הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה המ"ש 3331-07-20

בפני
כב' השופט גיל קרזבום, סגן נשיא

מבקש

טאהא מג'דוב
באמצעות בא כוחו עו"ד אשקר איאד

נגד

משיבה

מדינת ישראל

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים
לפניי בקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ בגין דו"ח שעניינו אי חגירת חגורת בטיחות . לטענת המבקש הוא לא קיבל את הדו"ח במקום, והדו"ח לא נשלח לביתו. עוד טען כי הדו"ח שולם על ידי אביו ללא ידיעת ו. לגופו של עניין טען שלא ביצע את העבירה המיוחסת ל ו, ובהתאם ייגרם לו עיוות דין ככל שבקשתו לא תתקבל.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהבקשה להארכת מועד להישפט לא הוגשה במסגרת התקופה שנקבעה בחוק, והדו"ח שולם.

לאחר ששקלתי את הבקשה וטענות הצדדים אני מחליט לדחותה.

דיון והכרעה
לטענת המבקש הוא לא קיבל את הדו"ח במקום והדו"ח לא נשלח לביתו בשום שלב. יש לדחות טענה זו ממספר טעמים:
ראשית, טענה זו עומדת בסתירה לעובדה שהדו"ח שולם. לא ברור כיצד זה המבקש או אביו שילמו את הדו"ח מבלי שהיה ברשותם .
שנית, לא צורף תצהיר מאת אביו של המבקש לאימות טענתו לפיה הדו"ח שולם ללא ידיעת המבקש.
שלישית, טענתו של המבקש לפיה לא קיבל את הדו"ח אינה מתיישבת עם העובדה שבדו"ח עצמו מופיעה חתימת המבקש המאשרת את קבלתו.
רביעית, המבקש הגיש 2 בקשות נוספות להארכת מועד להישפט, וגם בהן טען שלא קיבל לידיו את הדו"ח. תמוהה בעיני עד מאוד האפשרות שלמבקש נרשמו מספר דוחות בתאריכים שונים, ובכל המקרים המבקש לא קיבל את הדו"ח לידיו. יובהר שדו"ח מסוג ברירת משפט נמסר לנהג במעמד רישומו , וחריגים מאוד המקרים בהם השוטר רושם הדו"ח אינו מוסר אותו לנהג במעמד רישומו. האפשרות שהדבר חזר על עצמו בשלושה מקרים שונים, אינה סבירה.

כל אחד מהטעמים הנ"ל מצדיק את דחיית טענתו זו של המבקש, קל וחומר בהצטברותם. בנסיבות אלו אני דוחה את טענת המבקש לפיה הוא לא קיבל את הדו"ח לידיו במעמד רישומו .

מששולם הקנס על ידי המבקש יש לראותו כמי שהודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינ ו - ראה ע"פ 40584/07 ציפורה רייני נ' מ. ישראל - מחוזי ירושלים . גם אם הייתי מקבל את טענת המבקש לפיה א ביו שילם את הדו"ח , אין בכך כדי להצ דיק את קבלת הבקשה.

גם לגופו של עניין, לא הועלתה טענת הגנה המ צדיקה את קבלת הבקשה. אמנם המבקש טוען שלא ביצע את העבירה, אך לא די בכפירה כללית כדי להצדיק את קבלת הבקשה. ראה בהקשר זה רע"פ 2474/18 ‏ ‏ יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל שם נקבע כי : "בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה". הדברים יפים גם ביחס לבקשה להארכת מועד להישפט.

מעבר לנדרש, מעיון בדו"ח המקורי אשר הוגש לבית המשפט עולה, כי המבקש לא כפר במיוחס ל ו ותגובת ו במעמד קבלת הדו"ח הייתה: "הורדתי בפקק כי יש לי אסטמה לא הרגשתי טוב", ומדובר לכל הפחות ב"ראשית הודיה" אם לא בהודיה ממש.

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

הבקשה נדחית.

שקלתי אם להטיל על המבקש את הוצאות הבקשה נוכח העובדה שמדובר בבקשה חסרת כל בסיס, אך לפנים משורת הדין ונוכח המצב הכללי השורר במדינה, החלט תי שלא לעשות כן.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ד' אב תש"פ, 25 יולי 2020, בהעדר הצדדים.