הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בעכו בפ"מ 10463-05-20

בפני
כבוד ה שופטת אסתר טפטה–גרדי

מבקש

כיאן חטאר
באמצעות עו"ד עפו שחדה
נגד

משיבה
באמצעות עו"ד חנא ארשיד
מדינת ישראל

החלטה

בפני שתי בקשות, שאוחדו יחד בכותרת, שעניינן עתירת המבקש לביטול צו פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה שלו ולביטול צו השבתת רכבו - על פי סעיפים 48 ו- 57ב לפקודת התעבורה , תשכ"א – 19 61.

ביום 14.5.20 ניתנו כנגד המבקש, הבעלים של הרכב, צווים מנהליים כמפורט, למשך 30 יום, זאת בתוקף סמכותו של קצין משטרה על פי סעיף 47 (ה) (3) ל פקודת התעבורה.

הצווים ניתנו לאחר שהמבקש נתפס בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים.
ב"כ המבקש ציין כי המבקש אינו מודה בביצוע העבירה. ב"כ המבקש טוען לשורה של ליקויים ופגמים שונים שעלו במהלך הבדיקה שנערכ ה למבקש שיש בהם כדי להביא לזיכוי ולקבלת הבקשות דנא. ב"כ המבקש והפנה בעניין זה להלכת בן חיים. לטענתו, לא ניתנה למבקש הזכות להיוועץ בעורך דין . כמו כן, לא הוסברה לו משמעות הסירוב וההשלכות. עוד טען כי לא הוסבר למבקש דבר לעניין החיפוש ברכב וכי המבקש לא נתן את הסכמתו לכך. בנוסף טען כי הקצין הפוסל לא שמע את המבקש ולא רשם את מלוא טענות יו. ב"כ המבקש ציין כי לא הייתה כל אינדיקציה שיש בה להעיד על נהיגה תחת השפעת סמים במועד האירוע.
באשר לעברו התעבורתי ציין כי למשיב עבר תעבורתי מקל שאין בו לסכן את ביטחון הציבור.

המשיבה מתנגדת לבקשה וציינה שקיימות רא יות לכאורה לביצוע העבירה והפנתה לחומר החקירה ולממצאים בתיק . עוד ציינה המשיבה כי החיפוש נערך כדין זאת לאחר שהמבקש נתן את הסכמתו לכך. בנוסף טענה כי ניתנה למבקש האפשרות להיוועץ בעורך דין וכך עשה.

לעניין הבקשה לביטול הפסילה המנהלית
החלטת קצין המשטרה בפסילה מנהלית בנויה משני רבדים (בש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל):
האחד – ראייתי, שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו.
השני - האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו.

בחינת ה- "ראיות לכאורה":
סעיף 64 ב' (ב) ל פקודת התעבורה, מסמיך שוטר, כאשר יש לשוטר חשד סביר להניח שהנוהג שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.
קיומו של "חשד סביר" נבחן בכל מקרה ומקרה בנפרד, על פי נסיבותיו של אותו מקרה.
לעניין זה יש לציין, כי הגדרת "שיכור" כוללת, על פי סעיף 64 ב' (א) ל פקודת התעבורה, מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

חומר הראיות הוגש לעיוני.
אפנה תחילה לדוחות הפעולה. מדוח הפעולה של השוטר אמסלם אושרי שהיה במשמרת יחד עם המתנדב ח'לאילה חוסיין, עולה כי במהלך בדיקה שגרתית של רכבים בצומת כישור, עצרו את רכב המבקש לבדיקה שגרתית, בעת שהשוטר אמסלם ניגש לרכב המבקש, חלון הנהג היה פתוח, והריח ריח חזק של עישון סמים. כלשונו "שנגשתי לבדוק את הרכב חלון נהג היה פתוח ונדף מרכבו ריח חזק של עישון סמים מוכר לי מעבודתי במשטרה".
הדבר העלה חשד לנהיגה תחת השפעת סמים. נאמר למבקש שהוא מעוכב, נערך חיפוש ברכבו בהסכמתו והוסברו לו זכויותיו. במהלך החיפוש נמצא ברכבו של המבקש מגריסה עם שריד חומר החשוד כסם בכמות קטנה שלא ניתנת לתפיסה , דף לבן מקופל ובו שרידי חומר החשוד כסם בכמות שאינה ניתנת לתפיסה. השוטר מציין כי ל אחר שהוסברה לו משמעות הסירוב לבדיקה, נערכה למבקש בדיקת שתן, ובבדיקה התקבלה תוצאה חיובית.

מדו"ח הפעולה של המתנדב ח'לאילה חוסיין עלו דברים דומים.
מהודעת נהג תחת אזהרה מיום 14.5.20, עולה כי הודעת החשוד נמסרה לאחר שהתייעץ בעורך דין. החשוד אישר כי ברכב הייתה מגרסת גראס קנאביס. עוד אמר כי הוא סטודנט לאדריכלות באוניברסיטה וכי באופן כללי הוא לא משתמש בסמים, ורק כשהוא " מקבל פרויקטים גדולים הוא מעשן קצת קנאביס בכדי להיות יותר מרוכז".
כשנשאלה מתי בפעם אחרונה השתמש בסמים השיב: " פעם אחרונה שעישנתי סמים זה היה ביום שני, לפני שלושה ימים... אני עישנתי קנאביס כמות קטנה, סיגריה אחת". כשנשאל האם יודע שאסור לנהוג תחת השפעת סמים השיב :" כן אני יודע מאה אחוז". כשנשאל מדוע נהג במועד השיב "אני לא עישנתי עכשיו עישנתי לפני יומיים". כשנשאל האם הוא יודע כי לסמים יש השפעה על הגוף למספר ימים אחרי העישון השיב:" בכלל כן אני יודע יום יומיים".
מטופס בדיקת מאפיינים עולה כי במבחן הליכה על קו המבקש "התנדנד, ולא מנה בקול רם את הצעדים".
קיומן של כל אלה עשוי בהחלט לעורר אצל השוטר חשד סביר לנהיגה תחת השפעת סמים, זולת אם ניתן הסבר מניח את הדעת המצביע על גורם אחר למצב זה (ראה בש (רמ') 862/08 טננבאום אופיר נ' מדינת ישראל (6.11.08). במקרה זה לא ניתן כזה הסבר. מכאן שניתן לומר כי לשוטר קם "חשד סביר" כי המבקש נוהג תחת השפעת סם.
לעניין דיות הראיות לשלב זה בתיקי תעבורה קבע בית המשפט העליון בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נגד שגיב בן שלום :
"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו"
נוכח מכלול הדברים האמורים, מצאתי כי בידי המדינה קיימות די ראיות גולמיות לכאורה לפיהן היה המבקש תחת השפעת סם, עת נהג ברכב במועד האירוע.
בחינת ה-"מסוכנות בנהיגה":
מסוכנותו של המבקש בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי. כך קובע השופט

מלץ בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו :

" השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

סעיף 48 לפקודה קובע כי בית המשפט רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בביטחון הציבור.
בעניינו, נסיבות ביצוע העבירה מלמדות כי המבקש נתפס בעת שריח חזק של סמים נודף מרכבו, במבחן ההליכה על הקו נכתב "מתנדנד". ברכבו נתפס חומר החשוד כסם, מגרסה ודף לבן מקופל שבו שרידי חומר החשוד כסם. בנוסף, החשוד הודה בחקירות כי הוא לפעמים מעשן קצת קנאביס כדי להיות יותר מרוכז.
עיון בעברו התעבורתי של המבקש מעלה כי המבקש נוהג משנת 2015 ו צבר לחובתו 2 הרשעות קודמות, כאשר העבירה האחרונה הינה משנת 2017, בגין גרימת תאונת דרכים ולחובת ו פסילה מותנית בת 4 חודשים ברת הפעלה. עיון בעברו התעבורתי של המבקש מעלה כי עברו אינו מקל, ביחס לוותק הנהיגה שלו.
יפים לענייננו דברים שנאמרו בבפמ (פ"ת) 328-05-13 פרידה שבו נ' מדינת ישראל (16.5.13), שם דחתה כב' השופטת מגי כהן בקשה לביטול הודעה על איסור שימוש ברכב, בנסיבות של חשד לנהיגה תחת השפעת סם, מסוג קוקאין בציינה:
"במצב בו נהג המבקש ברכב במצב שכרות/תחת השפעת סם, נטל על עצמו את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות לפגוע באחרים וכן היה עליו לדעת, שאם ייתפס עלול הוא להיענש גם מנהלית בהתאם לחוק. בהתנהגותו זו גילה המבקש זלזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו."
דברים דומים נאמרו בבפמ (פ"ת) 9603-05-15 איסא אל סעדי נ' מדינת ישראל (7.6.15).

בנסיבות אלה, קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה תחת השפעת סם, השתכנעתי כי מהמשך נהיגתו של המבקש נשקפת מסוכנות גבוהה לשלום ביטחון הציבור.
לעניין הבקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה קובע כי ביהמ"ש רשאי לבטל הודעת איסור שימוש שנתנה ע"י קצין משטרה לפי סעיף 57א, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:-
הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור.

על פי ס' 57ב(ג) נתונה לבית המשפט הסמכות לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש:
" אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.".

במקרה דנא, המבקש הוא הבעלים של הרכב, ומשכך אין מקום להחלת ס' 57ב(ב), שכן הסעיף עניינו רכב אשר נהג בו אדם אחר שאינו הבעלים.
גם לחלופה השלישית שבס' 57ב(ג), ביטול ההודעה או מתן אפשרות לקצרה נוכח "נסיבות אחרות", אין הצדקה בנסיבות בהן קיימות ראיות לכאורה לנהיגה תחת השפעת סמים ותפיסת חומר החשוד כסם, ברכב המבקש, נסיבות חמורות בהן אין עוררין כי בהמשך נהיגתו של המבקש טמון סיכון רב לציבור.
בעניין אבו ג'בל, הנזכר לעיל, נדחתה בקשה דומה להשבת הרכב. כב' השופטת רים נדאף ציינה כי לאור חומרת המעשה המיוחס למבקש, האינטרס הציבורי גובר על האינטרס האישי:
"ויודגש, די בכך בשלב זה שהמבקש הודה כי עישן קנאביס שעות מספר טרם הנהיגה, כדי לדחות את הבקשה, בשל מסוכנות המעשה והחשש להישנותו, והשאלה מה יהיו תוצאות הבדיקה דינה לא להידון כאן."
בסיכומו של דבר, לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי בשלב זה, כי החלטות קצין המשטרה לפסול את המבקש מנהיגה וכן לאסור את השימוש ברכבו למשך 30 יום, הייתה מידתית ובדין יסודה, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול הדעת של קצין המשטרה, ועל כן הבקשות נידחות.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה לתביעה.

זכות ערר בחוק.
המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' סיוון תש"פ, 27 מאי 2020, בהעדר הצדדים.