הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב -

התובעת:
פלונית

נגד

הנתבעות:

  1. מכבסת מפרץ הים האדום בע"מ
  2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה
"וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים."(ויקרא, י"ג, ל"ד).

רקע וטענות הצדדים
לפני תביעה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח-1968, בעקבות תאונת עבודה, בה נפגעה התובעת, ילידת 1979 , עובדת זרה מאריתראה.
ביום 11.3.2013, עת עבדה התובעת במכבסה אשר בשליטתה של נתבעת 1 (להלן: "המכבסה"), נלכדה ידה במכשיר להזנת סדינים במכבסה, וכתוצאה מכך נמעכה כף ידה השמאלית ונכוותה קשות. עקב הפציעה נמעכו אצבעות 1,2 ו- 3 עם שבר של האולנה הדיסטלית ונוצרו כווי ות נרחב ות על כף היד בדרגות II ו – III.
ביום 23.3.13 נותחה התובעת במחלקת כירורגיה פלסטית בבית חולים סורוקה בבאר שבע ובוצעה בה השתלת עור Split Thickness לאזורי הכוויה מדרגה II ו – III. מאחר ובמעקב הרפואי ניצפו עיוותים קשים שנוצרו בכף ידה, כולל צלקת קשה בגב כף היד, היא נותחה בשנית ב יום 22.10.13.
המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וב- 31.5.15,קבעה הוועדה הרפואית כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת דרגת נכות יציבה בשיעור 31% החל מיום 12.5.14, כולל הפעלת תקנה 15 במלואה.
בכתב התביעה מיוחסת אחריות לנתבעת 1 לקרות התאונה, שכן היא מפעילת מכבסה ו/או בעליה של המכבסה שבה אירעה התאונה נשוא התביעה ולא דאגה לסביבת עבודה ראויה ובטוחה תוך הפרה חובה חקוקה .

נתבעת 2 הינה חברת ביטוח בישראל שביטחה את הנתבעת 1 ב פוליסת ביטוח מס': 208504252712 במ ועדים הרלבנטיים להתרחשות התאונה (להלן: "נתבעת 2").
בחו"ד שהגישה התובעת קבע ד"ר פרנקל פריהולד – מומחה לאורתופדיה כירורגית, שהיא סובלת מנכויות כדלקמן:
10% נכות צמיתה לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי בגין הצלקת הנרחבת בכף יד שמאל.
10% נכות צמיתה לפי סעיף 43(2)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי בגין קשיון לא נח של אצבע 2 משמאל.
10% נכות צמיתה לפי סעיף 43(3)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי בגין קשיון לא נח של אצבע 3 משמאל.
10% נכות צמיתה לפי סעיף 44(2) לתקנות המוסד לביטוח לאומי בגין קשיון נח של האגודל עם דפורמציה של ה Buttoniere.
סה"כ נכות צמיתה משוקללת העומדת בשיעור 35%.

ההגנה כופרת בחבות ולחלופין כופרת בטענת הנכות והנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה ועומדת על זכותה להגיש חוות דעת נגדית ממומחה רפואי מטעמה בהתאם ל תקנה 128 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

לצערי, עד היום לא הוגשה חוות דעת מטעם ההגנה, עקב מחלוקות שהתגלו בין הצדדים בקשר לבדיקה הרפואית אצל מומחה ההגנה ומשלא הצלחתי להביא את הצדדים לידי הסדר דיוני בעניין, אין מנוס מלהכריע בסוגיה.
טענות התביעה
ב 3.2.19 הומצא לנתבעות 1-2 מכתב (להלן: "המכתב") בו נמסר להן כדלקמן:
"מרשתי תגיע לבדיקה בליווי מלווה מטעמה אשר יהיה נוכח בבדיקה".

על אף זאת, מומחה ההגנה הופתע מכך שהתובעת הגיע מלווה באשה אחרת וסירב לבצע את הבדיקה בנוכחותה . הסתבר שב"כ הנתבעות כלל לא עדכן את מומחה ההגנה ד"ר גד ביאליק, על תוכן המכתב שנשלח מטעם התביעה.

התובעת הגיעה לקליניקה כמה דקות לפני השעה המיועדת, התקבלה לבדיקה כ – 40 דקות לאחר מכן. כשד"ר ביאליק נוכח לדעת שה יא הגיעה בליווי מלווה, סירב לקבלה כאמור לעיל, בטענה שעליו לקבל אישור לכך מב"כ נתבעות 1-2.

לאחר המתנה נוספת , במענה לשאלת המלווה מדוע ד"ר ביאליק אינו בודק את התובעת , הוא הגיב ש: "אין לו זמן לשבת ולהתקשר, הוא עסוק".

בינתיים ב"כ התובעת ניסה ליצור קשר טלפוני עם ב"כ הנתבעת, ללא הצלחה. לאחר כשעה המלווה פנתה שוב לד"ר ביאליק בכדי להציג בפניו המכתב המודיע על ההגעה עם מלווה. הוא סירב להביט בו , לא הסכים לבצע את הבדיקה ושילח אותן ממרפאתו, ללא ביצוע הבדיקה . התנהלותו של ד"ר ביאליק עומדת בניגוד ל הוראות חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 ( להלן: "החוק") ולהנחיות משרד הבריאות.

לעניין הפסיקה אליה הפנתה ב"כ הנתבעת המלומדת במהלך הדיון שהתקיים ביום 8/7/019 ציין ב"כ התובעת המלומד שאין ללמוד ממנה דבר לעניינ נו: ראשית, אין הלכה ברורה בסוגיה זו ופסקי הדין שהובאו להתייחסות אינם מהווים הלכה מחייבת. שנית, ב רע"א (מחוזי י-ם) 38423-04-15 בית חולים "ביקור חולים" ירושלים נ' לאוניד טוב (06.09.2015) (להלן: "פס"ד ביקור חולים"), דן בבקשה לנוכחות בבדיקה פסיכיאטרית, שאינה גופנית כבמקרה דנן. יתירה מזו, כב' השופט הבכיר צבי סגל הבחין מפורשות בין הבדיקה הפסיכיאטרית לגופנית אליה מתייחס חוזר משרד הבריאות.

שלישית, בפס"ד זה, הדרישה לקיים בדיקה ללא נוכחות מלווה באה מטעם הרופאה, בעוד שבמקרה דנן, ד"ר ביאליק מתנגד לנוכחות רק בשל ההנחיות שקיבל מצד ב"כ הנתבעות כפי שהבהיר במכתבו. כלומר, ההתנגדות לנוכחות אינה נובעת משיקולים מקצועיים של המומחה לכך שהנוכחות עלולה לפגום באיכות הבדיקה, אלא משיקולים זרים, לא רלוונטיים.

רביעית, גם פס"ד שניתן בת"צ (מחוזי חי') 22423-06-17 אדיר נתן נ' פיליפ מוריס בע"מ (06.03.2018) (להלן: "פס"ד אדיר נתן") אינו מהווה הלכה מחייבת ולא ניתן להשליך ממנו לענייננו שכן במקרה הנ"ל התבקשה נוכחות של מומחה מטעם התובע בעת ביצוע בדיקה טוקסיקולוגית ע"י מומחה מטעם הנתבעים שגם תוקלט ותתועד ע"י המומחה. המקרה שלנו שונה לחלוטין.

במקרה דנן, מדובר בבדיקה גופנית באישה, האמורה להתבצע ע"י גבר, מומחה ההגנה ד"ר ביאליק. לא התבקשה הקלטה אלא רק ליווי. הנתבעות מבקשות לשלול מהתובעת זכויות יסוד בסיסיות בהתאם לסעיפים 2 ו- 6 ל חוק. המטופל (במקרה דנן, התובעת) זכאי שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח בעת האבחון הרפואי, בכפוף לסייגים המפורטים בסעיף 6א.(ב). כל זאת לגבי כל טיפול או בדיקה רפואית לרבות בדיקה גופנית.

בעוד שהחוק מתייחס לכל אבחון רפואי (לרבות בדיקות שאינן גופניות), הרי שמשרד הבריאות הוציא חוזר מפורט (40/2001) (להלן: "החוזר") ובו הוראות ספציפיות לגבי הנוהל לעריכת בדיקה גופנית, החלים גם על המקרה שלנו והן מעגנות את זכותו של נבדק לנוכחות אדם נוסף בבדיקה.

טענות ההגנה

הנתבעות טוענות כי בהתאם למה שנקבע ברע"א 2948/10 יואב גליצנשטיין נ' מדינת ישראל (1.2.12) (להלן: "הלכת גליצנשטיין) ובפס"ד ביקור חולים ובפס"ד אדיר נתן ברור, אין כל זכות לנבדק בבדיקה אצל מומחה רפואי - שאינו "מטפל" בנבדק, אלא נשכר ל צורך הכנת חוות דעת רפואית נגדית - לדרוש נוכחות אדם נוסף בעת הבדיקה. בתי משפט קבעו כלל רחב החל על כל סוגי הבדיקות, ושוללות זכות נטענת זו.

הנתבעות טוענות כי בניגוד לנטען ע"י התובעת, הוראות סעיף 6 לחוק, אינן חלות בעניינינו.

יצוין שהמלווה סירבה להזדהות וזו עוד סיבה ל א לאפשר נוכחותה , בעת הבדיקה.

חוזר משרד הבריאות מופנה לבתי חולים ולא למומחים הבודקים במרפאות פרטיות. כמו כן, הוראות החוזר חלות על בדיקות גופניות בחלקים הצנועים, שלא כמו במקרה דנן, בכף היד.
מאחר שהתובעת נבדקה אצל מומחה מטעמה ללא נוכחות נציג מטעם הנתבעות אין הצדקה לשבור את השוויון הדיוני בין הצדדים ולאפשר נוכחות נציג התביעה בבדיקת התובעת.

התייחסותו של ד"ר ביאליק לטענות שהועלו
על פי בקשת בית המשפט, ד"ר ביאליק התייחס בקצרה במכתבו מיום 16.7.19 לבית המשפט, לטענות המופנות כלפיו שהעלה ב"כ התובעת בדיון, לאחר שפרוטוקול הדיון הועבר אליו:
בדיקת התובעת לצורך הגשת חוו"ד רפואית הוזמנה ע"י הנתבעות, וכפי שנעשה בעבר, המומחה פעל בהתאם להנחיות ב"כ הנתבעות.

לאור ההנחיות כאמור בעבר, טוען ד"ר ביאליק כי לא מצא טעם להתקשר למשרד ב"כ הנתבעות.

שאלת נוכחותו של מלווה בבדיקה רפואית לצורך הגשת חוו"ד מטעם בעל דין שכנגד, הינו עניין משפטי ולא רפואי, על כן לטענתו פעל ויפעל בהתאם להנחיות של העו"ד מזמין חוות הדעת.

דיון והכרעה
בסעיפים 2 ו- 6 לחוק נקבע בהאי לישנה:
"2. בחוק זה –
"בית חולים" – כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940;
"ועדת אתיקה" – ועדה שהוקמה לפי סעיף 24;
"חדר מיון" – מקום המיועד למתן טיפול רפואי דחוף המאויש על ידי רופא אחד לפחות, ושהמנהל הכללי הכיר בו כחדר מיון לענין חוק זה;
"טיפול רפואי" – לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי;

מידע בדבר זהות המטפל
מידע בדבר זהות המטפל
6. (א) מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בו.
(ב) המנהל הכללי יקבע הוראות בדבר דרכי הזיהוי של מטפל ושל עובד מוסד רפואי.
זכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי
(תיקון מס' 8) תשע"ה-2014
זכות לנוכחות מלווה בטיפול רפואי
(תיקון מס' 8) תשע"ה-2014
6א. (א) מטופל זכאי לכך שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו (להלן – מלווה), יהיה נוכח בעת קבלת טיפול רפואי, ובלבד שהמלווה לא יתערב במתן הטיפול הרפואי.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), מטפל רשאי שלא לאפשר למלווה להיות נוכח בעת קבלת טיפול רפואי, אם סבר שיש בנוכחותו כדי –
(1) לפגוע בבריאות המטופל, המלווה או מטופלים אחרים;
(2) לפגוע באיכות הטיפול הרפואי שניתן למטופל, בסיכויי הצלחתו של טיפול כאמור, או לפגום באפשרות לקבל מהמטופל מידע הנדרש לשם הטיפול הרפואי;
(3) להפריע הפרעה ממשית לעבודת המטפל או הצוות המטפל;
(4) לפגוע בפרטיות של מטופלים אחרים, ולא ניתן למנוע את הפגיעה באמצעים סבירים אחרים.
(ג) סבר המטפל כי אין לאפשר למלווה להיות נוכח בעת קבלת הטיפול הרפואי בשל אחת מהעילות המנויות בסעיף קטן (ב), יסביר למטופל את הטעם לכך ויאפשר למלווה, ככל הניתן, להיות נוכח סמוך לאחר מתן הטיפול הרפואי."

אינני מסכים עם ב"כ הנתבעות על כי הוראות סעיף 6 לחוק זכויות החולה אינן חלות בענייננו. הגדרת "טיפול רפואי" בחוק היא רחבה למדי וכוללת גם "איבחון" שזו הפעולה המבוצעת בידי מומחה הנותן חוו"ד לבית המשפט. יתירה מזו, החוק חל על רופאים הן בבתי חולים והן במרפאות פרטיות, כשהמטרה היא לאבחן את פגיעתו ואחוזי הנכות של נפגע בתאונה . בכל מקרה קיימת לרופא האפשרות לשלול נוכחות מלווה בהתאם לסייגים שבחוק, אולם אלו אינם קיימים במקרה דנן.
מסקירת הפסיקה אשר הוצגה ע"י הצדדים, עולה כי בית בית המשפט העליון טרם נתן דעתו והכריע בסוגיית המלווה בבדיקה רפואית מטעם צד למשפט. בית משפט העליון דן בסוגיית מלווה בבדיקה פסיכיאטרית שהינה שונה בתכלית מבדיקה גופנית כלשהיא .
בדיקה פסיכיאטרית מטרתה לאבחן את מצבו הנפשי של הנבדק בנקודת זמן, בין היתר את התנהגותו ויכולתו הקוגניטיבית במצבים שונים. כאשר דנים באפשרות לנוכחות מלווה בבדיקה פסיכיאטרית, ישנו חשש שמא לא תתקבל התמונה המדוייקת למצבו הנפשי של הנבדק וזאת בשל היותו מושפע מנוכחות המלווה שלצידו (אם זה עקב בושה או אי רצון לחשוף את תחושותיו ומצבו האמיתי או כל סיבה אחרת שתביא את הנבדק למתן מצג שאינו מדוייק). על כן, הפסיקה שהוצגה בפני, אכן דנה בסוגיית המלווה אולם, בהתייחס לבדיקה פסיכיאטרית, וכפי שציין כבוד השופט הבכיר צבי סגל בפס"ד ביקור חולים:
"בדיקה פסיכיאטרית, מטבעה, מתקיימת ללא נוכחות של גורמים שאינם צד לבדיקה, למעט מקרים חריגים בהם נוכחות המלווה חיונית (ורשימת המקרים החריגים אינה בגדר רשימה סגורה; הכול על פי טיב אישיותו האינדיבידואלית של הנבדק). מלאכת הבדיקה דורשת מיומנות וריכוז של הבודק ושל הנבדק. נוכחות אדם נוסף בחדר הבדיקה עלולה להשפיע על איכות הבדיקה...קל וחומר עת מדובר בבדיקה פסיכיאטרית, אשר לעיתים קרובות, מטיבה ומטבעה, חודרת וחושפת את מעמקי נפשו של הנבדק".
הלכת גליצנשטיין עוסקת בעיקר בסוגיית ההקלטה בעת בדיקת התובע אצל מומחה הנתבעת. הלכת גליצנשטיין קבעה כי, ככלל, ולמעט מקרים קיצוניים, אין לאפשר הקלטה של בדיקת מומחה בתביעות לפי פקודת הנזיקין, היה וקיימת התנגדות לכך. אינני רואה כיצד מסוגיית איסור ההקלטה בעת בדיקת מומחה ניתן ללמוד שניתן לאסור נוכחות מלווה בבדיקה גופנית כבענייננו. מאידך, ניתן ללמוד מהלכת גליצנשטיין (שם עמוד 11) את דברי הטעם הבאים:
"הבדיקה אצל המומחה מטעם הנתבע נושאת ייחודיות משל עצמה. מחד גיסא, לא ניתן לראות במומחה הרפואי, בהיותו רופא המחויב לכללי האתיקה של הרופאים, כבעל דין שכנגד שמטרתו להכשיל את התובע..."
ובענין תחולתו של חוזר משרד הבריאות
בחוזר שמשרד הבריאות הוציא בשנת 2001 ניתנו הוראות נוהל ספציפיות לגבי עריכת בדיקה גופנית, והן מעגנות את זכותו של נבדק לנוכחות אדם נוסף בבדיקה:
"1. כל נבדק זכאי לנוכחות אדם נוסף, איש צוות רפואי או אדם אחר על פי בחירתו, בעת ביצוע בדיקה גופנית. הזכאות בדבר נוכחות איש צוות רפואי תלויה במצבת כוח האדם שבצוות הרפואי בזמן הבדיקה.
2. הרופא יציין בפני הנבדק את דבר זכאותו ואת המגבלות הקיימות בגלל מחסור בכוח אדם, לפני ביצוע בדיקה גופנית. במידה ואין אפשרות להעזר באדם נוסף מהצוות הרפואי יש להסביר לנבדק כי הוא יכול לבקש את נוכחותו של קרוב או כל אדם אחר על פי בחירתו.
3. במידה והנבדק דורש נוכחות אדם נוסף בבדיקתו יש להיענות לו. "

מחוזר זה עולה כי הזכות לנוכחות מלווה במהלך בדיקה רפואית גופנית, אינה נתונה לבחירת הבודק אלא לבחירת הנבדק. החוזר מתייחס לנותן הטיפול או מבצע הבדיקה ללא הבחנה במסגרת ביצועה. זוהי זכות יסוד של אדם אשר אינה נעלמת כאשר היא מבוצעת במסגרת הליך משפטי.

החוזר מופנה לכל מי שמוסמך להפיץ, להתוות , להנחות ולאכוף את הנוהל על רופאים וצוות רפואי במדינת ישראל. משכך, הכללים חלים על כלל הרופאים בארץ.

לא ייתכן שבדיקת המומחה תתקיים "במחשכים". זכותה של התובעת למלווה עפ"י חוק ההלכה והפסיקה והנחיות משרד הבריאות, ברורה.

פסקי הדין אשר הוצגו ע"י הנתבעות, דנים בסוגיית ההקלטה. יש הבדל גדול בין הזכות להקלטה לזכות נוכחות מלווה אשר מעוגנת בחוק, בהוראות מנהל הרפואה ובפסיקה. זוהי זכות לגיטימית שלא ניתן להתנות עליה גם כאשר נערכת במסגרת הליך שיפוטי.

במקרה דנן, קיומה של זכות המלווה בבדיקה הגופנית, היא צורך חשוב ומהותי לאיזון בין הצדדים כאשר אל מול המומחה, ד"ר לרפואה , עומדת אישה פליטה מארץ זרה חסרת השכלה שאינה שולטת בשפה.

ב"כ ההגנה הפנה אותי לכך שעמיתתי השופטת הבכירה יעל הניג, בהחלטתה מיום 4/2/019 בתיק 3872-03-16 דנה בסוגיה . בהחלטתה היא מציינת:

"...קיימת חשיבות לידיעת השפה. אין לגזור דין שווה בין הקלטת הבדיקה לבין סיוע לתובע בתקשורת עם המומחה על דרך תרגום."

מסכים אני עם חברתי השופטת הניג, שאין דינה של הקלטה לדין סיוע בתקשורת לצד שאינו דובר היטב את השפה.
בעניננו, ולאור העובדה שהתובעת הינה אישה קשת יום, פליטה חסרת השכלה גם אינה שולטת היטב בעברית וישנו חשש כי אינה מודעת ליכולה לשמור על זכויותיה. ונוכח הפציעה הקשה שחוותה, אינני סבור שהבקשה שמלווה תהיה איתה בבדיקה אצל רופא, היא חסרת הגיון או בסיס.

הערות לסיום:

לא אוכל לסיים החלטתי זו מבלי להעלות מספר הערות בנושא.

1. גם מומחה מטעם אחד הצדדים, כרופא הוא קודם כל מחויב לשבועת הרופא, לחוק זכויות החולה, להנחיות משרד הבריאות ולכללי האתיקה החלים על רופאים. ציות להוראות אלו, אינה בגדר המלצה, אלו הוראות מכוונות להתנהלות רופא. הטענה לפיה "...פעלתי ואפעל בהתאם להנחיות של עוה"ד מזמין חוות הדעת", אינה יכולה להתקבל בשוויון נפש. גם אם "בעל המאה הוא בעל הדעה" ישנם קווים אדומים שאסור לרופא לעבור.

2. לפני מספר שנים התפוצצה פרשה מסוג "ME TOO" באוניברסיטה מובילה בארץ בה היה מעורב פרופסור מוערך וידוע אשר ה כחיש נמרצות האשמות שהוטלו עליו בין היתר בקשר לפגישת ייעוץ עם סטודנטית (בימים אלו עולה ב"הבימה" הצגה מצויינת המבוססת על מקרה דומה שהתרחש בארה"ב – "אוליאנה" שמה) כש הרשת האינטרנטיתACADEMIA.EDU של המרצים בארץ רעשה וגעשה והושמעו דעות לכאן ולכאן, אני הקטן (המשמש גם כמרצה באוניברסיטה אחרת), חרגתי ממנהגי והעזתי ליטול חלק בדיון האינטרנטי וציינתי שראוי לשקול בכובד ראש את תובנות "הלכות הייחוד" שהנחילו לנו חז"ל, בכך שפגישות אישיות מהסוג המדובר ייערכו כשדלת משרדו של המרצה תהיה פתוחה או שיחד עם הסטודנטית והמרצה יהיה נוכח אדם שלישי. קיתונות הבוז והזלזול שהוטחו כלפי בפומבי ובשיחות אישיות (מילים כגון "פרימיטיבי ות", "אירן", "ימי הביניים" חזרו על עצמן תכופות...) הדהימו אותי. מאז שתקתי ברשת אך אני עדי ין סבור שביחסים מסוג זה, כגון פרופסור - סטודנטית, שופט - עוז רת משפטית וקל וחומר רופא – נבדק ת בעת בדיקה גופנית , יש לשקול את יישום דברי חז"ל בכובד ראש.

3. המשפט העברי מורה לנו להתייחס לזר שבתוכנו, אשר מעצם מעמדו חלש מבחינת מימוש זכויותיו, בצורה הוגנת ונדיבה. פתחתי את החלטתי זו עם הפסוקים בתורה המזכירים לנו ששוחררנו כעם עבדים ממצרים וציווני שלא לגרום עוול לגר (בחומש ויקרא פרק יג', פסוק לד'):

"וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים."

אסור לנו להתייחס לעובדים זרים ביהירות ויחסי אדנות. החובה להתנהג אל הגר כאדם שווה בין שווים כפי שציינתי בפתיח פסק דיני זה, מחייבת גם לנהוג בתום לב ובנדיבות בהליך משפטי.
המשפט העברי מורה לנו להחיות גר תושב (הצלה ורפואה) כשם שמצווים על כל אחד מבני ישראל. למדו זאת חז"ל מהפסוקים דלעיל בתורה (פסחים כא ע"א; עבודה זרה סה ע"א). וכך נפסקה ההלכה כי נוהגים עם גר תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל (רמב"ם, הלכות מלכים פרק י, הלכות י-יב).
אסור להונות גר תושב ועוברים עליו משום האיסור "לא תוננו". וכן הכובש שכר שכיר של גר תושב עובר עליו בלאו של "לא תעשוק" ( ירושלמי יבמות פרק ח, הלכה א).
להלכה נפסק שאסור לגזול או לעשוק דבר אפילו מגוי עובד עבודה זרה (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שנט, הלכה א); ואיסור זה הוא מן התורה (ראו ים של שלמה, בבא קמא, פרק י, סימן כ) וכל הגוזל את הגוי עובר בלא תעשה (ראו רמב"ם, הלכות גנבה פרק א, הלכה א).
ובתוספתא בבא קמא פרק י, הלכה טו, נאמר:

"הגוזל את הגוי חייב להחזיר לגוי. חמור גזל הגוי מגזל ישראל ... מפני חילול השם".

ואף בנידון דידן יש להניח שאם מערכת המשפט תציב בפני עובדת זר ה שנפצעה קשות במהלך עבודתה, מכשולים רבים למימוש זכויותי ה (כגון טרטור ה הלוך וחזור בכדי להיבדק ע"י מומחה רפואי ) אזי היא תוציא את דיבת מדינת ישראל ותורת ישראל רעה, ויש בדבר משום חילול ה'.
הערה לסיום עניין המשפט העברי: בעוד לשון "גר" בתלמוד היא אדם שהמיר דתו ליהדות, ה"גר" המקראי הוא הזר שגר בתוכנו. כשלעצמי הייתי מוסיף עוד פירוש לפסוק הנ"ל:
"לא תונו את הגר" – משמעו : לא תגרמו לזר עינוי דין.

הוראות אופרטיביות לקידום ההליכים בתיק

לאור כל האמור לעיל, ובכדי לקדם סוף סוף את ההליכים בתיק, הריני מורה כדלקמן:

ב"כ הנתבעות ייקבע זימון לבדיקת התובעת בידי מומחה מטעמן, בתיאום עם ב"כ התובעת למועד שלא יאוחר מיום 10/9/019.

התובעת תוכל להגיע לבדיקה עם מלווה מטעמה אשר יזדהה בפני המומחה, אם תידרש לכך.

חוות דעת מטעם ההגנה תוגש עד ליום 10/10/019.

ב"כ הצדדים יודיעו, עד ליום 25/10/019 , האם יכולים להגיע להסדר דיוני של מיצוע נכויות או שיש צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט בתיק.

בהשראת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, הריני מטיל על הנתבעות הוצאות בסך 3,600 ₪, לתשלום תוך 30 יום, ללא קשר לתוצאות המשפט, בשל הסחבת המיותרת מאז תאריך הבדיקה נשוא החלטה זו (7.2.19).

תז"פ עיון בחוו"ד מטעם ההגנה ובהודעת ב"כ הצדדים ליום 27/10/019.

המזכירות תמציא החלטה זו בדואר רשום לצדדים

ניתנה היום, יא' אב תשע"ט, 12 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.