הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בעכו בא"ש 7729-10-19

בפני
כב' השופט יעקב בכר, שופט בכיר

מבקשים

פארס עואד

נגד

משיבים

מדינת ישראל

החלטה

1. נסיבות המקרה:
בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג מאזדה מס' רישוי 41-308-69. מתוקף סמכותו, הורה קצין משטרה על איסור שימוש מנהלי ברכב לתקופה של 30 יום וכן פסל את רישיונו של הנהג למשך 30 יום.

המבקש עותר כעת לביטול איסור השימוש מאחר ולטענותיו שהה בחו"ל במועד ביצוע העבירה ואחיו נטל את מפתחות הרכב מחדרו וביצע בו שימוש. בנוסף, אחי המבקש נפסל מנהיגה ואין כל חשש לביצוע עבירה נוספת. כמו כן, למבקש לא ניתנה זכות טיעון ולהביע עמדה לפני מתן צו איסור שימוש.

2. דיון והכרעה:
עיינתי בחומר הראיות, ובשלב זה, קיימות ראיות לכאורה כי אכן הנהג ביצע את העבירה המיוחסת לו בהזמנה לדין (נהיגה תחת השפעת סמים והחזקת חומר החשוד כסם) . מדוחות הפעולה של השוטרים ומחקירת הנהג במשטרה עולה תמונה בהירה באשר לשימוש בסמים מצד הנהג והימצאות הסמים ברכב. בכך, היה לקצין המשטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום כנהג הנהג, ולכן הודעת איסור השימוש שנתן למשך 30 יום, הינה צודקת וסבירה, עפ"י הוראת סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה {נוסח חדש} (להלן: "הפקודה").

לעניין סעיף 57ב(ב) לפקודה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

  1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
  2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי

למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

ומן הכלל אל הפרט, אף אחד מאלו הנ"ל לא התקיים. לא ניתן לראות כי הרכב נלקח מהמשיב, בעל הרכב, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, שכן העיד הוא כי אחיו, אשר נהג ברכב בשעת האירוע, היה נוטל את הרכב בכל עת בה היה מבקש ממנו, דבר המעיד על הסכמת המבקש ללקיחת הרכב ע"י הנהג, אחיו. בהתאם, טענת המבקש כי שהה בחו"ל וכי מפתחות הרכב היו בחדרו, אינ ן יכולות להתקבל.

כמו כן, לא ניתן לראות את המשיב, בעל הרכב, כמי שעשה כל שביכולתו למנוע את עבירת הנהג, שכן מעבר לעובדה כי היה מתיר לו להשתמש ברכבו, לא עולה כי הוא הזהירו בטרם השימוש ברכב, אף לא אזהרה סתמית באשר לנהיגה בטוחה וזהירה וכדומה.

באשר לטענת המבקש כי לא ניתנה לו זכות טיעון להבעת עמדתו בטרם ההחלטה על איסור שימוש, כבר נקבע כי אין בכך כל פגם, ויפים הם דברי כב' השופט ליפשיץ בע"ח (מחוזי חיפה) 50391-12-17 מ"י נ' כלף [פורסם בנבו ] (27.12.17):

"...קבע המחוקק כי ניתן להורות על איסור שימוש מנהלי אף ללא שמיעת בעל הרכב (שאינו בהכרח הנהג) ואת האיזון בין הזכויות הנוגדות בנדון, הוא מצא בכך שנקבעה חובה על הרשות להודיע לבעל הרכב על איסור השימוש (ס' 57א'(ד)(1) לפקודה וכן תקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב), תשנ"ט- 1999) וכן בכך שבעל הרכב יכול לפנות לבית המשפט ולבקש לבטל את איסור השימוש, דרך בה אכן נקט המשיב בענייננו. איני סבור שיש מקום להוסיף תנאים ומגבלות על האיזון שנקבע בדין. מדובר בהסדר שמקנה, מחד, כלים לרשות להתמודד עם תופעות של עבריינות תנועה המסכנות את חיי המשתמשים בדרך; ומנגד , נותן בידי מי שרואה עצמו נפגע את האפשרות לפנות לערכאה משפטית לשטוח טענותיו ולבקש את שינוי ההחלטה (סעיף57ב' לפקודה)... אפנה לכך שההסדר זכה לבחינתו של בית המשפט העליון (רע"פ 5608/17 מצדר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.7.17), רע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.10.12))".

לפיכך, היעדר זכות טיעון מצד בעל הרכב אינה יכולה לשמש עילה לביטול איסור השימוש ברכב, אשר במקרה דנן ניתן מתוקף החלטה מוצדקת וסבירה, כאמור לעיל.

3. סוף דבר:
הריני לדחות את בקשת המבקש לביטול איסור השימוש ברכב.

ניתנה היום, ט' חשוון תש"פ, 07 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.