הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד בפ"ת 10915-02-17

בפני
כב' השופטת ליאת שמיר הירש

מבקשים

מדינת ישראל

נגד

הנאשם

נופר דהן

החלטה

בפני בקשה להורות על פסילתה עד לתום ההליכים של המשיבה מכוח סעיף 46 לפקודת התעבורה.
בד בבד עם הגשת הבקשה הגישה המאשימה כתב אישום המייחס למשיבה עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח ונהיגה בשכרות (תחת השפעת סם) וזאת לאחר ש בבדיקת שתן אשר מסרה נמצאה תוצר חילוף של החומר הפעיל בקנביס בכמות העולה על 1000 ng/ml וכן נמצא תוצר חילוף של קוקאין בכמות של 3149 ng/ml .

טיעוני הצדדים:
ב"כ המבקשת הציגה את תיק החקירה והפנתה לראיות המעידות על ביצוע העבירות ע"י המשיבה.
ב"כ המבקשת טענה כי מחומרת העביר ות המיוחסות למשיבה יחד עם ותק נהיגתה הקצר, משנת 2014, ניתן ללמוד על מסוכנתה ויש להורות לכן על פסילתה עד לתום ההליכים.

מנגד, טען ב"כ המשיבה כי אין בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת נהיגתה של המשיבה תחת השפעת סם, כי עברה התעבורתי נקי וכי ישנו שיהוי ניכר בהגשת הבקשה ע"י המבקשת שכן פסילתה המנהלית של המשיבה הסתיימה כחודש לפני הגשת בקשה זו.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה –
לאחר שעיינתי בתיק החקירה מצאתי כי ישנן ראיות המספיקות להוכחות העבירות המיוחסות למשיבה וכפי שיפורט להלן .
בתיק ישנן דוח הפעולה של השוטר צבי בלקינד, ממנו עולה כי ביצע פעילות באותו היום, בעקבות מידע מודיעיני אשר עמד כנגד המשיבה.
השוטר מתאר כי הבחין במשיבה נוהגת ברכב על אף היותה פסולה לנהיגה , ביקש ממנה למסור בדיקת שתן לגילוי סמים ואף הסביר למשיבה את מהות הבדיקה.
השוטר מתאר כי המשיבה נכנסה יחד עם שוטרת מהתחנה אל השירותים ומסרה דגימת שתן, על הדגימה ציין כי הדביק מדבקה עם פרטי המשיבה והכוסית הוכנסה אל מעטפה סגורה שמספרה T0154259 . העד מציין כי המעטפה הוכנסה אל ארונו האישי.
כמו כן, בתיק החקירה קיים מזכר מיום 29/1/17 מאת גבי תרומן ממנו עולה כי ביום 29/1/17 בשעה 13:00 לקח מארונו של השוטר בלקינד את השקית המשטרתית עם מספר המוצג המצוין ומסר אותה במחלקה הטוקסיקולוגית בתל השומר.
בתיק ישנו טופס העברת דגימה לבדיקה המתאים לנותני הבדיקה שנלקחה מהמשיבה.
מחו"ד הטוקסיקולוגית המצורפת לתיק יחד עם תע"צ שרשרת הראיות המעבדתית, עולה כי אכן שקית מוצג עם מספר דומה נפתחה ונבדקה ותוצאות הבדיקה העידו כי בשתן ישנם תוצרי חילוף סם קנביס וקוקאין.
בתיק דוח פעולה אכיפה נהיגה בשכרות אשר מעיד כי מבחני המאפיינים לשכרות שנעשו למשיבה נמצאו תקינים.
בתיק ישנה גם הודעתה של המשיבה תחת אזהרה לפיה ידעה כי נהגה בזמן פסילה, אך הכחישה שימוש בסמים.

מכל אלו ניתן לקבוע כי בתיק ישנן ראיות לכאורה המספיקות להליך זה, לביצוע העבירות.

מסוכנות -
העבירות המיוחסות למשיבה הינן עבירות חמורות המעידות על מסוכנות למשתמשי הדרך.
עבירה של נהיגה בזמן פסילה כשלעצמה הינה עבירה חמורה שיש בה דופי מוסרי וזלזול בחוק.
כשלעבירה זו נלוות עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים יש בכך כדי להצביע על נסיבות מחמירות של מבצע העבירה.

המשיבה נהגת בעלת ותק נהיגה קצר מאוד ועברה הלא מכביד, אינו יכול לשמש כאינדיקציה שיש בה ולהפחית ממידת המסוכנות המיוחסת לה.

גם נסיבותיה האישיות של המשיבה, אשר שהוצגו ע"י ב א כוחה (שכן המשיבה לא התייצבה לדיון זאת מבלי שבית המשפט התיר הדבר), אין בהם כדי להצדיק פגיעה כל כך מוחשית בציבור המשתמשים בדרך.

על המסוכנות הנשקפת מעבירה של נהיגה בשכרות נאמר רבות ע"י בית המשפט העליון ובמיוחד לעניין קיום הפסילה המינימאלית הקבועה בחוק כך למשל:

ברע"פ 3638/12 ווקנין נ' מ"י, קבע כבוד הש' רובינשטיין:
"המדובר על פי חוק בעונש המינימום. ... נזכור כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת "מכונת מוות נעה". ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטייה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד".

ברע"פ 771/12 נחשון נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין :
"פסילת נהגים הנתפסים בשכרות היא - ניתן לומר - אמצעי מגן לציבור שקבע המחוקק, ולא רק גמול והרתעה לעוברי העבירה. אחריותו הראשונה של בית המשפט, על פי צו המחוקק ועל פי שליחותו, היא כלפי הציבור".

ברע"פ 2829/13 מור מוריאל נ' מ"י, אמר כבוד הש' שהם:
"לגופו של עניין, מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשכרות הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בביטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא (ראו, לעניין זה, רע"פ861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל (6.2.2013); רע"פ3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל (16.5.2004)).

כך גם הפסיקה הנוגעת לעבירה של נהיגה בזמן פסילה לפיה בית משפט העליון, חזר ושנה כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה ראויה לענישה מחמירה. לדוגמא:
רע"פ 4725/10 דניס דשבסקי נ' מדינת ישראל שם ציין כב' השופט ג'ובראן:
"התנהגות שכזו דורשת ענישה משמעותית ומרתיעה שהרי בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב".
(רע"פ 6115/06, מדינת ישראל נ' אבו –לבן).

רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל, שם ציין כב' השופט רובינשטיין:
"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלהה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".

רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, שם ציינה כב' השופטת פרוקצ'יה:
"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט".

לבסוף ולאחר ששקלתי טענותיו של ב"כ המשיבה, מצאתי כי גם את טענת השיהוי בהגשת הבקשה יש לדחות.
אכן כלל, כאשר מתבקשת פסילת רישיונו של אדם, יש להגיש את כתב האישום בעניינו טרם סיומה של תקופת הפסילה המנהלית (ראה למשל: בש"פ 6248/07 סויסה נגד מדינת ישראל).
אך גם אם לא נעשה הדבר על בית המשפט לבחון את אורך תקופת השיהוי, אל מול המסוכנות הנשקפת ממבצע העבירה ואת הסיבה לשיהוי.

כך נקבע בבש"פ 2653/99 מסעאד זיאד נגד מדינת ישראל:
"עוד טענו לפני באי-כוח הנהגים, כי עצם העובדה שהתביעה לא נזרזה בהגשת הבקשה לפסילת ר ישיונותיהם, מלמד כי אין נשקפת מהם כל סכנה. כפי שראינו, נתקבל טעם זה על דעתו של בית-משפט השלום לתעבורה ודבריו באותו הקשר הבאנו לעיל. אני דוחה טענה זו, ואין לי אלא לצרף את דעתי לדעתו של עבוד השופט ברוך אזולאי בבית המשפט המחוזי, באומרו כי השיקול של השתהות המשטרה והפרקליטות בהשלמת החקירה ובהגשת כתב אישום יכול שיהיה לו "משקל מסוים", אך שיקול זה יכול להיות בעל משמעות מכרעת רק במקרים "גבוליים".
אכן, ראוי כי ייבדק כיתד זה שהמשטרה והפרקליטות השתהו במקום שהיה ראוי להן כי יפעלו בזריזות, אך עובדת ההשתהות, כשהיא לעצמה, אין בה כדי להכריע, לא בשאלה אם יש יסוד מספיק להאשמות (כלשון סעיף 46 לפקודת התעבורה) ולא בשאלת מסוכנותם של הנהגים. "

במקרה זה, טענה המבקשת כי הסיבה לשיהוי בהגשת כתב האישום היתה נעוצה בהמתנה לחוו"ד הסופית של המחלקה הטוקסיקולוגית.
העבירה בוצעה ביום 26/1/17, המשיבה נעצרה במעצר בית, על פי הוראות קצין משטרה, למשך 5 ימים ורכבה נאסר בשימוש למשך 30 יום.
המשיבה לא זומנה לאחר מכן לשימוע בדבר פסילת רישיונה וכתב האישום הוגש בעניינה ביום 26/2/17.

בהתחשב במכלול השיקולים ו בחומרת העבירות, מצאתי כי אין בהגשת הבקשה, כחודש לאחר שהושב למשיבה רישיונה , כדי לגבור על חזקת המסוכנות הנשקפת מהמשיבה.

אשר על כן, אני מורה על פסילתה עד לתום ההלכים המשפטים.

ניתנה היום, ח' אדר תשע"ז, 06 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.