הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע בא"ש 53-10-19

בפני
כב' השופט הבכיר, דוד לנדסמן

מבקשים

שנהב בנימין

נגד

משיבים

מדינת ישראל

החלטה

זו החלטה לבקשה לביטול צו איסור שימוש שינתן נגד רכב 54673401

צו הקצין ניתן ביום 1.10.19 לאחר שנרשם נגד הנהג בשם דוד בנימין דו"ח תנועה בגין נהיגה בשיכרות בכך שביום 1.10.19 בשעה 02.05 נהג ברכב בהיותו שיכור בכך שבדיקת נשיפה נתגלה ריכוז של 187 מק"ג אלכוהול, העולה ביותר פי 3 מהמידה הקבועה בחוק בתור נהג צעיר.

הבקשה הוגשה ע"י אחותו של הנהג שיחד עם אמא שלה הינן הבעלים הרשומים של הרכב.

שתיהן התייצבו לדיון וביקשו מבית המשפט להתחשב כי זו פעם הראשונה שמקרה כזה קרה והן זקוקות מאוד לרכב.

אמא של המבקשת מסרה כי "כל הזמן מדברים על זה בבית" ומבקשת שהיא לא תיענש "ואת העונש הוא יקבל".

ב"כ המשיבה התנגד לביטול הצו תוך שטען כי לא הוצגה כל ראיה כי המבקשות עשו "ככל שיכולתן" למנוע את העבירה.

עיון בחומר הראיות מצביע על ראיות לכאורה נגד הנהג, שהודה כי שתה בירה אחת ואילו יצאה תוצאה חיובית מפני ששתה קצת אלכוהול בצהריים.

פרט לדברים הכלליים של האמא בעת הדיון לא הובאה כל ראיה לגבי אמצעים שננקטו – אם בכלל – למנוע ביצוע העבירה.

ב-ע"פ 7386/06 (מחוזי ב"ש) מ"י נ' סברליק נקבע מפורשות כי :

"תפיסת הרכב המנהלית נועדה בראש ובראשונה, לוודא כי נהג הרכב שרשיונו נשלל לא יפר את הצו המנהלי בו נשלל רשיון הנהיגה שלו וינהג ברכבו על אף אותה השלילה.

בזה גם בזה אמר המחוקק את דבריו משהעדיף במכלול האיזונים את אינטרס ההגנה המידית על שלום הציבור ובטחונו מפני מסוכנותו של מי שנהג, לכאורה במצב של שכרות ממשית.

לאור כל המפורט לעיל, מוצא אני כי האבחנה שעשה בית מהשפט קמא לענין המשיב דנן, בין פסילת רשיון הנהיגה המנהלי, אותו השאיר בתוקפו, לבין פסילת רישיון הרכב המנהלי, שאת תקופתו קיצר, אינה מתבקשת וגם אינה עולה בקנה אחד עם המטרה החקיקתית הבסיסית העומדת ביסוד התיקון שתיקן המחוקק בהוראות סעיף 57 א' לפקודה".

כמו כן ,נקבע ע"י בית המשפט העליון ב-רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י כי בהצעת החוק " הודגש הצורך בכלי אכיפה אפקטיבי, תוך שליחת מסר לפיו על הורים ובעלי הרכב להקפיד על האופן שבו ילדיהם נוהגים בו".

עוד נקבע כי יש איזון בין הצורך להילחם בעבירות תעבורה החמורות ולבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים.

פסק הדין קובע כי לא דיי באזהרה כללית וכי יש להטיל נטל מוגבר על בעל הרכב ולוודא שלא יבוצע שימוש איסור ברכב, במיוחד בשעות המיועדות לבילויים ו – " ראוי כי בכל מקרה של חשש של הורים כי ילדם ינהג ברכב תחת השפעת אלכוהול , יימנעו ממתן הרכב..."

הנהג הינו נהג חדש, לגביו נקבע רף נמוך למעשה אוסר עליו לשתות משקה חריף, אם לא הבין זאת וחשב כי ניתן לשתות לפחות בירה אחת, אין לו וגם לבעלי הרכב להלין אלא על עצמם, שלא מנעו ממנו לנהוג ברכב.

ביצוע העבירה, ברור כי המבקשות לא עשו "ככל שביכולתן" למנוע העבירה ע"י הנהג ולכן דין הבקשה להידחות.

לא התעלמתי מהצורך של המבקשות ברכב ופגיעה בנוחיותן, אבל כבר נקבע כאמור, שזה מחיר שנלקח בחשבון ע"י המחוקק כאשר נקבעה סנקציה זו בחוק.

עוד אוסיף כי כל בעל הרכב נפגע במידה זו או אחרת בעצם אחסון הרכב במגרש, ואם בית המשפט יתחשב כל עת בפגיעה כזו, יהיה בכך כדי לרוקן את החוק מכל תוכן .

לסיכום, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' תשרי תש"פ, 07 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.