הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה בא"ש 10235-12-21

בפני
כבוד ה שופטת רונה פרסון

מבקש

בדה תחסין

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

1. לפניי בקשה לפי סעיף 57ב' לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש מנהלי ברכב מספר 6529856 (להלן: "הרכב") שניתנה ביום 21.12.21 על הרכב שבבעלותו של המבקש בו נהג המבקש על פי החשד כשהוא נתון בזמן פסילה.

2. המבקש טען כי בשנת 2011 הסתיימה הפסילה שלו ועל כן הוא רשאי לנהוג. טען כי מדובר בטעות של המשטרה וכי רישיון הנהיגה שלו מצוי בידי ההוצאה לפועל. טען כי העתיק מקום מגוריו מתל אביב לחיפה, שינה כתובת בתעודת זהות וחיכה לקבל את רישיון הנהיגה שלו אך לא קיבל אותו. טען כי הרכב בבעלותו אך שותפו לעבודה, בעסק של ברזל ונחושת , שילם לו 10,000 ₪ ומבקש להעביר את הרכב על שמו. טען כי הוא מפרנס 4 ילדים וכי אינו יכול לעבוד ללא הרכב וביקש לשחרר את הרכב. התחייב לא לנהוג ע ד שיחדש את רישיון הנהיגה שלו.

במועד הדיון בבקשה התייצב בפניי, בנוסף למבקש, גם מר עיסא חיו אשר לטענת המבקש הוא שותפו של המבקש. טען כי אין להם יכולת להתפרנס ללא הרכב והתחייב כי רק הוא ינהג ברכב.

3. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בעבירה חמורה של נהיגה בזמן פסילה, מכח שתי פסילות משנת 2016 כל אחת מהן של ארבעה חודשים. טענה כי התיק מצוי בשלבי חקירה, ובשלב זה נדרש קיומן של ראיות לכאורה. הפנתה לתגובתו של המבקש בהליך השימוע. טענה כי גם אם המבקש לא הבין שנפסל בהעדרו בגין שני התיקים הרי שהוא פסול ע"י משרד הרישוי, ובכל מקרה אין לו רישיון נהיגה תקף . ציינה כי גם לשותף, מר עיסא חיו, אין רישיון נהיגה תקף.

4. לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהונח לפניי אני סבורה כי קיימות בשלב זה ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג ברכב בהיותו פסול מנהיגה ורישיונו לא חודש משנת 2011 .

5. מעיון בסטטוס רישיון הנהיגה של המבקש עולה כי המבקש לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו בתיקים בהם נפסל וכי הוא פסול לנהיגה גם על פי שיטת הניקוד.

6. בהליך השימוע טען המבקש כי "האוטו שלי רק נסעתי עם הילד שלי לקחת אותו לרופא כי הוא לא מרגיש טוב." לאחר שהקצין שמע טענותיו של המבקש החליט לאסור השימוש ברכב לתקופה של 30 יום וביסס החלטתו בשים לב ל" מסוכנות בעצם ביצוע העבירה והתנהגותו של הנהג. להשבית את הרכב."

7. אין מחלוקת כי החלטתו של הקצין גורמת למבקש קושי ואף פגיעה בפרנסתו בשים לב לכך שהרכב משמש אותו לצרכי עבודה, אלא שהמבקש הוא הבעלים של הרכב ומשביצע המבקש, לכאורה, את העבירה המיוחסת לו, אין לו להלין אלא על עצמו. עוד יש לציין כי למבקש, כמו גם לשותפו, אין רישיון נהיגה תקף, כפי שעולה מדבריו.

8. העולה מכל האמור לעיל הוא כי לא מצאתי לנכון לבטל או לקצר את תקופת האיסור המנהלי על השימוש ברכב ומכאן שהחלטתי לדחות את הבקשה.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

מודעת זכות ערעור בחוק.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשפ"ב, 29 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.