הדפסה

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד בא"ש 5758-05-20

בפני
כבוד ה שופטת הגר אזולאי אדרי

המבקשים

  1. אחים אלקרינאוי עבודות חקלאות ועפר בע"מ
  2. עמאד אלקרינאוי

ע"י ב"כ עו"ד מוניר אלקרינאוי

נגד

המשיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אושרת קובליו-בר

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה, שעניינה, ביטול איסור השימוש ברכב משא , שניתן בגין נהיגה ברכב משא (להלן:"הגורר"), שמשקלו הכולל של הרכב והמטען המובל בו (להלן:"הגרור" וביחד להלן: "הרכב"), עולים על המשקל הכולל המותר, לכאורה, בניגוד לתקנה 85 (א)(5) לתקנות התעבורה.

ביום 13/5/2020 , נמסרה לנהג הרכב, המבקש 2, מבצע העבירה, הודעת איסור שימוש ברכב ל-30 יום. הודעה זו ניתנה בהקשר לדו"חות מספר 11250572622 ו-11250572648 שעניינם, עבירה של נהיגת רכב תוך הובלת מטען, כשהמשקל הכולל של הגורר הוא 48,050 ק"ג , העולה על המשקל המותר של הרכב בו נהג שהוא 32,000 ק"ג, חריגה של 47% מהמשקל הכולל המותר וכשהמשקל הכולל של הגרור הוא 41,150 ק"ג, העולה על המשקל המותר של הרכב בו נהג שהוא 27,000 ק"ג, חריגה של 49% מהמשקל הכולל המותר.

הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול הדיון מהיום ותיקי החקירה הוגש ו לעיוני.

ב"כ המבקשים ביקש לבטל את הודעת איסור השימוש בהתייחסו למספר נימוקים:
טען כי מדובר בחברה שעשתה כל שביכולתה בכדי למנוע את העבירה, כי הבעלים של החברה לא נתן שום יד למעשה וכי הבעלים עושה את כל ההדרכות והנחיות בטיחות ואין לו קשר להעמסה. לא הוצגו כל אסמכתאות לעניין ההדרכות.
עוד טען ב"כ המבקשים כי המשקל לא מכויל, כי לא נערך לבעלים של החברה שימוע, כי מדובר היה בפסולת בניין אשר אין דרך להעריך את משקלה, עוד טען כי הרכב נשקל באותו היום ונמצא כי לא היו חריגות משקל והציג תעודות שקילה המציגות משקל תקין לרכב ולגרור. השקילה נעשתה בסביבות השעה 10:50 כאשר מועד העבירה הינו 06:47 באותו היום.
עוד טען לנסיבות אישיות של הבעלים של המשאית בעודו אב ל-8 ילדים, מפרנס יחיד של משפחתו אשר נגרם לו נזק כלכלי אדיר, בייחוד בתקופה לא פשוטה זו שעוברת על המדינה.

ב"כ המשיבה מצידה התנגדה לבקשה, טענה כי החלטת ההשבתה ניתנה כדין ובהתאם לסמכותו של קצין המשטרה, הפנתה למסוכנות הנשקפת מהעבירה והפנתה לפסיקה בעניין זה. עוד טענה לאחריות הקיימת לבעל המשאית בכך שהנהג מבצע העבירה הוא שלוח שלו ולכן קיימת אחריות כלפיו.
ב"כ המשיבה טענה כי קיימות ראיות לכאורה טובות, הציגה תעודות שקילה, תעודות אימות, תעודות כיול שקילה בהתחלה ובסוף וכן הציגה את התע"צים המהווים חומר ראיות בתיק.
ב"כ המשיבה הפנתה לתגובת הנהג, מבצע העבירה בדו"ח: "אני לא ידעתי אין משקל איפה שאני מעמיס...".

דיון והכרעה
תקנה 85 (א)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א 1961 קובעת:

"לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו... כאשר

המשקל הכולל של הרכב והמטען המובל בו לא יעלו על המשקל הכולל המותר ועל המטען המורשה לפי רישיון הרכב..."
המבקשים הגישו בקשה לביטול איסור שימוש שניתן על הגורר והגרור והציגו טענות משפטיות כמו גם טענה של הפסד השתכרות.

מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים. בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש, ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם בעבירות התנועה וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה כל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

מחומר הראיות נראה כי המבקשת 1 היא המעסיקה של מבצע העבירה, המבקש 2, כמו גם הבעלים של הרכב.

המבקש 2, נהג הרכב, מבצע העבירה, אוחז ברישיון נהיגה משנת 1998 , לחובתו 40 הרשעות קודמות ביניהן 14 הרשעות בעבירות דומות, אחרונה מחודש אוקטובר 2019.

לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מדובר במבצע עבירה אשר עובד אצל המבקשת 1
כ-10 שנים וצבר לחובתו 14 הרשעות קודמות דומות .

בתיק החקירה הובאו לעיוני: דו"ח שקילה חתום על ידי בוחן משרד התחבורה, תע"צ לפיו בוצעה בדיקת כיול כנדרש ותעודת שקילה מפורטת של משרד התחבורה לפיה הגורר נמצא במשקל יתר של 16,050 ק"ג, שהם 50% חריגה לפני הפחתה ואילו הגרור נמדד עם חריגת משקל של 14,150 ק"ג המהווים 52% חריגה מהמשקל הכולל המותר לפני הפחתה.

מפנה לע"ח 46486/06/17 אלצראיעה נ' מדינת ישראל (מחוזי ב"ש), שם קבע כב' השופט צלקובניק, כי לצורך בחינת סבירותה של ההוראה המנהלית על איסור השימוש, די בהצגת תעודת השקילה המצביעה על שיעור החריגה מהמשקל המותר.
כהמשך ישיר להנחיית כב' השופט צלקובניק, אני קובעת שדי בתעודות השקילה והתע"צ שצורף כמו גם בדיקות הכיול – בכדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת המבקשים בעביר ות המיוחס ות להם.

כמו גם התרשמתי מראשית הודיה בדבריו של המבקש 2, מבצע העבירה. זאת ועוד, הישנות העבירות מלמדת על נהג המזלזל בביטחון המשתמשים בדרך, על נהג שלא השכיל להפנים את העונשים שקיבל בעבר בגין עבירות דומות והלכה למעשה לא מטמיע חומרת העבירה של נהיגה ברכב משא עם חריגת משקל גבוהה ו לסיכונים הכרוכים בנהיגה ברכב זה וכפועל יוצא מלמד כי לא עבר הדרכות מטעם המבקשת 1 כפי שנטען.

באשר לתעודות השקילה שהגיש ב"כ המבקשים ובשלב זה לא ניתן לייחס משקל לאמור בהם בשל העובדה שהשקילה בוצעה כמה שעות מאוחר יותר למועד העבירה ואין עדות באשר למה קרה עם תכולת המשאית בזמן שחלף.

בבחינת סבירות החלטת הקצין הפוסל ועמידתה בכללים המנהליים אני קובעת כי החלטת הקצין הפוסל עומדת במבחן הסבירות ובדין יסודה.

לסיכום, אפנה לדבריו של סגן הנשיאה, כב' השופט אלון אופיר בבא"ש 3950/06/17,
אלצראיעה נ' מדינת ישראל:
"אני סבור כי כל חריגת משקל מעבר לברירת המשפט (רף של 15%) צריכה להיענות באפס סבלנות ובאישור של הודעת איסור השימוש ברכב ככל שזו ניתנה על פי חוק ויש בידי המדינה ראיות גולמיות המראות כי העבירה בוצעה".

דעתי כדעתו. במקרה שלפנינו קיימות ראיות גולמיות לביצוע העבירה המיוחסת למבקשים. למשטרה סמכות השבתה מנהלית בעבירה מסוג זה ולפיכך ההשבתה בוצעה כדין.

לאור כל האמור, אני קובעת כי החלטת קצין המשטרה ניתנה כדין ובסמכות ודין הבקשה להידחות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אייר תש"פ, 18 מאי 2020, בהעדר הצדדים.