הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב -

התובעת:
שרה אנגל

נגד

הנתבעים:

  1. טריפל אוקינוס בע"מ
  2. יצרנים חקלאיים אגודה שיתופית

חקלאית בע"מ
3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
4. דישק עמוס טרקטור

החלטה

בפני תביעת נזיקין. התובעת, ילידת 1947, טוענת שביום 27.6.13 בעת הליכתה בשביל הכניסה לבניין בו גרה, נתקלה במרצפות שבורות בעקבות שיפוצים במקום.
כתוצאה מכך, נפלה ונחבלה קשות ביד ימין. התביעה הגישה חו"ד מומחה המצביעה על נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 14.5% משוקלל. ההגנה (נתבעות 1-3) כופרת בחבות ולחלופין הגישה חו"ד מטעמה המצביעה על נכות צמיתה בשיעור 10% והודעת צד ג'. צד ג' כופר מכל וכל בחבות מצדו.
הצדדים הגיעו להסכמה על מיצוע נכויות בשיעור 12.5% לצורך הגשת תחשיבי נזק, ומשלא השכילו להגיע להסכם פשרה לאחר קבלת הצעה מבית המשפט, קבעתי את התיק להוכחות.
לדיון ההוכחות ביום 17.11.19 (להלן: "הדיון"), הוזמן למתן עדות גם נתבע 4 – מר עמוס דישק. ב"כ התובעת התנגדה למתן עדותו בשל היותו בעל דין בתיק אשר טרם הגיש כתב הגנה ואף לא תצהיר ולמעשה לא היה ידוע לגבי היותו מיוצג עד לבוקר הדיון, בו הודיעה ב"כ נתבעים 1-3 על היותה המייצגת שלו.
בתגובה , טענה ב"כ נתבעים 1-3, כי הסיבה בגינה לא הודיעו לביהמ"ש שמשרדה מייצג את נתבע 4, נובעת מכך שעד ליום הדיון לא עלה בידם לפגוש אותו ועל כן לא חתם על יפוי כוח וגם לא על תצהיר במשרדם. ב"כ נתבעים 1-3 הוסיפה כי לא הייתה כל הכחשה של קיום כיסוי ביטוחי לנתבע 4 בפוליסה של נתבעת 3. הסיבה שבגינה הוגשה הבקשה לזימון עדים כולל נתבע 4 , נבעה מחוסר שיתוף פעולה מצד העדים.
ב"כ התובעת, ביקשה שאם ביהמ"ש יתיר להשמיע את עדותו ללא תצהיר , כי אז מתבקש שחקירתו הנגדית תשמע במועד אחר.

ב 25.11.19, נתתי החלטה על בקשת התובעת, למתן פסק דין בהעדר הגנה, כנגד נתבע 4 והמבטחת – פניקס חברה לביטוח בע"מ - נתבעת 3 (להלן: "המבטחת"). בהחלטתי זו הוריתי להגיש פסיקתא מסודרת מלווה בתצהיר התומך בסיכומים.
ביום 3.12.19, בטרם בוצעה החלטתי מיום 25.11.19, התקבלה הודעה ע"י ב"כ נתבעות 1-3, בה היא מודיעה כי נתבע 4 הגיע למשרדם וחתם על ייפוי כח, וזאת בשים לב כי פוליסת הביטוח של נתבעת 3 מורחבת לכסות את אחריות נתבע 4 ועל כן נוטל משרד ב"כ נתבעות 1-3 את ייצוג נתבע 4 גם כן.
משכך, התבקשתי לראות בכתב ההגנה אשר הוגש מטעם נתבעות 1-3 כאילו הוגש גם מטעם נתבע 4, ובכפוף לנסיבות לראות בבקשת התובעת למתן פס"ד כנגד נתבע 4 כמתייתרת.
ב 15.12.19 ו 23.12.19 התקבלו תגובות התובעת אשר הודיעה כי היא מתנגדת לקבלת בקשות נתבע 4 והמבטחת מהנימוקים שלהלן:

נתבע 4 – עבד כקבלן במקום האירוע, ובזמנים הרלבנטיים לתביעה ביצע עבודות חפירה באמצעות בובקט, שגרמו /תרמו להתרופפות אבני המדרכה בשביל הכניסה לבניין וממילא אין לו כל סיכוי להגנה בתיק דנן.
התביעה דנן הוגשה לפני כ – 4 שנים. כאשר לאורך כל התקופה לא נשמעה כל הודעה על קבלת ייצוג ו המבטחת "גוררת רגליים במשך יותר משנתיים ומושכת את התובעת ובא כוחה בהבטחות סרק לסיים את התיק בפשרה".
כתב ההגנה הוגש בשם נתבעות 1-3 בלבד. לאחר שהתקיים כבר דיון הוכחות כתב הגנה בדיעבד אינו רלבנטי, וזאת ללא בקשת רשות לארכה ללא נימוק וללא הגשת ראיות מצד נתבע 4.
התנהלות נתבע 4 והמבטחת אינה "תקלה זמנית" אשר קרתה בתום לב אלא זלזול מתמשך ומכוון בהליך המשפטי, שהרי כתב ההגנה הינו מסמך מהותי התוחם את גדר המחלוקת.
לאחר שהוגשו ראיות הצדדים, כאשר ההליך בשלב ההוכחות, ונשמעו עדי התביעה מדובר בפגם דיוני מהותי שאינו ניתן לריפוי ובמיוחד כשמדובר באיחור בן כמעט 4 שנים.
משכך התבקש פסק דין על מלוא סכום התביעה. לחילופין התבקש ביהמ"ש ליתן פסק דין חלקי בשאלת החבות כנגד נתבע 4 ולדון בגובה הנזקים במסגרת פסק הדין כנגד כל יתר הנתבעים.

בתגובה טענה ההגנה ש:

פוליסת הביטוח שהוצאה ע"י נתבעת 3 מכסה גם את נתבע 4.
בעיית הייצוג הייתה בעיה "טכנית" בלבד בשל חוסר ההבנה של נתבע 4 לעניין חתימתו על ייפוי כח. ענין אשר נפתר לאחר הדיון האחרון ומשחתם על ייפוי הכוח נשלחה הודעה על ייצוגו.
משכך, ומשכתב ההגנה מטעם נתבעות 1-3, הוגש גם בשמו של נתבע 4 הרי שבקשת התביעה למתן פס"ד בהעדר הגנה מתייתרת, שהרי עפ"י הפסיקה לא יינתן פס"ד בהעדר הגנה כאשר כתב הגנה מונח בפני ביהמ"ש.
גם אילו ביהמ"ש היה דן בבקשת התובעת, לא ניתן היה לתת פס"ד בהעדר ולו בשל העבודה כי התצהיר שהוגש מטעם התובעת, היה תצהיר לקוני עם סכומים גלובאליים בו אין התובעת מצהירה מידיעתה הרי ברור שאין להזדקק לבקשתה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, וכשאני לוקח בחשבון את גילה של התובעת ומשך הזמן שעבר מיום האירוע, הגעתי למסקנה שעלי לעשות הכל כדי לקדם ההליכים בתיק וקבלת כתב ההגנה כעת מטעם נתבע 4 יכול לסרבל את הדיון (שכן אז קמה לצדדים הזכות לדרוש ביצוע הליכים מקדמיים) . מעבר לעינוי הדין לצדדים ולהוצאות הנוספות בתיק, על בית המשפט להתחשב גם בנזק המצרפי הנגרם גם ליתר הצדדים בתיקים אחרים הממתינים לתורם וכן למערכת המשפט בכללותה, אשר מתויגת חדשות לבקרים כמערכת המתנהלת בעצלתיים, מעכבת בירור סכסוכים ופסקי דין וגורמת לסחבת ולעינוי דין (והשווה למה שקבעתי בת"א 58858-05 אמינוב נ' אמינוב ואח'). יתירה מזו, הגם שתקנות סדר הדין החדשות טרם נכנסו לתוקף, ניתן לקבל מהן "השראה" כיצד להתנהל כבר עתה, בעניין הנדון.

כשלעצמי, אני סבור שיש לפעול בסובלנות רבה כלפי הצדדים למשפט ובאי כוחם - כפי שנהג השופט הראשון בתנ"ך - תוך התחשבות באילוציהם ומצוקותיהם המקצועיים. אך לנוכח ההתנהלות ארוכת השנים, אשר במשך כ- 4 שנים לא צלחו נתבעים 3 ו – 4 לעמוד במועדים הנדרשים בסדרי הדין אינני יכול עוד לקבל בשוויון נפש התעלמות כה בוטה מהוראות בית המשפט ומתקנות סדר הדין, במיוחד כשהתובעת עומדת על זכויותיה הדיוניות.
על בתי המשפט ליתן שירות יעיל ומהיר למתדיינים הבאים בשעריו וכששירות זה נפגע כתוצאה מהתנהלות קלוקלת, יש לשקול להפסיק את המשך ההתחשבות הנ"ל.
ובענייננו, עולה כי המצאות כתב התביעה - בוצעו כדין, ונתבעת 3 ידעה על הכיסוי הביטוחי של נתבע 4 בפוליסה מטעמה.

תקנה 472 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות"), קבע כדלקמן:

ייפוי
ייפוי
"472. כל פעולה בבית משפט הנדרשת מאת בעל דין או המותרת לו על פי דין, רשאי בעל דין לעשותה בין בעצמו ובין על ידי עורך דין שהודיע בכתב הטענות הראשון שהוא מגיש, שיש בידיו ובידי עורכי הדין הכלולים ברשימה כאמור בתקנה 472א ייפוי כוח מטעם בעל הדין, והוא כשאין הוראה מפורשת אחרת בכל דין; אין בהוראת תקנה זו כדי למנוע מבית המשפט לחייב, ביזמתו או לפי בקשה, את המצאת ייפוי הכוח לכל בעל דין או לבית המשפט".

אינני יכול לקבל את טענות ב"כ הנתבעות המלומד באשר לטעמים שהביאו למחדל באי חתימת ייפוי כח מטעם נתבע 4 שנים כה רבות והצורך כעת לתיקון כתב ההגנה והכללתו בכתב ההגנה מטעם נתבעים 1-3 בדיעבד מבלי שנמסרה גרסה מסודרת מראש מטעמו .
אין ב"כ הנתבעים יכול להחזיק את המקל משני קצותיו ולהתעלם מהוראות הדין לאורך זמן כה רב.
סבורני שהתנהלות זו מצד נתבע 4 וב"כ הנתבעים אינה תקינה ואף גובלת בזלזול בסדרי הדין כאילו היו מעין "המלצות לא מחייבות" ויכולה לגרום לסחבת ולעינוי דין מיותרים.
הוכח שכתב התביעה הומצא כדין וכי לא הייתה הצדקה לאי הגשת כתב ההגנה במועד.
משכך הנני מקבל את טיעוני התובעת . צודק ב"כ התביעה שבקשה בדיעבד למתן אורכה להגשת כתב הגנה אינו יכול לרפות את הפגם, כפי שנקבע ב ע"א 392/89 אברהם עינצ'י נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, מד(4) 004 (1990):

"במקרה דנן, מאחר שבמועד, שבו הגיעה לראשונה לעיון השופט הבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה, לא היה בתיק כתב-הגנה מטעם המשיבה, זכאים היו המערערים באותה עת שייעשה שימוש בתקנה 97(א) לתקנות סדר הדן האזרחי, תשמ"ד-1984, היינו, שיינתן פסק-דין על יסוד כתב התביעה בלבד. יש לראות את מועד הדיון בבקשה לקבל פסק-דין בהיעדר הגנה כגבול העליון, שלאחריו לא ניתן עוד להכניס לתיק כתב-הגנה שהוגש באיחור ( 10ב-ד). (5) במקרהדנן, מדובר בנתבעת (המשיבה) שלא התגוננה מפני תביעת המערערים במשך תקופה של כחמש שנים. התנהגות זו, המבטאת על פניה זלזול בהליך השיפוטי, לא לוותה בכל הסבר או תירוץ. לפיכך אין כל הצדקה להכיר בכתב ההגנה שהוגש באיחור כה רב, ויש לראות את תביעת המערערים כבלתי מוגנת ( 10ו)."

כמו כן ראו ע"א 670/83 אריה ציטרנבאום נ' פקיד השומה, נצרת, לט(3) 685 (1985)‏‏:

"...השופט זוסמן (כתוארו אז) הסביר בהקשר זה, כי אי-הזמנת הנתבע באה להבטיח את יעילות סדרי הדין (המ' 501/62[6] בעמ' 9) שהרי אחרת יתעורר לזכויותיו ויבקש הארכת מועד. אולם במקביל ראו את עצם הגשת כתב ההגנה שהוגש באיחור, ויהיה זה אף אם הוגש אחרי תקופה ארוכה ביותר, כמחסום בפני מתן פסק-דין לטובת התובע, בכל מקרה, היינו ללא שיקול-דעת, ללא הבחנות וללא סינון. דומה, כי יש לא מעט שיוצאים בשל כך וידיהם על ראשם:ב אם מדובר, למשל, על אזרח קשה-יום, שהוא נושהו של בעל חוב המתחמק מן התשלום, הרי יחלוף הזמן בלי שתבוא התרופה, ואחרי עבור הזמן, של חודשים ואולי של שנים, יחלו ההליכים המשפטיים, כאילו הזמן עמד מלכת, וזאת רק על-ידי הגשת כתב-הגנה, ברגע האחרון. לפי המצב הנוכחי די בכך, שכתב ההגנה יוגש רגעים לפני קיום הדיון במתן פסק-דין בהעדר הגנה, כדי שהקערה תיהפך על פיה. דומה, כי יש לסלק את הוודאות הקיימת כיום על-פי נוהג, המתואר לעיל, לפיו אין הולכים בדרך המותווית בתקנה 97, אם מוגש כתב-הגנה ברגע האחרון, יהיו אשר יהיו הטעמים לאיחור ותהיה אשר תהיה הטענה המועלית בו. ודאות זו היא בגדר סיכול חמור יותר של עשיית משפט צדק מזה אשר אותו באה תקנה 97(ב), רישא, כביכול למנוע"

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי אין מקום להכיר בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 1-3 במועד ככולל את נתבע 4.
עם זאת, טענת ההגנה על כי ראשי הנזק לא הוכחו כדבעי בבקשה למתן פס"ד בדין יסודה. משכך, הנני מקבל את בקשתה החלופית של התובעת לפיה ביהמ"ש יתן פסק דין חלקי בשאלת החבות כנגד נתבע 4 כאשר הדיון בגובה הנזק יידון , אם וכאשר, במסגרת פסק הדין כנגד יתר הנתבעים.

ניתנה היום, י"ב טבת תש"פ, 09 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.