הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בא"ש 3264-11-19

בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא נאיל מהנא

המבקש

יוסף נתשה

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב מס' 6087930 וכן לביטול הפסילה המנהלית שהוטלה על ר ישיונו של המבקש למשך 30 יום ע"י קצין משטרה.

על פי הטענה העובדתית, ביום 08.11.19 נהג המבקש במהירות שאינה תואמת לתנאי הדרך, עבר בין הנתיבים ועקף רכבים תוך גרימת סיכון למשתמשי הדרך, וכשנדרש לעצור בצד הדרך באמצעות כריזה מניידת משטרה הוא הגביר מהירות נסיעתו וסירב לעצור. כשנעצר נמצא כי הוא נוהג בשכרות.

בבדיקה שנערכה למבקש נמצא כי בגופו חומר מסוג THC אשר מעיד על אינדיקציה חיובית להימצאות סם מסוכן בגופו.

לאחר שימוע שנערך למבקש ע"י קצין משטרה, הוחלט על איסור מנהלי על השימוש ברכב למשך 30 יום וכן על פסילת רישיונו למשך 30 יום. בנימוקי החלטתו ציין הקצין כי המשך נהיגתו של המבקש מהווה סכנה למשתמשי הדרך ובשים לב שמדובר בעבירה החמורה הורה על פסילת רישיונו ואסר את השימוש ברכב .

כעת מוגשת בקשה זו שבפני לפיה עותר המבקש להורות על ביטול הודעת איסור השימוש ברכב ולביטול הפסילה המנהלית.

לטענתו, הוא לא נסע במהירות מעל המותר שכן לא הייתה מדידה מדויקת של מהירות נסיעתו כפי שלא ניתן לטעון שהוא סירב לבצע בדיקת שכרות. לטענתו, מדובר בהתנכלות בלתי מוצדקת של השוטרים כלפיו , אשר רדפו אחריו כאשר הוא לא עצר את רכבו מאחר ולא שמע את קריאותיהם. לטענתו, מדובר בשוטרים סמויים ללא כל זיהוי משטרתי ולכן לא הייתה חלה עליו חובה לדעת כי מדובר בשוטרים שצריך לציית להם . המבקש מוסיף כי השוטרים ביצעו עליו חיפוש ולא מצאו דבר ואף התנכלו לו בדרך חיפוש משפילה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, בהתאם לחומר הראיות המצוי בתיק קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב וכי לא נפל פגם בהחלטת הקצין.

דיון

לאחר ששקלתי כלל השיקולים, ועיינתי בחומר הראיות שנאסף עד כה, נחה דעתי שקיים עוגן ראייתי להוכחת המיוחס למבקש. בהתאם לחומר הראיות המבקש נהג ברכב תוך מעבר בין הנתיבים ועקיפת רכבים בצורה מסוכנת וללא איתות, וגרם בכך סיכון למשתמשי הדרך. כאשר נדרש לעצור את רכבו האיץ המבקש את מהירות נסיעתו תוך הימלטות מהמקום. המבקש נעצר במרחק מה לאחר מרדף אחריו וחסימה של רכבו על ידי רכב משטרתי.

קיים תיעוד לגבי אופן נסיעת המבקש וכן סרטון המתעד זאת.

אכן תחילה סירב המבקש לבצע בדיקת שכרות לדרישת השוטר, אך מאוחר יותר הוא מסר דגימה אשר הצביעה על הימצאות סם מסוכן בגופו.
עוד עולה בהתאם למסמכים שטרם הדרישה עלה חשד סביר כי המבקש נוהג תחת השפעת סמים ולכן הוא נתבקש למסור דגימת שתן.

בנסיבות אלה, אין לומר שלא קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש, אלא להפך.

בנוסף, מדובר בעבירות חמורות לפיהן המבקש נהג בצורה המסכנת את עצמו ואת משתמשי הדרך. לכך יש להוסיף את עברו של המבקש אשר הוציא רישיון נהיגה בשנת 2012 וצבר לחובתו 12 הרשעות קודמות.

הרכב משמש את המבקש ולא נטען כי הוא נלקח מבעליו ללא ידיעתו וללא הסכמתו או כי בעל הרכב עשה כל המוטל עליו כדי למנוע את העבירה.

בנסיבות אלה לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין להורות על פסילת רישיונו של המבקש ולהורות על איסור השימוש ברכב.

בנוסף, לא מצאתי שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות את ביטול איסור השימוש.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הבקשה על שני חלקיה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תש"פ, 14 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.