הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים תת"ע 8136-04-16

דו"ח תעבורה 10250741518

לפני כבוד ה שופט נאיל מהנא

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם
עלאא קרגה ת.ז. XXXXXX807

נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד מוטי דורנשטרוך
ב"כ הנאשם: עו"ד רותם ניר
<#1#>

פרוטוקול

ב"כ הנאשם: הקראתי לנאשם את כתב האישום והסברתי לו תוכנו. הנאשם מודה בעובדות כתב האישום.

ב"כ המאשימה: אבקש להרשיע את הנאשם.

<#2#>
הכרעת דין

על פי הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו במיוחס לו בכתב האישום.
<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ז שבט תשע"ז, 12/02/2017 במעמד הנוכחים.

נאיל מהנא, שופט

ב"כ המאשימה טוען לעונש: הנאשם הינו תושב פלסטינאי המחזיק ברשיון נהיגה פלסטינאי בתוקף, אולם גם מפי ב"כ הנאשם עולה כי מרכז חייו של הנאשם הינו במדינת ישראל רוב משפחתו חיה בצפון הוא גר בשכירות בירושלים, הנאשם על פי דברי חברי נמצא בישראל מכח איחוד משפחות ושהייתו בישראל מותרת לכאורה אך הדבר היחיד שאינו מותר לו זה לנהוג ברכב ישראלי ללא היתר של מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון. מניח ששהיה ארוכה קרוב ל- 10 שנים יכולה היתה בזמן זה לנסות להסדיר מעמדו גם לצורך הסדרת רשיון נהיגה, היו מקרים כאלה בעבר, איננו יודעים מה המעמד בענין זה ביחס לנאשם לכן המאשימה רואה אותו כבלתי מורשה לכל דבר וענין. כנגד הנאשם אין עבר דומה. לאור כל האמור מבקש כי בימ"ש ישית על הנאשם מאסר בפועל ולו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה 6 חודשים פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טוען לעונש: הנאשם נטל אחריות מלאה לעובדת הנהיגה וטען כבר במעמד המפגש עם השוטר כי אכן הזיז את המשאית לבקשת בעל רכב שחנה בחניה אותה חסם בעל הבית שלו. תצהיר בעל הבית המעסיק של הנאשם מאשר את הדברים לפיהם נקלע הנאשם לסיטואציה כמעט בעל כורחו, הנאשם הבין את המשמעות ביקש לחסוך זמן שיפוטי, בד בבד בית משפט איפשר שהות להסדיר נושא הרשיון מול שלטונות המנהל האזרחי אולם עד למועד זה טרם עלה בידינו להסדיר קבלת רישון. מבקש לאמץ את הפסיקה הקובעת עונש מציב גבולות, ולהטיל על הנאשם קנס בתשלומים ופסילה על תנאי.

<#4#>
גזר דין

מבוא

הנאשם שבפניי הודה והורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") וכן כעבירה נלווית לעבירה הנ"ל גם בעבירה של נהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף, עבירה לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970. וכן בעבירה של נהיגה ברכב כאשר רשיון הרכב פקע בתקופה העולה על שישה חודשים, בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה,

הנאשם הינו תושב ה"אזור" השוהה כדין בישראל מכוח הליך איחוד משפחות, בידיו רישיון נהיגה תקף שהוצא בשנת 2006 ע"י הרשות הפלסטינאית (להלן: " הרשות").

המאשימה עותרת להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ובנוסף לכך, מאסר על תנאי, פסילה וקנס כספי.

מנגד, טוען הסניגור, כי מאחר ובמועד ביצוע העבירה הנאשם החזיק ברישיון נהיגה שהוצא באזור עוד משנת 2006 אזי הוא אינו מהווה סכנה למשתמשים בדרך. לטענתו, הנאשם קיבל את ההכשרה הנדרשת לנהוג ואין לראות בו כמי שלא הוציא רישיון נהיגה מעולם.

דיון

העבירות בהן הורשע הנאשם

הנאשם כאמור מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף שהוצא באזור. הנאשם הגיש בקשה להמרת רישיון הנהיגה שלו לרישיון בדרגה מקבילה בישראל, אולם משום מה, בקשתו טרם אושרה.

בתת"ע 6933-11-12 מדינת ישראל נ' סלמה חמדי (פורסם בנבו, מיום 02.09.13) (להלן: " סלמה חמדי") דנתי ארוכות בבעייתיות הקיימת וקשיי תושבי האזור לקבל רישיון נהיגה ישראלי או להמיר את רישיון הנהיגה שהוצא באזור לרישיון נהיגה בדרגה מקבילה בישראל.

מתחם העונש ההולם

סעיף 40 ג לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 קובע כי בית המשפט יקבע מתחם העונש ההולם למעשה העבירה תוך שיתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

כפי שכבר ציינתי בפסק דין בעניין סלמה חמדי אני סבור כי במקרה דנן מדיניות הענישה כלפי תושבי האזור, אמורה להיות דומה למדניות הענישה כלפי זרים, שאינם תושבי האזור, אשר נתפסו נוהגים בארץ על פי רישיון נהיגה זר, חרף חלוף שנה מיום כניסתם האחרונה לישראל. במקרה זה, בחלוף שנה מיום הכניסה האחרון, יש להמיר את רישיון הנהיגה הזר לרישיון נהיגה ישראלי.

דהיינו כשם שתושב זר אינו יכול לעשות שימוש ברשיונו הזר לאחר שנה מיום כניסתו האחרונה לישראל, כך מעמדו של תושב האזור המחזיק ברישיון נהיגה תקף שהוצא באזור ואינו יכול להמירו לרישיון נהיגה בדרגה מקבילה לרישיון ישראלי או לקבל היתר לנהוג בישראל מאת גורמי הבטחון.

בנסיבות העניין, על אף שאין להמעיט מחומרת העבירה כך גם אין להפריז בחומרת הענישה, שכן אין דינם של נהגים אלה, כשהם מחזיקים ברישיון נהיגה תקף שהוצא באזור, כדין מי שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה כלל ואין לו ידע קודם או הכשרה בנהיגה. כב' השופט אמנון כהן, מבית המשפט המחוזי בירושלים, הביע דעתו בעניין וקבע בפסק דינו בעפ"ת 47584-06-13 היתם נגד מדינת ישראל (מיום 10.09.13), " נכון הדבר, כי אין דומה אדם שלא קיבל רישיון נהיגה כלל לאדם שקיבל רישיון נהיגה פלסטינאי (אך בכל זאת אינו מורשה לנהוג בישראל)".

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת לאחרונה מעלה כי במקרים דומים הוטלו על הנאשמים קנס, פסילה ופסילה על תנאי בלבד.

בעפ"ת (י-ם) 58779-11-12 איברהים נ' מ"י (מיום 15.01.13) ביטל בית המשפט המחוזי את עונש המאסר על תנאי שהוטל על המערער בנסיבות דומות, אשר בית המשפט לתעבורה הטיל בגזר הדין, והתיר את העונש לעונש פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

בעניין סלמה חמדי הנ"ל, הנאשם שהינו תושב האזור, נתפס נוהג בישראל על אף שאין ברשותו רישיון נהיגה מלבד רישיון נהיגה בתוקף שהוצא באזור. במקרה דנן, לא נתקבלה בקשת המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בית המשפט השית על הנאשם קנס בסך 1,500 ₪, 3 חודשי פסילה ו- 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

בתיק תת"ע 8008-07-13 מדינת ישראל נגד הלסי (מיום 21.11.13), הצדדים הגיעו להסדר לפיו הוטל על הנאשם, אשר מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף שהוצא באזור, עונש פסילה, פסילה על תנאי וקנס כספי בלבד. בסיס ההסדר שהוצג היה, מדיניות הענישה שנקבעה בפסק דין סלמה חמדי הנ"ל לגבי תושב האזור שמחזיק ברישיון נהיגה בתוקף שהוצא באזור.

עוד פסיקה רבה אחרת שהוצאה מבית המשפט זה בנסיבות דומות, בה לא נתקבלה בקשת המאשימה להטיל עונש מאסר ואף לא מאסר על תנאי והסתפק בית המשפט בעונש פסילה, פסילה על תנאי וקנס. (ראה לדוגמא פ"ל 5082-07-14 מדינת ישראל נגד אשקיראת (מיום 08.09.14)).

לא זו אף זו, בתת"ע 526-12-12 מ"י נ' הזיל (מיום 04.04.13) תחילה הוגש כתב אישום המייחס לנאשם עבירה בניגוד לסעיף 10(א) ל פקודת התעבורה. אולם, המאשימה הסכימה לתקן את כתב האישום כך שבמקום העבירה הנ"ל יועמד הנאשם לדין בגין עבירה על תקנה 578 לתקנות התעבורה מאחר ונתפס נוהג ללא רישיון נהיגה ישראלי אך היה ברשותו רישיון נהיגה תקף שהוצא באזור. בית המשפט השית על הנאשם קנס בסך 1,000 ₪ ו- 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

אנא ראה גם ענישה דומה במקרים אחרים דומים בתיקים: תת"ע 4446-05-14 מדינת ישראל נגד זרעי האני (מיום 09.09.14); וגם תתע"א 2599-08-14 מדינת ישראל נגד מוחסן יחיא (מיום 12.11.14)

בשיטתנו, הענישה היא אינדיווידואלית ובכל מקרה יש לבחון, בטרם מתן גזר הדין, את נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של הנאשם. בבחינת העונש הראוי לנאשם, בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי מקום כלל להטיל על הנאשם עונש מאסר כבקשת המאשימה ואף לא מאסר על תנאי וניתן בהחלט להסתפק בפסילה, פסילה על תנאי וקנס כספי.

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1. תשלום קנס בסך 1,000 ₪, אשר ישולם ב-4 תשלומים חודשיים, החל מיום 2.4.17.

2. פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.
הנאשם פטור מהפקדת רשיון נהיגה.
המזכירות תחשב מועד הפסילה מהיום.
תשומת לב הנאשם לכך שהעונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

3. פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, וזאת על תנאי למשך 2 שנים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.
<#5#>

ניתנה והודעה היום ט"ז שבט תשע"ז, 12/02/2017 במעמד הנוכחים.

נאיל מהנא, שופט