הדפסה

בית משפט השלום בתל אביב -

התובעת:
פלונית

נגד

הנתבעת:
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעת נזיקין עפ"י חוק הפלת"ד. התובעת, עובדת במפעל לסבונים, ילידת 1987 עברה ת.ד. ביום 3.2.15.
מומחים שמונו ע"י ביהמ"ש קבעו לה נכויות כדלקמן:
א. מומחה בתחום האורתופדיה (ד"ר אלישע אופירם) קבע לה נכות בשיעור 2% לפי תקנה 37 (5) א'.
ב. מומחה בתחום הנוירולוגיה (ד"ר דניאל עובד) קבע לה נכות בשיעור 10% לפי סע' 3 4 (ב) 2 בגין כאבי ראש לאחר חבלה.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק ובעקבות זאת ביהמ"ש הכין הצעת פשרה אשר התקבלה ע"י התובעת אך נדחתה ע"י ההגנה.
ההגנה אינה כופרת בחבות או בכיסוי הביטוחי או בנסיבות התרחשות ת.ד. אלא ביקשה לחקור את מומחה ביהמ"ש על חוות דעתו ולהוכיח לפני ביהמ"ש שאין המדובר, בנסיבות העניין, בנכות צמיתה כאמור בחוות דעתו.

ההוכחות נשמעו ביום 23/9/019 (לאחר שהליך פישורי אליו הפניתי את הצדדים לא נשא פרי) . בסיום שמיעת העדים סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

ב"כ התובעת המלומד חזר על האמור בתחשיבי הנזק והזכיר שהמדובר בתאונת דרכים שהתרחשה בכביש בינעירוני עם פגיעה מאחור שגרם ל נכות צמיתה בהתאם לקביעת מומחים שמונו על ידי בית המשפט . הוא הוסיף ש העובדה שב"כ הנתבעת לא חקר את המומחים על אף בקשתו לזימון וויתורו על חקירת המומחה הנוירולוג, בהודעה שניתנה ממש לפני ההוכחות מביאה למסקנה שיש לקבל קביעות המומחים כמות שהן. באשר לנכות התפקודית, ב"כ התובעת המלומד טען כי עדותה של התובעת לא נסתרה בעניין הקושי שהיא חווה מדי שבוע וכאבי ראש תכופים מהם סובלת ממועד התאונה. כאבי הראש הללו מגבילים אותה, לעיתים מונעים ממנה ללכת לעבודה והיא נאלצת להסתגר בחדרה שעות רבות.
גם אם כיום הפגיעה בכושר ההשתכרות לא ניכר בשכרה, שכרה הוא שכר מינימום כפי שהיה אז גם היום, מדובר בשכר מינימום עם העל ייה שבוצעה בהתאם לתיקון כך שאין מדובר בתובעת שהשביחה שכרה אלא בעליה בהתאם לשכר המינימום במשק.
בעניין עזרת צד ג', בעלה של התובעת לא נחקר ואף לא נשאל מה העזרה שהוא נותן ממועד התאונה ולכן תצהירו בעניין זה לא נסתר ולכן יש לפסוק גם פיצוי בגין עזרת צד ג'. כמו כן ביקש ב"כ התובעת לחייב את הנתבעת בהוצאות לרבות שכ"ט עו"ד.

ב"כ הנתבעת המלומד ויתר על חקירתו הנגדית של מומחה בית המשפט וביקש שיוחזר לו הפיקדון שהפקיד בגין הזימון וטען ש בתיק זה אנו רואים פער לא מוסבר בין קביעות המומחים לבין המסמכים הדנים והעובדות המדברות לגבי תפקוד התובעת במקום העבודה והשכר.
הוא ציין שלמעשה מלבד עשרה ימי מחלה סמוך לתאונה שפדתה התובעת, אין שום מסמך המעיד על היעדרות או פדיון ימי מחלה מאז התאונה ועד היום, כאשר חלפו יותר מ 4.5 שנים.
התובעת מצד אחד טוענת שיש לה איזה שהוא קושי תפקודי מאז התאונה אך בפועל, עובדת מדי יום, לא מחסירה ימי עבודה. התובעת גם לא הגישה שום אסמכתא שמלמדת על מה שנמנע ממנה עד היום לעבוד במקום אחר, שכר יותר גבוה, ללמוד משהו חדש, או להתקדם בתחום התעסוקה.
התובעת למעשה ממשיכה את חייה בתחום התעסוקתי כפי שהיה לפני התאונה ולא ניכרה שום השפעה של התאונה על חייה ועיסוקה של התובעת.
ב"כ ההגנה מתרעם על כך שכשהוא קורא חווה"ד , הוא לומד שהמומחים קבעו לתובעת נכויות לפנים משורת הדין באופן שאינו מוכר לו מתיקים וחוו"ד אחרות. כך למרות שרק 4 חודשים אחרי התאונה נרשמה בפעם הראשונה תלונה מהתובעת על כאבים בצוואר ולמרות שלאחר מכן היא כבר לא ציינה כאבים בצוואר המומחה האורתופד בכל זאת בחר להעניק 2% נכו ת, כשבמקרים אחרים לא היו ניתנים בכלל אחוזי נכות.
אותו דבר קרה לדברי ההגנה בקשר לחוו"ד של הנוירולוג. למרות שהרצף הטיפולים הסתיים אחרי תקופה קצרה ולמרות שאין המשך מעקב בתחום הנוירולוגי, המומחה נותן אמון במה שמספרת התובעת ועל סמך זה קובע לה נכות צמיתה של 10%.
בתשובות לשאלות הבהרה בעניין, לדידו של ב"כ ההגנה, המומחה עוד יותר הקצין ואמר שמספיק שיש כאבים במשך שלושה חודשים כדי לקבוע נכות צמיתה. זו לא קביעה סבירה כשהתובעת ממשיכה לעבוד ולאחר מכן אין שום תלונות. ב"כ ההגנה סבור שהיה צריך לקבוע לכל היותר נכות זמנית לאותה תקופה בהעדר רצף טיפולי. משכך ביקשה ההגנה לקבוע שהנכויות שניתנו אינן עולות בקנה אחד עם המציאות או לחילופין לקבוע כי הנכויות אינן תפקודיות ומשכך יש ל העניק פיצוי רק בגין כא ב וסבל בהתאם לתקנות , כשעזרה שהיא מקבלת איננה עזרה בשכר, היא עזרת בני משפחה ואינה עולה לכדי פיצוי כספי. בקשר ליתר ראשי הנזק הפנה ב"כ הנתבעת לתחשיבי הנזק.

דיון והכרעה

כך העידה התובעת (עמ' 4 שורות 14-23 לפרוטוקול מיום 23/9/019):

"ש. המסמכים הרפואיים של התאונה העברת לעו"ד?
ת. כן. את כולם.
ש. גם את כל הקבלות שיש לך?
ת. כן.
ש. ביום התאונה עבדת במפעל הסבון של פעם?
ת. כן.
ש. כשאת מציינת שהרווחת שכר מינימום?
ת. כן.
ש. שעות עבודה?
ת. משבע עד ארבע 5 פעמים בשבוע."

ובהמשך (עמ' 5 שורות 8-19 לפרוטוקול):

"ש. בסבון של פעם עבדת בתור פקידה במחסן?
ת. כן.
ש. זה התחום שלמדת?
ת. כן.
ש. זה אותו תחום שאת עובדת היום?
ת. כן.
ש. מה שעות העבודה שלך?
ת. משמונה עד חמש 5 פעמים בשבוע.
ש. יש במפעל הזה עוד עובדות באותו תפקיד?
ת. יש עוד. אבל תחומים אחרים. קבלה... זו מחלקה עם מס' אנשים כל אחד בתחום שלו.
ש. את עובדת עם מחשב?
ת. כן. ולידי יש עוד פקידה אחת. "

ובהמשך (עמ' 5 שורות 28-30 לפרוטוקול):

"ש. קראת את חוו"ד בתלונות על מצבך הרפואי, ביום יום את מבשלת, מנקה עושה כביסה?
ת. כשיש לי את הכאב ראש לא יכולה לתפקד. כשאין, פחות כאבים ופחות צריכה לנוח. צריכה להתחשב גם בבעלי שעוזר לי גם".

לאחר התובעת העיד בעלה, מר לירן פרץ וכך הוא העיד (עמ' 6 שורות 3-15 לפרוטוקול מיום 23/9/019):

" ש. התאונה היתה ב 2/15, מה עבדת באותה תקופה?
ת. עבדתי כמחסנאי בקרית גת בפיצוחים.
ש. מה היו שעות העבודה?
ת. שבע עד חמש. היו גם מדי פעם בחגים שעות נוספות. בשעותה לחץ הגעתי הביתה גם בשש שבע הביתה. היום אני לא עובד שם. עבדתי שם בין 7-9 חודשים.
ש. בשלוש ארבע שנים אחרונות איפה אתה עובד?
ת. באינטל סוג של הנדסאי מכונות אך אין לי תעודה.
ש. כמה שעות אתה עובד היום?
ת. משמונה עד חמש.
ש. יש תקופות יותר?
ת. כשיש צורך עובדים עד שבע.
ש. ימי שישי?
ת. זה אחד לחצי שנה פחות או יותר."

עדויותיהם של התובעת ובעלה היו קוהרנטיות, מתאימות למסמכים שהוגשו ומהימנות בעיני.

הנכות הרפואית והתפקודית

כאמור לעיל, מומחים שמונו ע"י ביהמ"ש קבעו לתובעת נכויות כדלקמן:

א. מומחה בתחום האורתופדיה (ד"ר אלישע אופירם) קבע לה נכות בשיעור 2% לפי תקנה 37 (5) א'.
ב. מומחה בתחום הנורולוגיה (ד"ר דניאל עובד) קבע לה נכות בשיעור 10% לפי סע' 34 (ב) 2 בגין כאבי ראש לאחר חבלה.

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז 1986 העניקו מעמד חשוב למומחה הרפואי שממונה מטעם בית המשפט . על פיהן, ניתן להגדיר את המומחה כאוטוריטה בתחום מומחיותו והיחיד אשר משמש כגורם "מתווך" בין עולם הרפואה לבין אולם בית המשפט, ומבחינה זו ניתן לאמר עליו, בלשון השאלה, כמובן, את הדברים שאמר משה רבנו ליתרו חותנו: " אַל נָא תַּעֲזב אתָנוּ... וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם" (במדבר, פרק י, פסוק לא).

עם זאת, הלכה פסוקה היא (ראו ע"א 16/68 רמת-סיב בע"מ נ' דרזי עקרם, פ''ד כב(2) 164 ) כי בית-המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות-דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית-המשפט לפסוק על-פי חוות-הדעת של המומחה, אם כי יתן, כמובן, לחוות-דעת את משקלה הראוי בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי, הנהיר לרופא ולא לשופט.

כלל יסוד הוא במשפטנו, מאז ומקדם, כי גם כשממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, בית המשפט לא חייב לאמץ את ממצאיו של המומחה ובלשון בית המשפט העליון בע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ:

"הלכה פסוקה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי איננה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, אם ראה לנכון לעשות כן בנסיבות העניין".

יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה. וכפי שציין השופט אור בעניין ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז (5) 170 (1993) בקובעו:

"כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות-דעתו. ואמנם, אם אין בחוות-דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה".

אני מקבל את טענת התביעה על כי העובדה שב"כ הנתבעת לא חקר את המומחים על אף בקשתו לזימון וויתורו על חקירת המומחה הנוירולוג, בהודעה שניתנה ממש לפני ההוכחות מביאה למסקנה שיש לקבל קביעות המומחים כמות שהן.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בשאלות ההבהרה ותשובות המומחה, ושקלתי את טענות הצדדים, והפסיקה (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע שנכותה הרפואית של התובע ת בגין התאונה תעמוד בשיעור של 11.5% והגריעה בכושר ההשתכרות ( נכותו התפקודית) של התובעת בעקבות התאונה תהייה בשיעור 1 0% בלבד.

כאב וסבל

בהתאם להוראות החוק, זכאית התובע ת לפיצוי בגין כאב וסבל לפי התקנות בסך של 21,000 ₪ מעוגל .

הפסד השתכרות לעבר\ לעתיד

חשוב להיזכר במושכלות יסוד בעניין הוכחות נזק כאמור בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809):

"תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... , כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין... על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי".

ובהמשך:

"לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר".

גישת הנתבעת לפיה התובעת אינה זכאי לשום פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לא מקובלת עליי. עצם העובדה שהתובעת עשתה ועושה מאמצים בכדי להישאר אדם מועיל ועובד ואינה נופלת כמעמסה על משפחתה ועל החברה לא יכולה להיות בעוכריה. יתירה מזה, לדידי אין לדעת מה יילד יום ולאור נכותה הרפואית של התובעת, שאין לדעת כיצד תשפיע על עתידה התפקודי ובשים לב לחוות דעתם של המומחים, ולאור גילה ,סבורני כי יש מקום לפצות את התובעת בסכום גלובלי הלוקח בחשבון את כל הנתונים, לרבות תחושותיה. משכך יש לפסוק בגין ראש נזק זה סכום גלובלי, הגון וסביר (הכולל פיצוי לעבר) בסך 100,000 ₪ .

לסכום דלעיל יש להוסיף פיצוי נוסף בגין ההפסדים הסוציאליים, כולל פנסיה, שעתידים להיגרם לתובעת, בסך מעוגל של 13,000 ₪. ( ראו ת.א. 7470/05 מ.ט. ואח' נ' המגן בע"מ ואח', (14.11.11), ות.א. 621/06 יונס ואח' נ' ביטוח ישיר בע"מ ואח' (26.5.11).

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד ונסיעות

ב"כ התובעת טוען כי בעקבות התאונה נדרש ה התובע ת להוצאות מרובות מעבר להשתתפות קופת החולים. בנוסף מציין ב"כ התובע ת כי גם בעתיד יידרש להוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים ומבוקש פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 21,500 ₪. ב"כ הנתבעת טוען כי אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה, בהעדר אסמכתאות כדבעי.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים סבורני שבגין ראש נזק זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 5,000 ₪ לעבר ולעתיד.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

ב"כ התובעת טוען כי התובע ת נזקק ה לעזרה ומבקש פיצוי גלובלי בסך 35,000 ₪. ב"כ הנתבעת טוען כי אין לשלם דבר בגין ראש נזק זה (וראו ע"א 151/84 שאדיה חורי נ' בית החולים "המשפחה הקדושה" , מ"ב (1) 779 ).
נפסק לא אחת כי גם עזרת בן בית ככול שחורגת היא מעזרה סבירה תזכה את הנפגע בפיצוי בגינה, ואין בכך שבסופו של יום לא שילם התובע עבורה ולא נתקבלו קבלות בגינה.
בע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ, תק-על 97(3) 919, בעמ' 922 (1997) נקבע כדלהלן:
"כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט זה, שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחויב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם."
משלקחתי בחשבון את האמור בתצהיריהם של התובעת ובעלה, שלא נסתרו, כאמור בטיעוני ב"כ התביעה, אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד על סך 15,000 ₪.

סוף דבר

התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים דלעיל לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.4% .

המזכירות תמציא פסק דין זה בדואר רשום לצדדים

ניתן היום, כ"ג תשרי תש"פ, 22 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.