הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה ת"ד 1325-09-18

לפני כבוד ה שופט אלכס אחטר

המאשימה
מדינת ישראל

ע"י בא כוחה עו"ד לידן ניסים

נגד

הנאשם
מגיס סהלו

ע"י בא כוחו עו"ד אורן בושארי

גזר דין

מבוא:
הנאשם הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, לפיו בתאריך 13/6/18 סמוך לשעה 01:30 נהג הנאשם רכב מסחרי מסוג רנו מספר 3936479 (להלן: "רכב א") בכביש 4 בכיוון הנגדי מכיוון צפון לכיוון דרום לק"מ 163.3 או סמוך לכך. אותה העת, במקום הנ"ל בכיוון הנגדי, ממול ולקראת רכב הנאשם, נסע רכב פרטי מסוג הונדה מספר 8427567 (להלן: "רכב ב") נהוג על ידי לובקובסקי איליה (להלן: "המעורב").

הנאשם נהג רכבו בקלות ראש, בכך שנהג רכבו כשהוא עייף נגד כיוון הנסיעה, חסם דרכו של רכב ב' וכלי הרכב התנגשו (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם הנאשם והמעורב בחבלות של ממש ונזקקו לטיפול רפואי. הנאשם אושפז במשך 14 ימים, סבל משבר ביד, שבר ברגל שברים בצלעות, נזקק לניתוח, פלטינות וברגים. המעורב אושפז במשך 9 ימים, סבל משבר ביד, שברים ברגל, שברים בצלעות, נזקק אף הוא לניתוח, סבל משפשופים במצח ובגב. כמו כן נגרם נזק לשני הרכבים.

בנסיבות אלה הורשע הנאשם בנהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 (2011) + סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961 (2009), התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף – עבירה על תקנה 21(ב) (2) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 (2425), נהיגה בכיוון ההפוך לכיוון הנסיעה – עבירה על תקנה 37 לתקנות התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961 (5430).

בתשובה לכתב האישום הנאשם הודה בקרות התאונה אך לא בגרימתה. הנאשם טען כי בעת התאונה לקה במצב של אוטומטיזם, קרי מצב של ערפול הכרתי זמני. נוכח האמור, ויתר הנאשם על זימון עדי התביעה וחקירתם ומיקד את הגנתו בטענת ההגנה הקבועה בסעיף 34ז לחוק העונשין, טענה אשר נתמכה מצידו בעדותה של ד"ר מרתה שרקנטיוש ונדחתה על ידי במסגרת הכרעת הדין שניתנה ביום 24.06.2020. ל בקשת המאשימה הותרה עדות המעורב, ביחס למצבו הרפואי בלבד. לאחר שמיעת הראיות, הורשע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום ולבקשת בא כוחו הופנה עניינו לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר.

תסקירי שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השירות
ביום 17.01.21 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן. מהתסקיר עולה כי הנאשם, בן 56, נשוי ואב לשבעה ילדים, עלה לארץ עם משפחתו לפני כשלושים שנה. הנאשם לא למד בבית ספר במולדתו ובארץ הועסק כמסגר וכעובד ייצור.
הנאשם נעדר עבר פלילי אך נוהג משנת 2005 ולחובתו 5 הרשעות תעבורה קודמות בעבירות בטיחות ומהירות וכן תיק פתוח של אי ציות לאור אדום בנסיבות מחמירות מתאריך 03.09.20 כאשר הנאשם מתכחש לביצוע העבירה. הנאשם תופס עצמו נהג זהיר ואולם שירות המבחן מציין כי הדבר עומד בניגוד לגיליון הרשעותיו אך ככל הנראה משום הבנה שגויה של חוקי התעבורה והתמרורים ולא בשל תפיסה עבריינית.
הנאשם לקח אחריות על התאונה וטען כי בשל העייפות נכנס בטעות לנתיב הנגדי וגרם לתאונה.
בשל מאפיינים תרבותיים, הנאשם התקשה לבטא אמפתיה לנפגע אך שירות המבחן התרשם כי הוא מבין את חומרת העבירות ומביע עליהן חרטה.
סופו של דבר שירות המבחן התרשם שיש צורך להטיל על הנאשם ענישה מוחשית שתהווה גבול ברור להישנות ההתנהגות והמליץ על הטלת עונש מאסר בפועל לנשיאה בעבודות שירות.

בתסקיר המשלים מיום 11.07.21 הסביר שירות המבחן שהמליץ על הטלת ענישה מוחשית בעבודות שירות לאור העובדה שהנאשם התקשה להביע אמפתיה לנפגע, ואולם כעת, ניכר שינוי בעמדת הנאשם. הנאשם מביע צער רב על הפגיעה והנזק שגרם והיה מעוניין לבקש סליחה מהנפגע אך לא עשה כן בדיון בבית המשפט בשל קשיי שפה. עוד ביטא הנאשם את כעסו על עצמו על הטעות שעשה וכן ציין את הנזקים הפיזיים והכלכליים שנגרמו גם לו.

לאור האמפתיה הכנה שהביע, והתייחסותו המעמיקה לתאונה ולנפגע, המליץ שירות המבחן על הטלת צו של"צ בהיקף של 250 שעות בעיריית חדרה, בתפקיד אריזות חבילות מזון, וזאת חלף ההמלצה בתסקיר הקודם.

במקביל ולאחר קבלת התסקיר הראשון מטעם שרות המבחן , מצאתי לנכון להפנות את העניינו של הנאשם אל הממונה על עבודות השירות וזאת לצורך בדיקת התאמתו לריצוי עונש המאסר, ככל שיוטל עליו, בעבודות שירות. ביום 30.06.21 התקבלה חוות דעת חיובית מטעם הממונה על עבודות השירות לפיה הנאשם נמצא כשיר לביצוע עבודות שירות בעיריית חדרה.

טיעונים וראיות הצדדים לעונש:
בדיון שהתקיים בפני ביום 25.03.21 עתרו הצדדים לדחיית ישיבת הטיעונים לעונש לשם הידברות ביניהם והגעה להסדר טיעון והדיון נדחה מסיבה זו מספר פעמים אולם, הדבר לא הסתייע והצדדים טענו לעונש ביום 19.07.21.
לדיון לא התייצב הנפגע אך עדותו נשמעה במסגרת שמיעת הראיות בטרם ניתנה הכרעת הדין וכן הוגשו מסמכיו הרפואיים.
בטיעוניה לעונש, שהוגשו בכתב, ב"כ המאשימה טענה כי לאחר ניהול הוכחות, הנאשם הורשע בעבירות חמורות הפוגעות בבטחון המשתמשים בדרך, בשמירה על בטחון הגוף ושלמותו ובסדר הציבורי.
הנאשם נהג על אף שהיה עייף, נכנס לנתיב הנגדי בכביש מהיר והתנגש ברכבו של הנפגע. כתוצאה מכך גם הנאשם וגם הנפגע סבלו מחבלות קשות ונזקקו לטיפול ממושך. מעשיו אלו של הנאשם מעידים על רשלנות גבוהה.
כתוצאה מהפגיעה הקשה, השתנו לחלוטין חייו של הנפגע שהיה אדם צעיר ופעיל הן בעבודתו ביחידה מבצעית והן בעיסוקיו בשעות הפנאי ואולם כיום, הנפגע נאלץ לעבוד בעבודה משרדית, איננו יכול להתאמן ונזקק לעזרת הזולת. כתוצאה מהפגיעה הקשה ומהסבל והכאב שהמלווים אותו עד יום, ייאלץ הנפגע לעבור ניתוח להחלפת ברך וזאת לאחר שעבר הליך שיקום ארוך של כחודשיים אשפוז בטיפול נמרץ וארבעה חודשים שיקום בבית לוינשטין.
ב"כ המאשימה התייחסה לעברו התעבורתי של הנאשם כאשר לחובתו 6 הרשעות קודמות, 3 מתוכן מאוחרות לתאונה, לרבות אי מתן להולך רגל להשלים את חצייתו במעבר חציה, אי ציות לאור אדום ונסיעה שלא בכיוון החץ.
ב"כ המאשימה צירפה פסיקה רלוונטית אך לא טענה למתחם ענישה. עוד ביקשה מבית המשפט לאמץ את המלצת התסקיר הראשון ולא את השני ולהשית על הנאשם מאסר בפועל לנשיאה בעבודות שירות למשך 6 חודשים לפחות, פסילה בפועל למשך 4 שנים לפחות, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, קנס גבוה ופיצוי משמעותי.

בטיעוניו, ב"כ הנאשם הפנה לחסכון בזמנו של בית המשפט והעדים, על אף שהנאשם הורשע לאחר הליך הוכחות וזאת משום הגנתו הנוגעת להיעדר רצייה. ב"כ הנאשם אמר כי הם מכבדים את החלטת בית המשפט שדחתה את טענת ההגנה אך מבקשים שהדבר יילקח בחשבון בעת גזירת הדין.
ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת התסקיר המשלים והפנה לאמפתיה הכנה אותה הפגין הנאשם כלפי הנפגע. עוד ביקש להתחשב בנתוניו האישיים של הנאשם, בגילו ובבני משפחתו וכן בנהיגתו הזהירה לעומת וותק נהיגתו.
ב"כ הנאשם הפנה לפסק דין של מותב זה 9204-07-19 וטען כי יש להקיש ממנו הן על מתחם הענישה בתיק זה והן על העונש שיוטל תוך שציין שגם הנאשם דכאן לא ביצע עבירות חמורות נוספות דוגמת נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון או בפסילה, הפקרה וכו'.
עוד ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בפגיעות הקשות שנגרמו לנאשם עצמו ולכך שבעצם כבר נענש כאשר למעשה לא ניסה להשיג דבר כאשר עבר לנתיב הנגדי.

הנאשם עצמו ביקש סליחה.

דיון והכרעה:
תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

לכשייקבע מתחם הענישה, יקבע בית המשפט את העונש המתאים, בתוך המתחם, אשר יוטל על הנאשם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא' לחוק.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

קביעת מתחם העונש ההולם:
בענייננו, הנאשם הורשע בעבירות חמורות ובנסיבות ביצוען עת נהג בקלות ראש, בהיותו עייף, נכנס לנתיב הנגדי בכביש בין עירוני ופגע ברכב המעורב.
בעבירות תעבורה ככלל, ובעבירות של תאונה הגורמת חבלות בפרט, הערך המוגן הינו שמירה על שלמות הגוף, וכן מתן תחושת בטחון למשתמשי הדרך.

על חשיבותה של ענישה מרתיעה בתאונות דרכים, בהם נגרמות חבלות ופציעות חמורות עמד בית המשפט ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל:
"תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים...לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן".

עוד בפסיקה התואמת לענייננו נקבע לא אחת, כי מרכיב חשוב ברמת הענישה בתיקי תאונות דרכים הינו תוצאות התאונה כמו גם חומרת העבירה, אולם יש לשקול גם רשלנות תורמת של הנפגע וכן נסיבות אישיות של הנאשם (ר' ת"ד(ת"א) 2659-04-14 מ"י נ' רפאל ביטון [ניתן ביום 22.1.15, פורסם בנבו] והפסיקה שהובאה שם).

באשר לחומרת העבירות, הנאשם החולה בסכרת, לא נטל את תרופותיו, ונהג בשעה מאוחרת של הלילה לאחר שקם בשעה מוקדמת ועבד במשך כל היום מבלי לנוח. בנסיבות אלה, ולאחר ששתה אלכוהול באירוע, נהג הנאשם כשהוא עייף. בהגיעו למקום התאונה, התבלבל הנאשם בצומת ונכנס לנתיב הנגדי. כתוצאה מטעות זו התנגש ברכב המעורב אשר נסע כחוק. כלל הנסיבות מצביעות על רשלנות שאיננה רגעית אלא מתמשכת כאשר למעשה הנאשם נוטל על עצמו סיכון בלתי סביר לגרימת תאונה קשה. סיכון שלמרבה הצער התממש. כפי שציין ב"כ הנאשם אמנם לעבירות אלה לא נלוו עבירות חמורות אחרות ואולם די בעבירות אלה ובהחלטות שקדמו להן כדי לקבוע את רמת הרשלנות כגבוהה.

באשר לטיב החבלות, הן הנאשם והן הנפגע סבלו מחבלות חמורות באיברים פנימיים, שברים בגפיים, שברים בצלעות נזקקו לעבור ניתוחים ולטיפולים רפואיים רבים. הנפגע אושפז כחודשיים בבית החולים הלל יפה, ולאחריו 4 חודשים בבית לוינשטין לשם שיקום. על אף מאמצי הטיפול, עד היום סובל הנפגע מהפגיעה הקשה וחייו השתנו מן הקצה אל הקצה – מלוחם ביחדה מבצעית וספורטאי למי שמוגבל לעבודה משרדית, אינו יכול לעסוק בענפי ספורט בהם עסק, מתהלך בצליעה עם קביים ונזקק לעזרת הזולת. כמו כן ועל אף גילו הצעיר, הוא נזקק לניתוח החלפת ברך, ניתוח אשר נדחה ככל הניתן בשל גילו.

הענישה הקבועה בסעיף 38(3) לפקודת התעבורה קובעת סנקציה של פסילת מינימום של 3 חודשים למי שגרם בנהיגתו חבלה של ממש לאחר ולכן יש לקבוע את הרף התחתון של המתחם מנתון זה (עפ"ת (חי') 4955-04-20 קולר נ' מדינת ישראל, [ניתן ביום 08.06.20, פורסם בנבו]). תקופת הפסילה הנאותה שתוטל וכן קביעת עונש בדמות מאסר או צו של"צ ייגזרו מרף הרשלנות, טיב החבלות וההשלכות על חיי הנפגע.
על כן ולאור כל האמור לעיל, בהתחשב בשיקולים האמורים ובנסיבות המקרה דנא, אני קובע כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם, הינו ממאסר הצופה פני עתיד או צו של"צ ועד מספר חודשי מאסר בפועל בודדים, לביצוע בעבודות שירות, ותקופת פסילה בין 3 חודשים ל- 30 חודשים (עניין ביטון וכן רע"פ 3972/19 קנטור גוז נ' מדינת ישראל ורע"פ 3065/19 אהרון אסלן נ' מדינת ישראל [ניתנו ביום 17.06.19, פורסמו בנבו]) לצד ענישה נלווית.

גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:
על שיקולי ענישה, עמד בהרחבה כב' בית המשפט העליון בע"פ 11699/05 סרפו נ' מ"י (23/6/08):
"מלאכת גזירת הדין קשה ומורכבת היא. היא מצריכה עריכת איזון עדין ורגיש בין שיקולי הענישה השונים, ובין נתוניו של הנאשם הקונקרטי והנסיבות שבהן נעברה העבירה, לבין שיקולי מדיניות מגוונים והצורך בהתוויית מדיניות עונשית ברורה שיש בה כדי לקדם ערכים חברתיים. מטבע הדברים, זהו אינו מדע מדויק, שהרי אין מקרה אחד זהה למשנהו, אין נאשם דומה לחברו וגם אם ניתן לעיתים להצביע על דמיון או קרבת-מה בין נסיבותיו של מקרה פלוני למקרה אלמוני, הרי שתמיד יימצא ייחוד ושוני בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובאופן שבו ראוי ליישם את השיקולים השונים על עניינו של אותו נאשם העומד בפני בית המשפט. בסופו של יום, וזאת אין לשכוח, גזירת העונש נעשית למידותיו של הנאשם הספציפי. עמד על הדברים בבהירות רבה, כדרכו, השופט (כתוארו אז) א' ברק בפרשה קודמת:
 
       "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי- המשפט" (ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 421, 434 (1979))....".

בענייננו, הנאשם בן 56, נשוי ואבא ל-7 ילדים, מתפקד באופן נורמטיבי וחיובי, כאשר מתסקיר שירות המבחן עולה שמזה 18 שנה הוא מועסק כעובד ייצור.

הנאשם אמנם לא הודה מייד וניהל הליך הוכחות אך אלה התמקדו רק בעניין טענת ההגנה אודות היעדר רצייה ואוטומטיזם אשר נדחתה. כאמור, זוהי זכותו של הנאשם לנהל את הגנתו וכך אכן עשה ואולם, בנסיבות אלה בהן אכן לא נשמעו עדי התביעה מלבד הנפגע עצמו, סבורני שאכן היה חיסכון מה בזמנו של בית המשפט וודאי שבזמנם של העדים אשר הנאשם ויתר על עדותם. חיסכון זה יקל במידת מה על עונשו של הנאשם בתוך המתחם.

הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה מזה 16 שנים ולחובתו 6 הרשעות קודמות לרבות: אי ציות לתמרור עצור, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציה במעבר חציה בבטחה, אי ציות לרמזור אדום, נהיגה שלא בכיוון החץ ועבירות מהירות, 3 מהן לאחר התאונה מושא הליך זה שבפני . מעברו התעבורתי של הנאשם ניתן ללמוד על אופן נהיגתו הן קודם לתאונה והן לאחריה. נתון זה מלמד על הסיכון הנשקף מהנאשם, על היעדר ההפנמה לחומרתן של עבירות אלה, ו עובדה זו יש לזקוף לחובתו, חרף מספר ההרשעות המועט ביחס לשנות ותק נהיגתו.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם איננו מבין את חוקי התנועה והתמרורים ולא כי הוא מזלזל בחוקים ואולם, מנתונים אלה, וודאי שלא ניתן לומר כי הנאשם הוא נהג זהיר שהתאונה איננה מאפיינת אותו.

מאז התאונה חלפו שלוש שנים. פרק הזמן הרב שחלף נגרם בחלקו על ידי הנאשם (אשר נתן מענה לכתב האישום לאחר יותר משנה), ובחלקו בשל תקופת החירום והעומס על שירות המבחן. עם זאת, לא מצאתי לנכון לתת משקל כלשהו לנתון זה לאור אופן נהיגת הנאשם מאז התאונה. כאמור, למרות גרימת התאונה וחלוף הזמן, הנאשם לא שינה את דרכי נהיגתו.

עם זאת, לא נעלמו מעיני טענות הסניגור לפיהן הנאשם אדם נורמטיבי נעדר עבר פלילי אשר הטלת מאסר עליו, יפגעו בו ובבני משפחתו.

כפי שצוין הפגיעות אשר נגרמו לנפגע ולנאשם, פגיעות קשות הן ורק בנס, לא גבתה התאונה חיי אדם.
הנאשם עצמו טען בהגנתו שמחלתו היא זו שגרמה לתאונה אך גם לו הייתה מתקבלת הטענה, הרי הנאשם הוא זה שלא נטל את תרופותיו. כך גם החלטתו לנהוג למרות העייפות בה חש ולמרות ששתה יין באירוע שבו היה. נסיבות אלה אינן מאפשרות לבית המשפט לקבל את ההמלצה להטיל על הנאשם צו של"צ.

בנוסף, ההרשעות המאוחרות לתאונה מצביעות על צורך בהצבת גבולות ברורים לנאשם ובהדגשה כי על עבירות חמורות המסכנות את משתמשי הדרך ושלומם ייענש בחומרה. עם זאת, לאור גילו של הנאשם, והיעדר עבר פלילי, כמו גם עתירת המאשימה, אינני סבור שיש אינטרס בחשיפת הנאשם לתרבות עבריינית ומשכך, איני מוצא לנכון להטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

לאחר שנתתי את דעתי לנסיבות התאונה, רמת הרשלנות, עמדת שירות המבחן, הוויתור על שמיעת עדי התביעה, החרטה והאמפתיה אותה הפגין הנאשם, מצבו הרפואי של הנפגע והשפעת התאונה עליו עד היום, באתי לכלל מסקנה כי יש לגזור את עונשו של הנאשם ברף העליון של מתחם העונש ההולם.

עניין נוסף הוא מידת הפיצוי אותו ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם. בנסיבות העניין ומבלי להקל חלילה ראש מעצם חומרת פציעותיו וחבלותיו של הנהג המעורב, אשר קרוב לוודאי יימצא את מלוא זכויותו לפי חוק הפלת"ד, אני סבור שלאור קשייו הכלכליים של הנאשם ומצבו הרפואי, יש לקחת בחשבון את ההשלכות של הטלת פיצוי בסכום שהנאשם לא יוכל לעמוד בו וקרוב לוודאי שייאלץ לעמוד בפני מסוכה נוספת – כלכלית . מסיבה זו, לא אטיל על הנאשם קנס. בנוסף, בתאונה היה מעורב רכב נוסף, כאשר התיק בעניינו של הנהג עודנו מתנהל (ת"ד 5236-09-18), כך ש גם עובדה זו משפיעה על גובה הפיצוי שיוטל על הנאשם . על כן, מצאתי לנכון להטיל על הנאשם פיצוי מידתי למרות הפגיעות הקשות שנגרמו לנפגע.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים אשר צוינו לעיל, תוך עריכת איזון בין רכיבי הענישה השונים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל למשך 4 חודשים אשר יבוצע בעבודות שירות בעירית חדרה. מאחר והמועד לריצוי תחילת עבודות השירות כפי שנקבע בחוות דעת הממונה מיום 30/6/21 חלף לו, הנאשם יתייצב לתחילת ביצוע עבודות השירות במועד החלופי שייקבע, ובמועד זה יתייצב בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות, מפקדת מחוז צפון, צומת מגידו, בסמוך לביס"ר מגידו וזאת לצורך קליטתו.

מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה, החל מהיום על עבירות של נהיגה בזמן פסילה – עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה ו/או נהיגה הגורמת תאונת דרכים שבצידה חבלות של ממש – עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 26 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית אשר רוצו זה מכבר, הפסילה תחושב מהיום וזאת ללא צורך בהפקדת רישיון נהיגה ו/או תצהיר ותרוצה במצטבר לכל פסילה אחרת ככל שקיימת ובמקרה שכזה ידאג הנאשם באמצעות ב"כ להגיש בקשה מתאימה למשרד הרישוי לצורך חישוב ביצוע הפסילות.

4. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותן עבירות שעליהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

5. פיצוי לנפגע - עד תביעה מס' 3 ברשימת עדי התביעה מר לובקוסקי אליה , בסך של 5,000 ₪. הסכום יופקד בקופת בית המשפט ויועבר ע"י המאשימה לעד תביעה מס' 3 עד ולא יאוחר מיום 13/1/22.
המזכירות תשלח העתק גזר הדין אל הממונה על עבודות השירות וכך ייעשה גם במקביל ב"כ הנאשם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ז' תשרי תשפ"ב, 13 ספטמבר 2021, במעמד הנוכחים.