הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד המ"ש 5746-04-20

בפני
כבוד ה שופטת הגר אזולאי אדרי

המבקש:

מיכאל אלבז

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל
באמצעות ב"כ עו"ד לירון דקל
מלשכת תביעות תעבורה לכיש (משטרת ישראל)

החלטה
בפניי בקשה לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס, שהנה ברירת משפט.
ביום 14.6.19 נערכה כנגד מר מיכאל אלבז (להלן: "המבקש") הודעת תשלום קנס שמספרה 30153532061 (להלן: "הדו"ח") בגין נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת. הדו"ח נמסר לידיו של המבקש באותו המועד, וביום 16.4.20 הוגשה הבקשה דנן.
מעיון בדו"ח עולה כי העבירה בוצעה בכביש 90, צומת הערבה.
בנסיבות אלו, טוענת המשיבה, ובצדק, כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בבקשה.
תנאי לדיון בבקשה הוא קיום סמכות מקומית לבית המשפט. סעיף 6(א) לחוק קובע כי "דנים נאשם בבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה, כולה או מקצתה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם".
זאת, כאשר בפועל "...נוהגים לפי סדר עדיפות זה: "מקום העבירה" ראשון; ורק אם יש נימוק מיוחד לכך – "מקום מגוריו" של הנאשם...." (ראו: י.קדמי, "סדר הדין בפלילים", חלק שני, (ספר ראשון), מהדורת 1998, עמ' 765).
זה המקום לציין כי מעיון בדו"ח עולה, כי כתובתו הרשומה של המבקש היא בעיר אילת (על אף שבבקשה דנן, הכתובת שצוינה על ידי המבקש היא בעיר אשדוד) ובמצב דברים זה, גם החלופה השנייה הקבועה בסעיף 6(א) לחוק, שעניינה ב"מקום מגוריו של הנאשם", אינה מקימה סמכות מקומית לבית משפט זה.
לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת הבקשה מחמת חוסר סמכות מקומית לדון בה.
למען הסר ספק, מובהר בזאת למבקש כי הוא רשאי לפנות בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט לבית המשפט לו מסורה הסמכות המקומית (בית המשפט לתעבורה בבאר-שבע, לעמדת המשיבה) וטענות הצדדים לגופה של הבקשה שמורות להם.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' אב תש"פ, 30 יולי 2020, בהעדר הצדדים.