הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד תת"ע 2525-06-21

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיא נועה חקלאי

משיבה

מדינת ישראל

נגד

מבקש
עודה אלהואשלה

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש ביום 4.7.21, וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס ל ו עבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים. הדוח נמסר למבקש במעמד ר ישומו, ובגוף הדוח היה רשום כי עליו להתייצב למשפטו ביום 4.7.21.

לטענת המבקש לא התייצב לדיון בעניינו בשל שכחה. עוד טען כי ר ישיון הנהיגה לא פקע למעלה משנתיים וצרף מסמך ממשרד הרישוי ממנו עולה כי אחז רישיון נהיגה זמני שתוקפו עד ליום 26.9.19.

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי התייצבות ו לדיון, וכי העונש שהוטל על המבקש מצוי במתחם הענישה ולכן יש לדחות הבקשה.

דיון
בדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהלן:
האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהתייצב לדיון במועד.
השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומ ו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.
ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):
"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"
ובהמשך:
"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).

בחנתי טענותיו של המבקש: טענת המבקש כי שכח את מועד הדיון אליו זומן במעמד רישום הדוח, אין בה כדי להצדיק את אי התייצבותו .

באשר לעיוות דין:
גם אם רישיונו של המבקש פקע שנה וחצי ולא שנתיים, הרי שעסקינן באותה העבירה – עבירה של פקיעת רישיון נהיגה. אין ברישיון הזמני כדי להביא לזיכויו של המבקש. הרישיון הזמני לא היה בתוקף במועד ביצוע העבירה.

עד למועד הגשת הבקשה המבקש לא פעל לחידוש רישיונו, ודווקא מהמסמך שצירף המבקש עולה כי רישיונו נשלל על ידי משרד הרישוי בשל שיטת הניקוד וכי רישיונו בוטל על פי חוק ההוצאה לפועל.

על כן אין בהשארת גזר הדין על כנו כדי להוות עיוות דין.

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):
" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ל דיון, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן ל ו יומ ו, גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, ולפיכך לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' כסלו תשפ"ב, 12 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.