הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד פ"ל 3600-06-20

בפני
כבוד ה שופטת הגר אזולאי אדרי

המאשימה:

מדינת ישראל

נגד

הנאשמת:
אילנית לוי

גזר-דין
הנאשמת הורשעה, ביום 14.3.21, על פי הודאתה, בביצוע העבירות המפורטות בכתבי האישום המאוחדים המפורטים בכותרת: 4 עבירות של נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת אי שימוש לפי סעיף 308(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), 5 עבירות של נהיגה ברכב שרישיונו פקע (תקופה העולה על שנה) לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), 6 עבירות של נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 ועבירה של נהיגה ברכב שהודע לה כי ניתנה לגביו הודעת איסור שימוש לפי סעיף 67 לפקודה.
זה המקום לציין כי על אף שמדובר בשישה כתבי אישום, הרי שהם מתייחסים לחמישה מועדים שונים בהם בוצעו העבירות, בפרק זמן של כחמישה חודשים.
עוד יצוין כי הצדדים הגיעו להסדר לפיו יוטלו על הנאשמת העונשים הבאים: פסילה בפועל (טיעון פתוח לעניין לרכיב זה), מאסר על תנאי בן חודש למשך שנה, פסילה על תנאי וקנס.

טענות המאשימה לעונש:
המאשימה עותרת לכך שיושתו על הנאשמת לא פחות מ-12 חודשי פסילה בפועל.
המאשימה מפנה לכך שהנאשמת נוהגת משנת 1989 ולחובתה 26 הרשעות קודמות. לשיטת המאשימה, בעברה של הנאשמת יש כדי להעיד על זלזול בחוקי התעבורה.
עוד טוענת המאשימה, כי גם בעבירות נשוא ההליך דנן יש כדי להעיד על כך שאין בכל המפגשים של הנאשמת עם שוטרים ובמתן דו"חות כדי להרתיע את הנאשמת מלשוב ולנהוג , תוך ביצוע עבירות, כל זאת כאשר מדובר בריבוי עבירות שבוצעו באותו הרכב ובסמיכות זמנים מדאיגה.
עוד טוענת המאשימה כי האינטרס שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות הוא האינטרס של הציבור – "ככל שחס וחלילה הייתה מתרחשת תאונה, הציבור היה צריך לספוג אותה".

טענות הנאשמת לעונש:
הנאשמת עותרת לכך שלא תושת עליה פסילה בפועל.
הנאשמת טוענת כי על אף ריבוי העבירות, מדובר במסכת עובדתית אחת – אותם ליקויים, אותו שוטר, במשך חמישה חודשים.
כמו כן, הנאשמת מפנה לנסיבותיה האישיות, שלטענתה היו ידועות גם לשוטר (פרודה מבעלה, הרכב לא רשום על שמה והיא לא רשאית לתקן את המחדלים, נקלעה לקשיים כלכליים, תקופת הקורונה, מורה בבית ספר, המפרנסת שלושה ילדים לבד).
זאת ועוד, הנאשמת מפנה לכך שעל אף הבעיות המשפחתיות ומצבה הקשה מאוד, היא הסירה את המחדל.
באשר לרכיב עונשי בדמות קנס, טוענת הנאשמת כי מצבה הכלכלי כה קשה שגם לתקן את הליקויים עלה לה בדמים.

דיון:
במסגרת תיקון מס' 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), קבע המחוקק את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם כדי שבית המשפט ייקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה. למעשה, המחוקק התווה את דרך הפעולה להבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.
בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק, תחילה, על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כאמור בסעיף 40ט לחוק).
זה המקום לציין כי כאשר מדובר בהרשעה בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים. ככל שמדובר באירוע אחד, ייקבע מתחם עונש ההולם לאירוע כולו וייגזר עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע (בהתאם לסעיף 40יג(א) לחוק). ככל שמדובר בכמה אירועים, ייקבע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יקבע בית המשפט אם ייגזר עונש נפרד לכל אירוע או שמא עונש כולל לכל האירועים.
לאחר קביעת מתחם עונש הולם, ובהתאם לסעיף 40ג(ב) לחוק, על בית המשפט לגזור את העונש המתאים לנאשם, בתוך מתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כאמור בסעיף 40יא לחוק).

כפי שהיטיב לתאר זאת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כב' השופטת גילת שלו, בעפ"ת 27985-02-20 מדינת ישראל נ' יעקובסון (29.7.20) (להלן: "עניין יעקובסון"): "דרך זו הותוותה על מנת ליצור הפרדה בין הקביעה הערכית המתייחסת למתחם העונש ההולם את העבירה שבוצעה, לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם".
יחד עם האמור, רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום (לפי הוראת סעיף 40ד לחוק) או בשל שיקולי הגנה על שלום הציבור (לפי הוראת סעיף 40ה לחוק).
כלומר, בבואו של בית המשפט לקבוע מהו העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה, עליו לפעול בהתאם לסדר הפעולות שלהלן: קביעת מתחם העונש ההולם, גזירת עונשו של הנאשם בתוך המתחם כאמור ושקילת שיקולים המצדיקים חריגה מהמתחם בין אם לקולא ובין אם לחומרא.

קביעת מתחם העונש ההולם:
בטרם קביעת מתחם העונש, יש לקבוע האם העבירות בהן הורשעה הנאשמת מהוות אירוע אחד או שמא מדובר בכמה אירועים (לפי הוראת סעיף 40יג).
בע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14) קבע בית המשפט העליון את מבחן "הקשר ההדוק":
"בעיקרו של דבר, התשובה לשאלה מהם גדרי ה"אירוע" תיגזר מניסיון החיים, כך שעבירות שיש ביניהן קשר הדוק ייחשבו לאירוע אחד. המובן שיינתן למונח "קשר הדוק" יתפתח ממקרה למקרה ואין צורך לקבוע אותו באופן קשיח כבר כעת. עם זאת, ניתן לומר כי ברגיל קשר כזה בין עבירות יימצא כאשר תהיה ביניהן סמיכות זמנים או כאשר הן תהיינה חלק מאותה תכנית עבריינית אף כאשר הן בוצעו לאורך תקופת זמן שאינה קצרה".
בענייננו, מקורן של כל העבירות בהן הורשעה המבקשת באותם המחדלים (אי חידוש רישיון הרכב ואי תיקון הליקויים בעקבותיהם הוצאה הודעת איסור השימוש ברכב). זאת, כאשר מדובר בתקופה קצרה יחסית (של כחמישה חודשים) בה נערכו כנגד הנאשמת ששת הדו"חות (בגין חמשת האירועים) נשוא ההליך דנן. במילים אחרות, העובדה כי הנאשמת "נתפסה" חמש פעמים אינה מעלה או מורידה מכך שהיא לא פעלה להסרת המחדלים תקופת מה. כלומר, בהתחשב בכך שמדובר באותם המחדלים, מהות העבירות נלמדת בעיקר ממשך הזמן בו לא הוסרו המחדלים ולא ממספר הדו"חות שנרשמו (או לא נרשמו) לחובתה של הנאשמת בעקבות כך.

לאור האמור, ובהתחשב בכך ששורשיה של כל עבירה "חדשה" נטועים באי הסרת המחדלים שעמדו בבסיסה של העבירה הקודמת, אני סבורה כי העבירות בהן הורשעה הנאשמת מהוות אירוע אחד (לפי הוראת סעיף 40יג(א)). לפיכך, ובהתאם להוראות החוק, מתחם העונש ההולם שייקבע להלן יתייחס לאירוע כולו.
כאמור בסעיף 40ג לחוק, במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם, עלינו לבחון מהו הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומהי מידת הפגיעה בו.
הערכים המוגנים שנפגעו בעבירות שביצעה הנאשמת הם הגנה על שלומם וביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך, כיבוד שלטון החוק והחלטות של גורמי אכיפת החוק. מידת הפגיעה בערכים אלו, בנסיבות העניין ובהתחשב בתקופה בה לא הוסרו המחדלים, היא ברף הבינוני.
לאחר שקבענו מהם הערכים המוגנים שנפגעו ומהי מידת הפגיעה בהם, עלינו לבחון מהי מדיניות הענישה הנהוגה. בהתאם לקביעות בתי המשפט השונים, מדיניות הענישה הנהוגה במקרה (בודד) של נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת אי שימוש, ללא ביטוח וללא רישיון רכב, כוללת פסילה בפועל בת 3 חודשים, פסילה מותנית הנעה בין חודשיים לשלושה חודשים לתקופה של שנתיים עד שלוש שנים וקנס (ראו לדוגמה: עפ"ת (חיפה) 38562-11-17 רחמימוב נ' מדינת ישראל (22.11.17); עפ"ת (חיפה) 748-08-10 בוארון נ' מדינת ישראל (3.9.10); תת"ע (ת"א) 38909-06 מדינת ישראל נ' מלמד (10.9.06)).
השלב האחרון בקביעת מתחם העונש ההולם הוא בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ראו סעיף 40ט לחוק). בענייננו, לא ניתן להתעלם מכך שבעצם הנהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת אי שימוש, ללא רישיון רכב וללא פוליסת ביטוח, טמון נזק פוטנציאלי. כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שהלכה למעשה הודעת איסור השימוש ברכב ניתנה עוד במהלך חודש דצמבר 2019 ומאז הנאשמת המשיכה לנהוג ברכב מבלי שתוקנו הליקויים. יחד עם זאת, לא ניתן גם להתעלם מן העובדה שהרכב אינו בבעלותה של הנאשמת ונוכח מערכת היחסים הנטענת עם בעליו (בן זוגה לשעבר) גם לא היה באפשרותה לפעול להסרת המחדלים.

גזירת עונשה של הנאש מת בתוך מתחם העונש ההולם:
כאמור לעיל, בהתאם להוראת סעיף 40ג(ב) לחוק, בבואנו לגזור את עונשה של הנאשמת בתוך מתחם הענישה ההולם, עלינו לבחון האם בנסיבות המקרה קיימות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה אך ראוי ליתן להן משקל (רשימת הנסיבות כאמור מפורטת בסעיף 40יא לחוק). בענייננו, נראה כי קיימות מספר נסיבות כאלה.
ראשית, הנאשמת נטלה אחריות על מעשיה בהזדמנות הראשונה . כך גם, הנאשמת פעלה להסרת המחדלים ולתיקון הליקויים ברכב. זאת ועוד, הרי שרישיון הנהיגה של הנאשמת דרוש לה לשם הגעתה למקום עבודתה (ולטענתה גם במסגרת תפקידה לצורך העברת ציוד מבית ספר אחד לשני). בהקשר זה, ראוי לציין כי הנאשמת מש משת כמפרנסת יחידה לשלושה ילדים וכי תוארו נסיבות חיים לא פשוטות של הנאשמת , שלמרבה הצער הייתה להן גם השפעה על ביצוע העבירות (מטעמי שמירה על פרטיות הנאשמת, נסיבות אלה לא יפורטו במסגרת גזר הדין אך הן עולות מפרוטוקולי הדיונים).

הכרעה:
לאור האמור, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, את הסרת המחדל, את מתחם העונש ההולם, את נסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת, את ותק נהיגתה ועברה התעבורתי , את העובדה שבחרה לקחת אחריות ולהודות באשמה, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים:
פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חמישה חודשים.
רשיון הנהיגה או תצהיר חלף הרישיון יופקדו במזכירות ביהמ"ש עד ולא יאוחר מיום 1.7.21, ועל הנאשמת להפקיד את רישיון הנהיגה שלה במזכירות בית המשפט לתעבורה עד למועד זה. הפסילה תהיה בחופף לכל פסילה אחרת.
קנס כספי בסך 1,000 ₪ שישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.7.21.
פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי שלא תעבור עבירה לפי תקנה 308(ד) לתקנות או לפי סעיף 67 לפקודה או תעבור אחת מן העבירות המנויות בתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה וזאת במשך שנה מתום הפסילה בפועל שהושתה לעיל.
מאסר על תנאי לתקופה בת חודש למשך שנה בגין עבירה של נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת איסור שימוש.
ב"כ הנאשמת תעביר לתיק ביהמ"ש בתוך 30 יום, תצהיר חתום על ידי הנאשמת לפיו מודעת היא לרכיבי גזה"ד ובייחוד לרכיב המאסר על תנאי שעומד לחובתה.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים וכן תשלח שוברי תשלום לנאשמת.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021, בהעדר הצדדים.