הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה בע"ח 6023-04-18

בפני
כבוד ה שופט אור לרנר

מבקשים

  1. נימה כזום
  2. אלכסנדר רייזברג

באמצעות ב"כ עוה"ד ערן בר-אור ותומר גונן

נגד

משיבים
מדינת ישראל
באמצעות ב"כ עו"ד דקלה שגיא

החלטה

המבקשים עותרים לקבלת חומרי חקירה שונים הנוגעים למערכת א/3 – אכיפה אלקטרונית אוטומטית (להלן: "המערכת"), בה תועדו העבירות אותן ביצעו לכאורה.

נוכח מורכבותה של הבקשה וריבוי החומרים אותם ביקשו המבקשים לסווג כ"חומרי חקירה" ולהעביר לעיונם, התנהל הדיון בבקשה בשלבים ובדירוג; ולאורך הדרך ניתנו מספר החלטות באשר לחומרי החקירה.

עניינה של החלטה זו הינו באשר לחומרים מקצועיים שהיו בפני מכון התקנים בטרם אישר את תו התקן של המערכת.

רקע כללי והליכים קודמים

כפי שכבר ציינתי בעבר, המערכת שבנדון נועדה לאכיפה אוטומטית, ללא נוכחות שוטר, של עבירות מהירות ועבירות מעבר בצומת בניגוד לרמזור אדום.

המשיבה, מבקשת להסתמך על תו התקן שניתן למערכת ומכוחו היא פועלת וזאת בהתאם להסמכה שניתנה למכון התקנים הישראלי מכוח החוק (ר' פל"א 4745-08-13 מדינת ישראל נ' בדראן ואח' [6.9.18- להלן: " עניין בדראן"]), וזאת בהתאם לאמור בחוק התקנים התשי"ג – 1953 (להלן: " חוק התקנים"), לפיו מקום בו אומץ ופורסם ברשומות תקן ישראלי, רשאי מכון התקנים לבדוק את ההאתמה לתקן ולסמן את המוצר הנבדק ב"תו תקן" אם מצא אותו מתאים. וכך נקבע בעניין בדראן:

"אין המדובר בעניין של מה בכך. משקבעה המדינה תקן ישראלי להפעלת מכשור, מקימה בדיקתו של אותו מכשור ביחס לתקינה חזקה כי המדובר במכשור אמין וטוב לביצוע הייעוד לשמו נבנה. מתן "תו תקן" למכשור, מעידה על איכותו, איכות הנתונים שהוא מספק והתאמתו לדרישות המחוקק באופן רשמי ומסודר.

המדובר במקרה שבפנינו בתקן למערכת, בת"י 5140 אשר פורסם ברשומות ומכאן בעל תוקף חוקי ורשמי בישראל (להלן: " התקן").

משטרת ישראל ברצונה להפעיל אמצעי אוטומטי לגילוי ולתיעוד של עבירות תנועה, הכפיפה עצמה לתקינה המחייבת והעבירה את המערכת לבדיקה של מכון התקנים. במסגרת זו, עברה לכאורה המערכת סדרת בדיקות ארוכה (כפי שאף טענה המאשימה לאורך ההליך) ובסופו של יום קיבלה המערכת תו תקן רשמי של מכון התקנים המעיד כי מערכת זו תואמת את דרישות ת"י 5140 (להלן: " תו התקן").

באופן זה, קיבלה המשטרה הרשאה לסמן את המערכת בתו תקן. משמעותה הפרקטית של אחיזת תו התקן על ידי המערכת, היא כי המאשימה נהנית גם מחזקת אמינות של המערכת כמי שנמצאה מתאימה לתקן הישראלי הרשמי להפעלת מכשירי אכיפה הן לצורך גילוי והן לצורך תיעוד העבירה (ראה בעניין זה גם את קביעת בית המשפט העליון ביחס למשמעות תו התקן למערכת נתונה ברע"פ 151/12 יצחק פסטרנק נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (להלן: " פרשת פסטרנק") - והיעדר חובת הוכחת מהימנות על ידי המאשימה כאשר מוגשת תעודת עובד ציבור, זאת ככל שלמערכת קיים תו תקן".

המשיבה אף טענה בעניין בדראן כי לבית המשפט אין סמכות לחקור אחרי תו התקן ולבחון את סבירותו, אולם טענה זו לא התקבלה ובית המשפט קבע כי המדובר בחזקה הניתנת לסתירה וזכותה של ההגנה לבחון ולסתור את תו התקן באמצעות חקירת מומחי התביעה ו/או הגשת חוות דעת נגדית.

למעשה, בעניין בדראן, לאחר שהובהר כי תו התקן לא הוכח כלל וכלל והניסויים עליהם נסמך תו התקן הינן בגדר עדות מפי השמועה בלבד, שינתה המשיבה גישתה וביקשה להוכיח את אמינות מערכת על סמך ניסויים שערכה בעצמה.

עמדת המבקשים
תמצית עמדתם של המבקשים היא שהם עותרים לקבל את המסמכים שנמצאו לפני מכון התקנים בעת הליך אישור תו התקן משני טעמים, הראשון על מנת לנסות ולסתור את תו התקן עצמו והשני על מנת שניתן יהיה לסתור את אמינותה של המערכת.

עמדת המשיבה
באשר לעמדתה של המשיבה, מפאת השינויים שחלו בעמדה זו , אני מוצא לנכון ל הרחיב קמעא בעניין זה.

בתחילה טענה המשיבה כי מכון התקנים אינו "זרועה הארוכה של המשטרה" ועל המבקשים לפנות למכון התקנים ישירות על מנת לקבל מהם את המסמכים והוסיפה וטענה כי בקשה זו צריכה להיבחן על פי סעיף 108 לח וק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ"), ומן הראוי להזמין נציג מטעמם לשם קבלת עמדתם (ר' תגובה בכתב מיום 5.7.18- במ/3). כן הוסיפה ב"כ המשיבה, בדיון מיום 5.7.18 כי על בית המשפט לבחון את החומר בהתאם למבחן הרלבנטיות שנקבע בבג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל (פד"י לט(4) 124, 1985), ולאזן את הצורך הנטען בחומר אל מול הפגיעה האפשרית בזכותם של צדדים שלישיים.

בדיון מיום 26.9.18 חזרה המשיבה על עמדתה האמורה והוסיפה וטענה כי אם המבקשים רוצים לתקוף את תו התקן עליהם לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לעשות זאת במסגרת תיק זה, כי החומר המבוקש אינו רלבנטי להגנת המבקשים וכי תו התקן אינו לב ליבו של התיק. עוד טענה ב"כ המבקשת כי אין המדובר בתיק עקרוני. כן אציין, כי במהלך דיון זה התייצב נציג מכון התקנים (ר' עמדתם בהמשך), והציג חומר מקצועי שהתקבל מ את היצרן (להלן: "הספר"), אשר נשאר ברשותי לשם עיון בו ובחינת מעמדו כ"חומר חקירה" .

כמו כן, לאחר שהוריתי בדיון מיום 26.9.18 כי כל החומר ממכון התקנים יועבר לעיוני ביקשה המשיבה לערור על החלטתי זו (לעיין בחומר), וציינה כי אין מדובר בחומר חקירה, שכן אין הוא נוגע לאישומים המיוחסים למבקשים ,החומר אינו רלבנטי להגנתם ואת תו התקן יש לתקוף בבית המשפט לעניינים מנהליים (ר' עמ' 2 להודעת הערר המתוקנת בעבע"ח 39915-09-18 מים 15.10.18) .

לאחר הדברים האמורים, בתאריך 14.10.18 הועברה לעיוני עמדתו הכתובה של מכון התקנים (ר' פירוט בהמשך) , ביחד עם פרוטוקול הועדה המקצועית לחשמל, אלקטרוניקה ותקשוב שנערכה בתאריך (14.11.11), בו אושר תו התקן המדובר (להלן: "פרוטוקול הועדה המקצועית"), ובתאריך 1.11.18 אף הועבר לרושתי התקן נייד ועליו יתר המסמכים שהיו בפני הועדה המקצועית בעת אישור תו התקן.

בתאריך 14.11.18 הודיעה המשיבה, כי לאחר התייעצות נוספת היא מסכימה להעביר למבקשים את החומר שתקבל ממכון התקנים , למעט שני מסמכים לגביהם קיימת "סודיות יצרן ופגיעה בזכויות קניין".

לאור הודעת המשיבה קבעתי דיון משלים ובדיון שהתקיים ביום 25.11.18, ביקשתי וקיבלתי מב"כ המשיבה את ההבהרות הבאות, באשר לעמדתה:
המסמכים לגביהם נטענת סודיות יצרן הינם שני מסמכים מהחומר שהתקבל בהתקן הנייד שכותרתם: Product file GTC-GS11 Isreal v1.0(להלן: "התיקיה"), ו- מבדק בהולנד וכן הספר שהתקבל מנציג מכון התקנים בדיון מיום 26.9.18.
באשר לסודיות היצרן (בקשר למסמכים המצוינים בסעיף א' לעיל), ביקשה המשיבה שהות בכדי לפנות ליצרן שיבהיר מה ניתן למסירה מהחומר.
כמו כן ציינה המשיבה כי ניתן להעביר לעיון המבקשים את עמדתו הכתובה של מכון התקנים, את פרוטוקול הועדה המקצעוית, בחלקים הקשורים למערכת וכן רשימת החומר הנמצאת על ההתקן הנייד.
המשיבה הבהירה כי היא עומדת על עמדתה כי החומנר שבמחלוקת צריך להתברר לפי סעיף 108 לחסד"פ.

בתגובה, הבהירו ב"כ המבקשים את הדברים הבאים:
מעבר ל-3 המסמכים שנותרו הבקשה מוצתה.
התיק העיקרי קבוע להוכחות בחודש ינואר, כאשר המאשימה (המשיבה דנן), כבר ביקשה לתקן את כתב האישון והודיעה שלמעשה אין בידה את כל החומר.
הטעם העיקרי הוא תקיפת מהימנות המערכת וזאת לאחר שהמשיב הודיעה (במסגרת התיק העיקרי), כי אין בכוונתה להסתמך על תו התקן. יחד עם זאת עדיין בכוונתם של המבקשים לבקש ולתקוף את תו התקן.
הבקשה מתאימה למסלול של סעיף 74 מכיוון שמדובר בחומר שהינו "בלב העניין" ונוגע ישירות למהימנותה של המערכת, קל וחומר כאשר המאשימה הגדירה את התיק כתיק עקרוני.
המדובר בחומר שהוצא לגביו פטנט רשום ומשכך הוא חייב להיות גלוי לציבור.

עמדת מכון התקנים
במהלך הדיונים בבקשה, מצאתי לנכון לזמן את נציג מכון התקנים, על מנת שיביא את החומר הנדרש ויציג את עמדת מכון התקנים. בהתאם לאמור, בתאריך 26.9.18 התייצב מטעם מכון התקנים עו"ד מוטי שיף (יועץ משפטי של מכון התקנים), וטען לגבי הספר כי "יש פה עניין של זכויות יוצרים" והבהיר כי טרם מתן תו התקן מכון התקנים מסתמך הן על בדיקות חיצוניות והן על בדיקות פנימיות אך למען הוודאות, הוא צריך לבדוק מה הונח בפני הועדה מק צועית בטרם מתן תשובה סופית. כן הוסיף וטען עו "ד שיף כי יש לו חובת חיסיון ליצרן לפי תקנה 11 לתקנות תו תקן (תקנות התקנים (תו-תקן וסימן השגחה), תשמ"ב-1982- להלן: "תקנות התקנים").

בנוסף, לאחר הדיון הועברה אליי תגובה בכתב של מכון התקנים (תגובה מיום 11.10.18), החתומה על ידי עו"ד שיף ובה הוא מבהיר מה הם המסמכים שעמדו בפני הועדה המקצועית, מצרף את פרוטוקול הועדה המקצועית ושב ומפנה לחובת הסודיות של מכון התקנים.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית
התיבה "חומר חקירה" התפרשה בפסיקה באופן מרחיב, כחומר לו נגיעה לאישום, אפילו זה המצוי בפריפריה של האישום, כך לדוגמא בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל [פד"י נד(3) 625] כמו גם בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל [פד"י נד(1) 376] שם ציינה כב' השופטת (כתוארה דאז) בייניש, כי ביסוד זכות העיון בחומר החקירה עומדת זכותו של נאשם למשפט הוגן והוסיפה וציינה כי חומר חקירה הינו:
"כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי הינו חומר חקירה".
 
יחד עם זאת, בבג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, נקבע כי מעבר לרלבנטיות גם על השכל הישר להדריך אותנו בשאלה זו ואף נפסק כי בעת בחינת החומר המבוקש, אין להרחיק יתר על המידה למחוזות שהרלבנטיות שלהם לאישום היא רחוקה ושולית ובין היתר נקבע ש"מסע דיג", הינו תכלית זרה להגנת הנאשם. ר', בין היתר, בש"פ 1372/96 אריה דרעי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1)  177 שם צוין:
"סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות ריקות "להגנת הנאשם" ונכונות לצאת ל- "מסעי ציד" שמא ימצא דבר שיסייע להגנה - אין די בהם".

כן ר' בש"פ 7585/14 איתי שטרום נ' מדינת ישראל ואח' (18.11.14), בש"פ 8685/13 רוני יעקב (29.1.14), בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר (23.1.14), ועוד.

סעיף 74 או סעיף 108 לחסד"פ
טרם אחליט לגופו של החומר המבוקש, חובה עליי להחליט באיזה מסלול יש לבחון את עניינה של הבקשה העומדת בפניי, האם על פי סעיף 74 לחסד"פ, כפי טענת המבקשים, או שמא על פי סעיף 108 לחסד"פ כטענת המשיבה. ברי כי להחלטה זו ישנה חשיבות, שכן קבלת טענת המשיבה משמעה כי עליי להעביר את ההכרעה בעניין החומר למותב העיקרי הדן בתיק ולא להכרי ע בה בעצמי.

לא אגזים אם אומר כי נהרות של דיו נשפכו בגינו של סעיף 74 לחסד"פ בכלל ובפרט באשר לאבחנה בין סעיפים 74 ל-108. ההחלטה בבש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר (23.1.14, להלן: " שיינר"), היטיבה לאבחן את ההבדלים בין המסלולים השונים ונראה כי ניתן לגזור ממנה את מבחני העזר הבאים לצורך האבחנה הנדרשת:
האם החומר בידי התביעה (מבחן טכני).
האם קיימות סוגיות של שעניינן אינטרס של צד ג'.
האם החומר אינהרנטי באופן ברור להליך שבנדון.

לכאורה, על פי מבחני העזר הראשונים, ניתן היה להחליט על נקלה כי המסלול הנכון הוא לפי סעיף 108 לחסד"פ שכן ברור שאין המדובר בחומר הנמצא בשליטתה של המאשימה אלא בידיו של מכון התקנים ומעבר לכך, קיים אינטרס ברור של היצרן, שהוא אינטרס קנייני במהותו - שמירה על סודותיו המסחריים (בנוסף לאינטרס של מכון התקנים לשמור על סודיות בהתאם לתקנה 11 לתקנות התקנים), כאשר על פי הפסיקה קיומו של אינטרס של צד ג' הוא שיקול משמעותי שלעתים ייטה את הכף לבחירה במסלול זה או אחר.

בנוסף, הדברים אף משתלבים היטב עם רצונם של המבקשים לתקוף את תו התקן עצמו, שכן קביעת רוחב זירת המחלוקת הוא עניין הנתון לשיקול דעתו של המותב העיקרי ולא בהכרח ניתן להניח כי המותב העיקרי יחליט כמו בעניין בדראן ויאפשר למבקשים לתקוף את תו התקן עצמו.

יחד עם זאת, בחינתו של השיקול השלישי המצוין לעיל, מוליכה אותי למסקנה כי המסלול הנכון לבחינתו של החומר שבנדון, (ולמעשה אף מכתיב את תוצאת ההליך), נעוצה בהיותו של החומר שבנדון נעוץ בלב ליבה של זירת המחלוקת. כאמור בעניין שיינר:

הנה כי כן, לפנינו הבחנה בין חומר הנמצא בליבת המחלוקת ואשר צריך להיות בידי התביעה או בשליטתה, שאז יידון במסגרת סעיף 74 לחסד"פ, לבין חומר אחר, שגם אם יכול להועיל להגנה, אך אינו בליבת המחלוקת ולא מצוי או צריך להיות מצוי בידי התביעה, שאז המסלול הוא על פי סעיף 108 לחסד"פ. לעניין זה, הפסיקה לא הבחינה בין חומר לגביו נקבע חסיון סטטוטורי (כמו עדות וחומר של פסיכולוג, רופא, עובד סוציאלי), לבין חומר שחשיפתו עשויה לפגוע בחובת הסודיות או בפרטיות או לפגוע באינטרס מוגן אחר (להבחנה בין המושגים השונים ראו יצחק עמית "קבילות, סודיות, חסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – נסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 284 (2007)). (עניין שיינר, עמ' 21)

ור' גם הדברים שנאמרו בבש"פ 8685/13 רוני יעקב נ' מדינת ישראל (29.1.14):
"... נקבע, כי אין בעובדה שהחומר המבוקש אינו מצוי בחזקת המאשימה, בכדי להכריע בשאלת הברירה בין המסלולים. ואולם, כאשר החומר המבוקש אינו מצוי ברשותה של המאשימה, יהיה על הנאשם להראות "האם יש בסיס להטיל את החובה להמציא את החומר לעיונו של בית המשפט על התביעה" (בג"ץ 9264/04, בעמוד 376). בהמשך לכך נקבע בבג"ץ 9264/04, כי במסגרת הפעלת שיקול דעתו, על בית המשפט:
להבחין בין חומר שעל-פי טיבו מצוי בשליטתה של התביעה במובן הרחב, בהיותו בידי גורמים שיש להם זיקה ישירה לחקירה, או חומר שצריך היה להימצא בידי התביעה בשל זיקתו לחקירה, לבין חומר אשר ביחס אליו אין להטיל על התביעה חובה להשיגו גם אם הנאשם או סניגורו מעוניינים בו לצורך הגנתם ( שם, בעמוד 376).

לעניין טיבו של החומר, התייחס בית משפט זה בעניין אל מאמוניה, שם נקבע כי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי חל על "חומר שנוגע לליבת העניין הנידון", בעוד שבקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי תוגש בקשר לחומר "שאינו ליבו של העניין", על אף שייתכן כי יש בו כדי להועיל להגנה ".

מן הכלל אל הפרט
עיקר הדברים שלהלן מתייחסים לספר ולתיקית המוצר.

עיון ראשוני במסמכים אלה מלמד כי המדובר בשתי גרסאות דומות אך שונות במקצת, של חומר שניתן לכנותו בשם "ספר היצרן" או "הוראות היצרן". זאת ועוד, העיון מלמד לכאורה כי בעוד הספר מתייחס למוצר הכללי, התיקיה מתייחסת למערכת הספציפית והמאופיינת שהותקנה בישראל ואף מכונה: "product file for the gtc-gs11 type israel".

בעיון בטבלת התוכן של התיקיה אנו מוצאים, בין היתר, את ראשי הפרקים הבאים :
General Description
User Manual im-e0929 gtc-gs11 israel
Installation Survey Manual im-e1002
Installation Instruction …
Technial Manual…
Installation manual…
Technial Manuals Appendum
Overview iof criticak components
User Manual IM-E0808 GTC Simulator
Instruction documents
Maintenance documents

מהאמור לעיל, ברור כי מדובר בתיקיה (ובספר), הכוללים את הגדרות המוצר, דרך התקנותו, הפעלתו, תחזוקתו ואף אופן הכיול שלו באמצעות אותו "סימולטור".

כבר יצא לי לציין כי הוראות היצרן של מכשיר אכיפה המשמש את משטרת ישראל הינו חומר הקשור בטבורו לאישום, נמצא בליבת המחלוקת ורלבנטי להגנתו של נאשם ( בע"ח 1125-02-18 עדוי נ' מדינת ישראל [10.5.18]- להלן: "עניין עדוי"). כיצד יוכל הנאשם לבדוק ולתהות אחר אופן פעולת המערכת, דיוקה, התקנתה בהתאם להוראת היצר ן, כיולה ותחזוקתה, אם לא ייהו בפניו כל הדרישות וההנחיות כפי שנקבעו על ידי היצרן?

כפי שציינתי בענין עדוי (בשינויים המחויבים) , אכן, מכון התקנים אינו חלק ממשטרת ישראל, אך לטעמי יש לבחון את החומר המקצועי הנמצא ברשותם בהתאם לאופן ההתנהלות הרגילה באשר למכשירי המדידה בהם משתמשת משטרת ישראל לצורך אכיפת עבירות תעבורה.

בהתאמה ציינתי בעניין עדוי (והדברים יפים אף לענייננו):
"עיון בפסיקה של בתי המשפט לתעבורה מלמד כי הוראות ההפעלה של מכשירי המדידה מועברים לידי ב"כ הנאשמים כמעט מבלי שבתי המשפט יידרשו לכך - ר' לדוגמא בע"ח 155-12-16 אייזנשטיין נ' מ"י (פורסם בנבו)- שם ביקש הנאשם את הוראות היצרן של דגם ה'ינשוף' החדש (דאז) והמאשימה צרפה לתגובתה את העמודים הרלבנטים מהחוברת המעודכנת של היצרן בהם ההתייחסות לשינויים שנעשו. כן ר' בע"ח 2940-04-17 אבו צהיבאן וכן הערר- ע"ח 50620-06-17 (שניהם פורסמו בנבו), במסגרתם נדחתה בקשתו (ועררו) של הנאשם לקבל לידיו גרסה המהווה טיוטה של נוהל הפעלה שימוש בינשוף כאשר הגרסה העדכנית שאושרה בסופו של יום, הועברה לידיו של המבקש ללא כל מחלוקת ור' אף תת"ע 5607-04-16 שי גלילי נ' מ"י (פורסם בנבו), שם הסכימה המשיבה להעביר לעיונו של הנאשם את ספר היצרן ונוהלי ההפעלה של מערכת א'3. להבדיל ראה ע"ח 5490-11-15 מוחמד אכסאפי נ' מ"י (פורסם בנבו) שם ביקשה המשיבה להימנע מהעברת ספר היצרן של מכשיר הוריקום מכיוון שאין המדובר במכשיר אכיפה ור' גם תע"א 5308-01-16 מ"י נ' גד אליהו ועוד.

כידוע, על פי הפסיקה, על מנת להוכיח כי תוצאותיו של מכשיר המדידה הן אמינות ומדויקות על המאשימה להוכיח כי מכשיר המדידה הופעל "על-ידי מפעיל מיומן, על-פי הנחיות היצרן, ולאחר ביצוען של הבדיקות השיגרתיות בטרם ההפעלה" (ע"פ 4682/01 לוי ועטיה, עוד ר' עפ"ת 2545-04-10 מ"י נ' עוזרי, רע"פ 7093-10 אורנה דרייזין ועוד- כולם פורסמו בנבו).

בהתאם לאמור, בתי המשפט השונים לתעבורה זיכו והרשיעו נאשמים בהתאם לשאלה האם עמד המפעיל בהוראות היצרן אם לאו (ר' לדוגמא תת"ע 8803-01-15 מ"י נ' טסמה ארניאס ולהבדיל תת"ע 518-02-15 מ"י נ' דוד שפירא- פורסמו בנבו)".

מכל האמור, מסקנתי היא כי הספר והתיקיה המהווים למעשה את ספר היצרן כמו גם הוראותיו, הינם בלב ליבו של העניין, והמסלול המתאים לבחינה זו הוא במסגרת סעיף סעיף 74 לחסד"פ.

חיזוק נוסף למסקנתי זו אני מוצא בעובדה שהמשיבה הסכימה להעביר את שאר החומרים שנמצאו בפני הועדה המקצועית לעיונם של המבקשים ולא הבהירה מהי ההצדקה לאבחנה בין חומרים אלה לאלה לעניין הגדרתם כחומרי חקירה.

מאותם טעמים (מרכזיות החומר לשאלות שבמחלוקת), אני מוצא כי המדובר בחומר חקירה אשר יש להעבירו לעיונם של המבקשים.

שאלה אחרת היא טענתה של המשיבה בדבר סודותיו המסחריים של היצרן
קיומו של אינטרס של צד ג' בגילויו או באי גילויו של החומר מוליך בדרך כלל למסקנה כי יש לבחון את החומר בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ המאפשר לבית המשפט העיקרי לשמוע אף את עמדתו של אותו צד ג'. עם זאת, לאור מסקנתי כי החומר המדובר נמצא בלב זירת המחלוקת וככזה חובה להגדירו כחומר חקירה, מצאתי לבחון בעצמי את קיומם של אותם אינטרסים נוגדים ולשקול אותם אל מול טענות המבקשים.

כאמור לעיל, המשיבה טוענת לאי גילויו של החומר מפאת סודות מסחריים של היצרן. בהתאמה, ביקשה המשיבה שהות לפנות ליצרן על מנת שיביע את עמדתו באשר לגילוי המסמכים המדוברים. עיון בפסיקה מגלה כי אכן יש לאזן בין שמירה על סודותיו המסחריים של צד ג' לבין זכותו של הנאשם להגנה - ר' לדוגמא בפרשת "הסוס הטרויאני" ב"ש (ת"א) 93293/05 קרוכמל צבי נ' מדינת ישראל (9.3.06), ב"ש (ת"א) 92828/05 חברה פלונית ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (11.9.05), וכן ב"ש 90901/06 מנולוביץ' ואח' נ' מדינת ישראל (18.6.06), ו ר' אף ע"ח 18654-11-14 משרד להגנת הסביב/ תל אביב נ' מחצבות ורד (14.12.14).

לאמור לעיל, יש להוסיף את הכתוב בתקנה 11 לתקנות התקנים, קרי חובת הסודיות של מכון התקנים באשר לחומר שהגיע לבחינתו. הטעמים העומדים מאחורי הוראה זו ברורים, אמון הציבור במכון התקנים ובתפקיד הציבורי אותו הוא ממלא וכן מתן אמון של החברות המסחריות במכון, שפעולתו לא תפגע באינטרסים הקנייניים שלהם ובכך יש כדי לעודד גילוי מלא של כל הנדרש באשר למוצר מסוים, עניין שהוא אינטרס ברור של כלל הציבור.

לטעמי הטענה בדבר סוד מסחרי שגילויו עלול לפגוע באינטרס של צד ג' אינה טענה שניתן להעלותה בעלמא. על בעל האינטרס או הזכות בעניין זה לבוא ולטעון בעצמו לקיומו של סוד מסחרי (ר' ההחלטות בפרשת הסוס הטרויאני), ולהסביר כיצד גילויו של אותו סוד יפגע באינטרסים שלו וולהתייחס לחלופות האפשריות של עיון והעתקת החומר.

בענייננו, היה על היצרן לטעון מפורשות לקיומו של סוד מסחרי, ישירות בעצמו או באמצעות המשיבה ולהבהיר מה מתוך אותו ספר או תיקיה מהווה סוד מסחרי שגילויו פוגע בו ועד כמה.

אציין בעניין זה כי איני יכול לקבל את עמדת המשיבה ולדחות עוד את הדיון עד לקבלת עמדת היצרן. המשיבה טענה לקיומם של אינטרסים של צדדים שלישיים כבר ביום 5.7.18, הוסיפה וטענה כך גם ביום 26.9.18 והיתה מודעת לעמדת מכון התקנים שהועלתה בדיון בדבר סודיות; ואף ציינה במפורש ביום 14.11.18 כי היא מתנגדת להעברה של שני מסמכים בשל סודיות יצרן, חובה היה עליה להתייצב לדיון ביום 25.11.18 כשברשותה עמדת היצרן המפורשת ולכל הפחות תחילת פעולה בעניין ולא בקשת דחיה כללית.

באיזון בין כלל השיקולים, אני מוצא כי זכותם של המבקשים לנהל הגנתם כפי רצונם ולמצות את זכותם להליך הוגן גוברת על כל טענה בדבר סוד מסחרי או חובת סודיות של מכון התקנים . איני רואה כיצד האינטרס של היצרן (שאף לא הובהר דיו), ג ובר על האינטרס של החברה בכלל והמבקשים בפרט, לקיים משפט צדק. יפים לעניין דבריו של כב' הש' מודריק בב"ש 92828/05 הנ"ל:

"לא מצאתי סימוכין לכך שהאינטרסים של הגנת הפרטיות או של הגנת סודות מסחריים נקבעו, בסולם מדרג אנכי, עדיפים על פני האינטרס של עשיית משפט צדק, בוודאי לא במקום שבו נדרשת אכיפת הדין. כך נאמר מפי השופטת פרוקצ'יה בע"מ 3542/04 הנ"ל:
אחד המצבים בהם נדרש איזון ההגנה על הפרטיות לבין ערך אחר, עולה מקום שעשיית משפט צדק מחייבת הצגת נתונים ועובדות החוסים תחת הגנת הפרטיות שבלעדיהם לא ניתן להגיע לחקר האמת .... בהתמודדות בין האינטרס החברתי הכרוך בעשיית צדק בהליך השיפוטי לבין חשיבות ההגנה על הפרטיות, עשוי להינתן, בנסיבות מסוימות, משקל גובר לערך הראשון, שבלעדיו עלולים הליכי המשפט להימצא מסוכלים. בלא הבטחת הליך שיפוטי תקין, עלולה המערכת החברתית ואכיפת החוק לספוג נזק שאינו ניתן לתיקון.
גם לסניגוריה אינטרס חשוב של מיצוי אפשרויות ההתגוננות של הנאשמים. גם זה אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה, שלא יורשע החף מכל עבירה. ניתן לומר שחשיבותו של אינטרס זה היא כה גדולה עד שניתנת לו עדיפות עקרונית (מדרג אנכי) על פני אינטרסים של חיסוי חשובים ביותר (ב"ש 838/84 לבני נ' מ"י פ"ד לו(3) 729; בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים פ"ד נו(4) 625, 635)".

יחד עם זאת, נוכח העובדה שניתן להניח כי כל חשיפה של חומר מסחרי יש בה כדי לפגוע פגיעה מסויימת בבעליו של המוצר, אני מוצא לנכון ערוך את האיזונים הבאים, אשר יצמצמו קמעא (לטעמי), את הפגיעה הנטענת ומאידך לא יפגעו בזכויותיהם של המבקשים לנהל הליך הוגן ולמצות את הגנתם עד תום.

בהתאמה, אני אוסר על המבקשים לפרסם את תוכן החומר נשוא בקשה זו ואף אוסר עליהם לעשות בחומר זה שימוש, למעט לצורך משפטם של המבקשים. המבקשים יוכלו להעבי ר את החומר למומחה מטעמם ולאחר סיום המשפט ישיבו את החומר לידי המשיבה.

כמו כן, אני מאשפר למשיבה שהות להעביר את החומר המבוקש עד ליום 1.1.19 וזאת על מנת לשקול הגשת ערר על החלטתי וכן על מנת שיהיה ביכולתה לפנות ליצרן ולנסות לקבל את עמדתם הישירה לעניין.

באשר למסמך השלישי המבוקש ("מבדק בהולנד") , אומר בקצרה כי מעיון בו עולה כי המדובר בעמוד אחד בלבד של מסמך שנערך על ידי מכון התקנים בעצמו ולפיכך אין המדובר במסמך שונה משאר המסמכים שהמשיבה הסכימה להעביר. על כן יועבר אף הוא לעיון המבקשים.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ט, 12 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.