הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה המ"ש 10887-03-19

בפני
כבוד ה שופטת רונה פרסון

מבקש

עאמר עואלי

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שקיבל המבקש ביום 29.6.18 המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר.

המבקש טען כי לא ביצע העבירה המיוחסת לו, כי לא קיבל את הדו"ח ולא ידע עליו, ורק לאחרונה ידע כי קיים נגדו הדו"ח הנ"ל. טען כי הוא עובד כנהג וכי הוא זקוק לרישיונו לצורך פרנסתו ופרנסת בני משפחתו וכי ייגרם לו נזק בלתי הפיך באם הדו"ח לא יבוטל.

המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתצהירו של המבקש ובדו"ח, וחרף העובדה שהמשיבה לא הגישה תגובה לבקשה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחויבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה, או מ"נימוקים מיוחדים אחרים" שיפרט בהחלטתו.

בניגוד לטענת המבקש בתצהירו, כי לא קיבל את הדו"ח לידיו ולא ידע עליו, מעיון בדו"ח עולה כי המבקש קיבל את הדו"ח לידיו ואישר קבלת הדו"ח בחתימתו.

בנסיבות אלה, משקיבל המבקש הדו"ח לידיו, עמד לרשותו פרק זמן של 90 יום להגיש בקשה להישפט כפי שקבוע בחוק.

עוד יש לציין כי בדברי הנהג נרשם: "צודק מצטער."

מעבר לכך, אין בידי לקבל טענת ב"כ המבקש כי אי הגשת תגובה מטעם המשיבה מהווה הסכמה לבקשה. יפים לענייננו הדברים שנפסקו לאחרונה על ידי כב' השופט קוטון בעפ"ת 4715-03-19 בן עמי נ' מדינת ישראל (27.3.19): "אשר לעובדה שהמשיבה לא הגיבה לבקשת המערער, איני סבור כי היה על בית משפט קמא לראות באי מסירת התגובה משום הסכמה לבקשה... אף אם אניח כי היה מקום להתייחס לשתיקת המשיבה כאל הסכמה, הרי בית המשפט אינו כפוף לעמדת המשיבה ועליו להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי בהתייחס לכלל הנסיבות והנתונים שלפניו. כך נהג בית משפט קמא."

אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):
"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' ניסן תשע"ט, 25 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.