הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בפ"מ 4374-10-19

בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא נאיל מהנא

המבקש

איאד אבו גומעה

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בבקשה לביטול הודעת איסור שימוש שהוטלה על רכב הרשום על שמו של המבקש, ואשר לטענתו נלקח על ידי בנו שנהג ברכב ללא קיום חובת הליווי.
מבוא
הודעה בדבר איסור שימוש מנהלי ברכב (שמספרו 44-713-10) בת 30 יום הוטלה על ידי קצין משטרה, בגין עבירה של נהיגה ללא מלווה בכך שנהג ברכב בהיותו נהג חדש צעיר, שטרם מלאו לו 21, הסיע ברכב 3 נוסעים, ובמושב שלצידו לא ישב מלווה כהגדרתו בפקודת התעבורה, בניגוד לסעיף 12א2 לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").
על פי חומר החקירה עולה כי ביום 07.10.19 בשעה 11:40, נתפס הרכב שבבעלות המבקש כשהוא נהוג על ידי בנו ומבצע עבירה של אי ציות לתמרור בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה. לאחר עצירת הרכב התברר כי הנהג, הינו נהג חדש, הסיע ברכב שלושה נוסעים וזאת ללא שישב לצידו מלווה.
לאחר שימוע שנערך לנהג בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, הורה קצין המשטרה על איסור מנהלי על שימוש ברכב למשך 30 ימים.
עתה עותר המבקש, שהינו בעל הרכב, לביטול החלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב. לטענתו, הרכב משמש אותו לצורך פרנסתו והשבתת הרכב עלולה לגרום לו נזק בלתי הפיך שכן הוא עלול למצוא עצמו מפר חוזים עם חברות בנייה איתם הוא נמצא בקשר עסקי.
עוד טוען המבקש כי נפל פגם בהחלטת הקצין שכן הוא לא זומן לשימוע ויתרה מזאת, הוא החליט לאסור את השימוש ברכב על אף שהנהג ציין כבר במועד השימוע כי נטל את הרכב ללא ידיעתו וללא הסכמתו.
ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. לטענתו, לא נפל פגם בהחלטת הקצין וכי מדובר בסנקציה שמוטלת בעבירה זו אשר מצדיקה את התכלית החקיקתית הנוגעת לאיסור השימוש ברכב.
דיון
בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, בקבעו כי:
"ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק....האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים....המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים" (רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12)).
סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה מסמיך קצין משטרה לאסור שימוש ברכב שבו נעברה עבירה לתקופה של 30 ימים בקבעו כי:
"היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים....".
נהג שקיבל הודעה בדבר איסור שימוש, רשאי בהתאם לסעיף 57ב(א) לבקש מבית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש.
סעיף 57ב(ב) מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
סעיף 57ב(ג) מסמיך את בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. סעיף 57ב (ג) קובע כי בית המשפט רשאי להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.
בענייננו, לא השתכנעתי כי הרכב נלקח מהמבקש ללא ידיעתו וללא הסכמתו ויש להניח כי המבקש מסר את הרכב לבנו בהסכמתו המלאה. בנוסף, לא השתכנעתי כי המבקש עשה כל שביכולתו כבעל הרכב כדי למנוע את העבירה וממילא לא נטען דבר במישור זה ע"י המבקש.
בדברי ההסבר להצעת החוק הודגש הצורך באכיפה אפקטיבית, תוך שליחת מסר לפיו על בעלי הרכב ובכללם הורים להקפיד על האופן שבו ילדיהם נוהגים בו " רכב הינו כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או שכרות וכדומה....השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה ( השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, ה"ח תשס"ד 63).
בהקשר לאחריות הורים ביחס לשימוש ברכבם על ידי ילדיהם עמד בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו,16.10.12) ודחה טענת האב כי דיי בכך שהזהיר את בנו שימנע מלעבור עבירה ושינהג כחוק. בית המשפט ציין כי זוהי אזהרה כללית שלא דיי בה וכן גם אם הבן הוזהר ופעל בניגוד לאזהרה לא דיי בכך ועל האב להראות כי עשה כל שביכולתו למנוע את העבירה כמו למשל כי ימצא מלווה מתאים כחוק. בית המשפט ציין כי דרישה זו אינה מופרזת, בהתחשב בעובדה שהמחוקק דורש מבעל הרכב לעשות " כל שביכולתו".
בענייננו, אף לא נטען כי הבן הוזהר ויש להניח כי האב לא עשה דבר כדי למנוע את העבירה.
בנסיבות אלה, אני סבור כי המבקש לא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את גישת בנו לרכב ואין דיי בטענה כי הרכב משמש את הבעלים לצורכי פרנסתו.
יתרה מזאת, לא מצאתי קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות ביטול איסור השימוש. עצם העובדה כי הרכב משמש את המבקש לצורכי פרנסתו אין בו בכדי להצדיק ביטול איסור השימוש.
מדובר בעבירה חמורה של נהיגה ללא מלווה וכן אי ציות לתמרור, אשר מסכנת את הנהג ואת יתר משתמשי הדרך במיוחד בתקופה זו של נהיגה אשר מחייבת ליווי לנהג חדש צעיר.
בנסיבות אלה ולאור הנימוקים שמניתי לעיל לא מצאתי נסיבות המצדיקות ביטול איסור השימוש.
פגם בשימוע- אי הזמנת בעלת הרכב
המבקש טוען כאמור כי נפל פגם בשימוע מאחר והוא בעל הרכב ולא זומן לשימוע.
כבר קבעתי בהחלטתי בבפ"מ (י-ם) 3444-03-14 דדוש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.03.14) כי " אין בעובדה שהשימוע נערך לנהג ולא לבעל הרכב כדי לפגום מתוקפה ותקינותה של החלטת הקצין. בהתאם לסעיף 57 ל פקודת התעבורה אין חובה לזמן את בעל הרכב לשימוע ודי בעריכת השימוע לנהג כדי לקיים את מצוות המחוקק. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע מבעל הרכב לפנות בעצמו לבית המשפט לביטול הודעת איסור השימוש כפי שעשה המבקש בענייננו ".
(ראו גם החלטתי בבש"א 13081-01-19 אלבז נגד מדינת ישראל (מיום 14.02.19); ע"ח 17664-02-18 קדאח נגד מדינת ישראל (מיום 11.02.18); ע"ח 23163-01-12 מדינת ישראל נגד דודל (מיום 02.01.2012)).
לאמור, לא נפל פגם בכך שההחלטה על איסור שימוש ברכב ניתנה ללא שזומן בעל הרכב.
בהתאם לסעיף 57א(ד)(1) לפקודת התעבורה, בצירוף תקנה 3 לתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב) תשנ"ט-1999 קיימת חובה על המשטרה לשלוח לבעל הרכב העתק מהודעת איסור השימוש ברכב באחת מהדרכים שנקבעו בתקנות אך לא כך לגבי זימון לשימוע שדי בו כי הוא נמסר לנהג הרכב בהתאם לסעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה.
משנערך השימוע לנהג אשר זומן כדין בפני הקצין, מילאה המשטרה את חובתה ולא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בשימוע. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הקשר בין הנהג לבעל הרכב הוא קשר של אב ובנו ואין זה סביר שהוא יסמוך עליו לנהוג ברכב אך לא יסמוך עליו שימסור לו כי הרכב נאסר לשימוש.
זאת ועוד, השימוע נערך בסמוך לאחר ביצוע העבירה במשרדי את"ן ירושלים על מנת לקבל החלטה מידית שתמנע המשך ביצוע העבירה המסוכנת.
בנסיבות אלה הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בשימוע והוא נעשה כדין.

כללו של דבר
לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים ומשלא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש או קיצור התקופה, אני מורה על דחיית הבקשה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תש"פ, 27 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.