הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בעכו בפ"ת 1247-06-18

בפני
כבוד ה שופטת אסתר טפטה–גרדי

מבקשת

מדינת ישראל
באמצעות עו"ד אייל עמאר
נגד

משיב
סעיד זגיר

באמצעות עו"ד רון מייסטר

החלטה

בפני בקשה לפסילה של המשיב מנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 46 ל פקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים.

על פי כתב האישום, ביום 22.4.18, בשעה 6:40 לערך, נהג המשיב ברכב מסחרי מסוג "משא דאפ", מ.ר. 7002233, בכביש עירוני כפר ירכא, כשהוא שיכור, נתון תחת השפעת סמים מסוכנים, בכך שבבדיקת דגימת שתן שלו נמצא סם מסוכן מסוג קנביס. אותה עת נהג הנאשם ללא תעודת ביטוח תקפה.

רישיונו של המשיב נפסל ביום 23.4.18, ע"י קצין משטרה, ל-30 יום.

כעת עותרת המבקשת לפסילת המשיב עד תום ההליכים נגדו.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

סעיף 64 ב' (ב) ל פקודת התעבורה, מסמיך שוטר, כאשר יש לשוטר חשד סביר להניח שהנוהג שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.
קיומו של "חשד סביר" נבחן בכל מקרה ומקרה בנפרד ועל פי נסיבותיו של אותו מקרה.
כך למשל, ברע"פ 10141/09 בן חיים נ' מ"י (6.3.12) נקבע לעניין פרשנות המונח "חשד סביר" (המקים באותו עניין זכות חיפוש לשוטר ללא צו שיפוטי):

"מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש בית המשפט להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש. יחד עם זאת, התנאים שבהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים מטבע הדברים להגדרה ממצה וחד-משמעית. יישומו של מבחן זה מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ואף על ניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש".

לעניין זה יש לציין, כי הגדרת "שיכור" כוללת, על פי סעיף 64 ב' (א) ל פקודת התעבורה, מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

תיק החקירה של המשטרה ובו חומר הראיות, הוגש לעיוני.
מדוח הפעולה של השוטר מריאן לאה , עלה כי במהלך פעילות, שנערכה, על פי מידע מודיעיני, כנגד המשיב, הבחין במשיב נוהג ב משאית בניגוד לתמרור אין כניסה כשבהמשך נסיעתו נעצר על ידי השוטרים . למשיב הודע כי הוא מעוכב בגין חשד לנהיגה תחת השפעת סמים. בתחנת המשטרה, נערך חיפוש על גופו, בהסכמה, ונתפסה שקית קטנה ובה חומר החשוד כסם מריחואנה, במשקל של 0.04 גר' ברוטו. המשיב נדרש לתת בדיקת שתן והסכים. בבדיקה ראשונית, נמצאה אינדיקציה לסם.
מדוח פעולה שערך השוטר ניר סורסקי עלו דברים דומים.
מחוות דעת מומחה, של ד"ר אסתר שלמך, מהמעבדה לטוקסיקולוגיה, מיום 24.4.18, עולה כי בבדיקה ראשונית ש ל דגימת השתן, עלה חשד כי בדגימה שנבדקה נמצא סם מסוכן/תוצר חלוף חומרים של סם מסוכן מסוג: קנביס.
מדוח תוצאות מעבדה, מיום 30.4.18, עולה כי בדגימת השתן נמצא תוצר חילוף חומרים של החומר הפעיל בקנביס.
בתוך כך הוגשו טופס העברת דגימה לבדיקת מעבדה, על פיו הדגימה הועברה בתוך שקית המוצגים המאובטחת לידי עובד המעבדה וזכרון דברים על נטילת דגימת שתן לבדיקת שכרות, לפיו, עד הבדיקה החשוד לא שתה, לא אכל, לא עישן, ובשעה 7:41 שתה כוס מים ליצירת שתן וכי במקום הבדיקה לא נכח איש.
מדוח מאפיינים עולה כי המשיב נכשל במבחן הבאת אצבע לאף והחטיא פעמיים את הבדיקה.
מטופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה עולה כי המשיב מסר: "אני לא הייתי תחת השפעת סמים. אני לא יודע איך זה הגיע אלי. אני לא משתמש בסמים בכלל. אבל אתה יודע חברים יושבים...".
בדוח עיכוב מסר המשיב: "עישנתי ביום שישי ג'וינט".
בהודעתו במשטרה שמר המשיב על זכות השתיקה. כשנשאל האם אי פעם השתמש בסמים, השיב: "לא, לא זוכר שבחיים שלי שאי פעם השתמשתי בסמים". כשנשאל האם הוא נהג ברכב בעת המעצר השיב בחיוב.

הסנגור טען לכרסום בחומר הראיות. לגישתו, מדוח המאפיינים עולה כי המשיב נכשל בבדיקה אחת בלבד , הבאת אצבע לאף, כשאת יתר המבדקים צלח. בהתאם לפסיקה, לטענתו, על סמך כישלון של מאפיין אחד לא ניתן להרשיע בנהיגה בשכרות.
כן הפנה לפסיקה תומכת, לפיה, בנסיבות דומות הוחלט לקצר פסילה מנהלית .
עוד צוין כי התיק המשטרתי בעניין צריכה עצמית של הסם נסגר, והוגשה הודעת המשטרה בדבר החלטה שלא להעמיד לדין בגין עבירה של החזק ה/שימוש בסמים לצריכה עצמית (נ/1) .
ב"כ המבקשת טען מנגד כי ההליך הפלילי נפרד מההליך התעבורתי, וסגירתו של האחד אינה מובילה בהכרח לסגירת התיק השני. לעיתים רבות, ציין, בהתאם לנוהל, כאשר מדובר בעבירה של צריכה עצמית בפעם הראשונה, המדיניות היא שלא להגיש כתב אישום.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי קיימות די ראיות לכאורה, לרבות, בדיקת אינדיקציה לסמים, בדיקה ראשונית של המעבדה שהעידה על ממצאי סם בבדיקת השתן, דוח תוצאות המעבדה, דבריו של המשיב בשימוע שנערך לו, החטאה במבחן הבאת אצבע לאף, מציאת שקית של חומר החשוד כ סם על גופו - להוכחת האשמה לכאורה המיוחסת למשיב.
זאת ועוד, המשיב בחר לשמור על זכות השתיקה בחקירתו. שתיקה זו יש בה כדי לחזק את הראיות הלכאוריות העומדות כנגדו (ראה לעניין זה בש"פ 6169/12 קסנטיני נ' מ"י; ובבש"פ 3421/13 רביע מחמוד נ' מ"י).
יוער כי טענתו של הסנגור כי כשלון במבחן אחד בבדיקת המאפיינים אין בו כדי להרשיע בנהיגה בשכרות, מקומה להליך העיקרי, שם תבחן באופן מעמיק ומקיף. מעבר לכך שבדיקת המאפיינים אינה הראיה לכאורית היחידה העומדת כנגד המשיב, בית המשפט אינו נדרש בשלב זה - בו נבדקת התשתית הראייתית הלכאורית - למשקלן של הראיות לכאורה ולמהימנות העדים, כל שעליו לבחון הוא את הפוטנציאל ההוכחתי הגלום בראיות לכאורה המצויות בפניו.

ובאשר למסוכנות:
מסוכנות המשיב בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי.

בעח (ת"א) 4215-04-10 אוהד פיטר נ' משטרת ישראל / ענף התנועה, שם נפסל העורר לתקופה של 6 חודשים, לאחר שנתפס ל כאורה נוהג תחת השפעת סמים, עמדה כב' השופטת חיותה כוחן על מ סוכנות העבירה בציינה:
"בית המשפט העליון אמר את דברו לא אחת באשר לנהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול. מדובר בעבירה שיש בה כדי לסכן את שלום הציבור. העורר לקח על עצמו סיכון מיותר כאשר עלה על ההגה בהיותו תחת השפעת סמים."

לעניין המסוכנות טען ב"כ המשיב כי המשיב לא צ בר לחובתו עבירה דומה בעברו, ורישומו הפלילי נקי – וכי בנסיבות אלה המבקשת אינה מגישה בקשה לפסילה עד תום ההליכים, והפנה בעניין למספר תיקים.
עוד הוטעם כי מתחילת הדרך המשטרה לא סברה כי מדובר במשיב מסוכן לציבור, שהרי המשיב המשיך לנהוג ברכב עד ליום שלמחרת האירוע. יתירה מכך, המ שיב נפסל ביום 23.4.18, הפסילה הסתיימה מקץ 30 יום, בחודש מאי, ומאז ועד היום, למעלה מחודש, המשיך המשיב לנהוג . זאת ועוד, הבקשה לפסילה עד תום ההליכים אף לא הוגשה במסגרת ימי הפסילה המנהלית אלא כעשרה ימים לאחר תום הפסילה, ביום 3.6.18. נסיבות אלה, צוין, מעידות על העדר מסוכנותו.
ב"כ המבקשת טען מנגד כי אין המדובר בשיהוי ארוך, ועם תום הפסילה המנהלית הוגשה בקשה לפסילה עד תום ההליכים.

עוד ציין הסנגור כי המשאית משמשת את המשיב, נשוי ואב לילד, לפרנסתו ולהשבת חובות בגין רכישת המשאית.

יודגש בעניין זה כי תכליתה של פסילה מנהלית אינה עונשית, בבחינת "מקדמה על חשבון העונש", אלא מניעתית, מקום שהנהיגה עלולה להוות סכנה לבטחון הציבור (ראה ע"ח 39227-05-17 קלינמן נ' מדינת ישראל , (מיום 15.6.17)).

בענייננו, בחינת נסיבות ביצוע העבירה מעידה על מסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב.
המשיב, נהג משאית, אשר חלה עליו חובת זהירות מוגברת, בנהיגתו זו, לכאורה, סיכן הן את עצמו והן אחרים.
הלכה היא כי מידת הזהירות הנדרשת מנוהג רכב כבד, ומשאית בכלל זה, היא רבה ומיוחדת, שכן מדובר בכלי רכב אשר נהיגה לא זהירה בו יכולה להפוך אותו לכלי קטלני ומסוכן במיוחד. כך נקבע בע"פ 160/00 מ"י נ' טייב, (15.2.00):
"אכן כל רשלנות בנהיגה ברכב כבד כשלעצמה היא חמורה, שכן זהו כלי קטלני שפגיעתו עלולה לגרום לתוצאות קשות ביותר והוא מחייב את הנוהגים בו לנהוג ברמה מקצועית גבוהה ובזהירות מיוחדת".
לעניין עברו התעבורתי, המשיב, אשר הוציא רישיון נהיגה בשנת 2003 , צבר לחובתו 17 הרשעות קודמות, ביניהן, סטייה מנתיב נסיעה, מיום 18.1.18, התנהגות ללא זהירות, מיום 24.12.17, משקל כולל העולה על המותר, מיום 29.8.17, הובלת מכולה ל לא התקני חיבור סובב, מיום 6.3.17, 3 הרשעות בגין שימוש בטלפון, שלא באמצעות דיבורית, וכן הרשעות בגין עומס יתר, מטען חורג מרוחב הכולל של הרכב, ועוד.
ביחס לוותק נהיגתו, עסקינן במשיב שעברו התעבורתי מכביד.

טענת השיהוי
הלכה היא ששיהוי, אפילו ארוך, אינו מהווה עילה שלא לפסול רישיון עד תום ההליכים למעט בנסיבות מיוחדות.
כך קבע בית המשפט בעניין לפקוביץ, שם חל שיהוי של 9 חודשים בין תום הפסילה המנהלית למועד הגשת כתב האישום והבקשה לפסילה עד תום ההליכים, בהתייחסו לטענת שיהוי שהועלתה:
"ככל שנוקף הזמן והשיהוי מתארך, הנימוק שעל התביעה להציג כהסבר לשיהוי צריך שיהא משכנע יותר...
שיהוי הוא אך אחד השיקולים שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשה מהסוג שפניו, אך אין בו, כשלעצמו, לבטל את חזקת המסוכנות."

סבורני כי בנסיבות העניין, כאשר יום לאחר האירוע נפסל המשיב פסילה מנהלית ל – 30 יום , הביעה המבקשת את עמדתה ביחס למסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו. לא מצאתי כי בשיהוי שחל בהגשת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים, כעשרה ימים מגמר הפסילה המנהלית, יש כדי להצביע על העדר מסוכנות.

הפסיקה שהגיש הסנגור
עיון בפסקי הדין מעלה כי הנסיבות בהן שונות ואין להשליך מהם לענייננו.
בפ"מ 3822-05-14 ויס נ' מדינת ישראל (18.5.14) – בבקשה לביטול פסילה מנהלית, בגין חשד לנהיגה בשכרות, כשבדגימת שתן נמצא בגופו של המבקש תוצרי חילוף חומרים של החומר הפעיל בקנאביס ונתפס חומר החשוד כסם בכליו. המבקש זומן למשטרה לאחר למעלה מחודש ונערך לו שימוע לאחר חודש ו – 9 ימים, וכל אותו זמן המשטרה אפשרה ל ו לנהוג. המבקש, הנוהג משנת 98', 9 הרשעות, ללא עבירות דומות ו בדיקת המאפיינים הייתה תקינה. בית המשפט קבע כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד ביחס לוותק נהיגתו, ומהיום בו נתפס לא עבר כל עבירה, ומכאן שלא נובעת ממנו מסוכנות המצדיקה המשך פסילה מנהלית. כן נקבע כי אלמנט "צינון הנהג" אבד כאשר המבקש נפסל תקופה ארוכה לאחר ביצוע העבירה. לעניין הרישיון, נקבע כי זה יושב לאלתר.
בפ"מ 6574-02-10 עתאמנה נ' מדינת ישראל (8.3.10) – בקשה לביטול פסילה מנהלית בגין חשד לנהיגה תחת השפעת סמים שהתקבלה. נתפס חומר הנחשד כסם מסוכן, המבקש הודה כי הוא צורך סם מסוכן בתדירות של אחת לחודש והכחיש שימוש בסם עובר לנהיגה. עד למועד הדיון לא היו בידי המשטרה תוצאות בדיקת הדם והחומר החשוד כ סם וחברו של המבקש אשר היה עמו לא נחקר. בית המשפט קבע כי אין כל ראיה המעידה כי המבקש נהג תחת השפעת סם.
עפ"ת 25034-11-11 בינר נ' מדינת ישראל (14.12.11) – בית המשפט קיבל ערעור שהוגש על הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות. נקבע שם כי ההרשעה של בית משפט קמא התבססה על פסק דין עוזרי בעניין אמינותו של מכשיר הינשוף, ומקום בו נאשם כופר בתקינותו של מכשיר, ומשלא הוכח על ידי אי הגשת תעודות הבלון שהמכשיר כויל, לא ניתן להרשיעו על סמך ממצאי המכשיר. מלבד ממצאי הינשוף, נקבע, לא היו בידי בית המשפט ראיות מספיקות להרשעה - רוב מאפייני מבחן המאפיינים עבר המערער בהצלחה ניכרת, למעט בפריט אחד, התנהגותו לא הצביעה על התנהגות של שיכור, ולא די להרשעה בנהיגה בשכרות בכך שהודה ששתה כוס יין או נדף ממנו ריח של אלכוהול והמערער רשאי להנות מהספק הסביר.

באשר לתיקים אותם ציין ב"כ המשיב, שעניינם עבירה דומה, והמבקשת לא הגישה בהם בקשה לפסילה עד תום ההליכים, עניין זה נתון לשיקול דעתה של המשיבה. עם זאת, מצאתי לנכון להפנות לדבריו של כב' השופט עודד מודריק, באשר למשך הפסילה המתחייבת מביצוע עבירה לכאורה של נהיגה תחת השפעת סמים או השפעת אלכוהול, בע"ח 5624-01-11 כהן נ' מדינת ישראל (18.1.11):

"...בתי המשפט לתעבורה, שינו באופן מובהק את אופי החלטותיהם מזה זמן לא מבוטל אינם מהססים לפסול את רישיונם של נהגים שנמצאו לכאורה נוהגים תחת השפעת סמים או השפעת אלכוהול לפרקי זמן לא מבוטלים בשלב שבין הגשת כתב האישום לבין גמר המשפט.
אני סבור, שהמדיניות הזו עתידה לשאת פרי. אולי צריך שיינתן לה ביטוי יותר חזק באמצעי התקשורת כדי שהדברים יהיו נחלת הציבור ואולי נפטר סוף סוף מן הרעה החולה של אנשים שמזלזלים בחייהם שלהם ובחיי הסובב אותם."

בעח (ת"א) 10422-09-12 דור גביזון נ' מדינת ישראל (10.10.12), בעבירה לכאורה של נהיגה תחת השפעת סמים, דחה כב' השופט ציון קאפח ערר שהוגש על החלטת בית משפט קמא לפסילת העורר לתקופה של 6 חודשים. בנסיבות שם הוגשו חוות דעת מומחה ודוח תוצאות מעבדה, שהעידו על תוצרי חילוף חומרים של סם הקנביס בגופו של העורר, ברכב נתפס חומר מסוג 'מריחואנה' והעורר מסר כי הסם לשימושו האישי וכי הוא משתמש בסמים. צוין כי לא הוגש נגד העורר כתב אישום בגין צריכה עצמית ולבדיקת המאפיינים אין משקל מכריע כשהמכלול מצביע על שימוש שוטף בסמים.
בית המשפט שם קבע:
"הגם שהעורר לא נהג תחת השפעת סם מסוכן, עדיין עומדת לחובתו נהיגה בהיותו שיכור. חזקת השכרות קמה משנמצא בגופו תוצר חילוף של סם מסוג קנביס. ראה לעניין זה לשון סעיף 63(3) לפקודה."

בעח (ת"א) 14531-08-10 אברהם לוי נ' מדינת ישראל (25.8.10), אימצה כב' השופטת יהודית שבח את החלטת בית משפט קמא לפסילת העורר לתקופה של 9 חודשים, לאחר שתוצאות המעבדה הצביעו על ממצאים המעידים על שימוש בסם קנביס, ועברו התעבורתי כלל 29 הרשעות קודמות כשרישיון הנהיגה משנת 65', וברכב העורר נמצא סם מסוג חשיש והעורר אישר כי השתמש בסם ימים מספר טרם הארוע.

לאחר שהטיתי אוזן לטיעוני ב"כ הצדדים, מצאתי כי עסקינן בעבירה לכאורה של נהיגה תחת השפעת סמים , שנעברה בכלי רכב כבד, שהסיכון הנשקף ממנה הוא גבוה במיוחד. בחומר הראיות שהוגש לבית המשפט תוצאות מעבדה וחוות דעת מומחה, המצביעים על תוצר י חילוף חומרים של הסם בגופו של המשיב , כשלון במבחן הבאת אצבע לאף בבדיקת המאפיינים , הודאת המשיב כי עישן יומיים טרם האירוע, ו מציאת חומר החשוד כסם על גופו. לצד אלה, מדובר במשיב אשר עברו התעבורתי, ביחס לוותק נהיגתו, מכביד.

לעניין טענות ב"כ הנאשם כי פרנסתו של המשיב נסמכת על רישיונו, בנסיבות האמורות, מצאתי כי האינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי של המשיב.

נוכח האמור, אני מורה על פסילת המשיב מלנהוג ו/או מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים וקוצבת את הפסילה למשך 6 חודשים.

המשיב יפקיד את רישיונו במזכירות בית משפט תעבורה עכו לא יאוחר מיום 8.7.18.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למאשימה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ח, 03 יולי 2018, בהעדר הצדדים.