הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה המ"ש 1458-07-21

בפני
כבוד ה שופט גיל קרזבום

מבקש

אלעד צאן
באמצעות בא כוחו עו"ד קרמר גילי

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים
לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שעניינו עבירת מהירות שצולמה במערכת אכיפה מסוג א/3. לטענת המבקש הוא מעולם לא קיבל את הדו"ח, ונבצר ממנו להגיש בקשה להישפט במועד. עוד טען כי ידע על קיומו של הדו"ח רק בחודש מאי 2021 עת ביקש לחדש את ביטוח הרכב. לגופו של עניין טען כי הרכב בו בוצעה העבירה משמש מספר עובדים אשר עובדים בחברה המנוהלת על ידיו ועל ידי אביו, וכי במועד ביצוע העבירה הרכב היה בשימושו של אביו (צורף תצהיר ויומן רכב ) . עוד טען כי הקנס שולם בהיסח הדעת על ידי אביו מבלי ש זה היה מודע להשלכות של תשלום הדו"ח. בהתאם, טען כי ייגרם לו עיוות דין במידה ובקשתו תדחה.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהבקשה להישפט לא הוגשה במסגרת התקופה שנקבעה בחוק. עוד טענה, כי טענת המבקש לפיה לא ידע על קיום הדו"ח אינה מתיישבת עם העובדה שהדו"ח שולם. והעובדה כי ברישומי משרד הפנים עולה כי המבקש גר באותה כתובת אליה הודעת תשלום הקנס נשלחה.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את הבקשה וטענות הצדדים אני מחליט לדחותה.

בכל הקשור לטענת המבקש לפיה לא ידע על קיום הדו"ח, הרי שטענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהקנס שולם. יודגש, כי בית המשפט אינו מחויב לברר את נסיבות תשלום הדו"ח, שמא שולם בהיסח הדעת או במסגרת הסדר תשלומים עם המרכז לגביית קנסות או על ידי אדם אחר, במקרה זה אביו של המבקש (ראה רע"פ 2937/17 ג יל פלדמן נ' מדינת ישראל , וראה גם עפ"ת (מחוזי י-ם) 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל ). הדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר בבן משפח ה של המבקש (אביו) אשר עשה לטענת ו שימוש ברכב ו.

על המבקש שהינו בעל הרכב, לפקח כנדרש על מי שעושה שימוש ברכב ו, ולהבהיר לו (במקרה זה ל אביו) כי עליו לדווח ל ו על כל עבירה שביצע או דו"ח שבכוונת ו לשלם . המבקש לא עשה כן, ואין לו להלין אלא על עצמ ו.

כך גם אין בעובדה שאביו של המבקש לא היה מודע להשלכות של תשלום הדו"ח כדי להוות טעם המצדיק את קבלת הבקשה. כבר נפסק לא פעם כי טעות וכד' אינם מהוו ים עילה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר (ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ו- רע"פ 5377/03 וגדי ג'מאל ), והדברים יפים גם ביחס לבקשה להארכת מועד להישפט.
אמנם המבקש כפר בביצוע העבירה, וטען כי הרכב בו בוצעה העבירה היה בחזקת אדם אחר (א ביו), אך מששולם הקנס יש לראותו כמי שהודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינו - ראה ע"פ 40584/07 ציפורה רייני נ' מ. ישראל - מחוזי ירושלים .

בדיון שהתקיים בפניי העיד מר זלמן צאן (אביו של המבקש) כי הוא ז ה שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה. עדותו של מר צאן אף נתמכת ביומן הנסיעות של הרכב, אך אין בכך כדי להצדיק את קבלת הבקשה. בהקשר זה אפנה להלכה לפיה עילת "אחר נהג ברכב" אינה מצדיקה הארכת המועד להישפט. ברע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון כי: "...טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, איננה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו". וכן ברע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל נקבע כי: "גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נדרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (27.12.2011))". טענה זו נבחנה גם בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין ואינה מהווה "נימוק מיוחד", או טענה שמקימה חשש לעיוות דין ( עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל, עפ"ת 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל , עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל, עפ"ת 51304-09-16 חי חיים אור גל נ' מדינת ישראל ).

יודגש, כי גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה (כמו במקרה הנוכחי) אין בכך כדי להצדיק את קבלת הבקשה ( רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל ; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל , רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל ). לציין, כי מדובר בטענת הגנה שכיחה והכרה בה תביא לפתיחת פתח רחב ותפגע בשיקולי מדיניות הנוגעות ביעילות ההליכים בבית המשפט לתעבורה (ראה עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל).

לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

הבקשה נדחית.

להודיע לצדדים.
ניתנה היום, ט"ז אלול תשפ"א, 24 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.