הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה המ"ש 4402-12-21

בפני
כבוד ה שופטת כרמית פאר גינת

מבקשים

זהר גבע כהן

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט, באשר לדו"ח שמספרו 90519682711.

קראתי בעיון את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצורפים.

המדובר בדו"ח מסוג א/3 בגין עבירת מהירות, שניתן ביום 25.10.20.

מתגובת המשיבה עולה כי הדו"ח נשוא הבקשה שולם על-ידי המבקשת או מי מטעמה ביום 9.6.21, במסגרת 90 הימים המוקצים לכך בחוק ובטרם הגשת הבקשה להארכת המועד להישפט. באישור שהתקבל ביום 19.12.21 מהמרכז לגביית קנסות צוין כי הדו"ח שולם בכרטיס אשראי ביום 9.6.21.

הלכת בית המשפט העליון היא שהארכת מועד להישפט לאחר התשלום אפשרית רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, בהן לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו [ראו, למשל, בעניין זה רע"פ 9540/08 מוסברג נ' מדינת ישראל (8.1.2009)]. במקרה הנדון, אין המדובר במבקשת שלא ידעה על ההליך נגדה, שכן הדו"ח הוסב על שמה קודם לכן.

מששילמה המבקשת את הקנס בו חויבה, היא מוחזקת כמי שהודתה בביצוע העבירה ונשאה בעונש בגין ביצועה. בהינתן כך, היה עליה להראות שקיימים טעמים מיוחדים, המצדיקים את קבלת בקשתה, למרות ששילמה את הקנס. המבקשת בענייננו לא טענה בבקשתה המקורית כי היא שילמה את הקנס ומשכך גם לא ציינה טעמים מיוחדים בעניין זה.

בתגובתו המשלימה של ב"כ המבקשת מיום 16.12.21 הוא ציין כי המבקשת נכנסה לאתר הממשלתי, ראתה כי רשומים על שמה דו"חות מסוימים ודאגה לשלם את חובה באמצעות האתר. לא ניתן לראות בכך כהסבר המניח את הדעת לנסיבות התשלום, שכן היה על המבקשת לבדוק באופן ספציפי אילו דו"חות היא משלמת באמצעות האתר וזאת בטרם התשלום הכולל. משלא עשתה כן, הרי שיש בכך כי ללמד כי הנאשמת השלימה עם האמור בדו"ח נשוא הבקשה וקבלה אחריות למעשיה.

לעניין טענת המבקשת כי אין כל אישור מסירה בתיק לידי המבקשת, הרי שהמבקשת ידעה על קיומו של הדו"ח הן מעצם הסכמתה להסב את הדו"ח אליה והן ברגע ששילמה אותו ביום 9.6.21. ככל שלמבקשת היו השגות בנוגע לעבירה המיוחסת לה בדו"ח, הרי שהיה עליה להגיש בקשה זו לבית המשפט כאשר בררה את התשלום הכולל באתר הממשלתי , ולא להמתין כחצי שנה עד להגשת בקשה זו לבית המשפט.

יתרה מכך, ב"כ המבקשת טען בבקשתו כנגד אמינותן של מצלמות ה-א/3, אולם אין גם בכך כדי להצדיק את קבלת הבקשה, ובמיוחד נוכח שלום הקנס המלמד על הודאה. כך, למשל, נקבע בבית המשפט העליון כי "הנפסק בעניין בדראן אינו מצדיק הארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ או ביטול פסק דין שניתן בהיעדר" רע"פ 1771/19 עבודי נ' מדינת ישראל (11.7.2019)] וטענה זו אף נבחנה מספר רב של פעמים בבית המשפט המחוזי, אשר קבע בהחלטותיו כי אין בטענה בדבר אמינותן של מצלמות מסוג א/3 כדי להוכיח את קיומו של עיוות דין [ראו, למשל, עפ"ת (י-ם) 7334-12-18 בן דוד נ' מדינת ישראל (26.12.2018)].

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

עם זאת, נוכח נסיבותיה האישיות של המבקשת, אשר מתוארות בתגובתו המשלימה של בא-כוחה, ולפנים משורת הדין, אני מאפשרת למבקשת לשלם את הקנס המקורי בלבד ומורה על ביטול תוספת הפיגורים שנצברה בתיק.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ב, 21 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.