הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה המ"ש 2826-08-21

בפני
כבוד ה שופט גיל קרזבום

מבקש

נשאת שיבלי
באמצעות בא כוחו עו"ד קובי טל

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים

לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שעניינו עבירת מהירות שצולמה במערכת אכיפה מסוג א/3. לטענת המבקש קמה לו טענת התיישנות מאחר והמשיבה לא פעלה בהתאם לסעיפים 239א' ו- 225א' לחוק סדר הדין הפלילי בכך, שלא המציאה למבקש את הדו"ח הוא הודעה עליו בתוך 4 חודשים מיום ביצוע העבירה. בהתאם, טען כי ייגרם לו עיוות דין במידה ובקשתו תדחה.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהבקשה להישפט לא הוגשה במסגרת התקופה שנקבעה בחוק. בכל הקשור לטענת ההתיישנות ציינה כי דינה להידחות מהטעם שהיה זה המבקש שהגיש בתאריך 30/06/20 בקשה להסבת הדו"ח על שמו, ובהתאם הדו"ח הוסב על שמו. עוד טענה שהדו"ח שולם ביום 14/1/21.

דיון והכרעה

טענת ההתיישנות
לאחר ששקלתי את הבקשה וטענות הצדדים אני מחליט לדחותה.
סעיף 225א (א1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק") מורה כ דלקמן:"
"הייתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27א או 27א1 לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בעניינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן: (1)   ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, למעט רכב כאמור בפסקה (2);...(א2) על אף האמור בפסקאות (1) ו-(2) שבסעיף קטן (א1), הוכיח בעל הרכב כי לא חלה עליו אחריות פלילית לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה או הודעת תשלום קנס אם לא עברה שנה מיום ביצוע העבירה או אם לא חלפו שלושה חודשים מהמועד שבו הוכיח בעל הרכב כי לא חלה עליו אחריות כאמור, לפי המאוחר, ובלבד שלא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

מעיון בתגובת המשיבה והמסמכים שצורפו לה עולה כי בתאריך 30.6.20 הוגשה בקשה בצירוף תצהירו של המבקש להסב את הדו"ח על שמו מהטעם שהרכב היה ברשותו ביום ביצוע העבירה (14.5.20) . בנסיבות אלו תקופת ההתיישנות עומדת על 12 חודשים ולא על 4 חודשים.

יודגש כי תצהירו של המבקש להסבת הדו"ח על שמו הוגש ביום 30/06/20 , קרי כחודש וחצי לאחר ביצוע העבירה (14/05/20), ומכאן שהמבקש ידע על קיום הדו"ח בתוך תקופת ארבעת החודשים שחלפו מיום ביצוע העבירה.

מכאן, שבכל מקרה לא עומדת למבקש טענת התיישנות.

בנוסף, מששולם הקנס על ידי המבקש בתאריך 14.1.21 יש לראותו כמי שהודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינו - ראה ע"פ 40584/07 ציפורה רייני נ' מ. ישראל - מחוזי ירושלים . יודגש, כי בית המשפט אינו מחויב לברר את נסיבות תשלום הדו"ח ולבחון אם הדוח שולם על ידי מי שהדוח נרשם על שמו או על ידי מי מטעמו, על דעתו או בניגוד לדעתו או במסגרת הסדר עם המרכז לגביית קנסות (ראה רע"פ 2937/17 ג יל פלדמן נ' מדינת ישראל , וראה גם עפ"ת (מחוזי י-ם) 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל ).

גם לגופו של עניין, המבקש לא העלה כל טענת הגנה שיש בה כדי להצדיק את קבלת הבקשה. אמנם עצם הגשת בקשה זו הינה מעין כפירה בביצוע העבירה, אך לא די בכפירה כללית כדי להצדיק הארכת המועד להישפט. ראה בהקשר זה רע"פ 2474/18 ‏ ‏ יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל שם נקבע כי : "בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה ". והדברים יפים גם ביחס לבקשה להארכת מועד להישפט.

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

הבקשה נדחית.

בנוסף, אני שוקל להטיל על המבקש הוצאות של ממש בגין בקשתו זו מהטעם, שלא גילה את העובדה שהוא חתום על תצהיר להסבת הדו"ח על שמו כמפורט לעיל. אחליט בעניין לאחר קבלת התייחסותו של המבקש בתוך 14 יום מהיום.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"א, 30 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.