הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד בפ"מ 5035-05-20

בפני
כבוד ה שופטת הגר אזולאי אדרי

המבקש

עבד אל נאצר אלעוברה
ע"י ב"כ עו"ד אלקרינאווי

נגד

המשיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד לירון דקל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 11/5/2020 נרשם כנגד המבקש דו"ח בגין עבירה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה בכך שנהג במהירות מופרזת.

כפי הנראה, נערך לנהג שימוע בדבר פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה שלו עוד באותו היום אולם, כעולה מטופס השימוע, צוין כי תאריך העבירה ותאריך עריכת השימוע הינו 11/10/2020, תאריך אשר נרשם בשלושה מקומות שונים על גבי הטופס.

צו הפסילה המנהלית ניתן בהקשר לדו"ח מספר 30251531908 לפיו, נחשד המבקש בעבירה של נהיגה במהירות 168 קמ"ש במקום 110 קמ"ש המהירות המותרת.

הצדדים טענו בפני ביום 19/5/2020 ותיק החקירה הוגש לעיוני.

ב"כ המבקש חזר על בקשתו לביטול הפסילה המנהלית וטען לכשלים בראיות התביעה , כאלה שיורדים לשורשו של אישום, בין היתר טען ל עובדה כי בנסיבות המקרה אין תיעוד כיצד בוצעה האכיפה, כמה זמן נסע אחריו השוטר ואחרי כמה זמן נעצר המבקש ולכן אין לקבל את הטענה כי השוטר שמר על קשר עין רצוף היות ולא ברור היכן הבחין בעבירה והיכן עצר את הרכב , עוד טען כי השוטר לא תיאר אם היתה תנועה בכביש המקביל וכי מדובר במדידת לילה במכשיר ה"דבורה" ולכן המדידה לטעמו אינה תקינה . עוד הפנה לכך כי בנסיבות המקרה נרשם כי אין תאורת רחוב.
עוד טען ב"כ המבקש לנסיבות אישיות של המבקש בעודו מפרנס יחיד של המשפחה, אב ל-4 ילדים אשר מפרנס גם את הוריו, ציין כי מדובר בנהג משאית מקצועי וכי עברו התעבורתי מקל. עוד ציין כי ביום ראשון מתקיים חג עיד אל פיטר ולאור התקופה האחרונה של נגיף הקורונה המצב הכלכלי של המבקש אינו שפיר ויש לו צורך ברישיון הנהיגה כדי להתפרנס והפנה לפסיקה הקשורה לאמינות מכשיר הדבורה: עפ"ת 31751-11-17 וכן לפסק דין ציטרון תת"ע 5729/08 שם זיכה בית המשפט את הנאשם בשל ספק סביר שעלה ביחס לתקינות מכשיר הדבורה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי קצין המשטרה פסל את המבקש כדין ובסמכות.
טענה למסוכנות המבקש בשל ביצוע עבירה של נהיגה במהירות מופרזת. עוד טענה כי בשלב הדיון מספיקות ראיות גולמיות בכדי להותיר את החלטת הקצין על קנה וכי מקום טענות ב"כ המבקש בתיק העיקרי והציגה פסיקה בעניין.

ב"כ המשיבה הפנתה לעברו התעבורתי של המבקש בעודו אוחז רישיון נהיגה משנת 2005 ולחובתו 31 הרשעות קודמות , ביניהן 3 עבירות דומות וטענה כי הזכות של העורר להתפרנס אינה גוברת על החובה לשמור על ביטחון הציבור והצי גה פסיקה בה במקרים דומים אושרה החלטת הקצין הפוסל.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

עיון בנסיבות הדו"ח מעלה חוסר בהירות באשר למיקום הניידת ביחס לרכב הנאכף ובאשר להפעלה עצמה שכן, כל שמצוין הוא שהשוטר הפעיל את מכשיר ה"דבורה" מתוך הניידת אולם , אופן ההפעלה חסר בפרטים. השוטר לא ציין בנסיבות המקרה את המיקום בו הבחין בעבירה ואף לא ציין את המיקום בו נעצר הרכב של המבקש. זאת ועוד, תיאר השוטר בנסיבות המקרה כי המקום היה ללא תאורת רחוב.
נסיבות הדו"ח דלות ולא מפרטות דיו את אמינות ההפעלה.

מפנה לסתירה המצויה בחומר החקירה בכך שהשוטר, רס"ל קוגן , כתב בנסיבות הדו"ח כי לצידו ישבה השוטרת נועה אדמה וכי הבחין ברכב של המבקש בודד בכיוון נסיעתו בנתיב שמאלי מבין 2 נתיבים בעוד השוטרת נועה אדמה מתארת במזכר מטעמה , כי הבחינה ברכב של המבקש בנתיב הימני וכי הניידת היא זו שהיתה בנתיב השמאלי. זאת ועוד, גם המזכר הנלווה מטעמה של השוטרת נועה חסר בפרטים באשר להפעלת המכשיר, התייחסות למדידת לילה, לתאורה במקום, להבחנה בעבירה ובמיקום עצירת רכב המבקש.

מפנה לעובדה כי התאריכים על גבי טופס השימוע שגויים.

מפנה לנסיבות המקרה, שם רשם השוטר בכלליות: "ללא תאורת רחוב". המדובר במדידת לילה, שעה 23:18. אין בנמצא תיאור כי המקום היה מואר , אין בנמצא תיאור על כך שצידי הדרך בטווח של 50 מטר היו מוארים וניתן היה להבחין ברכבים בצדדים ואין כל תיאור מילולי בדבר האכיפה בשעת לילה . גם לאור כך, קיים ספק באם נשמר קשר עין רציף לאור החשכה.

ב"כ המבקש הפנה לעפ"ת 31751-11-17 חנא נ' מדינת ישראל שם קבע בית המשפט המחוזי, כב' השופט קוטון כי כל עוד אמינותו ומהימנותו של מכשיר ה"דבורה" לא הוכחו באמצעות חוות דעת מומחים ומשלא הוסדרה חזקת אמינותו ומהימנותו של המכשיר בחקיקה, עלה ספק סביר בסוגיית אמינות ומהימנות מכשיר ה"דבורה" ובשל כך המערער זוכה.

צודקת ב"כ המשיבה כי מדובר בשלב ראשוני לפיו מספיקות ראיות גולמיות, אולם אין להתעלם מקביעתו זו של בית המשפט המחוזי ומהכשלים הראייתיים כפי שתוארו.

לאחר עיון בחומר החקירה ולאור טיעוני הצדדים, אני קובעת כי קיים כרסום משמעותי בראיות התביעה, כזה שיורד לשורשו של אישום.

מסוכנות

מסוכנותו של המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי.

בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו קבע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

המדובר במבקש האוחז ברישיון נהיגה משנת 2005, לחובתו 31 הרשעות קודמות, 12 מתוכן בעשור האחרון, 3 הרשעות דומות: ברירת קנס מסוג הפרזת מהירות ברף הנמוך, מחודש ינואר 2020; הפרזת מהירות ברף הבינוני מיום 16/11/17; והפרזת מהירות מסוג הזמנה לדין מיום 2/7/16 בגינה ניתנה ענישה ללא פסילה בפועל.

בהתחשב בכרסום הראייתי כפי שתואר, בעברו התעבורתי של המבקש, בנסיבות האישיות כפי שצוינו ובכך שרף הפרזת המהירות הוא 8 קמ"ש מעל ברירת הקנס הקבועה בחוק – מצאתי לנכון לאזן.

לא ניתן להתעלם מהכשלים הראייתיים כפי שנתגלו בתיק זה ויש לתת על כך את הדעת גם לעניין התיק העיקרי ולקחת בחשבון את העובדה כי המשיב ריצה פסילה בפועל בת 9 ימים.

מצאתי לקבוע כי אין במקרה זה כדי להעיד על רמת מסוכנות גבוהה להמשך נהיגתו ולכן לאור זאת, מצאתי מקום להתחשב במסגרת תיק זה ולקצר את תקופת הפסילה שהוטלה על המבקש.

מכל האמור לעיל, אני מורה למשטרת ישראל להשיב למבקש את רישיון הנהיגה שלו לאלתר.
קשור לדו"ח שמספרו 30251531908.

לאור בקשת ב"כ המאשימה, מורה על עיכוב ביצוע החלטה זו למשך 24 שעות.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לצדדים ותוודא קבלתה על ידם, גם טלפונית.
ניתנה היום, כ"ו אייר תש"פ, 20 מאי 2020, בהעדר הצדדים.