הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בא"ש 1397-01-20

בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא נאיל מהנא

מבקש

אסלאם בקיראת

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בבקשה לביטול הודעת איסור שימוש שהוטלה על רכב המבקש, בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב, שבוצעה על ידי נהג מטעמו.

מבוא

1. ביום 01.01.20 ניתנה הודעה בדבר איסור שימוש מנהלי ברכב מס' 8586412 בת 30 יום, בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1991.

2. על פי חומר החקירה עולה כי ביום 01.01.20 בשעה 00:50 או בסמוך לכך נעצר רכב המבקש לבדיקה שגרתית במהלכה התברר כי הנהג אינו מורשה לנהוג באותו רכב שכן אין לו רשיון נהיגה מתאים לסוג הרכב. מדובר ברכב השוקל 4 וחצי טון המצריך רשיון נהיגה מסוג C1 ואילו לנהג רשיון נהיגה לרכב עד 3 וחצי טון המצריך רשיון נהיגה לדרגה B בלבד.

3. לאחר שימוע שנערך לנהג הוחלט על איסור מנהלי על שימוש ברכב ונמסרה לו הודעת איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום.

4. כעת עותר המבקש, שהינו בעל הרכב, לביטול ההחלטה לאסור את השימוש ברכב.

5. לטענת המבקש מדובר ברכב שנחזה להיות רכב שמשקלו 3 וחצי טון וניתן להתבלבל לחשוב כי הרשיון המתאים לרכב זה הינו רשיון לדרגה B. עוד טוען המבקש כי הוא לא ידע כי דרגת הרשיון של הנהג אינה מתאימה לסוג הרכב וכי אם היה יודע היה עושה הכל כדי למנוע את נהיגתו ברכב זה.

6. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה לא נפל פגם בהחלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 יום ולטענתה, מחובתו הבסיסית של בעל רכב במיוחד כאשר מדובר במעסיק היא לבדוק את דרגת רשיון הנהיגה של הנהג ולוודא כי היא מתאימה לסוג הרכב שבו הוא אמור לנהוג.

דיון

7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

8. בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות לכך שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב כפי שהתווה המחוקק, זאת במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו בה אזרחים רבים מקפחים את חייהם, בקבעו כי:
"ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק....האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים....המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים" (רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.10.12)).

9. סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה מסמיך קצין משטרה לאסור שימוש ברכב שבו נעברה עבירה לתקופה של 30 ימים בקבעו כי:
"היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים....".

10. סעיף 57ב(א) מקנה רשות לנהג שקיבל הודעה בדבר איסור שימוש, לבקש מבית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש.

סעיף 57ב(ב) מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול איסור השימוש אם נוכח כי הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בהתאם לסעיף 57ב(ג) בית המשפט מוסמך לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. סעיף 57ב (ג) קובע כי בית המשפט רשאי להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.

11. במקרה דנן, לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות המצדיקות ביטול תקופת איסור השימוש.

12. המבקש, הוא בעל הרכב, ואמנם הוא טוען כי הוא לא ידע שלנהג אין רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב, אולם אין בטענה זו כדי לפטור אותו מחובתו כבעל הרכב לבדוק בטרם מסירת הרכב כי הנהג מורשה לנהוג ברכב מסוג זה. לא השתכנעתי כי בעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. לא נטענה בפני טענה כי הרכב נלקח מבעל הרכב ללא הסכמתו וללא ידיעתו ולכן אין מקום לטעון כי בעל הרכב חוסה תחת תחולת סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

13. מדובר בעבירה חמורה של נהיגה ללא רשיון נהיגה מתאים לסוג הרכב. אדגיש כי מדובר ברכב המשמש לצורכי עבודה כך שעל המבקש היה להקפיד כי הרכב יימסר לנהג שהינו מורשה לנהוג בר כב מסוג זה ולמנוע מצב בו יגרום לסכנה לנוסעים ולמשתמשי הדרך בכללותם.

14. כל מעביד צריך לדעת את הסיכונים בפניהם הוא עומד אם נותן הוא את הרכב לעובדו, ואם יש לו ספקות, יכבד ולא ייתן את הרכב. אין מדובר ב"עונש קולקטיבי". השליטה על הרכב שייכת למעביד. ברגע הוא בוחר לתת אותה לעובד, צריך להיות לו ברור כי הוא האחראי. אם העובד יחטא, העונש יוטל גם עליו ( רה ב"ש 919/08 הוט טלקום נגד מדינת ישראל (מיום 06.07.08)) .

15. בנסיבות אלה, אני סבור כי המבקש לא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה.

16. יתרה מזאת, לא מצאתי גם קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות ביטול איסור השימוש. עצם העובדה כי מדובר ברכב עבודה והשבתתו יש בה בכדי לפגוע בפרנסתו של המבקש אין בה בכדי להצדיק ביטול איסור השימוש.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ט"ז טבת תש"פ, 13 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.