הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד המ"ש 5156-06-19

מספר בקשה:1
בפני
כבוד ה שופטת בכירה רבקה שורץ

מבקשים

מדינת ישראל

נגד

משיבים
מאיד אזברגה

החלטה

לפני בקשה להארכת המועד להישפט בדו"ח מסוג ברירת משפט בגין נהיגה במהירות מופרזת מיום 7.9.16 , לפני כשנתיים.
התביעה מתנגדת לבקשה.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיים דיון במעמד הצדדים.
סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בגין עבירות מסוג ברירות משפט והפעולות מכוחו מוגבלות בזמן מטעמי יעילות וסופיות הדיון.
השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ (עיין: רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מ"י, הש' א. שהם, 29.11.12 , רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן, 2.6.09, ע "פ (ב"ש) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נ' מ"י , הש' א. יוסף, 18.8.05 , עפ"ת 13936-05-11 מלמד נ' מ"י , הש' כ. סעב, 11.6.11).

המבקש מסביר את השיהוי בהגשת הבקשה בטיעון שכלל לא ידע על קיומו של הדוח, דא עקא מתגובת המאשימה עולה כי הודעה על הקנס נשלחה בדואר רשום לכתובת המבקש , כך שקמה חזקת מסירה והנטל עליו להוכיח כי לא התחמק מקבלתו.

יתר על כן, הדו"ח שולם ביום 19.12.16 ללמד כי המבקש ידע על הדוח זה מכבר .
מששולם הקנס השתכללה ההרשעה ורואים את הנהג כמי שהודה ונגזר דינו (עיין: רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 29.1.08 ורע"פ 9543/10 באהר זועבי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.3.11), ); הלכה זו לא השתנתה, ראה למשל החלטת בית המשפט העליון ב רע "פ 641/19 ‏אייל מילר נ' מדינת ישראל (10.04.19( .
לגופו של ענין, גם טענה כי אחר נהג , המועלית לאחר שהשתכללה הרשעה זה מכבר ובהתחשב בשיהוי, תמוהה.
העלאת טענה בדבר "אחר נהג"- אינה מקימה בהכרח, חשש לעיוות דין ודינה להידחות (עיין: רע"פ 2340/15 יניב דב חיים קליין נ' מ"י, הש' ח. מלצר, 18.5.16).
נקבע בבית המשפט העליון, כי אף מקום בו אחר מודה בביצוע העבירה, אזי בהיעדר הסבר מניח את הדעת למחדל בהגשת הבקשה במועד, לא ייענה ביה"מ לבקשה.
היענות לבקשה לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות תוביל לכך שבקשות להסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה (עיין: רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 9565/11 עופר וינברג נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 16.1.12).

עוד נקבע בעניין זה כי מאחורי פרוצדורה מסתתרת מהות, שהינה- עקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הדין ימוצה עם נאשמים שהורשעו בדין הפלילי (עיין: רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14).
אין עיוות דין.

הבקשה נדחית.
ניתנה היום, א' תמוז תשע"ט, 04 יולי 2019, בהעדר הצדדים.