הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה המ"ש 10374-11-21

בפני
כבוד ה שופטת כרמית פאר גינת

מבקשים

הייכל עומר

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט באשר לדו"ח, שמספרו 90514012229.

קראתי בעיון את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצורפים.

המדובר בדו"ח מסוג א/3 בגין עבירת מהירות, שניתן ביום 6.9.19.

ב"כ המבקש טען כי המבקש מעולם לא קיבל את הדו"ח לידיו וכי לו עליו לראשונה כשפנה לרשות האכיפה והגבייה כדי לבדוק אם קיימים נגדו דו"חות. עוד הוא ציין כי עיון באישור המסירה מלמד כי הוא חזר בציון "לא נדרש" וכי חסרים בו פרטים וסימונים רבים. באשר לטענה כי דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש", הרי שמשמעות הדבר כי המבקש לא סר לסניף הדואר כדי לקבל את המכתב שנשלח עבורו, ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. זאת, בהתאם לאמור בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, הקובע כי יש לראות את ההודעה על ביצוע העבירה או ההודעה לתשלום קנס כאילו הומצאה כדין, גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום [ראו בעניין זה עפ"ת (חי') 10086-11-21 גאווי נ' מדינת ישראל (29.11.2021)].

באשר לפרטים החסרים על אישור המסירה, נקבע בבית המשפט העליון כי אין די בטענה זו וכי "אף כאשר חסרים פרטים מסוימים על גבי אישור המסירה, על הטוען שלא קיבל את ההודעה להסביר כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח זאת – ולא להסתפק בטענה כללית שלפיה לא קיבל את ההודעה" [ראו רע"פ 6942/20 ג'ראיסי נ' מדינת ישראל (3.11.2020)]. במקרה הנדון, המבקש לא הוכיח כי אי קבלת הדואר אינה נובעת מכך שהוא נמנע מלקבלו, ומשכך לא עלה בידיו לסתור את חזקת המסירה. מלבד זאת, יובהר כי הפרטים שאותם ציין ב"כ המבקש, כגון מספר ת"ז ושם האב, אינם פרטים שנדרש לציינם על אישור המסירה.

כמו כן, ב"כ המבקש ציין כי למבקש יש טענות הגנה טובות וחזקות וכי הוא לא ביצע את העבירה הנטענת, ואף ציין כי אמינות מצלמות א/3 כשלה בבתי המשפט.

בעניין זה, ב"כ המבקש העלה טענת הגנה כללית, כי המבקש לא ביצע את העבירה הנטענת, אך לא פירט את כפירתו ולא ציין, למשל, שם של נהג אחר, שלטענת המבקש נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. אין די בטענה כללית מסוג זה כדי להצביע על עיוות דין, שעשוי להיגרם למבקש אם בקשתו לא תתקבל.

אשר לטענת ב"כ המבקשת כנגד אמינותן של מצלמות ה-א/3, אין גם בה כדי להצדיק את קבלת הבקשה. כך, למשל, נקבע בבית המשפט העליון כי "הנפסק בעניין בדראן אינו מצדיק הארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ או ביטול פסק דין שניתן בהיעדר" רע"פ 1771/19 עבודי נ' מדינת ישראל (11.7.2019)] וטענה זו אף נבחנה מספר רב של פעמים בבית המשפט המחוזי, אשר קבע בהחלטותיו כי אין בטענה בדבר אמינותן של מצלמות מסוג א/3 כדי להוכיח את קיומו של עיוות דין [ראו, למשל, עפ"ת (י-ם) 7334-12-18 בן דוד נ' מדינת ישראל (26.12.2018)].

כמו כן, אין להתעלם מהשיהוי הרב בהגשת בקשה זו לבית המשפט. המדובר, כאמור, בדו"ח שניתן ביום 6.9.19 ואילו הבקשה להארכת המועד להישפט הוגשה ביום 21.11.21 (בחלוף למעלה משנתיים). משקבעתי כי המדובר במסירה כדין, הרי שאין בטענותיו של המבקש כדי להסביר את פשר השיהוי.

מטעמים אלה, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, י' טבת תשפ"ב, 14 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.