הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה פ"ל 12695-03-20

לפני כבוד ה שופט אלכס אחטר

המאשימה
מדינת ישראל

ע"י בא כוחה עו"ד נופר כץ

נגד

הנאשם
עוז דובר

ע"י בא כוחו עו"ד אשר סיבוני

גזר דין

מבוא:
הנאשם הודה והורשע, לאחר שהותר לו לחזור בו מכפירתו, על פי כתב אישום ממנו עולות העובדות הבאות:
בתאריך 29.02.20 סמוך לשעה 23:25, נהג הנאשם רכב פרטי מסוג סקודה מספר 742-08-001 (להלן: "רכב א") ביציאה ממושב מאור לכביש 581 על מנת לפנות שמאלה או בסמוך לכך.
אותה עת, במקום הנ"ל, בכביש 581 ממזרח למערב, נסע רכב פרטי מסוג מזדה מספר 86-470-68 (להלן: "רכב ב") נהוג בידי ליאור מזרחי.
באותה העת, שרר מזג אויר בהיר, ללא גשם, ראות לילה טובה, תאורת רחוב פועלת, דרך שאינה עירונית, כביש חד מסלולי, דו סיטרי, צומת T, מכיוון מזרח נתיב אחד למערב, נתיב אחד פניה ימינה למושב מאור. ביציאה ממושב מאור, נתיב אחד פניה שמאלה ונתיב אחד פניה ימינה. קו הפרדה רצוף, כביש אספלט לח ממים ותקין, שדה ראיה רכב א' כשחזית הרכב בקו הצומת פתוח לשמאל למרחק 150 מטר מדוד ויותר, שדה ראיה רכב ב' פתוח עד מקום התאונה למרחק 150 מטר מדוד ויותר.
הנאשם נהג רכבו בקלות ראש, לא ציית לתמרור 302 המוצב בכיוון נסיעתו, חסם דרכו של נהג רכב ב' ופגע בו (להלן: "התאונה").
כתוצאה מהתאונה נזקקו לטיפול רפואי הנאשם ונהג רכב ב' שסבל מחבלות של ממש: קרע במעי הגס, קרע במעי הדק, קריעת כלי דם ושברים בצלעות. כמו כן, נגרם נזק לכלי הרכב ולרכוש.

העבירות בהן הורשע הנאשם הן: נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961, אי ציות לתמרור 302 – עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א –1961, התנהגות הגורמת נזק – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וחבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

בדיון אשר התקיים לפני, ביום 10.03.21, כפר הנאשם בעובדות ובעבירות המיוחסות לו בכתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות. בדיון מיום 18.07.21 הודיעו הצדדים שגובשה ביניהם הס כמה לפי ה הנאשם יחזור בו מכפירתו, יודה , יורשע והצדדים יטענו לעונש מבלי לקבל תסקיר שירות המבחן (המתחייב לנוכח גילו של הנאשם), מאחר שהמאשימה איננה מבקשת להטיל עונש מאסר.
ב"כ המאשימה נימק את עמדת המאשימה שלקחה בחשבון את גילו של הנאשם, היותו חייל בשירות סדיר, מסמכים אותם הציג ב"כ הנאשם ועמדת הנפגע. כאמור, בית המשפט נעתר להסכמת הצדדים ולבקשתם נשמעה עדות הנפגע. לאחר עדות הנפגע נדחה הדיון לטיעונים לעונש.

טיעונים וראיות הצדדים לעונש:
הנפגע העיד שהוא עדיין מקבל טיפול אורתופדי בשל פריצת דיסק, לצד טיפול נוירולוגי ופסיכיאטרי. עם זאת, העיד שהוא עצמאי, שב לעבודה וטרם נקבעה לו נכות (מאחר שעודנה מתבררת בהליך אזרחי).
הנפגע אמר ששמע שהנאשם לקח אחריות ולכן, הוא לא חושב שיש לשלוח את הנאשם למאסר. לדבריו "אני לא חושב שאדם כל כך צעיר שבצבא צריך להחמיר איתו אני אסבול עד סוף ימי אבל הוא עדיין נמצא בתחילת דרכו" (ר' פרוטוקול עמ' 3 ש' 22-24).
הצדדים טענו לעונש בדיון מתאריך 14.09.21.
ב"כ המאשימה הפנתה לעובדות כתב האישום בו הודה הנאשם וכן לעובדת היותו של הנאשם נהג חדש כאשר לחובתו הרשעה קודמת (ת/1).
ב"כ המאשימה טענה כי מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי ועד למאסר בפועל, פסילה שבין 3 חודשים ועד מספר שנים, פסילה על תנאי, קנס ופיצוי.
בנסיבות המקרה ולאחר שבית המשפט שמע את עמדת הנפגע, ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם מאסר מותנה, פסילה בפועל לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, פסילה על תנאי, של"צ, קנס ופיצוי. המאשימה סבורה שנסיבותיו האישיות של הנאשם ממקמות אותו ברף הבינוני של המתחם אולם, בהתאם לפסיקה אליה הפנתה, לאור היותו נהג חדש, בהתחשב בחומרת הפציעה של הנפגע (ת/2) וברשלנות גבוהה של הנאשם, יש לאזן את העונשים באמצעות פסילה משמעותית.

ב"כ הנאשם הפנה ללקיחת האחריות על ידי הנאשם ועל וויתור על טענות הגנה, על החיסכון בזמן השיפוטי ועל הבעת החרטה. ב"כ הנאשם סיפר שהנאשם התגייס זה מכבר. הנאשם קיבל פטור משירות צבאי בשל מחלה ממנה הוא סובל (נ/1) אך לאחר מלחמה עיקשת שניהל, הותר לו לשרת שירות צבאי משמעותי, אליו התנדב למשך 30 חודשים, במסגרתו קיבל הנאשם ממפקדו מכתב המלצה (נ/2).
ב"כ הנאשם טען שיש להתחיל את מתחם הענישה לעניין הפסילה בעונש המינימום ולקבוע אותו כמתחם שנע בין 3 חודשים לשישה חודשים, תוך שהפנה לפסיקה רלוונטית (נ/3 ונ/4).
לאור פרק הזמן שחלף מעת התאונה (כשנתיים), במהלכו לא נרשמה לחובת הנאשם כל הרשעה, ביקש ב"כ הנאשם להטיל פסילה לתקופה הקרובה לפסילה המינימלית. עוד ביקש שלא להטיל על הנאשם מאסר מותנה ולהסתפק בכל ענישה צופה פני עתיד אחרת.

הנאשם ביקש לדבר בפני בית המשפט. בדבריו, הביע חרטה כנה על התנהלותו, על גרימת התאונה ועל תוצאותיה המצערות. הנאשם התנצל וביקש את חסדיו של בית המשפט.

דיון והכרעה:
תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

לכשייקבע מתחם הענישה, יקבע בית המשפט את העונש המתאים, בתוך המתחם, אשר יוטל על הנאשם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא' לחוק.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

קביעת מתחם העונש ההולם:
בענייננו, הנאשם חזר בו מכפירתו והורשע על פי הודאתו בעבירות שאין להקל ראש בחומרתן ובנסיבות ביצוען עת לא ציית לתמרור עצור ופנה שמאלה תוך ששלל את זכות הקדימה של רכב ב' ופגע בו. בעקבות כך, נגרמה תאונה קשה.

בעבירות תעבורה ככלל, ובעבירות של תאונה הגורמת חבלות של ממש בפרט, הערך המוגן הינו שמירה על שלמות הגוף, וכן מתן תחושת בטחון למשתמשי הדרך.

על חשיבותה של ענישה מרתיעה בתאונות דרכים, בהם נגרמות חבלות ופציעות חמורות עמד בית המשפט ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל:
"תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים...לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן".

בפסיקה נקבע לא אחת, כי מרכיב חשוב ברמת הענישה בתיקי תאונות דרכים הינו תוצאות התאונה כמו גם חומרת העבירה, אולם יש לשקול גם רשלנות תורמת של הנפגע וכן נסיבות אישיות של הנאשם (ר' ת"ד(ת"א) 2659-04-14 מ"י נ' רפאל ביטון [ניתן ביום 22.1.15, פורסם בנבו] והפסיקה שהובאה שם).

באשר לחומרת העבירות, הנאשם נהג בקלות ראש, בשעת ערב, ולא שעה להוראת תמרור עצור.
הנאשם היה נהג חדש במועד האירוע והחזיק ברישיון נהיגה רק כשנה אחת טרם קרות התאונה ובעניין זה יפים דבריו של בית המשפט המחוזי תל אביב בע"פ 70237/07 אדרי נ' מ"י (ניתן ביום 14.4.08, פורסם בנבו):
"הסנגור שם דגש רב על גילו של המערער כאשר לשיטתו – הגיל במקרה זה יכול וצריך להיחשב כנסיבה חריגה שיש בה כדי לפעול לקולא. אם אמרתי שאין בטענה זו ממש אמרתי מעט מדי, ולא נתתי ביטוי הולם למשמעות הגיל. בני גילו של המערער תופסים מקום נכבד באוכלוסיית הנהגים הלא זהירים, המעורבים בתאונות, ולמרבית הצער גם בקרב אוכלוסיית הנפגעים. מהירות גבוהה, שכיחה דווקא בקרב "פלח שוק" זה כמו גם נהיגה פזיזה, לא מיומנת ולא אחראית...לא בכדי מצווה נהג חדש, על פי חוק, לנהוג לאחר קבלת רישיון הנהיגה, עוד תקופה מסוימת בליווי מבוגר, והחוק אף מגביל את מספר הנוסעים שהוא רשאי להסיע...הגבלות אלו על הנהג החדש, מטרתן לחזק ולהטמיע את חובת הזהירות בקרב הנהגים החדשים (רובם בני נוער צעירים), באופן שהתנהגות זו תושרש והם יקפידו לנהוג בצורה אחראית גם לאחר שיוסרו מעליהם הפיקוח וההגבלות".

מעיון בדברי ההסבר בהצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה אשר החילה את חובת הליווי ניתן ללמוד על "מעורבות ניכרת של נהגים חדשים בעבירות תנועה ובתאונות דרכים, 80% מתוכם צעירם למטה מגיל 24". בדברי ההסבר נכתב כי תופעה זו מוסברת "בין השאר בחוסר ניסיון, בתחרותיות המתבטאת בהעזה ונטילת סיכונים תוך בחינת גבולות היכולת של הרכב והנהג, ובהכשרה לא מספקת לנהיגה" ועל כן, נדרשים הנהגים החדשים לליווי בפועל של נהג מנוסה כך שהליך ההכשרה "יקנה לנהגים החדשים הבנה תעבורתית מעמיקה" (ה"ח הממשלה תשע"א מס' 575 עמ' 578).

לעניין מתחם הענישה הנוגע למשך הפסילה, הענישה הקבועה בסעיף 38(3) לפקודת התעבורה קובעת סנקציה של פסילת מינימום של 3 חודשים למי שגרם בנהיגתו חבלה של ממש לאחר ולכן יש לקבוע את הרף התחתון של המתחם מנתון זה (עפ"ת (חי') 4955-04-20 קולר נ' מדינת ישראל, [ניתן ביום 08.06.20, פורסם בנבו] וכן לאסמכתאות שהובאו שם). תקופת הפסילה הנאותה שתוטל וכן קביעת עונש בדמות מאסר או צו של"צ ייגזרו מרף הרשלנות, טיב החבלות וההשלכות על חיי הנפגע.
בהתחשב בנסיבות המקרה דנא, בעובדה שמדובר בכשל נקודתי ובפרט בעובדה שמדובר בבגיר צעיר בעת ביצוע העבירה, אשר כשל באירוע יחיד שאיננו מאפיין את נהיגתו, ללא שנלוו לכך עבירות נוספות דוגמת נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון או בפסילה או הפקרה לאחר הפגיעה הריני קובע שרמת רשלנותו של הנאשם נמוכה.
על כן ולאור כל האמור לעיל, בהתחשב בשיקולים האמורים ובנסיבות המקרה דנא, אני קובע כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם, הינו ממאסר הצופה פני עתיד או צו של"צ ועד מספר חודשי מאסר בפועל בודדים, לביצוע בעבודות שירות, ותקופת פסילה בין 3 חודשים ל- 30 חודשים (עניין ביטון וכן רע"פ 3972/19 קנטור גוז נ' מדינת ישראל ורע"פ 3065/19 אהרון אסלן נ' מדינת ישראל [ניתנו ביום 17.06.19, פורסמו בנבו]) לצד ענישה נלווית.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – סעיף 40יא לחוק העונשין:
הנאשם בן 19 כיום, משרת שירות צבאי בתפקיד משמעותי, וזאת על אף שקיבל פטור משירות צבאי בשל מצבו הרפואי.
למרות הפטור שקיבל, הנאשם אשר היה נחוש בדעתו להתנדב ולהתגייס לצבא, עשה מאמצים עילאיים בכדי להתקבל לשרות צה"ל.

הנאשם חסך זמן שיפוטי יקר, חזר בו מכפירתו בטרם נשמעו העדים והראיות , לקח אחריות על מעשיו והודה בעבירות המיוחסת לו בכתב האישום כמעט בהזדמנות הראשונה.

כמו כן, ממועד התאונה חלפו כשנתיים ואף פרק הזמן שחלף מהווה שיקול לקולא.

הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה מזה שלוש שנים ולחובתו הרשעה אחת קודמת מסוג ברירת משפט כך שלמעשה, עברו נקי ועל אף וותק הנהיגה הקצר, עובדה זו יש לזקוף לזכותו.

כאמור, הנאשם הינו בחור צעיר מאוד וכפי שציין הנפגע באצילותו, עתידו עוד לפניו ואין אני סבור שהאינטרס הציבורי מחייב מיצוי הדין עימו.
הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם שהמאשימה לא תעתור להטלת עונש מאסר בפועל כך שאינני נדרש לדון בהיבט זה ובנסיבות העניין, מקובלת עליי ההסכמה אליה הגיעו.
אמנם המאשימה ציינה כי מתחם הענישה כולל גם צו של"צ ואולם, לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם והתנדבותו לשירות למשך 30 חודשים חלף 24 חודשים, כאשר מלכתחילה קיבל הנאשם פטור משירות צבאי אך עשה מאמצים עילאיים כדי להתקבל לשירות צה"ל ולהתנדב, אני סבור שהנאשם מחזיר את חובו לחברה בעצם התנדבותו. משכך, לא מצאתי שיש להטיל עליו צו של"צ.

כפי שצוין הפגיעות אשר נגרמו לנפגע, פגיעות קשות הן ורק בנס, לא גבתה התאונה חיי אדם. עם זאת, יש להתחשב בעמדת הנפגע עצמו לפיה, איננו מעוניין להחמיר עם הנאשם ואיננו מעוניין שייענש, ובעדותו בפניי כי על אף היותו מטופל עד היום, שב לעבודתו ולחייו.

ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט שלא להטיל על הנאשם מאסר מותנה.
לאור הסכמת הצדדים שלא להטיל מאסר בפועל ולאור התרשמותי שלא תהיה תועלת לציבור ולנאשם במקרה זה בהטלת צו של"צ, סבורני שלא ניתן להימנע מהשתת עונש צופה פני עתיד, הן בדמות פסילה מותנית והן בדמות מאסר מותנה. זאת, על מנת להרתיע את הנאשם מלשוב ולנהוג בקלות ראש המאפיינת נהיגתם של נהגים צעירים.
בעניין זה אפנה להרשעתו הקודמת של הנאשם שעניינה סטייה מנתיב הנסיעה תוך הפרעה לתנועה, כך שאני סבור שיש להציב בפני הנאשם גבול מרתיע.

לאחר שנתתי את דעתי לנסיבות התאונה, שכאמור לא בוצעה בליווי עבירות חמורות נוספות בהן למרבה הצער בית המשפט נתקל חדשות לבקרים, לרמת הרשלנות, לעמדת הנפגע, לגילו הצעיר של הנאשם וכן לקבלת האחריות בהזדמנות הראשונה, באתי לכלל מסקנה כי יש לגזור את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים אשר צוינו לעיל, תוך עריכת איזון בין רכיבי הענישה השונים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי לתקופה של 2 חודשים למשך 2 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה על עבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או גרימת תאונת דרכים שבצידה חבלות של ממש, עבירות לפי סעי פים 38(3) לפקודת התעבורה ו/או סעיף 67 לפקודת התעבורה.

אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים ללא ניכוי משך תקופת הפסילה המנהלית בת 60 ימים אשר רוצתה זה מכבר, הנאשם יפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 28/11/21 שעה 11:00 ויקבל כנגד זאת אישור הפקדה מתאים.

3. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותן עבירות שעליהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

4. קנס בסך 1,000 ₪ וזאת לאור העובדה כי מדובר בנאשם שהינו חייל בשירות סדיר, הקנס ישולם עד ולא יאוחר מיום 31/1/21 שעה 11:00.

5. הנאשם ישא בפיצוי נפגע העבירה מר ליאור מזרחי, בסך 3,500 ₪. הסכום יופקד במזכירות בית המשפט וזאת באמצעות 7 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 28/11/21 ובכל 28 לכל חודש עוקב שאחריו, ויועבר למר מזרחי בהתאם לפרטי חשבון העו"ש שימסרו למזכירות ע"י המאשימה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"ב, 27 אוקטובר 2021, במעמד הנוכחים.