הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים המ"ש 1546-01-21

בפני
כבוד ה שופט ארנון איתן

מבקשת

נעימה אלחוציני

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה להאריך את המועד להישפט בדו"חות המהירות המפורטים להלן:
דו"ח מס' 90508161198 מיום 1.4.17.
דו"ח מס' 90510163349 מיום 21.9.17.
דו"ח מס' 90510726954 מיום 26.11.17.
דו"ח מס' 90511533037 מיום 13.2.18.
בבקשתה טענה המבקשת שלא קיבלה לידיה מעולם את דו"חות התעבורה , וכי רק לאחר שקיבלה את הודעת מימוש הקנס במרכז לגביית קנסות גילתה אודות הקנס. עוד טענה שבמועד שליחת הדו"חות טרם הוסדרו כתובות המגורים בשכונתה וזוהי הסיבה בשלה לא הגיעו דברי הדואר לכתובתה.
המשיבה לעומת זאת טענה ששלחה את הדו"חות למעונה הרשום של המבקשת כפי שהוא רשום במשרד הפנים באופן המקים חזקה על המסירה. עוד טענה שאין די בטענה כי רחובות השכונה טרם הוסדרו בכדי להצדיק את טענת המבקשת אודות אי המסירה. במענה לטענות אלה הגיבה המבקשת כי אישור המסירה שצירפה המשיבה אינו מלמד דבר שעה שלא צוין בו כל פרט אודות המסירה.
כאמור, המבקשת טענה כי הדו"ח לא הומצא לה וכי חזקת המסירה אינה חלה במקרה זה, זאת משום שאישור המסירה לא מולא כדין.
בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 נקבע:
"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".
בפסיקה ניתנו פרשנויות שונות לחזקת המסירה המפורטת בתקנה זו. מצד אחד ישנם מקרים בהם נקבע כי נוכח חזקה זו, הרי שככל והוגש לעיון בית המשפט אישור בו נרשם כי הודעה בדבר הדואר נשלחה למבקש – אזי, למעט במקרים חריגים, לא יישמע המבקש בטענה כי הודעה בדבר הדואר לא הומצאה לידיו. בין יתר השיקולים העומדים בבסיס החלטות אלו מצויים שיקולי מדיניות שיפוטית שמטרתם ייעול הזמן והליכי המשפט, לרבות סופיות הדיון ועוד כיוצא באלו.
ראו בהרחבה סקירת בית משפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.03.18) בו נקבע כי: "כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות .... טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין".
עוד ציין בית המשפט כי גם במידה ותופרך חזקת המסירה, עדיין יש להוכיח כי ייגרם עיוות דין ככל ולא יבוטל פסק הדין.
וראו בנושא זה גם: עפ"ת 47513-02-17 ירון בולנדי נ' מדינת ישראל (21.05.17) בו לא נחתם אישור המסירה ע"י הדוור; רע"פ 5258/14 חיים סמימי נ' מדינת ישראל (03.08.14) בו לא צוין תאריך ע"ג אישור המסירה; רע"פ 2340/15 יניב דב חיים קליין נ' מדינת ישראל (18.05.16) בו נקבע כי חרף אי ציון שמו של עובד הדואר, היעדר חתימה על אישור המסירה, והבדלים בין מספר הזיהוי שמופיע על דבר הדואר לבין המספר המצוין על אישור המסירה עצמו, לא הפריך המבקש את החזקה בדבר המסירה.
מן הצד השני, בשורת פסקי דין שניתנו בבית המשפט לענייני תעבורה, המסתמכים ברובם על פסק דינו של בית משפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 48179-03-18 לב שניידר נ' מדינת ישראל (16.05.18) (להלן: "שניידר"), התקבלו בקשות להארכת מועד הנובעות מהפרכת החזקה שנקבעה בתקנות. באותו המקרה התקבל ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה אשר עסק בדו"ח מהירות שנשלח לבית המבקש והוחזר בצירוף הודעת "לא נדרש". המבקש טען כי לא קיבל לידיו את ההודעות בדבר הדואר הרשום וכי נמצאים ליקויים באישור הדואר שנמסר זאת משום ששמות הדוורים אינם מפורטים באישור, לא נרשמו מועדי המסירה, לא סומנה הרובריקה המתארת האם מדובר בהודעה ראשונה או שניה ומספר הברקוד שצוין ע"ג ספח ההמצאה לא תאם את הברקוד שהופיע ע"ג המסמך עליו הודבק. אציין כי באותו מקרה הומצא לעיון בית המשפט פלט "מעקב משלוחים" בו צוינו הפרטים אודות המסירה, לרבות מועדם.
מסקנת בית המשפט בפרשת שניידר הייתה שיש לקבל את הערעור. נקבע שמשום הנטל הכבד שמטילה החזקה על המבקש, הרי שהחזקה תחול רק במקרים בהם עמדה רשות הדואר בחובתה למילוי הודעת הדואר באופן תקין. באשר לפלט מעקב המשלוחים נטען כי יכול והוא מהווה "רשומה מוסדית" אך הדבר דרוש הוכחה, שכן מספר עובדים ממלאים את הפרטים המופיעים בו ועל כן קיימת סבירות גבוהה לטעויות.
בפס"ד עוקבים נקבע כי כדי להוכיח את המסירה נדרשת המאשימה לצרף רשומה מוסדית כראוי אותה עליה להגיש בהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. ראו לדוגמה: עפ"ת 1720-02-19 נשאת בישר נ' מדינת ישראל (17.02.19).
בתי המשפט קיבלו בקשות להארכת המועד כאשר נעדרו מאישור המסירה, בין היתר, הפרטים הבאים:
זיהוי הדוור והצהרה מטעמו וכן שמו המלא של נהג הרכב (עפ"ת 2428-07-10 מדינת ישראל נ' סחר אבו סביה (12.01.11)).
שנת המשלוח, בשונה מתאריך השליחה בלבד (תת"ע 4375-02-18 מדינת ישראל נ' לקאו וורקיה זיו (21.10.18)).
ציון תאריך כלשהו או פרטים אחרים ע"ג אישור המסירה (המ"ש 9916-06-20 עמור ג'בור נ' מדינת ישראל (18.07.20)).
סימון המציין האם מדובר בהודעה ראשונה או שניה (תת"ע 7520-01-19 מדינת ישראל נ' פרחאן חאג' (09.04.19).
לדידי אני סבור כי הפרשנויות השונות שניתנו בפסיקה לחזקת המסירה מתיישבות עם לשון תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. כאמור, התקנה קובעת חזקה, הניתנת לסתירה. משום כך – על בית המשפט לבחון בכל מקרה האם החזקה הופרכה, אם לאו, כאשר באופן כללי יש לקבוע כהנחת מוצא שהודעה בדבר הדואר הומצאה למבקש, אלא אם כן אישור המסירה כה חסר בפרטים, באופן המפריך חזקה זו. כך לדוגמה אני סבור כי חתימת הדוור על אישור המסירה אינה מהותית לעניין, בעוד שתאריך המסירה מהותי ביותר, שכן החל ממועד זה נמנה מספר הימים אשר לאחריהם תחל החזקה. זהו פרט מהותי ביותר הנוגע לגוף העניין. כך גם הציון האם מדובר בהודעה ראשונה או שנייה, המהותית לביסוס החזקה.
במקרה שלפני מקובלת עלי עמדת המבקשת לפיה אישורי המסירה שצורפו אינם מקימים את חזקת המסירה כפי שנקבעה ב תקנות סדר הדין הפלילי. אישור י המסירה שצור פו אינ ם מציי נים את מועד שליחת ההודעה, האם המדובר בהודעה ראשונה או שנייה, שם הדוור ועוד. למעשה, לא מולא כל פרט רלוונטי כך שלא ניתן לקבוע מתי יחל מועד מניין 15 הימים לצורך חזקת המסירה.
בנוסף, בשניים מאישורי המסירה שצורפו סומנה הרובריקה: "מען בלתי מספיק", ובכך יש לבסס את טענת המבקשת לפיה דברי הדואר לא הומצאו לה.
בנסיבות אלו אני מקבל את הבקשה והמועד להגשת בקשה להישפט בגין הדו"חות המצוינים מוארך בזאת.
המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.