הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע בא"ש 8722-12-19

בפני
כבוד ה שופטת איילת גרבי

מבקש

דוד מרק פחימה

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

1. זו החלטה בבקשת המבקש להורות על ביטול איסור השימוש ברכבו כפי שהוחלט עליו ביום 22.12.19.

למבקש ניתן דוח בגין ביצוע לכאורה של עבירה בניגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה.

טענות הצדדים
2. בהתאם לאמור בבקשה, לא בוצע הליך תקין לפני הקצין הפוסל ועל כן צו הפסילה בטל מעיקרו.
לגופו של עניין טוען המבקש כי העמיס על רכבו בשני מקומות סחורה במשקל כולל של 1,969 ק"ג, בהתאם לשתי חשבוניות אשר צורפו לבקשה , ובהן פרוט של משקל הירקות שהועמס בכל הזדמנות (חשבונית אחת הצביעה על משקל של 680 ק"ג וחשבונית נוספת על משקל של 1,289 ק"ג).
בסה"כ משקלו הכולל של הרכב יחד עם הסחורה שהועמסה עמדה על 4,579 ק"ג.

עוד טען המבקש כי ביקש להציג לשוטר את החשבוניות בגין משקל הסחורה שהעמיס על רכבו, ואולם השוטר סרב , כמו כן ביקש לצלם את הליך הבדיקה אשר נראה בעיניו בעייתי באשר לאופן ביצוע השקילה וסורב. יתרה מ כך לא ניתנה לו האפשרות לטענתו לצפות בתוצאת המדידה שביצע השוטר.
עוד טען ב"כ המבקש כי לא יתכן שהמבקש נעצר בשעה 08:15 ותעודת עובד הציבור לאחר שקילה הושלמה כ-4 דקות לאחר מכן , שכן מדובר בהליך אשר אמור לארוך זמן רב יותר.

ב"כ המבקש הפנה להחלטת כב' השופט ואגו בע"ח 21380-09-18, וציין כי בהתאם להחלטה זו על אף שאין חובת ביצוע שימוע לנהג בעבירות של חריגה ממשקל, הרי שהחלטת שוטר כמוה כהחלטה במעמד צד אחד, ועל כן לבית המשפט שיקול דעת רחב יותר בעת הדיון בבקשה זו.
עוד טען המבקש כי לא נחקר על תצהירו, על אף שטענה ב"כ המשיבה בעת הדיון כי בידי המשיבה צילומו של כל האירוע ותיעודו במצלמת גוף, והיא אף צפתה בסרטון אתמול , המבקש לא עומת עם האמור בתצהירו.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כאמור כי האירוע כולו תועד במצלמת גוף וצולם, וכי המבקש חרג ב-18% מהמשקל המותר של הרכב , והפנתה לעברו התעבורתי של המבקש.

דיון והכרעה
3. כפי שציין ב"כ המבקש, אכן בע"ח 21380-09-18 בעניין מ"י נ. מסעאד עבודות צנרת ועפר בע"מ ציין בית המשפט המחוזי כי המשקל שיש להחלטה מנהלית, ככל שכך יש להגדירה, הוא מינימלי. בית המשפט הבהיר כי אמנם אין חובה בעניין זה (קרי החלטה על השבתה שיפוטית של רכב בעבירות של חריגה ממשקל) לקיים שימוע לפני מתן הודעת איסור השימוש , אך אין ספק שהרשות המחליטה רשאית לשמוע את טיעוני מי שנפגע ממתן הצו, או על משכו. כאשר לא נעשה שימוש, בזכות, ובאותה רשות, אם כי לא החובה, לקיים שימוע, הרי, ההחלטה על מתן צו האיסור נעשית בלא שמיעה ובחינה של טענות בעל הרכב שהצו מופנה כלפיו.

במצב דברים זה של החלטה מנהלית שהיא לחלוטין "במעמד צד אחד", קשה לדבר על בחינה של סבירות ההחלטה במובן המקובל במשפט המנהלי.

4. בית המשפט סבר עוד כי סמכותו של בית המשפט לבחון את ההחלטה בדבר איסור השימוש ברכב היא סמכות נרחבת של שיקול דעת, הרבה מעבר לבדיקה בכלים מנהלים של סבירות החלטת השוטר.
המחוקק הבהיר היטב שבית המשפט רשאי לפעול לפי הסמכות בסעיף 57ב(ג) בנסיבות אחרות, שאינן מפורטות וממוקדות ולא נקבעה רשימה סגורה של נסיבות אלה.
על כן קבע בית המשפט המחוזי כי הוראת סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה, העוסקת בדיון ובהחלטה בבקשה המוגשת לביטול או צמצום הודעת איסור השימוש, מכוו נת את בית המשפט לבדיקה "דה נובו" של המט אריה, ולקביעה שיפוטית, האם מוצדק או לא מוצדק לאסור השימוש ולאיזו תקופה.

5. בענייננו כאמור חומר הראיות כולל את דוח השקילה ומסמכי הכיול המצביעים על חריגה לכאורה של 18% מהמשקל המותר של הרכב בו נהג המבקש.

עיון בחומר הראיות מעלה כי אין תיעוד לטענות המבקש או למסמכים שהיו בידו ואשר הצביעו על כך כי משקלו הכולל של הרכב כולל הסחורה שהועמסה עליו , איננו חורג ממשקלו המותר של הרכב. כל שנרשם מפיו של המבקש בפרק "דברי מקבל הדוח" הוא כי המבקש בטוח כי לא העמיס את המשקל אשר צוין על ידי ה שוטר.

עוד טען כאמור המבקש כי ביקש בעת שנתפס להציג לשוטר את המסמכים שהיו בידו והדבר נמנע ממנו, כמו כן לא ניתנה לו האפשרות לטענתו לצלם את הליך השקילה, וגם לא ניתנה לו האפשרות לצפות בתוצאת השקילה.

כלל טענותיו אלה של המבקש לא באו לידי ביטוי בחומר הראיות.

6. כפי שציין בית המשפט המחוזי, למעשה החלטת השוטר על איסור השימוש ברכב ניתנה במעמד צד אחד ו מבלי לשמוע ומבלי ליתן משקל כלשהו לטענות המבקש, כפי שהן מובאות היום בפני בית המשפט.

המסמכים שהציג המבקש במהלך הדיון היום מצביעים כאמור על כך כי לכאורה לא היתה חריגת משקל מהמשקל המותר ברכב בו נהג המבקש. יתרה מכך, כפי שציין ב"כ המבקש, המבקש צרף לבקשתו תצהיר המאמת את טענותיו ואת המסמכים שהציג בפני בית המשפט, ואולם לא נחקר בגין תצהירו זה , ועל כן טענותיו מוחזקות לפחות בשלב זה כטענות שלא נסתרו.

בנוסף לכך, ב"כ המשיבה ציינה בעת הדיון כי האירוע כולו צולם באמצעות מצלמת גוף של השוטר ואולם לא נמצא בחומר הראיות כל תיעוד לכך כי האירוע צולם באמצעות מצלמת גוף (כמובן מבלי להטיל ספק בדברי ב"כ המבקשת), וכאמור כפי שציין ב"כ המבקש, המבקש לא עומת עם טענותיו בתצהירו שצורף לבקשה, במיוחד לאחר שב"כ המבקשת טענה כי צפתה בצילום האירוע, אשר כאמור צולם על ידי השוטר באמצעות מצלמת גוף.

7. בנסיבות אלה אני סבורה כי בשלב זה קיים כרסום בקיומן של ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למבקש , באופן המצדיק קיצור תקופת איסור השימוש.
באשר למסוכנות המבקש, אין מחלוקת כי מדובר בעבירה מסוכנת כפי שציינה ב"כ המשיבה, כאשר זו מתקיימת ואכן נהג רכב כבד מעמיס על רכבו משקל מעבר למשקל המותר על פי חוק ועל פי רישיון הרכב.

8. יחד עם זאת, בענייננו עברו התעבורתי של המבקש – אשר כאמור מקצועו הוא נהג רכב כבד, איננו מכביד כלל. מדובר במבקש אשר מחזיק ברישיון משנת 1980 ולחובתו בסה"כ 30 הרשעות קודמות, מרביתן מסוג ברירת משפט, ולמעשה אין בעברו של המבקש ולו עבירה אחת שעניינה עבירת משקל או אורך חריג.

בנסיבות אלה אני סבורה לנוכח כל האמור לעיל כי יש להורות על קיצור תקופת איסור השימוש והעמדתה על 12 יום.

רישיון הרכב והרכב שמספרו 3225911 יוחזר למבקש בכפוף לתשלום הוצאות האחסון.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' טבת תש"פ, 30 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.