הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה המ"ש 1672-02-20

בפני
כב' השופט גיל קרזבום, סגן נשיא

מבקש

חגי הלוי
באמצעות בא כוחו עו"ד ראפת אסדי

נגד

משיבה

מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שעניינו שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית. לטענת המבקש לא ידע על קיומו של הדו"ח וזה לא נמסר לידיו. בהתאם, טען כי ייגרם לו עיוות דין במ ידה ובקשתו לא תתקבל.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהבקשה להארכת מועד להישפט לא הוגשה במסגרת התקופה שנקבעה בחוק, וכן מהטעם שהמבקש שילם את הדו"ח.

לאחר ששקלתי את הבקשה וטענות הצדדים אני מחליט לדחותה.

מששולם הקנס על ידי המבקש יש לראותו כמי שהודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינו - ראה ע"פ 40584/07 ציפורה רייני נ' מ. ישראל - מחוזי ירושלים . די בעובדה זו כדי לדחות את הבקשה.

אשר לטענת המבקש לפיה הדו"ח לא נמסר לו, אציין שמהדו"ח עולה כי המבקש זוהה ע"פ רישיון נהיגה ותמונה, ותחת "דברי מקבל הדו"ח" נרשמה תגובתו. בנוסף, מעיון בדו"ח עולה כי הדו"ח הודפס בשטח בשעה 09:46, כך שלא מדובר בדו"ח שהודפס בלשכת התנועה בסיום המשמרת. מכאן שאין לטענתו זו של המבקש כל בסיס.

גם לגופו של עניין לא הועלתה טענת הגנה המצדיקה את קבלת הבקשה, ולמעשה לה הועלתה כל טענת הגנה.

בנוסף, מעיון בדו"ח המקורי אשר הוגש לבית המשפט עולה, כי המבקש לא כפר במיוחס לו ותגובתו במעמד קבלת הדו"ח הייתה: "הדיבורית התנתקה לי במהלך השיחה אני מודע לזה שזה אסור", ומדובר לכל הפחות ב"ראשית הודיה" אם לא בהודיה ממש.

מעבר לנדרש, המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר ודי בכך כדי לדחות את בקשתו על הסף.

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

הבקשה נדחית.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב שבט תש"פ, 17 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.