הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה המ"ש 1199-12-19

בפני
כב' השופט גיל קרזבום, סגן נשיא

מבקש

עמיר עמרם הרוש
באמצעות בא כוחו עו"ד ראובן שלום

נגד

משיבה

מדינת ישראל
באמצעות לשכת התביעות

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים
לפניי בקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ בגין דו"ח שעניינו שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית. לטענת המבקש הוא הגיש בקשה ל הישפט בדואר רגיל ולא בדואר רשום, והדו"ח שולם בטעות על ידי מזכירת החברה שבבעלותו, ללא ידיעתו עת היה בפגישת עסקים בחו"ל. לגופו של עניין טען שלא ביצע את העבירה, והעלה מספר טענות הגנה.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעם שהבקשה להארכת מועד להישפט לא הוגשה במסגרת התקופה שנקבעה בחוק ומהטעם שהדו"ח שולם.

דיון והכרעה

אשר לטענת המבקש לפיה שלח בקשה להישפט במסגרת התקופה הקבועה בחוק בדואר רגיל , המבקש לא הוכיח טענתו זו אף לא לכאורה. המבקש לא צירף לבקשתו כל מסמך לתמוך בטענתו זו: לא אישור משלוח הבקשה , ולא עותק מהבקשה. לא בכדי קבע המחוקק כי בקשה להישפט צריכה להישלח בדואר רשום (ראה ס' 42 + טופס 8א ב.(2) לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד 1984). בנסיבות אלו, המבקש לא הוכיח כלל את טענתו לפיה הגיש בקשה להישפט במועד, ובכלל.

לציין, כי גם אם המבקש אכן שלח בקשה להישפט בדואר רגיל, הרי שלא עמד בהוראות החוק , ואין כל משמעות חוקית או אחרת לשליחת הבקשה שלא בדואר רשום.

מששולם הקנס על ידי המבקש יש לראותו כמי שהודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינו - ראה ע"פ 40584/07 ציפורה רייני נ' מ. ישראל - מחוזי ירושלים . אין בעובדה כי המזכירה של המבקש שילמה את הדו"ח כדי להצדיק את קבלת הבקשה. מדובר בעובדת של המבקש המצויה ב"שליטתו". יודגש, כי מדף הכניסות והיציאות של המבקש מהארץ עולה, כי ביו ם 11.03.19 (מועד תשלום הדו"ח) המבקש היה בארץ ולא כפי טענתו לפיה שהה בחו"ל במועד תשלום הדו"ח.

לגופו של עניין המבקש העלה טענות הגנה, אך אלה אינ ם מתיישבות עם תגובתו במעמד קבלת הדו"ח, אז אמר את הדברים הבאים: "תאמין לי סתם החזקתי טלפון אפילו לא דיברתי ", גרסה שיש בה כדי לבסס את העבירה המיוחסות לו.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג טבת תש"פ, 20 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.