הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה גמ"ר 3520-04-20

לפני כבוד ה שופט אלכס אחטר

המאשימה
מדינת ישראל

ע"י בא כוחה עו"ד דורית לוי פרנק

נגד

הנאשם
אחמד אגבריה

ע"י בא כוחו עו"ד מוחמד מסארווה ועו"ד מועתז ליב נאוי

גזר דין

כתב האישום:

הנאשם הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, לאחר שחזר בו מכפירתו, וזאת טרם שמיעת הראיות .

כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 09.01.19 שעה 10:38 או סמוך לכך, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג טויוטה הייאס מספר רישוי 87-821-66 (להלן: "הרכב") בכביש 6 מכיוון דרום לצפון, סמוך לפני מחלף עירון (להלן: "הכביש"), כשהוא מסיע ברכב עוד 8 נוסעים נוספים – שני נוסעים ישבו ליד הנאשם, שלושה בספסל מאחורי הנאשם ושלושה בספסל האחורי.
הכביש במקום הינו דרך שאינה עירונית, כביש אספלט יבש ברובו ותקין, תלת נתיבי בעל שוליים סלולים. בכיוון נסיעת הנאשם, לפני התאונה, קיים בכביש עיקול ימינה. שדה הראיה פתוח לפנים למרחק של 200 מ' מדוד.
משהגיע הנאשם לק"מ 183.4 בכביש, כשהוא נוהג בנתיב האמצעי, סטה הנאשם ימינה מנתיב נסיעתו, ירד לשוליים הימניים של הכביש המשיך וירד לשטח הכורכר, המשיך וירד לתעלה, בהמשך התהפך הרכב על דופן שמאל ואחר כך על דופן ימין עד שהרכב נעצר על גלגליו (להלן: "התאונה").
עובר לתאונה נסע הנאשם במהירות שלא פחותה מ – 111 קמ"ש.

כתוצאה מהתאונה:
מג'די אגבריה יליד 1993 (להלן: "המנוח") אשר ישב ברכב מאחורי הנאשם ומותו נקבע במקום.
ג'מאל אגבריה אשר ישב מימין למנוח, נחבל חבלות של ממש ונגרמו לו שבר עם תזוזה בסקפולה מימין, שבר באספקט אחורי של צלע 2 מימין, שברים בשני מקומות בצלעות 3,4,5,6 מימין עם תזוזה, המטומה ובועות אוויר ברקמה רכה מסביב ובכף רגל ימין נגרמו לו שברים בשני מסרקים. ג'מאל אושפז בבית החולים רמב"ם מתאריך 09.01.19 ועד לתאריך 14.01.19 טופל, עבר קיבוע גבס ברגל והיד קובעה עם מתלה כתף.
מוחמד אגבריה נחבל ונגרמו לו סימן חבלה על גשר האף ורגישות במישוש בצלעות משמאל. מוחמד אושפז מתאריך 09.01.19 עד לתאריך 11.01.19.
אברהים ג'בארין נחבל ונגרמו לו פצעים בפנים.
נביל אגבריה נחבל חבלה של ממש ונגרמו לו חתך רוחבי עמוק בקרקפת, חתך קטן על פני גשר האף ולא ניתן היה לשלול שבר בעצמות האף. נביל אושפז מתאריך 09.01.19 עד לתאריך 11.01.19.
אחמד מחאמיד נחבל, נגרמה לו נפיחות בגשר האף ולא ניתן היה לשלול שבר בעצמות האף. אחמד אושפז מתאריך 09.01.19 עד לתאריך 10.01.19.
מוחמד אבו מנסור נחבל ונגרמה לו חבלה באזור עינו הימנית ללא ממצא. מוחמד אושפז מתאריך 09.01.19 עד לתאריך 11.01.19.
הנאשם עצמו נחבל, נגרמו לו כאבים באזור כתף ימין וכן הגבלה קלה בתנועה. הנאשם אושפז מתאריך 09.01.19 עד לתאריך 11.01.19.

התאונה, מותו של המנוח, החבלות לשאר הנוסעים ברכב והנזקים לרכב נגרמו בשל נהיגתו הרשלנית של הנאשם אשר התבטאה בכך שנהג ברכב ללא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו, סטה ימינה מנתיב נסיעתו, ירד לשוליים הימניים, ולא האט בהדרגה או עצר שם. הנאשם איבד שליטה ברכב, המשיך וסטה ימינה עד שנפל לתוך תעלה והתהפך. כמו כן, נהג באי אכפתיות, בקלות ראש, ובחוסר זהירות ולא כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות המקרה.

הנאשם כאמור הודה והורשע בעבירות גרימת מוות ברשלנות – עבירה לפי סעיפים 40+64 לפקודת התעבורה (נח) תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), סטייה מנתיב – עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") וגרימת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה.

הסדר הטיעון
לאחר מספר דחיות שניתנו לבקשת ב"כ הנאשם, בתאריך 26.11.20 כפר הנאשם באחריותו לתאונה ולגרימת מות המנוח. לדברי באי כוחו: " הנאשם מודה בנהיגה בזמן ובמקום, טוען שהכביש לא היה יבש מדובר ביום גשום, הנאשם טוען שהוא לא זה שגרם לסטייה ימינה מנתיב נסיעתו הוא לא נהג מעל המהירות המותרת בכביש של 120 קמ"ש הוא נהג כדין. הנהג איבד שליטה על הרכב כתוצאה משמיעת פיצוץ שלא ידוע מה מקורו. ייתכן שמדובר בשלולית מים באמצע הכביש שהרכב עבר אותה והנאשם סבר שמדובר בקול של פיצוץ. באשר לתוצאות התאונה, אנו טוענים שמותו של המנוח אגבריה לא נגרם כתוצאה מהתאונה, אין חוות דעת בתיק שקובעת שיש קשר סיבתי בין מותו של המנוח לתאונה, על פי העדויות המנוח עף מהרכב לא ברור אם היה חגור אם לאו, אם המוות שלו נגרם כתוצאה מהתאונה עצמה או לאחר מכן. הנאשם מודה בגרימת חבלות של ממש ביחס ליתר יושבי הרכב." בהתאם לכפירה זו, נקבע התיק לשמיעת הוכחות.

ואולם, בתאריך 22.02.21 בטרם התקיים דיון ההוכחות, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. במסגרת ההסדר יחזור בו הנאשם מכפירתו, יודה ויורשע, עניינו יופנה אל שירות המבחן לקבלת תסקיר ואל הממונה על עבודות השירות והצדדים יעתרו במשותף להשתת עונש מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, שיבוצע בעבודות שירות. עוד הוסכם כי הצדדים יטענו באשר ליתר רכיבי הענישה באופן חופשי.
בהתאם להסכם, התרתי לנאשם לחזור בו מכפירתו, הנאשם הודה והורשע.

בתאריך 17.08.21 התייצב הנאשם בפני הממונה על עבודות השירות וזאת לצורך עריכת ראיון התאמה והשמה ונמצא כשיר לנשיאת עונש המאסר בעבודות שירות. הומלץ כי העבודות יבוצעו בתחנת משטרת אום אל פאחם.

בתאריך 09.09.21 הוגש תסקיר מאת שירות המבחן.
מהתסקיר עולה כי הנאשם, בן 32 נשוי ואב לשלושה ילדים בני 4-10, עובד כמנהל עבודה בחברה בבעלותו בפרויקטים של בניין. הנאשם סיים 12 שנ"ל ומחזיק בתעודת בגרות חלקית.
לאחר סיום לימודיו החל לעבוד בתחום הבניין כפועל בניין בעסק של אביו והתקדם לתפקיד מנהל עבודה. במשך שנים עבד בחברות שונות עד שלפני מספר חודשים החל לעבוד כעצמאי. מעסיקו העידו עליו כאיש עבודה מקצועי, אחראי, ישר ואמין השומר על בטיחות העובדים באתר.
הנאשם שיתף במורכבות עמה הוא ומשפחתו מתמודדים לאור העובדה שהמנוח, שעבד תחת הנאשם, היה בן דודו (בן אחיה של אמו), ודודו הוא חברו הקרוב של אבי הנאשם. הנאשם מסר שפוגש את דודו (אבי המנוח) מדי שבוע ומצוי איתו בקשר קרוב. עוד תואר יחסו האצילי של הדוד, המבקש מהנאשם להמשיך בחייו, תוך שהנאשם נוטל על עצמו תפקידי סיוע לדוד, על מנת למלא את תפקיד המנוח. למרות זאת, הנאשם חש תחושה כבדה של אשמה וצער.
הנאשם הציג תצהיר מאת הורי מהנוח שהעיד על קשר קרוב בין המנוח והנאשם העולה לכדי קשר של אחים.
הנאשם עזר ותמך למנוח ותכנן לעזור לו בבניית בית מגוריו.
לאחר פטירת המנוח, הנאשם הסתגר בביתו ונכנס למצב דכאוני שכמעט הוביל לפרידה מאשתו. הנאשם היה אדם שמח ולאחר התאונה נהיה מנותק חברתית, מתבודד ומסתגר בביתו. הורי המנוח ביקשו לבטל את כתב האישום ולא להעניש את הנאשם, מאחר שלתחושתם הוא כבר מתמודד עם עונש כבד והם אינם מעוניינים שימשיך לסבול.
הנאשם נעדר עבר פלילי ומחזיק ברישיון משנת 2007 אולם לחובתו 5 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה הכוללות התנהגות ללא זהירות בדרך ומהירות. כמו כן, לנאשם תיק פתוח בגין נהיגה ללא חגורה.
למרות זאת, הנאשם תופס עצמו כנהג זהיר ושקול המקפיד על בטיחות בנהיגה. מסר שמאז התאונה חדל מלהסיע את העובדים לאור האחריות הכבדה לתחושתו.

הנאשם התייחס לתאונה ומסר שהיה יום גשום והוא חש עייפות אך במהלך הנהיגה שמע קול פיצוץ, הרכב סטה ימינה והוא איבד שליטה עליו והתהפך. הנאשם חש אשמה על כך שהתאונה קרתה כאשר הוא נוהג והכיר באחריות המוטל עליו. הנאשם תיאר את התאונה ואת המראות הקשים, ביניהם של בן דודו המנוח ואמר שמראות אלו חוזרים אליו שוב ושוב.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתייסר על תוצאות התאונה אך נוטה לייחס את אובדן השליטה לפיצוץ.

הנאשם הגיש דוח פסיכיאטרי בו צוין כי הוא סובל מהפרעה הסתגלותית עם תסמינים דיכאוניים בינוניים ותסמינים פוסט טראומתיים רבים. עם זאת, הנאשם סיים טיפול וכיום כבר לא נמצא בטיפול.
שירות המבחן התרשם כי מעבר לתחושת האשמה כנהג, הנאשם חווה אבל אישי לנוכח חסרונו של המנוח בחייו אותו הוא מרגיש מדי יום. עוד התרשם כי תוצאות התאונה לכשעצמן נחוו באופן מציב גבול ומרתיע וכי הסיכון הנשקף מהנאשם נמוך בכל הקשר.

לאור האמור, המליץ שירות המבחן על שילוב הנאשם בקבוצה טיפולית ייעודית, הטלת ענישה שתאפשר הטלת צו מבחן לשנה וקביעת עונש מאסר בפועל שיבוצע בעבודות שירות, כפי שגובש בהסדר הטיעון.

טיעוני הצדדים לעונש:
ביום 03.10.21 טענו הצדדים לעונש.
ב"כ המאשימה הגישה את גיליונו התעבורתי של הנאשם (ת/1) והפנתה לעובדות כתב האישום.
היא ציינה כי בתיק גובש הסדר טיעון שיכלול עבודות שירות למשך 6 חודשים הן לאור עמדת משפחת המנוח והן לאור מצבו הרפואי והנפשי של הנאשם עצמו, אשר פנה לקבלת טיפול. עם זאת, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, הנאשם עדיין מחזיק בעמדה הגנתית ותולה את הסיבות לתאונה בכשל מכני ברכב חלף העובדה שהיה גשום והוא נהג עייף.
ב"כ המאשימה טענה שעל אף שמדובר ברשלנות בדרגה נמוכה, הרי שהתאונה גרמה למותו של אדם ולפציעתם של אנשים נוספים. לכן, לאור הערך המוגן של שלמות הגוף והצורך להעלות את רמת הבטיחות בכבישים, כאשר אדם נוהג ולא עוצר חרף מזג אוויר גשום ועייפותו, יש להטיל פסילה משמעותית בטווח של 8-15 שנים, לצד ענישה נלווית, כפי שנקבע בפסיקה רלוונטית (ת/2). לאור רף הרשלנות עתרה ב"כ המאשימה למקם את הנאשם בתחתית מתחם זה.

ב"כ הנאשם הגיש תצהיר של הורי המנוח (נ/1), הערכה פסיכיאטרית בעניין הנאשם (נ/2) וסיכום אשפוזו (נ/3).
ב"כ הנאשם ביקש אף הוא לכבד את ההסדר שגובש וציין כי המחלוקת קיימת לעניין משך הפסילה. עוד הפנה לכך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הביע חרטה כנה, הכיר באשמתו והוא סובל יום יום מתוצאות התאונה ופטירתו של המנוח אשר היה בן דודו וחברו הקרוב.
ב"כ הנאשם ציין כי לפי הפסיקה אליה הם מפנים (נ/4), מתחם הענישה לעניין הפסילה שונה וגם ממתחם זה הם מבקשים מבית המשפט לחרוג בשל שיקולי שיקום. יתרה מכך, כאשר המאשימה עצמה טוענת כי רף הרשלנות של הנאשם נמוך, לא ניתן להטיל פסילה למשך 8 שנים מקום שבחוק נקבעה פסילת מינימום למשך 3 שנים.
לטענתו, הנאשם נהג ותיק וזהיר ללא עבירות קודמות דומות בתוצאתן שהחליט להפסיק ולהסיע את עובדיו ובכך גם הקטין את הסיכון להישנות העבירות. פסילה לתקופה ממושכת תפגע בפרנסתו של הנאשם. לבסוף, ב"כ הנאשם ביקש להוסיף ולהטיל על הנאשם צו מבחן וזאת כדי להקל במידת מה על משך הפסילה.

הנאשם אמר שהמנוח היה חברו וכמו אחיו מאחר שגדלו ביחד. עוד אמר שהוא בקשר טוב עם משפחת המנוח והוא השתנה בעקבות התאונה וכעת הוא אדם זהיר. הנאשם ציין שהוא מפרנס יחיד, יש לו פרויקטים של בנייה והוא מעסיק עובדים רבים.

דיון והכרעה:
תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

לכשייקבע מתחם הענישה, יקבע בית המשפט את העונש המתאים, בתוך המתחם, אשר יוטל על הנאשם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא' לחוק.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

בענייננו, בעבירות תעבורה ככלל, ובעבירות של גרם מוות ברשלנות בפרט, הערך המוגן הינו שמירה על קדושת החיים, וכן מתן תחושת בטחון למשתמשי הדרך. בעניין זה, ראו דבריו של כב' השופט, אברהם אליקים, סגן נשיא, בבית משפט המחוזי בחיפה בגזר דין שניתן בת"פ 43073-11-13 מדינת ישראל נ' סלים זובידאת [(ניתן ביום 14.9.16, פורסם בנבו)] וכן ההפניות לפסיקה הרלוונטית.
בפסיקה נקבע לא אחת, כי הענישה בעבירה בה הורשע הנאשם היינו, גרימת מוות ברשלנות, צריכה לשקף ולתת ביטוי לקדושת חיי אדם אשר על לא עוול בכפו קיפח את חייו (ע"פ 287/13 פלונית נ' מ"י [ניתן ביום 16.6.13, פורסם בנבו]) וכי אמת המידה המרכזית לגזירת הדין היא מידת הרשלנות המיוחסת לנאשם, אשר בעטיה נגרמה התאונה, שהובילה בסופו של דבר לקיפוח חיי אדם (ראו בע"פ 6755/09 אלמוג נ' מ"י, תק-על 2009(4), 3475).

בענייננו, כפי שנטען על ידי המאשימה, אני קובע כי דרגת רשלנותו של הנאשם הייתה ברף הנמוך. הנאשם נהג במהירות המותרת בחוק ואמנם סטה מהנתיב, אך לא נשללה הטענה כי סטיה זו נגרמה על ידי הנאשם כתוצאה משמיעה של פיצוץ. כאמור, המאשימה טענה שיש לייחס לנאשם רשלנות נמוכה ולא מצאתי שיש לחרוג מכך.

בפסיקה נקבע לא אחת כי נוכח הקטל המשתולל בדרכים, אין מנוס מלהעדיף את גורם ההרתעה בענישה והגנה על האינטרס הציבורי על שלום הציבור, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם וגם אם מדובר בנאשם שעד למועד ביצוע העבירה והרשעתו בה ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין (ר' עניין זובידאת) וכל זאת באין גורם מניעה אחר.

בעניינו, באשר לתקופת המאסר, הצדדים הסכימו לתקופה של 6 חודשי מאסר בפועל לביצוע בעבודות שירות ומכאן שאינני נדרש לקביעת מתחם העונש ההולם ברכיב זה. עם זאת, עיון בפסיקה מגלה כי בתי המשפט הן השלום והן המחוזי כערכאת ערעור, קבעו מתחם עונש הולם למעשי העבירות בהן הורשעה הנאשם ברכיב הפסילה בפועל לתקופה של בין 3 שנים (עונש המינימום לעבירת גרם מוות ברשלנות) ל- 14 שנים.

ברור שאין מקרה אחד זהה למשנהו, אך משהורשע אדם בעבירה של גרימת תאונת דרכים אשר בצידה תוצאה קטלנית – מותו של אדם, על בתי המשפט ליתן לכך ביטוי עונשי מוחשי. עם זאת, הרתעת הציבור אינה חזות הכול ו"יש לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות ונסיבותיו האישיות של הנאשם כאינדיבידואל ולאזן בצורה ראויה ביניהן לבין מדיניות הענישה האמורה" (עפ"ת (חי') 1267-05-16 חיזגילוב נ' מ"י [ניתן ביום 29.6.16 [פורסם בנבו]).

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – סעיף 40יא לחוק העונשין:
הנאשם בן 32, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים, מנהל עבודה בחברה בבעלותו ולטענתו, מפרנס יחיד.
הנאשם מתפקד באופן נורמטיבי וחיובי, נוהג משנת 2007 ולחובתו 5 הרשעות קודמות רובן ככולן מסוג ברירת משפט ושתי הרשעות קודמות שהתיישנו זה מכבר.

הנאשם חסך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של העדים, לקח אחריות על מעשיו, על אף שהיה סבור ששמע פיצוץ שאת מקורו לא ידע, והודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. מצאתי כי דבריו האחרונים של הנאשם כנים, אמתיים והוא אכן חווה את האירוע הטרגי בצורה ובאופן יום יומי אף ללא קביעות בית המשפט בתיק זה, כפי שמתבטא בסיכום הטיפול שקיבל (נ/2) ובתסקיר שירות המבחן.

לכך יש להוסיף כי המנוח היה בן דודו של הנאשם, חברו הקרוב ולכן הנאשם נושא בסבל מיוחד ונוסף ורואה מדי יום ביומו את סבלה של משפחתו בשל האובדן של המנוח ובשל ההשפעה על הנאשם, כך שהנאשם משלם מחיר נוסף וכבד עבור מעשיו. כאמור, המנוח היה חברו הקרוב של הנאשם וניכר כי הוא מתקשה להתמודד עם היעדרו כפי שאף הוצהר על יד משפחת המנוח (נ/1).
בנסיבות אלה, יש לתת משקל גם לעמדת משפחת המנוח אשר באצילותה הרבה ביקשה שלא להעניש את הנאשם.
מנגד, בתאונה נגרמו חבלות גם לנפגעים נוספים ואולם, המאשימה לא העידה אותם ולא הגישה כל מסמך רפואי עדכני אודותיהם ואף לא התייחסה למצבם ועמדתם בטיעוניה.

בענייננו הצדדים הסכימו על הטלת עונש מאסר שניתן לבצעו בעבודות שירות והנאשם נמצא מתאים לכך על ידי הממונה על עבודות השירות. סבורני כי זהו העונש ההולם לנאשם, אדם נורמטיבי, אב לילדים קטנים אשר חטא ברף רשלנות נמוך בעקבות מעשה רגעי ונקודתי. בעניין זה מצאתי להפנות לדברים שנכתבו בע"פ 41013-04-13 מיכל כרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]:

"הערתי הראשונה היא כי לטעמי בעבירות של רשלנות, גם כשתוצאתן חמורה, יש לצמצם בשימוש בעונש המאסר, עונש שיש לשמרו לנאשמים בעלי דפוסי התנהגות עבריינים מובהקים. לכן סבור אני כי בעבירות רשלנות ככלל, יש לגזור עונשי מאסר במקרים בהם מדובר בנאשם בעל עבר פלילי, או במקרים של רשלנות חמורה, או במקרים בהן הייתה הרשלנות על רקע של ניסיון להעצים רווח כלכלי... במקרה בו ניצבת בפנינו נאשמת ללא עבר פלילי שרשלנותה באה לידי ביטוי בטעות של שיקול דעת שמשכה כהרף עיין סבור אזי יש לצמצם את השימוש בעונש המאסר שאין לו תכלית של ממש ופגיעתו בנאשם אינה מידתית ביחס לתועלת החברתית שבענישה. הערתי השניה מתייחסת לרכיב "הרתעת הרבים" שבמסגרת הנתונים הנשקלים לעניין ענישה. חברתי עמדה על הקושי שביישום מונח זה והחלתו בכל מקרה ומקרה, ובמיוחד במקרה שבפנינו. שותף אני להערותיה. בכל מקרה נראה כי בעבירות תעבורה, לרבות אלו שתוצאתן קטלנית, דווקא פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת תשיג את תכליות הענישה, הן בדרך של הגנת הציבור מפני הנהג הרשלן והן בדרך של הרתעת הרבים מפני נהיגה רשלנית."

הנאשם העומד בפניי, מתפקד באופן נורמטיבי וזוהי הסתבכותו הראשונה. הנאשם ביוזמתו השתתף בטיפול לאחר התאונה, ב"כ הנאשם ביקש להוסיף צו מבחן במסגרתו ייקח הנאשם חלק בטיפול במסגרת שירות המבחן, ולאור השפעת התאונה על הנאשם כמו גם עברו הנקי, ניתן להתרשם כי הסיכון הנשקף מהנאשם להישנות העבירות נמוך, כפי שאף נכתב בתסקיר.

אם כן, שיקול דעתו של בית המשפט בעת קביעת העונש הראוי, לעבירות בהן הורשע הנאשם מורכב ממערכת שיקולים רחבה אשר לוקחת בחשבון את תוצאות התאונה ונסיבותיה וכן את נסיבותיו של הנאשם, סיכויי שיקומו (שיקום אינו בהכרח שילוב הנאשם בתוכנית טיפולית) ואת האינטרס החברתי שבענישה.

כפי שצוין לעיל, בין הצדדים גובש הסדר טיעון וזאת ביחס לעונש המאסר והינו תוצר של משא ומתן אשר התנהל בין הצדדים ובמסגרתו נלקחו בחשבון נסיבות התאונה וקרבתו של הנאשם למנוח כפי שפורטו על ידי ב"כ המאשימה. על כן, אינני רואה מקום נוסף ללקיחת נסיבות אלה פעם נוספת בעת גזירת העונש מה גם, שהנאשם הודה בכתב האישום ככתבו וכלשונו.

שמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי בכובד ראש את נימוקיהם ומצאתי את ההסדר שגובש ביניהם סביר ומתאים למתחם הענישה ההולם. לאחר שנתתי את דעתי לנסיבות התאונה, לרף הרשלנות הנמוך שנטען על ידי הצדדים ולנתוניו האישיים של הנאשם, באתי לכלל מסקנה כי יש לגזור את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.
עם זאת חשוב לציין כי לא נעלמו מעיני תוצאות התאונה. המנוח קיפח את חייו לאחר שחזר ממקום עבודתו. סבורני כי תוצאה עגומה זו יכולה הייתה להימנע לולא אותה רשלנות רגעית של הנאשם, אשר יאלץ להתמודד מידי יום ביומו במשך כל חייו, עם תוצאות אירוע זה, הן כאדם שגרם למותו של המנוח והן כבן משפחתו כמו גם הוריו ואחיו של המנוח אשר איבדו את יקירם.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים אשר צוינו לעיל, באתי לכלל מסקנה כי במקרה זה יש למקם את הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם, ועל כן אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל למשך 6 חודשים אשר יבוצע בעבודות שירות בתחנת משטרת אום אל פחם. הנאשם יתייצב לתחילת ביצוע עבודות השירות ביום 08.11.21 בשעה 08:00 ביחידת ברקאי - עבודות שירות, שלוחת צפון, סמוך לביס"ר מגידו וזאת לצורך קליטתו.

מוסבר לנאשם כי במידה ולא יקיים את תנאי ההעסקה כדין או במידה ובמהלך ביצוע עבודות השירות יפתח נגדו תיק נוסף, יכול ותוגש בקשה להפקעת עבודות השירות ובמקרה שכזה עניינו יוחזר לבית המשפט לצורך מתן גזר דין חדש ולא מן הנמנע שיתרת תקופת ריצוי עבודות השירות תרוצה במאסר בפועל של ממש.

מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום על עבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או גרימת מוות ברשלנות , עבירות לפי סעיפים 67 ו/או 64 + 40 לפקודת התעבורה.

אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 40 חודשים בניכוי 90 ימי הפסילה המנהלית אשר רוצתה זה מכבר . הנאשם יפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 1/12/21 וכנגד כך יקבל אסמכתא מתאימה.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותן עבירות שעליהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

הנאשם יעמוד בפיקוח שירות המבחן במסגרת צו מבחן למשך 12 חודשים מהיום.
מובהר לנאשם כי אם לא יעמוד בצו המבחן, יוחזר עניינו לדיון בבית המשפט ודינו ייגזר מחדש.

קנס בסך 2,500 ₪ אשר ישולם במזכירות בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 31/1/22.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין אל הממונה על עבודות השירות ואל שירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ב, 01 נובמבר 2021, במעמד הנוכחים.