

בחינת ה- "ראיות לכאורה":
5. סעיף 64ב(א1) מסמיך שוטר, לדרוש מנהג רכב לתת לו דגימת אויר נשוף לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז. על פי האמור בסעיף שוטר רשאי לעשות כאן אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה על פי סעיף זה.
על פי סעיף 64 ד' (א) ל פקודת התעבורה, אם סירב נוהג ברכב לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור לעיל, יראו את הנהג כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, היא עבירה של נהיגה בשכרות.
מכאן שסרובו של נהג לבדיקת נשיפה מקים חזקה של נהיגה בשכרות.

6. הועבר לעיוני חומר הראיות בתיק.
מהדוח עולה כי בעת שהשוטר ניגש למשיב, שנהג ברכב, נדף ממנו ריח "חזק מאוד" של אלכוהול ועיניו ה יו אדומות. בבדיקת נשיפון התקבלה אינדיקציה לשכרות. הודע למשיב כי הוא מעוכב לבדיקה במכשיר ינשוף וחשד לנהיגה תחת השפעת אלכוהול. הוסבר ל ו כיצד לבצע בדיקת מאפיינים אך הוא סרב לבצעה . צוין כי סעיף 8 הוקרא לנהג 8 כ – 6 פעמים. הוסבר למשיב כיצד לבצע את בדיקת הינשוף, תוך כדי ש הודגם לו. המשיב החל להוציא רוק לתוך הפיה מספר פעמים, ולא נתן אויר למכשיר. הוסברה לו חומרת עבירת הסרוב.
מדוח עיכוב עלה כי נדף מהמשיב ריח חריף של אלכוהול ו עיניו היו אדומות.
מדוח פעולה של השוטר חבקה סלמן עלה כי מפיו של הנהג נדף ריח חזק של אלכוהול. צוין כי המשיב מסר: "שתיתי שתי בירות בשעה ארבע בצהריים". כן צוין כי המשיב לא היה יציב והתנדנד.
מדוח פעולה של השוטר מארק ארקין עלה כי נדף מהמשיב ריח חזק של אלכוהול, ובזמן ששהה עמו בחדר ינשוף, קם ממקומו וכמעט נפל במקום.
בדוח של השוטרת שיראל ביליה צוין כי התנהגותו של המשיב הייתה מאוד פרועה, הוא השתולל, צעק, ואיים להתאבד.
מטופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית עלה כי המשיב מסר: "שתיתי שתי בירות בשעה 16:15, שתי פחיות".
בהודעתו מסר ויטלי אברמוצקין, נוסע ברכב ההסעות בו נהג המשיב, כי המשיב איחר, כשהגיע "ישב זרוק בכסא". כשעלו לרכבו "כמעט נכנס בשער של המפעל". בצומת עין המפרץ לא עצר ונכנס לצומת אחרי קו העצירה. אחד מהנוסעים שאל אותו אם הוא בסדר ולמה הוא עומד באמצע הנתיב והנהג השיב 'מה עשיתי'. המשיב זגזג בנהיגה, הנוסעים צעקו לו לעמוד בצד, אך הוא לא הקשיב והמשיך בנסיעה. הנוסעים צעקו לעברו 'נהג עצור, והוא החל להאט. ב צומת מכר אחד הנוסעים הוציא את המפתח מהסוויץ', הנוסעים פתחו את דלת האוטובוס בכוח ויצאו. צוין כי נדף מהמשיב ריח של אלכוהול.
דברים דומים עלו מהודעותיהם של נוסעים נוספים שהיו ברכב בו נהג המשיב.
מדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות עלה כי מפיו של המשיב נדף ריח אלכוהול, התנהגותו הייתה פרועה, הוא צעק, לא שיתף פעולה וסרב לבצע בדיקת מאפיינים.
בתחקורו מסר המשיב כי שתה "2 בירה בבית". כן מסר: "תעצרי אותי אני שיכור אני חולה כרוני".
מדין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף עלה כי לא ניתן להשלים הבדיקה מאחר שלאחר שהוסבר למשיב והודגם לו כיצד לבצע את הבדיקה המשיב הוציא רוק לתוך הפיה ולא נתן מספיק אויר.

7. ב"כ המשיב טענה לשורה של כשלים בחומר הראיות כלהלן:
א. צוין כי תחילת הבדיקה הייתה בשעה 20:38, בעוד שהדלקת המכשיר התבצעה בשעה 20:14, בתחילת המשמרת.
ב. המשיב ניסה לנשוף מספר פעמים ולא הצליח וציין בפני החוקרת כי קשה לו לנשוף מאחר שהוא מעשן כבד, 2.5 קופסאות ליום במשך 51 שנה.
ג. השוטרת שיראל העבירה את המשיב לשוטר בשם חבקה, שלא ברור באיזו שעה בדיוק הוא החזיר אותה לשיראל, מאחר שלא ציינה זאת.
ד. תמוה כיצד בדיקת הינשוף בוצעה לכאורה בשעה 20:35, על פי דוח השוטרת , כשמצוין כי בשעה 20:36 המכשיר נפתח ובשע ה 20:35 נעשתה הבדיקה.
ה. מהות הסרוב לא הוסברה לו למעט העובדה שסומן "איקס".

8. לציין כי מקומן של טענות הסנגורית בהליך העיקרי, שם תבחנה באופן מעמיק ומקיף. בית המשפט אינו נדרש בשלב זה - בו נבדקת התשתית הראייתית הלכאורית - למשקלן של הראיות לכאורה ולמהימנות העדים, כל שעליו לבחון הוא את הפוטנציאל ההוכחתי הגלום בראיות לכאורה המצויות בפניו .

9. מחומר הראיות שנפרש בפני עולה כי קיימות די ראיות לכאורה כי המשיב סרב לבדיקת הינשוף, לאחר שהוסברה לו משמעות הסרוב. עדויות הנוסעים והשוטרים, מצביעים כי המשיב היה נתון לכאורה תחת השפעה כבדה של אלכוהול, נדף ממנו ריח חריף של אלכוהול ובנהיגתו, לכאורה, סיכן נוסעים ברכב ההסעות. המשיב הודה כי שתה אלכוהול, 2 פחיות בירה, בשעה 16:15, בשימוע שנערך לו ובתחקורו. סרובו של המשיב לבדיקה, בנסיבות אלה, מקים חזקה כי המ שיב נהג כאשר מצוי בגופו אלכוהול, ומכאן שקיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה.

ובאשר למסוכנות:
10. מסוכנות המשיב בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי.

11. אין עוררין כי עבירה של נהיגה בשכרות מצויה ברף החמור של עבירות התעבורה. המחוקק מצא לנכון לקבוע לצד עבירה של נהיגה בשכרות עונש מינימום של שנתיים פסילה, שבית המשפט רשאי לסטות ממנו רק מנימוקים מיוחדים, ובכך הביע דעתו בנוגע למסוכנות הנובעת מביצוע העבירה.

12. בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, [פד"י מט(4) בעמ' 163] עמד בית המשפט על השלכותיה של השכרות על נהיגה:

"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפוייה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו".

13. וכך פסק כב' השו' ש' שוחט ב"ש (ת"א) 92994-07 יוסף נ' מדינת ישראל (מיום, 23.09.07) לעניין פסילת רישיון עד תום הליכים, בעבירה של נהיגה בשכרות:
"אם שותים לא נוהגים".
סיסמא זו לה אנו נחשפים מעל גלי האתר ועל גבי מרקע הטלביזיה ראוי לה שתהיה דרך חיים. חובה על בית המשפט להנחיל דרך חיים זו בכל דרך אפשרית. מבחינתי, מי שנוהג ברכב תחת השפעת אלכוהול, ברמה אותה קבע המחוקק כאסורה, עברו התעבורתי, ברוב המקרים (ומודע אני לצורך לבחון כל מקרה לנסיבותיו), לא צריך להיות רלבנטי. מי ששתה יפסל רישיונו ועד תום ההליכים כנגדו".

14. וכן בב"ש (מח' ת"א) 90192/07 רדלייך נ' מ"י, נקבע כי:
" לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מידית".

15. נמצאנו למדים כי הן המחוקק והן בית המשפט העליון, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך, המצדיקה הרחקת הנהג מהכביש, גם טרם הרשעתו.

16. העובדה כי העבירה לכאורה המיוחסת למשיב בוצעה באוטובוס זעיר, המשמש להסעות, מעלה את חומרת העבירה, שכן ככל שמדובר ברכב כבד, חובת הזהירות הנדרשת מהנוהג עליו רבה יותר . זאת משום ש נהיגה לא זהירה בו יכולה להפוך אותו לכלי קטלני ומסוכן במיוחד (ע"פ 160/00 מ"י נ' טייב ( 15.2.00).

17. בענייננו, המשיב אוחז ברישיון נהיגה משנת 1972, וצבר לחובתו 29 הרשעות קודמות, לרבות, נהיגה במהירות מופרזת מיום 23.3.18, עצירה במעבר חציה, משנת 2016, אי ציות לתמרור, משנת 2010, שימוש בטלפון בעת נהיגה, משנת 2010, ועוד.
בנוסף, כעולה מחומר הראיות, המשיב הכשיל, לכאורה, מספר פעמים את בדיקת הנשיפה.
יתירה מכך, המשיב סרב לשתף פעולה בבדיקת המאפיינים, והודה בתחקור ובשימוע שנערך לו כי שתה אלכוהול, 2 פחיות בירה בשעה 16:15 . מעדויות הנוסעים שנסעו עמו ברכב עלה כי נהג באופן שסיכן אותם לכאורה, עד שאחד הנוסעים נאלץ להוציא את המפתח מהסוויץ' על מנת לעצור את הרכב. מעדויות השוטרים עלתה תמונה דומה אשר הצביעה על כך שהמשיב, לכאורה, היה נתון תחת השפעה כבדה של אלכוהול, התנדנד, הדיף ממנו ריח חריף של אלכוהול והתנהגותו הייתה פרועה.
זאת ועוד, למשיב, כעולה מדוח השוטרת, הוסברה מהות העבירה.
אין ספק כי במכלול נסיבות זה יש כדי להעיד על רמת המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב.
בנסיבות חמורות אלה, האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור, גובר על האינטרס הפרטי של המשיב, ונסיבות חייו המיוחדות.
18. לעניין הסרוב אפנה לדברי בית המשפט בתפ (י-ם) 630/07 מ"י נ' בריזנר עידן, בהתייחסו לתופעת הנהגים המסרבים להבדק בדרכים שונות:

"לאחרונה ניכרת מגמה שבה מסרבים נהגים להיבדק בדרכים שונות. קשה לעיתים להתחמק מהתחושה שסירובים אלו רחוקים מלהיות מקריים. מדובר בבדיקה פשוטה יחסית שאיננה דורשת כוח פיזי מיוחד ובדרך כלל כל אדם יכול לעשותה בקלות יתירה. הסירובים מתירוצים שונים מעוררים תמיהה. אין מנוס מלבלום מגמה זו באיבה. ואחת הדרכים לכך היא ענישה תקיפה ומרתיעה כלפי סרבני בדיקות".

סיכום והחלטה

19. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את חומר החקירה, אני סבורה כי די בראיות לכאורה שהונחו בפני להוכחת המיוחס למשיב. לעניין מסוכנות המשיב, מצאתי כי אכן נשקפת מסוכנות ברמה גבוהה מאוד מהמשך נהיגתו, נוכח נסיבות ביצוע העבירה לכאורה, ויש לפסול את רישיונו.

20. נוכח האמור, בשל מכלול הנסיבות שהוזכרו, אני פוסלת את רישיון המשיב עד תום ההליכים נגדו, וקוצבת את התקופה ל – 6 חודשים.

ככל שהרישיון מופקד במשטרת ישראל, יועבר למזכירות בית משפט לתעבורה בעכו.
ככל שהרישיון הוחזר למשיב, המשיב יפקיד את רישיונו לא יאוחר מיום 28.11.18.
לתשומת לב המשיב חובה על עליו להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית משפט לתעבורה או להמציא תצהיר על העדר רישיון נהיגה ואם הופקד רישיון נהיגה בתיק אחר תימסר הודעה על כך למזכירות בית משפט לתעבורה.
יובהר כי אם המשיב לא יפקיד את רישיונו במועד מחד עלול להיחשב כפסול ומאידך מניין הפסילה לא יחל בהעדר הפקדה כאמור.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למאשימה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ט, 26 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.