הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד בא"ש 7764-09-17

בפני כב' השופטת ליאת שמיר הירש
המבקשת
אחים חלאווה א.ח. בע"מ

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת – עו"ד גיספאן
ב"כ המשיבה – עו"ד לירון דקל

פרוטוקול

ב"כ המבקשת:
המבקשת הינה חברה רשומה בישראל. המבקשת תטען שהיא עשתה ככל שיכלת כדי למנוע את העבירה, מפנה לתצהיר שצורף לבקשה, ס' 3, לפיו הוזהר והוסבר לנהג כי אסור עליו לנהוג, כאשר קיים משקל חורג, הקצין, על אף שערך שימוע לנהג, סירב לערוך שימוע לבעל המשאית, וסירב לשמוע את טענותיו של בעל המשאית. לו היה שומע את טענותיו, הרי שהיה עומד בס' 57(ב)(ב) ולפי ס' לשון החוק היה חייב לבטל את השבתת הרכב, ללא כל שיקול דעת. משלא נערך שימוע, אני מבקש לטעון זאת בפני ביהמ"ש, מהרגע שהמבקשת עמדה בנטל ועשתה כל שביכולתה על פי החוק אין שיקול דעת ויש לבטל את איסור השימוש.
בנוסף, אבקש מביהמ"ש לעשות שימוש בסמכות על פי ס' 57ב(ג) לפיו ביהמ"ש יכול לבטל את ההשבתה מנסיבות אחרות, בתנאים וללא תנאים, ולקבוע כי בנסיבות העניין מדובר בחברה בעלת התחייבויות חוזיות, כפי שמצוין בתצהיר שמצורף לבקשה, והותרת ההשבתה על כנה תוביל לכך כי החברה תפר חוזים, מעבר לפגיעה הכלכלית שנגמרת לה.
עוד ס' 57(ב)(ג) מורה כי יש לבחון את הזיקה בין הנהג לבין בעל הרכב, כמובן שכאן מדובר בחברה ועל פי התצהיר אין שום זיקה.
אני מגיש פסיקה.

ב"כ המשיבה:
ב"כ המבקשת לא הציג אישור הפקדה.
בקשה זו הוגשה על ידי עו"ד עזריאלנט ולא על ידי ב"כ זה, ב"כ לא הציג ייפוי כוח.
מדובר בטענות חדשות אשר לא נטענו בגוף הבקשה בביהמ"ש.
בנוסף, אין עמידה בהוראות החוק או הפסיקה לצורך שחרור המשאית.
אני מפנה לפסק דין בעניין אברהם, שם נקבע מפורשות כי אין די באזהרת הנוהג ברכב כדי להוות עמידה בתנאים.
כמו כן, במקרה זה על אף שב"כ המבקשת טוען שלא היה שימוע, נמסרה בזמן אמת הודעה לבעל הרכב.

<#3#>
החלטה

בפניי בקשה להורות על ביטול איסור השימוש ברכב שמספרו 13-748-54, אשר נשקל במשקל חורג המגיע לכדי 31% מעל המשקל המותר לרכב זה.

הודעת איסור השימוש ניתנה כדין על ידי שוטר, אשר שקל הרכב ומצא את חריגת המשקל.

נערך שימוע לנהג, והרכב נלקח אל מגרש האחסון.

הצדדים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה.

לטענת ב"כ המבקשת, היה על השוטר, טרם מסירת הודעת איסור השימוש ברכב, לבצע שימוע לבעלי הרכב ולא להסתפק בשימוע לנהג בשטח.

כמו כן, לטענתו קמה הגנה לבעלי הרכב מכוח ס' 57(ב)(ב) לפקודת התעבורה, שכן הזהירו את הנהג שלא ינהג במשקל החורג מהמותר.

עוד טוען ב"כ המבקשת כי מאחר הודעת איסור השימוש משמעותה פגיעה בקניינו ופרנסתו של בעל הרכב, שכן התחייב בחוזי הובלה אל מול אחרים, יש לתת משקל לכך ולקצר את תקופת איסור השימוש ברכב.

מנגד, התנגדה המשיבה לבקשה, וזאת בהתחשב בהלכה ובפסיקה אשר נקבעו בביהמ"ש העליון בעניין זה.

דיון והכרעה

טיעוני של ב"כ המבקשת כבר הוכרעו בביהמ"ש העליון ברע"פ 5608/17, מצדר בע"מ נ' מדינת ישראל, שם קבע כב' השופט קרא כי אין חובה לקיים שימוע על ידי השוטר במצב של הודעת איסור שימוש ברכב שעבר עבירה, ודי במשלוח הודעה על איסור השימוש לבעלי הרכב.
ביהמ"ש העליון בהחלטה זו אישר את החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר פירט באופן מקיף את הרציונל המנהלי החל במקרה של רכב בעל מטען חורג, אשר יש להורידו מהכביש בדחיפות וההלכה הקבועה כיום היא כי אין חובה לבצע שימוע לבעל הרכב.

משהוסרה טענת המבקשת בעניין זה, אדון בטענות הנוספות אשר הועלו על ידו, אשר גם הן הוכרעו באותה החלטה שניתנה על ידי ביהמ"ש העליון וכך קבע כב' השופט קרא:
"כך גם נדחתה לגופה טענת המבקשת להיעדר יכולת של חברה במעמדה ליה נות מההגנה הקבוע בסעיף 57(ב) לפקודה. כפי שנקבע, אין די במתן הנחייה כללית לנהגים העובדים בשירות החברה להימנע מהעמסת יתר או במינוי קצין בטיחות ויש צורך בפעולה ממשית שתביא למניעת מקרים שכאלו. לא בכדי נחקק כלל המטיל אחריות וחובה על בעל הרכב – בין שהוא אדם פרטי ובין שהוא חברה – למניעת שימוש שיש בו כדי לסכן אחרים וכלי רכב, אשר מעצם טיבו הינו מכשיר רב עוצמה ששימוש בלתי זהיר בו עלול להביא לפגיעה קשה בנהגים ובעוברי אורח".

באשר לטענה כי יש להתחשב בהתחייבויות החוזיות של החברה בעת מתן החלטה בבקשה זו, אין אני מסכימה לטענה זו. ברור שסנקציה מנהלית גוררת פגיעה לעיתים בזכות הקניין ולעיתים פגיעה בפרנסה, אך המחוקק הביא בחשבון פגיעה זו עת אפשר למשטרת ישראל לפעול באופן מידי למניעת סיכון למשתמשי הדרך.

האינטרס הציבורי גובר ואף עולה על האינטרס הכלכלי אשר נפגע במקרה זה.

בהתחשב בכל אלה, אין אני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטת השוטר.

הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק. <#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב תשרי תשע"ח, 02/10/2017 במעמד הנוכחים.

ליאת שמיר הירש, שופטת